זכרוניכם משלי עפר

ראזכרוניכם משלי עפר

זכרוניכם משלי עפר

איוב י"ג י"ב.

זכרוניכם משלי אפר¹ לגבי חומר גביכם², הבחיי בס"פ תצא הביא בשם מדרש³, אם אתם זוכרים שני זכירות שכתבתי לכם, זכור את אשר עשה לך עמלק, וכתי' כי מחה אמחה הרי אתם בנים של אברהם שא' ואנכי עפר ואפר, ובא"ל לגבי חומר גביכם הרי אתם יורדים למצרים. ולכאורה הלא מלחמת עמלק הי' אחר יצ"מ, ולא מצינו שנשתעבדו עוד במצרים הגם כי שאול לא מחה את זכר עמלק. וגם משמע שהעיקר תלוי בענין הזכירה לזכור מה שעשה לך, ולא המחי' עצמה.

רבוהענין דהנה נת' בד"ה זכור דעמלק (ל"א⁴) שענין עמלק הוא שאע"פ שיודע רבונו מ"מ מתכוין למרוד בו⁵, ולכן הוא ראשית גוים, כי כל הגוים הם לעומ"ז דמדות שזהו ע"פ רוח שטות המכסה כמשנ"ת שם באריכות שהתאוה מכסה על הארת ניצוץ אלקי אשר בקרבו. אבל [עמלק] יודע את רבונו ואינו מכסה אצלו שום דבר ואדרבה ה"ה מכוין למרוד בו, זה"ע החוצפא והגסות שלהיותו בבחי' יש ודבר בבחי' חוצפא שגם כלפי שמיא כו'⁶, ולכן ע"י הזכירה שזוכר את עמלק ורע בעיניו היש דעמלק⁷ ה"ה בבחי' הביטול, ולכן הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר.

וביאור הענין צ"ל מארז"ל קיים אברהם כל התורה⁸ כולה עד שלא ניתנה, וא"כ צ"ל מה"ע מ"ת, מאחר שגם קודם מ"ת קיים אברהם כו'. אך הענין הוא דהנה מה שקיים אברהם זהו הכל ברוחניות, שהרי איך קיים מצות תפילין עד"מ שכ' בפ' קדש בענין יציאת מצרים שעדיין לא הי' גם שעבוד מצרים אלא שקיים ברוחניות⁹, ועד"ז קיים כל המצות ע"י הכנסת אורחים וגמ"ח, וכן יצחק ע"י מדת הפחד ויעקב ע"י קו האמצעי, ולכן כאו"א מהאבות הי' צריך לקיים כפי מדריגתו דוקא, משא"כ אחר שניתנה תורה הרי ב"ש וב"ה הם חו"ג ואעפ"כ קיום התורה שלהם שוין והיינו מפני כי מה שקיימו האבות זהו ע"י עבודתם עצמן במס"נ ולכן הי' צריך להיות כאו"א לפי מדריגתו, אבל לאחר שניתנה תורה הרי ניתן הכח שכאשר יעשו מצוה זו ימשיכו על ידה המשכת אלקות ולכן בזה יד כולם שוה כו'.

אמנם הנה נודע כי הנברא ע"י עבודתו אינו יכול להגיע כ"א לשורש מדריגתו לבד, והראי' לזה הוא ממארז"ל ש"מ מעיין עין עיטם¹⁰ הי' גבוה מקרקע רגהעזרה ך"ג אמה ושליש, והיינו מפני כי המקוה של כה"ג הי' ע"ג הפתח שהי' גבוה ך' אמה, וג' אמות גובה המקוה, ואם יכולים להגביה המים בגובה יותר ממקום מוצאם מהו הראי' שמעיין עין עיטם הי' גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה, אלא עכצ"ל שא"א להגביה המים גבוה ממוצא המים, כן כל דבר נברא א"א להיות פעולתו גבוה משרשו. ולכן אברהם הגם שקיים כל התורה כולה מ"מ לא הגיע כ"א עד שרשו בלבד, ולכן וארא כו' באל שדי כו'. אבל על מ"ת נאמר שמן תורק שמך וארז"ל במד"ר כל המצות שקיימו לפניך האבות ריחות היו פי' ריח אינו עצם הדבר שהרי כשמריחין ממנו כל היום לא יחסר מאומה, שזהו הוראה שאינו עצם הדבר, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי אל כלי¹¹ היינו עצם הדבר כו'.

וא"כ צ"ל מהו המעלה כשנזכור שתי זכירות¹² הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר הלא ע"י מ"ת זכו ישראל לבחי' היותר גבוה כו'. אך הענין הוא דהן אמת שע"י מ"ת זכו ישראל לבחי' היותר גבוה, מ"מ יכול להיות שיעשה המצוה בקרירות ובדרך מצות אנשים מלומדה, אבל ע"י הזכירות הנ"ל הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר שהי' בבחי' ביטול, שע"ז מורה שם אברהם הוא בחי' אבר מ"ה¹³, פי' ע"ד כמו האבר הוא כלי לחיות הנפש כו' כן הי' אברהם כלי לבחי' הביטול, ועד"ז יהי' בקיום המצות שיהיו ב' המעלות, היינו הדבר עצמי, ושיהי' כלי לזה כמו אברהם כו'.

וזהו זכרוניכם משלי אפר שע"י הזכרון שרע בעיניו היש דעמלק עי"ז משלי אפר הוא בחי' עפר ואפר דאברהם כו', ובא"ל הרי אתם יורדין למצרים, פי' הגם שלא נשתעבדו במצרים עוד, אבל ארז"ל כל הגליות נק' ע"ש מצרים ואמרו כל האומות נק' מצרים ע"ש שמצירים לישראל, והיינו הגם כי לא נשתעבדו בחומר ובלבנים, אמנם הנה אמרו בחמר דא ק"ו ובלבנים דא לבון הלכתא והיינו ענין בירור ההלכות שבא לאדם ד"ת בעבודה וביגיעה רבה ועצומה וארז"ל הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה זה משנה¹⁴ אחר ובנית ביתך זה גמרא, שקודם שנתרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם לא הי' מחלוקת כלל, כ"א מעט הנזכר בימי הזוגות, וה"ז ברוחניות ענין השעבוד בחומר ובלבנים שזהו התיקון על הרע דעמלק וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, ופי' בלק"ת¹⁵ שאפי' אם נעשו לבו כלב האבן יש בכח התורה למחותו, והיינו שכמו רדהמים כשנופלים טיף טיף על האבן ממחי' אותו כן ד"ת שנמשלו למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים יכולים להמחות היש דעמלק הוא שורש היצה"ר כו'. ולכן בהעדר הזכירה נשתעבדו ישראל ברוחניות בחומר ובלבנים.

אמנם הנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות¹⁶ שכמו ע"י שעבוד מצרים זכו לגילוי שם הוי' כמ"ש ושמי הוי' כו' לכן אמור לבנ"י אני הוי' שזכו לקבלת התורה¹⁷, וע"י מ"ת נעשה בכאו"א שם הוי'¹⁸ שזהו מ"ש אנכי ה' אלקיך שנעשה ה' בבחי' אלקיך ע"י מה שפב"פ דבר ה' עמכם ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה, כן ע"י החומר ולבנים שברוחניות בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכתא¹⁹ יבואו לע"ל לגילוי פנימיות התורה. ולכן לע"ל כתי' והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים והיינו כי קרי"ס הי' לי"ב גזרים²⁰ שכל שבט יעלה במסלתו מן י"ב בקר אל י"ב גבולי אלכסוני' דז"א דאצי', והי' הקריעה בים סוף מלכות סופא דכל דרגין, אבל לע"ל אראנו נפלאות נו"ן פלאות²¹ שיניף ידו על הנהר הוא בינה והכהו לשבעה נחלים שז"א יעלה לשרשו הוא בחי' ז"ת דע"י, שלכן ז"א בעתיקא אחיד ותליא²², רק שיוצא דרך הבינה שנק' אם הבנים, וע"י השעבוד דחומר ולבנים ברוחניות יהי' היציאה מן המיצר דבינה הוא בחי' ההשגה והבנה לבא לבחי' יחידה שבנפש בחי' שלמעלה מן השכל ויתעלו מז"א לע"ק ולכן והכהו לז' נחלים לבוא לשורש הז"א כמו שהם בע"ק כו'.