שמח תשמח
קפזשמח תשמח
בס"ד.
שמח תשמח1 ריעים כו' כשמחך יצירך בג"ע. ולכאורה יפלא הלא הבריאה יש מאין הנה היא ירידה צורך עלי', ומה"ע כשמחך יצירך בג"ע2. [וגם צ"ל מה"ע שמח תשמח ריעים האהובים3, דהנה נודע ממ"ש במ"א בענין אכלו ריעים לעילא4 שקאי על חכ' ובינה, ונודע כי השמחה היא בבינה כמ"ש אם הבנים שמחה5, אבל אבא הוא למעלה מן השמחה, ולכן רק מועדים לשמחה, אבל שבת מוחין דאבא הוא מנוחה ועונג6 כמ"ש וקראת לשבת עונג, וא"כ צ"ל ענין אומרו שמח תשמח דמשמע שמח בעצמו, ותשמח שתפעול השמחה גם בריעים הוא חכ' ובינה, שנמצא מצד עוצם הגילוי גם החכ' תהי' שמחה כו' וצ"ל מהו].
אך הענין יובן ע"פ מה שנת' בד"ה אז ישיר דאגוסטוס7, וד"ה ועשו ארון8, שפעם נק' כנס"י חתן אל תקרי מורשה אלא מאורסה, ופעם אמרו ישראל מתקשראין באורייתא, [ביום חתונתו זו מתן תורה, נמצא כי כנס"י נק' כלה. והענין הוא דשניהם אמת, דהנה איתא בזהר תלת קשרין מתקשראן דא בדא9 ישראל ואורייתא קפחוקוב"ה וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, דהגם שהנשמה היא חלק אלוק' ממעל10, מ"מ מצד]11 הנשמה כמו שמלובשת בגוף מתקשראין באורייתא סתים וגליא. אמנם ענין התורה שיומשך בה המשכת התורה ברוחניות, כמו מה שלומדין בג"ע12 וכדומה, זהו ע"י ישראל. וגם ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה13 בהקב"ה, שזהו בחי' המשכת אוא"ס ע"י שורש ומקור נש"י שלא כל הנשמה מלובש בגוף כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי כו'. ואי לזאת עדיין צ"ל דא"כ שורש הנשמה14 יכולה להמשיך יותר המשכת אלקות עד שע"י נק' נש"י חתן לגבי התורה, וא"כ למה ירדה הנשמה בגוף ומהו העלי', הלא גם כמו שנתלבשה יש יתרון להנשמה שאינה מלובשת.
אך הענין דבכדי שתמשיך שורש הנשמה המשכת אוא"ס בתורה15 זהו ע"י הנשמה המלובשת בגוף, וזה"ע התפלה שנק' סולם מוצב ארצה, שכמו הסולם מחבר הגג עם הארץ כן סולם דתפילה מחברת נשמה המלובש בגוף עם שורש ומקור הנשמה, ולכן מתחלת התפילה מדברים תחתונים שלא עשני עבד עד שעולה בשליבות הסולם פסוד"ז וברכת ק"ש עד ק"ש למסור נפשו באחד ושמו"ע המשכת אוא"ס מפני כי מגיע לשורש נפשו, ואז תוכל הנשמה מצד שורש נפשה להמשיך המשכת אוא"ס ב"ה בתורה, וזהו"ע על שלא ברכו בתורה הוא בחי' המשכת אוא"ס בתורה.
ועפ"ז יובן ענין כשמחך יצירך שאין הכוונה היצירה לבדה כמו שהיא, רק המכוון מה שיוצא ע"י היצירה שע"י ירידה זו נעשה עלי', כי שורש הנשמה מפנימיות הכלים16 וע"י ירידתה והתקשרות נשמה שבגוף לשורש הנשמה ע"ד העבודה מלמטלמ"ע אז ע"י התורה מלמעלמ"ט ממשיכים אוא"ס בתורה כו', ועי"ז מתעלי' הנשמות לבחי' האור, ונמצא שהעלי' הוא מכלים לאורות17. וע"ז היתה השמחה שבשעת היצירה, להיות כי הוא צופה ומביט ומגיד מראשית אחרית, לכן אמר כשמחך יצירך בג"ע מקדם היינו מקדם עד שלא נעשה עדיין18, ומ"מ השמחה הוא ע"י העלי' שע"י הירידה.
קפטואמר עוד שגם ריעים האהובים חו"ב הגם שהם אורות המלובשים בכלים, וחכמה ראשית ההשתלשלות, הנה גם בהם תהי' השמחה, פי' הגילוי, כמו ששמח הוא ית' על יצירת האדם בג"ע בבחי' קדם, שגם בסדרי ההשתלשלות יומשך גילוי אור כ"כ כמו בבחי' קדם19 שלפני ההשתלשלות כו'. וזהו שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בג"ע בחי' קדם כו'. [והענין הוא דהנה בנין התהו הי' בנין ע"מ לסתור וסתירת התהו הוא ע"מ לבנות20, וא"כ הרי שניהם מחודשים, אבל קדם הוא מה שהוא בחי' קדמון שאינו מחודש. וענין כשמחך יצירך בג"ע מקדם היינו שע"י לעשות לתקן עי"ז יומשך מבחי' קדם בחי' קדמון, וא"כ כשנמשך בחי' זו בחכ' ובינה פועל בהם השמחה, וזהו שמח מצד עצמו, תשמח ריעים ג"כ הם בחי' חכ' ובינה כו'].
הערות
עמוד קפז
- 1. שמח תשמח : חלק מהמאמר (פיסקא: אך הענין יובן, ופיסקא שלאחרי') נמצא בארוכה לעיל בד"ה ועשו ארון [וראה בהנסמן שם בתחילת המאמר]. ולעיל ד"ה אז ישיר [ובהנסמן שם]. מאמר זה נמצא ג"כ בבוך כת"י דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ונוספו עליו כמה הגהות בגוכי"ק כ"ק אדמו"ר מהר"ש [ולשלימות הענין נדפסו כאן בין חצאי ריבוע], ונדפס (עם ההגהות) בס' תורת שמואל דרושי חתונה (קה"ת תשס"ג) ע' סז ואילך. ובסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תכד ואילך (בעת חתונת בנו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע). הנחת השומעים מהמאמר דתרל"ה נדפס שם ע' תקמב ואילך. ובד"ה זה תרל"ז (הנחה בגוכי"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נדפסה בס' תורת שמואל דרושי חתונה שם ע' קפ ואילך). כמה מעניני המאמר ראה ד"ה משמח חתן וכלה בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ותפלה ע' תצד ואילך. ובארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' תצט ואילך. וע' תקיג ואילך.
- 2. הלא. . ירידה צורך עלי' ומה"ע כשמחך יצירך בג"ע : בהנחה מד"ה זה תרל"ה שם מבואר הקושיא: משמע מזה הלשון שעיקר הנושא הוא שיהי' עלי' כמו שהיתה הנשמה בתחילה בג"ע, וצ"ל הלא ידוע שהירידה היא ירידה עצומה כו' לצורך עלי' כו' וא"כ לפי"ז שתתעלה כמו שהיתה בג"ע למה ירדה.
- 3. מה"ע שמח תשמח ריעים האהובים : בהבא לקמן עד סוף הפיסקא ראה בארוכה בד"ה זה תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' קעג-ה). וראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' עז.
- 4. נודע ממ"ש במ"א בענין אכלו ריעים לעילא : ראה תו"א משפטים עח, סע"ג. לקו"ת צו טו, ג. מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קמו-ז. סה"מ תרל"ג ח"א ע' קיא.
- 5. ונודע כי השמחה היא בבינה. . אם הבנים שמחה : ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. לקו"ת דרושים לשמע"צ פח, ד.
- 6. רק מועדים לשמחה אבל שבת. . מנוחה ועונג : ראה לקו"ת צו יא, ד. סה"מ תר"ל ע' רסב. תרל"ב ח"א ע' סז. וש"נ. סה"מ תש"ט ס"ע 130 ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם.
- 7. בד"ה אז ישיר דאגוסטוס : תרל"א (לעיל ע' קנג ואילך), בו נת' הענין דאגוסטוס יושב. וראה גם ד"ה זה תרכ"ט ע' קמה ואילך.
- 8. וד"ה ועשו ארון : תרל"א (לעיל ע' קפא ואילך).
- 9. תלת קשרין מתקשראן דא בדא : ראה לעיל ד"ה אז ישיר. וש"נ.
עמוד קפח
- 10. שהנשמה היא חלק אלוק' ממעל : ראה תניא רפ"ב (ע"פ איוב לא, ב) ושם מוסיף תיבת: ממש.
- 11. [ביום חתונתו. . מ"מ מצד] : בגוכי"ק נרשם כאן בתחילה: דשניהם אמת, דמצד. [ואח"כ נוסף ע"ז הגה"ה כבפנים].
- 12. התורה ברוחניות. . שלומדין בג"ע : ראה לקו"ת תזריע כב, ד. סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנא ואילך. תרל"ח ע' קסא ואילך. וש"נ. תרע"ח (הוצאת תשד"מ) ע' תטז. המשך תער"ב ח"א ע' שסח-ט. תרפ"ז ס"ע קפז-ח. תרפ"ט ע' 157 ואילך. תש"א ע' 38. תש"ו ע' 112.
- 13. ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה : ראה גם תו"א תולדות יח, ג. לקו"ת שלח מז, ג. נא, א. ובכ"מ.
- 14. דא"כ שורש הנשמה : בד"ה זה בסה"מ תרל"ה: דא"כ שע"י הנשמה.
- 15. וז"ע על שלא ברכו בתורה. . המשכת אוא"ס בתורה : ראה בארוכה מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' ריא. אוה"ת פנחס ע' א'קל. א'קמב. ואתחנן ע' תב-ג. סה"מ תרכ"ט ס"ע רפט ואילך. [ובהנסמן שם].
- 16. שורש הנשמה מפנימיות הכלים : ראה לקו"ת ראה כו, רע"ד. דרושים ליוהכ"פ ע, ג. ובכ"מ.
- 17. ונמצא שהעלי' היא מכלים לאורות : ראה תו"א יתרו עא, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקב ואילך. תשכג ואילך. לעיל ע' קפב.
- 18. ומגיד מראשית אחרית. . מקדם עד שלא נעשה עדיין : ראה בארוכה סה"מ תרל"ב ח"א ע' קיב ואילך. [ובהנסמן שם בתחילת המאמר].
עמוד קפט
- 19. כשמחך יצירך בג"ע מקדם. . שגם בסדרי ההשתלשלות יומשך. . כמו בבחי' קדם : ראה לקו"ת צו ט, א. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' סז. מארז"ל ע' תצג. מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' תכז ואילך. וע' תצב ואילך. אוה"ת ויקרא (כרך ד) ע' תתקסט. [וראה עוד בפי' כשמחך יצירך: סידור עם דא"ח קלו, ב. מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' רלב ואילך].
- 20. בנין התהו. . ע"מ לסתור וסתירת התהו. . ע"מ לבנות : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשכח. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תקפב ואילך. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תכט. תלה. תקנט. המשך תרס"ו ע' שנה. ובכ"מ.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית: