ועשו ארון

קעטועשו ארון

בס"ד.

ועשו ארון עצי שיטים¹ אמתים וחצי כו' ואמה וחצי כו', וארז"ל יומא ד"ג ע"ב כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ² וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שיטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום, וכאן בזמן שאין ישראל עושי' רצוש"מ, ופי' רש"י ז"ל בזמן שישראל עושי' רצוש"מ נק' עבודה על שמם, והמהרש"א פי' בהיפך שי"ל שבזמן שעושי' רצוש"מ נחשב מלאכתן כאילו עשאן משה ובזמן שאין עושי' רצוש"מ לא נחשב מלאכתן, ונקראת על שמן³ כאילו עושי' מלאכה בעלמא.

ולהבין זה יובן בהקדם מ"ש קדש ישראל לה'⁴ ראשית תבואתה הכתי' הוא בה' לבסוף והקרי בחולם כאילו הי' נכתב בוא"ו⁵ והיינו כי יש ב' בחי' תבואה בכלל שהוא חטה ושעורה, והם תבואת ה' ותבואת וא"ו, ה' הוא בחי' בהבראם בה"א בראם שהוא בחי' מקור כל השתלשלות העולמות שנודע שכל מקור בחי' ההשתלשלות הוא מבחי' ה' דבהבראם שהוא אתא קלילא דלית בי' ממשא, והיינו שהבל הלב היוצא ע"י מבטא ה' היא היותר פחות ולית בי' מששא⁶ כלל, והנה כל ביטול המלאכי' הוא בבחי' זו, שע"ז אמרו ע"פ נודע בשערי' בעלה כל חד לפום קפשיעורא דילי' לפום מאי דמשער בלבי'⁷, שבזה ובהתבוננות זו הוא בחי' ביטול כל הנבראי' מלאכי' ונשמות כל חד לפי ערך השגתו בחי' ההארה המחי' ומהוה כל העולמות וממילא מושג בביטולם איך שנתהוו מאין שהוא בחי' הארה בעלמא, וזהו ענין שעורה שהוא שיעור ה'⁸, פי' כי כל האותיות דע"מ הם נלקחי' בשרשן מן אות ה'⁹ שהוא מקור כולם, שזהו ענין בה' בראם כללות כולם, וכל נברא יש לו אות פרטי המחי' אותו אם מהאותיות דע"מ או מחילופיהן ותמורותיהן כנודע ממ"ש בפרד"ס ועה"מ בענין רל"א שערי' המתגלגלי' פנים ואחור וכמ"ש בסש"ב ח"ב¹⁰. ונמצא כי פי' שעורה שיעור ה' יתפרש לשני פי'¹¹ הא' הוא השיעור מן הה"א שהוא המקור להתהוות הנברא, וזהו שיעור ה', הב' כל א' לפי ערך חלקו אשר יגיע לו מן הה"א לפי ערך זה הוא ההתבוננות שלו בבחי' ביטול העולמות לאלקות המהוה אותם, וזה הי' עבודה ראשונה בצאת בנ"י ממצרי', שבעת היותם במצרי' היו מושקעי' במ"ט שע"ט, ובצאתם ממצרי', הנה ענין יציאתם מתוך ההסגר הוא המיצר דמצרים מיצר מי שבחי' ההתבוננות דבחי' מי היינו מי ברא אלה¹² היתה במיצר מאד, ויציאתם מן המיצר הוא שהרגישו בנפשם ענין ההתבוננות איך שמי ברא בחי' אלה כו' שז"ע בחי' יצ"מ לצאת מן המיצר ולהתבונן בבחי' מי ברא אלה הוא בחי' ההתבוננות בבחי' שעורה שיעור ה' הנ"ל כו', ולכן חגה"פ הוא בחדש האביב ואם אין השעורה אביב¹³ מעברין את השנה, והיינו כי זה עבודה ראשונה אשר עבדו את אלקינו ית' שזהו בחי' השיעור שכל א' משער בליבי' לפ"ע עבודתו, וזהו בחי' התבואה דתבואתה תבואת ה' היינו בחי' השעורה שיעור ה' כו'.

ושבועות הוא בחי' תבואת וא"ו¹⁴ הוא בחי' אילנא דחייא בחי' כי האדם עץ השדה זאת התורה אדם הוא התורה שנק' אדם, רמ"ח פקודין הם רמ"ח קפאאיברין דמלכא¹⁵ בחי' אדם, והוא בחי' אות אמת כמ"ש ונתתם לי אות אמת ופי' בזהר דא אות וא"ו, אילנא דחייא כו', וזהו בחי' התבואה דתבואתה לפי הניקוד שהוא בחולם כאילו הי' כתו' בוא"ו, וישראל הם ראשית התבואה שהם ראשית דתבואת ה' ותבואת וא"ו.

והנה מזה משמע דישראל הם גבוה יותר¹⁶ מבחי' תומ"צ שהרי הם הנק' ראשית לבחי' התבואה דתומ"צ, וכן ארז"ל ע"פ תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה שהתורה היא בחי' כלה ארוסה לנש"י שנק' בשם חתן¹⁷, ופעם אמרו בזהר ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, שמשמע שע"י התורה מתקשראין נש"י לאלקות. אך הענין הוא דהנה נש"י כמו שנתלבשו בגוף ונה"ב הנה בכדי שיתחברו נש"י לאלקות זהו ע"י התורה, וזהו ישראל מתקשראין באורייתא ע"י התורה דהנה תלת קשרין שמתקשרין דא עם דא¹⁸ ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגין על דרגין סתי' וגלי' והיינו שע"י הסתים דתורה מתקשר סתי' שבנש"י לסתים דקוב"ה, וע"י הגלי' דתורה מתקשר גלי' שבישראל לבחי' גלי' דקוב"ה, או י"ל שע"י גלי' דתורה¹⁹ מתקשר סתים שבתורה לבחי' גלי' דקוב"ה, ונמצא כי סתים וגלי' שבתורה הם הממוצעי' בין קוב"ה לישראל שעי"ז מתקשרין נש"י לאלקות. אמנם הנה כ"ז הוא מדרגת ישראל בחי' הנשמה המלובשת בגוף, אבל מצד בחי' שורש ומקור הנשמה הנה נש"י נק' חתן והתורה נק' כלה להיות ישראל ממשיכי' בחי' שורש ומקור התורה בתורה, ועד"מ תורה שלומדי' בג"ע דהיתכן לומר שלומדי' שם הלכה שני' אוחזין בטלית או המחליף פרה בחמור כמו שהוא למטה, שאין שייך שם כלל ענין הטלית ופרה קפבוחמור, אלא שלומדי' שם רוחניות שבההלכה²⁰, ונש"י הם הממשיכי' בחי' הרוחניות שבתורה שתתלבש בגשמיות ההלכה. או י"ל ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה²¹ שהוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה בתורה שלמעלה, שמצד בחי' זו נש"י נק' חתן ע"ש ההשפעה והתורה נק' כלה ע"ש קבלתה מנש"י. ועפ"ז יובן מה שנש"י נק' ראשית תבואתה שמצד בחי' זו שנש"י ממשיכי' המשכת אוא"ס ב"ה בתורה, ושעי"ז מתעלי' נש"י לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא העלי' מבחי' פנימיות הכלי' שורש ומקור נש"י לבחי' האורות, שזהו כל ענין ירידת הנשמה בגוף כמ"ש מזה במ"א²², ונמצא שהם ראשית מבחי' התבואה²³ שהרי הם נוטלי' חלק בראש שהרי מתעלי' לבחי' האורות כו'. וזהו שארז"ל ע"פ וכל בניך למודי הוי'²⁴ ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך וכמאמר ת"ח שעוסקי' בבנינו של עולם, ולכאו' יפלא הלא העולם בנוי ומשוכלל ומה"ע שעוסקי' בבנינו של עולם, אך הענין הוא דהנה כתי' עשרה עשרה כף בשקל הקדש ופי' רז"ל שעשה"ד מכוונים כנגד עשרה מאמרות²⁵, וע"י עשה"ד נמשך קיום ע"מ, וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב וא"ל יחזיר את העולם לתהו, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמי' וארץ לא שמתי, וכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, שכל ענין בריאת שמי' וארץ הוא בשביל האדם שמעלתו הוא מה שמקיים תומ"צ שלכן בראתי בגימ' תרי"ג היינו בחי' תרי"ג מצות אשר נצטוינו, וע"י קיום התומ"צ עי"ז ממשיכי' קיום העולם, ושיומשך לע"ל גילוי אלקות למטה כמו למעלה שמצד זה נק' ת"ח בונים שעוסקי' בבנינו של עולם לבנות העולם ולתקנו באופן היותר נאות ומתוקן שלכן הגם שכבר נבה"ע אמנם הנה נודע מארז"ל העולם על מילואו נברא רק ע"י חטא עה"ד חסרו ו' דברים, ולתקן העולם להמשיך החסרון ועוד יתרון ותוס' בעולם זהו ע"י עסק התומ"צ, וגם עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור בתורה וכנ"ל בענין דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה כו'.

והנה ע"י קיום התומ"צ באופן זה שע"י התורה ועבודה יתחבר ויומשך אוא"ס בתורה, אז נק' הארון שבו הי' לוחות העדות מקור כל התורה על שם ישראל שזהו מ"ש ועשו ארון עצי שיטים שישראל הם העושי' הארון שבו התורה קפגלהיות שישראל ממשיכי' אוא"ס בתורה שזהו עיקר ענין עשיית התורה שהוא ע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה עצמה היינו בכדי שיומשך אוא"ס ב"ה בתורה²⁶ כו' וע"ד שנק' התורה ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי שנק' ע"ש משה לפי שמסר נפשו עלי', וכמו"כ ע"י קיום התורה והמצות לשמה לשם התורה עי"ז נק' התורה ע"ש העושה והמקיים אותה. וזהו מ"ש כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו²⁷ יהגה יומם ולילה, שבתחלה היא תורת הוי' אמנם ע"י עסקו בתורה לשמה לשם התורה עצמה עי"ז ממשיכי' אוא"ס ב"ה בתורה שאז נק' התורה תורתו שהיא התורה שלו, להיות כי ע"י הלימוד לשמה ממשיכי' בתורה אוא"ס ב"ה שלמעלה מהתורה, ועי"ז נעשה עילוי בתורה יותר גבוה מכמו שהי' תחלה שנתעלית עי"ז בעילוי אחר, והרי העילוי נעשה ע"י הלימוד שלכן נק' תורתו כו'. וזהו שהארון שבו הי' הלוחות מקור כל התורה נא' בו ועשו להיות כי ישראל ע"י עבודתם בתומ"צ עושי' את התורה להעלותה בעילוי אחר, ובהיפך ע"י העדר עשיית המצות או כשעושה אותם בדרך מצות אנשי' מלומדה בקרירות כמו שאינו נוגע לו כלל, אז ע"ז נאמר ועשית שמשה הוא העושה הארון שבו הלוחות מקור כל התורה וכמו שנק' התורה ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי. וענין שאמר כאן משה עבדי י"ל שע"י מה נק' תורת משה ע"י שהי' בבחי' עבד, שעשה רצונו ית' כעבד לאדונו בלי שום תשלום גמול ובלי טעם ודעת כ"א בבחי' ביטול למעלה משכל המושג ועי"ז נק' התורה על שמו כו'.

אמנם עדיין צ"ל למה תלו רז"ל ענין קריאת עשיית הארון אם על שם בנ"י או ע"ש משה במה שעושין רצונו של מקום מהו ענין עושי' רצוש"מ לקריאת שם עשיית הארון. אך הענין יובן בענין ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש לפ' שני'²⁸ שארז"ל שפ' ראשונה הוא בחי' ערש"מ ופ' שני' נק' אין ערש"מ, שלכאו' יפלא הלא בפ' שני' נא' והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי ואיך יקרא השומע אל מצוותיו בשם אין ערש"מ. אך הענין הוא שבפ' ראשונה נא' בכל מאדך, ובפ' שני' לא נא' בה בכל מאדך, וענין בכל מאדך ידוע שהוא בחי' ביטול הרצון שלמעלה משכל המושג שע"ז רומז ל' מאד שהוא בלי גבול, פי' למעלה מהגבלת הכלי אשר תוכל שאת כ"א לצאת מכלי הגבלתו לגמרי, שזה"ע מארז"ל למה קדמה שמע לוא"ש כדי קפדשיקבלו עליהם עומ"ש תחלה²⁹ ואח"כ יקבל עליו עול מצות שענין הקב"ע מ"ש זהו כענין הקדמת נעשה לנשמע, שענין ביטול דנעשה מורה שנעשה כל מה שתצוה אלינו, ולא שמקבלי' על עצמם מחמת כי כבר שמעו הציוים שביכולתם לשאת, אלא כל מה שתצוה אלינו לעשות נעשה והדר נשמע איך לעשות, ממילא מובן ג"כ שענין הקבלה דנעשה הוא קבלה בכלל, שהרי אינם יודעי' עדיין מה לעשות שזהו שאמרו אח"כ נשמע היינו שנשמע הדבר בפרטיות מה שצריך לעשות מובן כי קודם ששמעו הציוי מה לעשות א"י כלל מה לעשות, ומהו שאמרו נעשה היינו הביטול בכלל לאוא"ס בעל הרצון מקור כל הרצונות פרטי' דציויי המצות אמרו לו נעשה כל מה שתצוה ותגזור עלינו, ונמצא כי ביטול זה דנעשה מאחר שאינו ברצון פרטי ה"ה ביטול שלמעלה מהגבלת כלי פרטי כ"א ביטול כללי שלמעלה מהכלי' והחושי' פרטי' וה"ה כמו הביטול שלמעלה מהשכל המושג שהרי עדיין לא ידעו בשכלם כלל וכלל מהו הציוים פרטי' אשר יצוה אותם כ"א הגיעו בביטול זה למעלה משכל המושג, ומה גם כי ענין ביטול כזה שא"י עדיין ע"פ שכל מה יצוה הרי זהו למעלה מן השכל כי השכל אינו מחייב עדיין לעשיות הדבר ההוא, ונמצא כי הביטול לעשות הוא למעלה משכל המושג עדיין, רק שי"ל שמשיג ע"פ שכל שצריך לבטל רצונו³⁰ מפני רצון העליון וכ"ש לפני בעל הרצון, רק מ"מ ה"ז רק הגורם לבוא לבחי' ביטול רצון זה, אבל מיד כשמגיע לעצם ביטולו אז הוא למעלה מן השכל לגמרי ואין השכל פועל בו אז³¹, וגם אינו מושג אז כלל ע"פ שכל כו'. והנה ביטול זה שלמעלה מן השכל כוחו גדול מאד שעי"ז מקשר שכל עם בחי' אוא"ס שלמעלה מן השכל, שהרי האדם שהוא בר שכל בעצם בא והולך ע"פ השכל עד שמגיע למעלה מהשכל כו' ונמצא כי מתקשר שכל עם למעלה מהשכל, וממילא נמשך מבחי' אוא"ס שלמעלה מהשכל והרצון לבוא לבחי' רצון. וז"ע עושין רצונו ש"מ פי' שעושי' לו רצון, היינו שמלמעלה מהרצון הוא בחי' אוא"ס ב"ה בעהר"צ יומשך להיות רצון פרטי דתומ"צ, שבאמת אוא"ס ב"ה הוא למעלה מהרצון ואינו תופס מקום אצלו כלל כל הרצון דתומ"צ כמ"ש אם חטאת כו' ורבו כו' אם צדקת כו' וכחשיכה כאורה בשני כפין³² שגם האור שוה לחשך אלא שע"י ביטול דנעשה לאוא"ס בעהר"צ המשיכו הרצון דפרטיות המצות, והגם כי אין זה בדרך העלאת מ"ן מ"מ ה"ה בדרך כלי לקבל ושיומשך מאוא"ס בעהר"צ להיות רצון פרטי שז"ע ערש"מ כו', ולכן בזמן שישראל עושין רצוש"מ שהוא בחי' פ' ראשונה דק"ש מס"נ למס"נ באחד ובכל מאדך בלי גבול עי"ז עושין רצוש"מ פי' קפהשיומשך בבחי' הרצון פרטי ואז תופס מקום תומ"צ וממילא עי"ז מקשרין בחי' תורה לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' התורה.

דהנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם³³ עליו מלמעלה, ונודע כי אוא"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' אדם, ונודע ג"כ כי התורה הוא בחי' אדם כמ"ש זאת התורה אדם, שכלול מג' קווין שהם בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, גמ"ח קו הימין, עבודה קו השמאל, ותורה קו האמצעי, שכ"ז הוא בחי' אדם. ובכדי להעלות התורה³⁴ ולקשרה באוא"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' אדם, כי לא אדם הוא, זהו ע"י ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב בחי' האבות הן הן המרכבה, וירושה זו היא לנו מאבותינו התשוקה והצמאון להבטל ולהכלל באוא"ס ב"ה ממש, וניתן לנו כח זה במ"ת שאנו נעלה וננשא את בחי' אדם ג' קווין בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא, ובנו וע"י יומשך גילוי אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם בעסק תורתינו ועבודתינו בקיום המצות שהם בבחי' אדם. וזהו אנכי ה' אלקיך שבחי' אנכי מי שאנכי נמשך להיות אלקיך אלקי' שלך, זהו ע"י צמצום דש' הוי' כו', כמ"ש כ"ז בת"א בד"ה זכור את יום השבת בפ' יתרו³⁵, דרוש השני. ונמצא כי מובן מארז"ל שדוקא בזמן שישראל עושי' רצוש"מ כנ"ל שע"י ביטולם ממשיכי' להיות לו רצון פרטי ואז נק' הארון שבו לוחות העדות מקור כל התורה נק' על שמן ועשו ארון עצי שיטי' שישראל הם העושי' הארון אשר בו לוחות העדות מקור כל התורה, ובזמן שאין עושי' רצוש"מ נא' ועשית שמשה הוא העושה כו'.

אמנם הנה כ"ז הוא לפי' הפשוט שבגמ' הנ"ל, אכן לפי' המהרש"א בח"א שכאשר עושי' רצוש"מ שוה מלאכתן כאילו עשאן משה, והיינו כי משה הי' בחי' ד"ע, ולכן בלעם לעו"ז דמשה³⁶, שבאו"ה קם, נא' בו ויודע דעת עליון, וע"י בחי' התורה עם ביטול זהו בחי' תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד, ולכן כמו שד"ע דמשה מחבר חו"ב כן ע"י לימוד התורה לשמה, מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה וביראה, מקשרין ומחברין י"ה והרי שוה מלאכתן למלאכת משה היינו בחי' עבודת משה, ומה שתלו זה בענין עושי' רצוש"מ היינו כנ"ל שע"י העבודה דנש"י מתקשר התורה לבחי' אוא"ס שהוא בבחי' כי לא אדם הוא כו', ועי"ז נמשך מאוא"ס שלא אדם בבחי' התורה שנק' אדם כו', ולכן נק' התורה בסש"ב בשם תשובה שהוא בחי' תשוב ה' לגבי יו"ד רק שזהו מלמעלמ"ט³⁷ ולא כמדריגת התפילה שהיא מלמטלמ"ע כו' כי כל עיקר מעלת התורה הוא מלמעלמ"ט, וע' בד"ה זימנא חדא³⁸ הוי צריכא קפועלמא למיטרא בענין מה שרצה משה לכנוס לארץ³⁹ היינו שרצה להנחיל לישראל שיהי' עבודתם בבחי' מלמעלמ"ט כו' ושזהו ענין וחיי עולם שמברכין על התורה, ולכן רשב"י שהי' תורתו אומנתו כשדרש דרוש ע"פ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחי' גם יחד ירדו גשמי', הרי השפיע הגשם מלמעלמ"ט ע"י לימוד תורתו שזהו מדריגת משה, שלכן רצה לכנוס לארץ להמשיך הכח בכל ישראל כן, ולא פעל זה כ"א לראות מרחוק, וע"י הראי' מרחוק פעל שמי שתורתו אומנתו יהי' יכול בלימוד תורתו להמשיך כן כו'. ומאחר שע"י לימוד התורה בבחי' תורתו אומנתו יכול להמשיך כמו משה שז"ע ע"י עושי' רצוש"מ ג"כ כענין רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו', ולכן כשישראל הם במדריגה כזו נחשב מלאכתן כאילו עשאן משה הכוונה שנק' הארון על שמם להיות כי בכח תורתן יכולי' להמשיך כל ההשפעות ע"י התורה כו'. או י"ל שע"י לימוד כב"י שניהם מתכסין בלבוש א'⁴⁰ שזהו כענין מ"ש במשה פא"פ כו' שלמעלה מבחי' פב"פ שנא' בכלליות ישראל, שפי' הרמ"ז⁴¹ שפב"פ הוא בחי' התלבשות פנים העליון בפנים התחתון, ופא"פ הוא בחי' הארת פנים העליון עצמו כו'. או י"ל שזהו ע"ד משה קיבל תורה מסיני כן כשלומד תורה בבחי' ביטול עד שבטל לבעהר"צ שוה כאילו קבלה מסיני כו' כמו משה. או י"ל שע"י בחי' הביטול שלמעלה מהשכל שנת"ל זהו כענין ונחנו מ"ה בחי' מ"ה דחכ' שעש"ז נק' חכמה כח מ"ה ונת' בפרד"ס שתי' כח שבחכ' הוא לרמז על התיחדותה עם הבינה, ומ"ה שבתי' חכ' הוא בחי' ביטולה להכתר⁴² שז"ע כבחי' הביטול שלמעלה מן החכ' שעי"ז ערש"מ ונמצא כי אז חשוב מלאכתן כאילו עשאן משה כו'.

קפזועוי"ל כי הנה משה משה לא פסיק, משא"כ כל ישראל אינו דומה שורשו שלמעלה לנשמתו המלובש בגוף שהרי אפי' באברהם אמרו אברהם אברהם פסיק טעמא⁴³ כו', אמנם ע"י הביטול הרצון מכל וכל לאוא"ס ב"ה בעהר"צ עי"ז הגיעו כולם למדריגת משה שלא יהי' פסיק טעמא כו' ולכן חשוב מלאכתן כאילו עשאן משה כו'.