ריא

וזהו בחי' שיש בתורה שמביא לידי רצוא שהוא בחי' תרומה תורה מ' כמ"ש בזהר וכנ"ל שהוא א' מארבעים, ומאחר שמביא לידי רצוא נמצא שבחי' זו גבוה מבחי' הרצוא עצמו, ולכן הרצוא עצמו הוא רק א' מחמישים, והיינו כי הרצוא שהוא בחי' מס"נ הגם כי זהו בחי' היותר גבוה בעבודה מ"מ ה"ה רק בחי' היותר גבוה בעבודה של נברא, וזאת נודע כי הנברא א"י להגיע בבחי' היותר גבוה שלו רק עד שרשו, וכמובן ממארז"ל ביומא דל"א גבי מקוה של כה"ג שארז"ל ש"מ מעיין של עין עיטם הי' גבוה מקרקע העזרה עשרים ושלש אמה, ואם יכולים להגבי' המים יותר מן המקור אין מה להוכיח מזה כלל, ועד"ז יובן ענין בחי' מס"נ של הנברא, שהגם שאצל הנברא זהו בחי' היותר גבוה מ"מ לגבי המצוה שהיא מלמעלמ"ט זהו רק א' מחמשים כו'.

ועתה יובן ענין מה שהקדימו נעשה לנשמע דוקא שזהו בעבור ההקדמה דוקא והיינו כנ"ל שנעשה הוא בחי' רצוא, ונשמע הוא בחי' השוב, ומתחלה צ"ל הרצוא ואח"כ השוב וכמו שקדם פ' שמע לוהא"ש כנ"ל, וענין שני כתרים שקשרו להם כי כתר הוא ל' מקיף מל' כתרו את בנימין, ויש ב' בחי' עליות הא' הוא עליות ממכ"ע בסוכ"ע והב' הוא בחי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע, וזהו בשעה שהקדימו נעשה לנשמע כי כדי שיהי' בחי' נשמע דהיינו בחי' השוב צ"ל בחי' נעשה מקודם כי בעשיית המצות נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב דוקא וזהו ע"י נעשה דוקא בחי' רצוא כו', ונמצא כי הגם שהשני כתרים הם כנגד נעשה ונשמע, אמנם העיקר הוא מפני שהקדימו נעשה לנשמע, שז"ע הקדמת הרצוא דוקא כי בלא קדימת הרצוא א"א להיות השוב כו'.