וכל העם רואים

קסבוכל העם רואים

בס"ד.

וכל העם רואים¹ את הקולות ואת הלפידי' ואת קול השופר וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ולכאו' יפלא מה"ע הקולות האלו², הלא הדבורי' והציווים אשר נצטוו במ"ת הם דברי' פשוטי' מאד, כמו לא תרצח לא תענה ברעך עד שקר, שהם דברי' פשוטי' שגם אם לא היינו נצטוי' עליהם הנה גם ע"פ היושר ראוי לקיימם ולנהוג כן, וכמארז"ל ערובין דף ק' סע"ב אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, נמצא שגם הבעלי חיים נזהרי' בדברי' כאלו גם בלתי ציווי כו', זולת למיניהם שנא' ביצירתם, וצניעות קסגוגזל לא נצטוו כלל, ונמצא כי מהראוי הי' לאדם שהוא נברא בעל שכל ומשכיל על דבר לקיים מדעתא דנפשי' ליזהר בדברי' הנ"ל וכ"ש ללמוד מנבראי' הנ"ל. ואם כי י"ל שלכן נצטוינו בעשרת הדברות בדברי' אלו להיות כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה, ולהיות כי חיבב הקב"ה את ישראל לכן ציום גם על דברי' פשוטי' בכדי להרבות להם שכר. מ"מ אינו מהראוי להרעיש כ"כ בקולות וברקי' וענן כבד, להיותם דברי' פשוטי' שמראוי לנהוג כן גם בלתי ציווי כו'. וכאשר נבין דבר זה נבין ג"כ משארז"ל בילקוט שכאו"א מישראל הי' אומר עמי הדבור מדבר, שנדמה לכל אחד שהבורא דבר אתו בפרט, ולכן אמר אנכי הוי' אלקיך ל' יחיד, ולא אלקיכם ל' רבי' כמ"ש בכל התורה, בכדי שכל או"א יסבור שעמו הדבור מדבר.

והענין יובן בהקדם ענין כל חידוש מ"ת מהו, הלא ארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ מהו החידוש במ"ת³, ומה נתוסף בנתינתה הלא אברהם קיימה עד שלא ניתנה כו'. אך הענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקי' מכלי אל כלי, פי' כי ענין הריח הוא אינו עצם הדבר⁴ שהרי יכול להריח כל היום וכל הלילה ואעפ"כ לא יחסר מאומה ע"י הריח שמריח, ונמצא כי זהו הוראה שלא יש בקבלתו שום עצמיות כלל שהרי איננו חסר כלל, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקי' מכלי אל כלי הוא עצם הדבר כמו שהוא. והיינו כי מה שקיים אברהם כל התורה הוא ע"י עבודתו ברצוא ושוב⁵, וקיים כל הענינים ברוחניות⁶, שהרי לא הי' אפשר לו לקיים מצות תפילין עד"מ לכתוב פ' קדש שכתוב בה סיפור ענין יצ"מ, שעדיין לא הי' ענין שעבוד מצרי', וכמו"כ ענין הציווי שבפ' והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי שעדיין לא ניתנו המצות כלל, אלא שקיים כל המצות ברוחניות הענינים, וע"י עבודתו בגמ"ח להאכיל ולהשקות לכל העוברי' ושבי' ואמר להם אח"כ ברכו למי שאכלתם משלו והודיע אלקותו ית' בעולם, וכמו"כ ע"י הנסיונות שניסה אותו הקב"ה ועמד בכולם, ע"י עבודתו זה הלך ברצוא ושוב מדרגא לדרגא עד שהגיע לבחי' נגבה הוא בחי' החסד שהוא קסדשירותא דעלמא עילאה⁷ כמ"ש בזהר, להיות כי הנברא ע"י עבודתו עצמו (בלא תומ"צ), א"א לו להגיע יותר נעלה משרשו ומקורו אשר נלקח משם.

וראי' לזה ממה שארז"ל ש"מ מעין עין עיטם⁸ גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה, שהרי מקוה של הכה"ג שהי' בבית הפרוה היתה על הפתח⁹, שהפתח הי' עשרים אמה גובהה וג' אמות על מקום המים¹⁰, ואם נאמר שיכולי' להגביה המים גם עוד יותר מהמעיין אשר נובע ממנו א"כ מנ"ל שמעין עין עיטם גבוה ך"ג אמה, אלא בהכרח לומר שא"א להגבי' קויית המים גבוה יותר מהמקום אשר נלקח משם¹¹. ומזה נלמוד לכל דבר אשר א"א שיתעלה ע"י עבודתו למעלה ממקור שורשו. גם ענין ירידת הנשמה בגוף תוכיח¹² שא"א לעלות כ"א ע"י ירידתה שירדה עשר מעלות אחורנית להתלבש בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על בחי' האהוי"ר אשר הי' לה קודם ירידתה והתלבשותה בגוף, כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' וכמ"ש מזה במ"א באורך¹³, והיינו כי כמו פעולת המים שהוא ענין קיבוץ וקיווי המים א"א להיות גבוה יותר מגובה המעיין עצמו, כן פעולת כל דבר נברא א"א להיות גבוה יותר משרשו הקדום. ובזה יובן היטיב דקדוק הלשון שאמרו בענין ירידת הנשמה בגוף שהירידה היא צורך עלי', הנה כיוונו לזה באמרם שהירידה דוקא היא צורך עלי', קסהולא כשהיתה עומדת באהוי"ר בהיותה באוצר הנשמות למעלה כו'. ולזה יובן ג"כ בענין עבודת אברהם שהי' עובד בלתי ציווי כ"א מעצמו, לא הי' ביכולתו להגיע למעלה יותר משרשו כו'. ולכן ארז"ל ריחות היו והיינו שכמו הריח הוא רק הארה מעצם הדבר ולא ממשו של הדבר, כן עבודת הנברא מצד עצמו הוא רק ריח פי' הארה בעלמא, מפני כי א"א להגיע יותר נעלה משרשו, וכל שורש הנבראי' הוא רק הארה בעלמא, בהבראם בה"א בראם¹⁴ בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, והגם כי האבות היו נשמות דאצי' מ"מ ירדו דרך הבריאה, ואברהם אברהם פסיק טעמא, שנת' בת"א¹⁵ שאברהם שלמטה אינו כמו אברהם שלמעלה, ולכן לא הי' יכול להגיע ע"י עבודתו כ"א לשורשו כו'.

אך הנה צ"ל הלא האבות הן הן המרכבה, וא"כ אברהם הי' מרכבה לבחי' החסד^ב דאצי', שנודע שאצי' הוא בחי' אלקות כו'. אך הענין דבאמת שורש התהוות העולמות הוא מבחי' המדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך¹⁶ וחסדיך כי מעולם המה, שבחי' המדות רחמי' וחסדי' שייכי' לעולמות כו', ולכן עם כי האבות הן הן המרכבה כו', עכ"ז הוא רק לבחי' שורש ומקור ההתהוות כו'. ועדיין צ"ל הלא נשמת אברהם ירדה להתלבש בגוף, וע"י ירידתה היא צריכה לבוא למעלה משורש מקור חוצבה. אך הענין דעיקר ענין העלי' שע"י ירידת הנשמה בגוף זהו מחמת קיום התומ"צ¹⁷ שזה א"א כ"א ע"י ירידת הנשמה בגוף גשמי לקיים התומ"צ בגשמי', אבל ע"י הירידה לבד אינו שייך כלל שתעלה עי"ז, כי אם שאי אפשר לקיים התומ"צ בגשמיות כ"א ע"י שתתלבש הנשמה בגוף, ונמצא כי אברהם כשלא נצטוה על קיום המצות הגם כי ירדה נשמתו להתלבש בגוף לא הגיע בעבודתו כ"א לגילוי שם שדי, שנת' במ"א ע"פ המדרש שדי באלקותו לכל ברי', קסוהיינו שמבחי' זו יכול להיות גם נס¹⁸, אמנם גם הנס מתלבש בדרכי הטבע, שלכן זהו שם שדי מל' שאמר לעולמו די, ל' הגבלה^ג כו'.

אבל אנו שמן תורק שמך¹⁹ כמו דבר שמריקי' מכלי אל כלי היינו בחי' עצם הדבר. והגם כי רמ"ח מ"ע הם ג"כ רק בחי' רמ"ח איברין שהם בחי' ז"א, כנודע שז"א הוא בעל ט' ספירות, וט' פעמים ט' הם פ"א, וראש תוך סוף הם רמ"ג וה' חסדים המגדילי' זהו מספר רמ"ח. י"ל שזהו רק מה שהמצות נק' כלי' שהוא בחי' הכלי שבה יומשך האור שע"י המצות, והאורות הוא מבחי' תר"ך עמודי אור, שתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור. וגם שענין מצות ל"ת שרשם בי"ה כמ"ש במ"א²⁰. ונמצא כי ע"י ירידת הנשמה בגוף בכדי לקיים התומ"צ כמו שהם נתלבשו בדברי' גשמי', ציצית בצמר גשמי, ותפילין בקלף גשמי, וד' מינים שבלולב בצמחי' הגשמי', ועד"ז כל בחי' פרטי המצות, שזהו א"א לקיים כ"א כאשר תתלבש הנשמה בגוף הגשמי דוקא עי"ז ממשיכי' מבחי' הגבוה יותר כו'. וזהו שמן תורק המשיל ענין ההמשכה שע"י המצות לשמן, והיינו כי השמן רומז לבחי' חכ', והוא גם על בחי' הנעלמה שהוא בחי' ח"ס, ולכן כתי' שמן משחת קדש שהשמן מושח את הקדש²¹, להיותו בחי' חכ' הנעלמה ח"ס לכן יכול למשוח את הקדש בחי' חכמה דאצי'. וכמו"כ על מעשה המצות שנמשלו לשמן אנו מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו, פי' שע"י עשיית המצות נתקדשנו ג"כ, וכמ"ש כי עם קדוש אתה, והתקדשתם והייתם קדושי', קדושי' תהיו, שזהו ע"י המצות, שבהם ועל ידם נתקדשנו ג"כ כו', והיינו כמו השמן שמושח את הקדש, וכח זה ניתן במ"ת דוקא.

אבל האבות שקיימו התורה הנה זהו ע"י עבודתם במס"נ כל אחד לפי מדריגתו, אברהם הי' מרכבה לבחי' החסד דאצי' ולכן אמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שנא' וישמור משמרתי, כמ"ש בפרד"ס בשם ספר הבהיר, ויצחק ע"י חפירות בארות שהו"ע ההעלאות מלמטלמ"ע, וכ"ז בכח מס"נ וכענין העקידה כו', ויעקב עבד בענינים אחרים וכמ"ש בזהר קסזשהמקלות הי' כענין התפילין. והשינויים שלהם בעבודתם הנה זה גופא יורה שההמשכה שלהם הי' באופן אחר מההמשכה שלנו, שהרי כל אחד שינה מעשיו לפי שרשו ומקורו. אבל מאחר שניתנה תורה הרי כולם שוין בקיום המצות²², כמו שמאי שהי' מבחי' הגבורה והלל הי' מבחי' החסד ומ"מ שניהם שוים בקיום המצות²³, ולא כמו אברהם ויצחק שהיו חלוקי' במדריגתם, שזה הי' מרכבה למדת החסד וזה למדת הגבורה, היו חלוקי' בעבודתם כו', והיינו כי הם קיימו כל התורה עד שלא ניתנה הנה קיימו זה ע"י עבודתם במס"נ, שלכן חלוקי' הם במעשיהם אברהם בגמ"ח והכנסת אורחי' ויצחק הי' חופר בארות, אבל מאחר שניתנה תורה הרי יד כולם שוה.

ומה שנתלבשה התורה בדברי' גשמי' הנה זה יורה על רוממות ההמשכה, שדוקא מבחי' היותר גבוה ביכולתו לירד מטה מטה דוקא²⁴, וכמו אותיות כשחוקקים על האבן הטוב, הנה מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרות האותיות כמו שהם חקוקי' בהאבן, כ"א כשחותמי' אותם בשעוה אז יכולי' לקרות האותיות, והיינו כמו שמתרחקי' מהמקור, כן לעוצם מעלת גובה ההמשכה שע"י המצות א"א כ"א שתתלבש בדבר גשמי שרחוק בערך במהות אחר לגמרי כו'.

ויובן זה ממה שאנו רואי' גם בכוחות שבנפש המוגבלי' לגמרי מ"מ חלוקי' הם בהתלבשותם, והוא מענין ההפרש בין ראי' לשמיעה²⁵, שהראי' תופס דבר גשמי כמו עץ ואבן, והשמיעה אינה תופסת דבר גשמי כ"א רוחני²⁶, כענין הקול שיוצא מהבל הלב או מכלי זמר. ולכאו' יפלא הלא ראי' הוא כח היותר נעלה משמיעה, שהרי אינו דומה שמיעה לראי', והיינו שראי' הוא בחי' הנחה בנפש בבחי' היותר נעלה, שהרי כשישמע האדם בהפלגת איזה דבר ויצייר בנפשו היטיב ענין ציור הדבר ששמע עד שמבין היטיב, מ"מ כשיראה הדבר ההוא אח"כ יתפעל ביותר מכמו אשר צייר הדבר ששמע, שלזה כיוונו באמרם שאינו דומה שמיעה לראי', והיינו שהגם שע"י השמיעה נצטייר בנפשו דבר ההוא, מ"מ ההנחה שעושה בנפשו על הדבר שראה בראי' חושיית היא יותר נעלה בערך מכמו מה שנתצטייר אצלו ע"י השמיעה ששמע, אשר זה יורה ומובן לכל אשר ראי' הוא כח היותר נעלה, וכנודע מספרי חכמי האמת שראי' רומז לבחי' החכ' ושמיעה על בחי' הבינה, ומ"מ בענין פעולתם הנה השמיעה תופס הקול שהוא רוחני, והראי' דבר קסחגשמי כעץ ואבן, שלכאו' הי' צ"ל בהיפוך. אך הענין שלהיות הראי' הוא כח היותר נעלה בהכרח שתרד להתלבש בדבר היותר נמוך ואז תוכר מעלתה, משא"כ בענין רוחני כקול א"א עדיין להכיר בחינתה ומעלתה, כי אין ענין הרוחני כלי להעלים ולהסתיר על גודל בחי' מעלתה²⁷, ואין זה אמצעות שתתגלה רוחניות כח ראיית העין ע"י הדבר רוחני כקול, כ"א כשתרד עוד עד שתתלבש בדבר גשמי אז ניכר מעלתה, והרי אין זה ירידה לבד שהרי ע"י הירידה ניכר מעלתה שהרי אינה דומה שמיעה לראי'. כן עד"ז יובן שלעוצם גודל מעלת מעשה המצות א"א כ"א שתתלבש בדברי' גשמי' כציצית מצמר הגשמי ותפילין בקלף הגשמי וד' מינים שבלולב בצמחי' הגשמי' דוקא.

ובזה יובן מה שהשיב הקב"ה להמלאכי' כשבקשו שתנתן להם התורה, כלום יצה"ר יש ביניכם²⁸, שלכאו' אינו מובן התשובה כלל, דאם היו מבקשי' התורה כמו שניתנה בגשמיות הי' נכון התשובה כלום יצה"ר יש ביניכם, אבל הנה הם בקשו התורה ברוחניות שהרי אינו שייך שילבשו ציצית מצמר ותפילין מקלף גשמי, אלא הכוונה על המצוות כמו שהם ברוחניות ל"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות חכ', וצמר הציצית הוא בחי' שער רישא, ותפילין הוא בחי' ד' מוחין וכדומה בכל פרטי המצות ומה תשובתו כלום יצה"ר יש ביניכם. אך הענין הוא כנ"ל דלעוצם מעלת ומדריגת המצות א"א להם להתגלות כ"א בדבר גשמי, ושתרד הנפש להתלבש בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, ומ"מ יקיים ציווי כל מצוה כתיקונה ובפרט במצות הנק' חוקים כפרה אדומה וכדומה, אשר ע"ז הוא נכון התשובה שהשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם שתוכלו לקיים המצות כו', ובזה הסיר הקטרוג שלהם והבקשה שבקשו תנה הודך על השמים.

וכן השיב להם משה למצרים ירדתם כו', והענין דבכדי שיוכלו ישראל לקבל את התורה שנתלבשה בדברי' גשמי' שזה מורה על גודל מעלת ההמשכה כמשנת"ל זהו ע"י שעבוד מצרים, שע"י הגלות והשעבוד נצטרפו ונתלבנו עד קסטשיוכלו אח"כ לקבל התורה²⁹. וזהו כענין מ"ש מצרף לכסף כור לזהב³⁰, פי' כמו שהכסף וזהב הנה בתחלת מציאתם הם מעורבין הכסף וזהב עם הפסולת יחד, ובכדי לעשות מהם כלי צריכי' לנקות תחלה הכסף או הזהב מכל פסולת הנמצא בה עד שתהא ראוי' לעשות ממנה כלי, כן בכדי שיהיו ישראל ראויים לקבלת התורה להיות עם קדוש לה' אלקיך זהו ע"י אשר נצטרפו ונתלבנו תחלה במצרים עד שנעשו נקי מכל פסולת, ואז אח"כ בנו"ן יום קבלו את התורה. ולכן אמר במ"ת אנכי כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולכאו' יפלא הלא הי' צ"ל בורא שמים וארץ³¹ שזהו יותר פלא יחשב ממה שהוציא אותנו ממצרים, שהרי ענין הבריאה נעלם מעין כל חי וכמארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולם אינם יכולי' לברוא אפי' כנף יתוש א', וענין יצ"מ זולת מה שהי' ע"י אותות ומופתי' הנה מצינו כמה מלכים שנצחו זולתם, והרי לא נא' אשר עשיתי אותות ומופתי' במצרי' כ"א אשר הוצאתיך מאמ"צ שדבר כזה מצוי, וכמו מלחמת ל"א מלכי' שביהושע. אך הענין הוא דכל ענין הבריאה הוא יש מאין לבד, פי' מאין הוא בחי' הארה בעלמא, וגם אין שאינו מושג, ושניהם אמת³², שגם ההארה שממנה הוא בחי' התהוות כל העולמות³³ הוא בחי' רוממות המלוכה, שהיא בחי' הארה ולא מעצמיות ופנימיות הכוחות כמ"ש מזה במ"א, הנה גם ההארה זו אינו מושג כלל, כי ענין התהוות הנבראי' צ"ל בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא כמ"ש בד"ה מהיכן זכו ובד"ה מי כמוכה³⁴ באלים באריכות, שאם לא כן הי' בחי' השתלשלות, שזהו ההפרש בין השתלשלות עו"ע שהעלול משיג מקצת עילתו, ובריאה יש מאין³⁵ אינו מושג כלל מאין נברא, ולשם זה גם אמרו ל' בריאה יש מאין, פי' לבד מה שזהו רק הארה בעלמא אשר לשם זה נק' אין, הנה הוא אינו מושג שזהו נכלל ג"כ בפי' תיבת אין שאינו מושג כלל. אבל יצ"מ זהו הקדמה למ"ת, שע"י בחי' תומ"צ נמשך המשכה עצמיות מאלקות, וכמארז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה אותי אתם לוקחים, פי' אותי היינו אוא"ס עצומ"ה ית', שלכן אמר בעת מ"ת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ דוקא ולא אשר ברא שמים וארץ, כי בריאת שמים וארץ זהו מהארה בעלמא שאינו נוגע כלל, כי לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אמנם ע"י התומ"צ נמשך המשכה עצמיות, וכנ"ל בענין שמן תורק דבר שמריקי' מכלי אל כלי, וכענין אותי אתם לוקחים, וכן ארז"ל כביכול נמכרתי עמה במד"ר ר"פ תרומה פל"ג, והיינו שנמשך המשכת אוא"ס ב"ה המשכה עצמיות כו'.

קעוהנה כתי' פנים בפנים דיבר הוי' עמכם כו', פי' ע"י שדיבר הוי' עמכם במ"ת עי"ז נעשה הוי' עמכם, שנעשה שם הוי' בכאו"א מישראל³⁶, והיינו כי בעבודה בנפש האדם יש שם הוי', יו"ד הוא בחי' נקודה³⁷, הו"ע בריקת וסקירת השכל, והה"א הוא בחי' השגה והבנה להבין בגדולת א"ס ב"ה, והוא"ו הוא בחי' מדות אהוי"ר, וה"א אחרונה הוא בחי' דבור³⁸ כו', וע"י מה נעשה הוי' עמכם זהו ע"י שדבר הוי' עמכם. וזהו שהי' כל אחד ואחד מישראל אומר עמי הדבור מדבר, פי' שהרגיש בנפשו הארת בחי' שם הוי' בכוחות נפשו בגילוי כו', וכמו"כ גם עכשיו ע"י לימוד התורה מתגלה שם הוי' בנפש האדם וכמארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וכדכתי' ה' צלך, ומאחר שהצל הנעשה הוא בחי' שם הוי'³⁹ בהכרח שהגורם הצל הוא ג"כ בחי' הוי' והיינו שם הוי' שבנה"א כו'. ושורש המשכה זו שבמ"ת נלקח מבחי' ומדריגה גבוה מאד נעלה, כי כדי שיוכל להיות נמשך למטה כ"כ עד שיוכל כאו"א להרגיש בנפשו גילוי שם הוי' צ"ל ההמשכה מבחי' גבוה מאד נעלה, ולכן על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן כו'.

ועל המשכה גבוה כזו מובן ענין הקולות וברקי' שהי', להיות כי ענין הרעש הוא על דבר פלא, או מה שאינו מושג ע"פ השכל, וכמו והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול שנת' במ"א שזהו מפני שמשיגי' שיש בחי' שאינם משיגי'⁴⁰ שלכן הם ברעש, וכמו"כ על דבר שהוא פלאי ביותר לעוצם גובה מדריגתו יתכן ג"כ הרעש, לכן על הגילוי אלקות כזה שלעוצם הגילוי א"א לבוא בהלבשה כ"א בדבר גשמי דוקא שייך בחי' קולות וברקי' כו'. ולכן יתורץ למה הי' צ"ל קולות וברקי' לדברי' פשוטי' כאלו, שאדרבה שלהיות דברי' פשוטי' שרומזי' על גודל מעלת הגילוי שא"א להתלבש כ"א בדברי' פשוטי' דוקא ולכן הי' קולות וברקי' וקול שופר חזק מאד כו'.