אז ישיר כו'

קנבאז ישיר כו'

בס"ד. (ש"פ בשלח, ל"א).

ישראל ותורה

בשלח

אז ישיר¹ משה ובני ישראל, וארז"ל ברבות ע"ז הה"ד נכון כסאך מאז² א"ר ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה, לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז, מאז ישיר, משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטוס³, אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך ועכשיו עשינו אותך אגוסטוס, מה כבוד יש בין מלך לאגוסטוס, מלך עומד על קנגהלוח ואגוסטוס יושב⁴, כך אמרו ישראל עד שלא בראת עולמך היית אתה, ומשבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון, הוי נכון כסאך מאז.

והנה להבין זה צ"ל מ"ש עוד ברבות שה"ש כמגדל דוד צוארך מה שגידל אתכם דוד בספרו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והנה לכאורה צ"ל פעם מצינו שישראל נתגדלו על הים וכמשארז"ל במד"ר ראה הפחות שבפחותים בימי משה מה שלא ראה הגדול שבנביאים, ורש"י ז"ל פי' ע"פ זה אלי ראתה שפחה על הים⁵ מה שלא ראו נביאים, והוא מהילקוט שמעוני רמז רמ"ד שהביא בשם מכילתא וז"ל ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעי' שנאמר וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב) וכתיב נפתחו השמים ואראה כו' (יחזקאל סי' א'). ועוד ארז"ל ברבות כמה גדולים יורדי הים⁶ שהרי משה רבן של כל הנביאים כמה נתחבט שביקש הראני נא את כבודך, ומעלת נבואתו הי' שנתנבא בזה, ועל הים אמרו כולם זה אלי וכמארז"ל כל א' מראה באצבעו זה אלי כו', ונמצא שבשעת קי"ס נתגדלו ישראל. ופעם משמע להיפוך שהים נתבטל לפני ישראל וכמ"ש בוקע ים לפני משה שכיון שראה הים את משה ובנ"י נתבטל ונקרע לפניהם, וכדמשמע גם מהמדרש הנ"ל כמגדל דוד כו' שגידל אתכם דוד בספרו וסיפר איך שהים נתבטל לפניהם כמ"ש לגוזר י"ס לגזרים כל"ח, שמכ"ז משמע שישראל גבוהים מהים.

אך הענין הוא דהנה כדוגמא זו מצינו בתורה ג"כ, שפעם משמע שהתורה היא למעלה מישראל, ופעם משמע שישראל הם למעלה⁷ מהתורה, וכמשארז"ל ע"פ תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה שהתורה נק' כלה וכנס"י חתן, ונמצא כי גדלה מעלת ישראל על התורה, ופעם משמע להיפוך שהרי איתא בזהר תלת קשרין מתקשרין דא בדא⁸ ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, נמצא שהתורה היא למעלה מישראל, שהרי באמצעות התורה מתקשרין ישראל לקוב"ה. והענין הוא דשניהם אמת, דהנה כמו שנתלבשו נשמות בגופים התורה היא למעלה קנדמישראל, והיינו כי כדי שיהי' התחברות אלקות עם נש"י זהו ע"י אמצעות התורה שישראל מתקשראן באורייתא, והתורה היא בחי' לבושו של הקב"ה⁹ וכמ"ש עוטה אור כשלמה¹⁰ שהתורה היא בחי' שלמה ולבושו של הקב"ה ועל ידה מתחבר אוא"ס עם העולמות. וענין אור ושלמה שיש בבחי' התורה היינו שיש בתורה שני בחי', והם הנק' אור ושלמה, בהיות מבואר כי התורה היא הממוצע בין אוא"ס להעולמות¹¹ וכמ"ש בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמא, וזהו בראשית ברא בבחי' התורה שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו ברא את כל העולמות, והיינו שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, וכל ממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' כנודע¹², והיינו שהיא כלולה מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג, וגם מבחי' שרש ומקור הגבול, שהעולמות הם בבחי' גבול כו'. וזה"ע אור ושלמה שיש בתורה היינו ב' הבחי' שבהממוצע כו'. וזהו מה שישראל מתקשראן באורייתא להיות כי נש"י נתלבשו בגופים, וכדי שיתחברו לאוא"ס זהו ע"י התורה, ואורייתא סתים וגליא וישראל סתים וגליא, וע"י סתים שבתורה נתחבר הסתים שבישראל אל בחי' סתים דקוב"ה, וע"י גליא שבתורה נתחבר הגליא שבישראל אל בחי' גליא דקוב"ה, או י"ל¹³ שבחי' סתים שבנש"י מתחבר עם בחי' גליא דתורה, וע"י בחי' סתים דתורה מתחבר לבחי' גליא דקוב"ה, ונמצא כי סתים וגליא דתורה הם הממוצעים בין סתים דנש"י לבחי' גליא דקוב"ה, וזהו שהתורה היא ממוצע. ובכ"ז יובן מ"ש על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, והיינו כמארז"ל ע"פ אותי עזבו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירם למוטב כו', והיינו כמשנת"ל שיש בכח התורה לחבר נש"י לאלקות כו'.

וזהו שארז"ל מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קעביד, דהיינו כדי שעי"ז יתחבר הנפש לאלקות, אך אח"כ צ"ל עסק התורה לשמה היינו לשם התורה, דהנה התורה נתלבשה למטה בדברים גשמיי' כמו המחליף פרה בחמור, ארבע רשויות לשבת, שא"א לומר שהתורה כמו שהיא למעלה¹⁴ היא באופן זה כמו שהיא למטה ממש, רק שלמעלה הנה ענין ארבע רשויות, רשות הרבים הו"ע עולם התהו, ורשות היחיד הוא עולם התיקון, וכשנמשכה למטה נתלבשה בדברים גשמיי' כו', וצריכים לחבר את התורה כמו שהיא למטה עם תורה שלמעלה, וזהו פי' לשמה דהיינו לשם התורה שלמטה לחברה עם תורה שלמעלה. וזהו מ"ש ביעקב ויצוק קנהשמן על ראשה דהיינו שהמשיך בחי' תורה כמו שהיא למעלה בבחי' ח"ע¹⁵ שנק' שמן למטה כו'.

ועוי"ל לשמה לשם התורה שלמעלה, דהיינו להמשיך אוא"ס בתורה, וכמשארז"ל דוד הי' מחבר תורה שלמעלה¹⁶ בהקב"ה, דהנה אורייתא מחכמה נפקת, ובאמת לגבי אוא"ס אפי' ח"ע אין ערוך אליו וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו' שהחכ' נחשבת כעשי' גשמי'¹⁷ לפניו ית'. וזהו שהתורה נק' בחי' לבוש וכנ"ל בענין עוטה אור כשלמה, והנה בלבוש יש הפרש בין כשהמלך לובש את הלבוש ובין כשאין לובש אותו הלבוש, שגם בשעה שאינו לובש אותו הוא ג"כ לבוש המלך, וכמ"ש יביאו לבוש מל' אשר לבש בו המלך היינו שלבש אותו כבר, מ"מ כשהמלך מלובש כעת בלבוש מל' הוא נראה ונגלה לכל שהוא לבוש המלך כו', ועד"ז יובן בענין התורה שהיא בחי' לבושו של הקב"ה הנה עבודת נש"י להמשיך שיתלבש אוא"ס ב"ה בלבושי התורה שזהו"ע לחבר תורה שלמעלה בהקב"ה שיתלבש בלבושי התורה כו'. והכח שיש לנש"י להמשיך אוא"ס ב"ה שיתלבש בלבושי התורה, דהנה התורה נק' ראשית וכמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית, והנה ראשית ל' נוק' שהוא בחי' מקבל, אבל ישראל הם בחי' לי ראש ל' דכר, והיינו שממשיכים בבחי' ראשית שהיא התורה מבחי' אשר שהוא בחי' תענוג עליון. וזהו פי' לשמה לשם התורה להמשיך אא"ס בהתורה כו'. וזהו שארז"ל מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קעביד ואח"כ ילמוד לשמה, דהיינו מתחלה צריך ללמוד כדי שעי"ז יהי' התקשרות הנפש לאלקות, ישראל מתקשראן באורייתא, וכשמתקשר לאוא"ס מתעלה עד שרש ומקור נש"י ואז יכולים להמשיך אוא"ס ב"ה בתורה, וזהו לשמה לשם התורה להמשיך אא"ס בתורה. וזהו מ"ש כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו¹⁸ יהגה כו', והיינו שמתחלה נק' תורת הוי', שהתורה היא למעלה ממנו, ואח"כ נק' תורתו, ע"ד מה שהתורה נק' תורת משה וכמ"ש זכרו תורת משה עבדי, שנק' תורת משה לפי שמשה המשיך אוא"ס בתורה לכן נק' תורת משה, וזהו ג"כ פי' וענין תורתו שע"י שממשיך אוא"ס בתורה נק' תורתו. נמצא ששניהם אמת ישראל מתקשראן באורייתא שהתורה למעלה ממנו, וגם כנס"י נק' חתן והתורה נק' כלה מאורסה כו'.

ועד"ז מצינו במצות ג"כ, דהנה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו דמשמע שהמצות הם למעלה מהאדם, שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' המלך הקדוש, וכתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וארז"ל אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, שישראל עושים את המצות בחי' רמ"ח קנואברים דמלכא שהוא בחי' רמ"ח אברים דז"א, שהרי באמת ע"י המצות עצמם בלא איש הישראלי העושה המצוה הרי היא אינה מצוה כלל¹⁹ ולא נמשך על ידה כלום, עד"מ תפילין כשהם מונחים על השולחן ה"ה רק תשמישי קדושה ולא מצוה ואין נמשך על ידה כלום, כ"א ע"י שהישראל מניח התפילין, ונמצא כי נש"י עושים את המצות כו', ושניהם אמת. דהנה בשבת אומרים קדשנו במצותיך, ולכאו' אינו מובן שהרי אנו מברכין על המצות אשר קדשנו במצותיו²⁰, ומהו שאומרים בשבת קדשנו במצותיך דרך בקשה, אלא הענין הוא שיש שני בחי' במצות, שיש בחי' מצות הוי' ומצותיך ממש²¹, מצות הוי' הוא בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא שהם בחי' כלים, כי ט' ספירות דז"א ט' פעמים ט' הם פ"א, וראש תוך סוף הוא רמ"ג וה' חסדים המגדילי' הם רמ"ח, ויש בחי' מצותי²²ו ממש והו"ע תר"ך עמודי אור כו'. וזהו שמתחלה המצות הם למעלה מנש"י אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות נתעלה האדם לשרשו, אבל אח"כ נש"י הם למעלה מהמצות כי נש"י ממשיכים אח"כ במצות מבחי' אא"ס ממש בחי' תר"ך עמודי אור כו'. ובזה יובן מ"ש וזכרתם את כל מצות הוי' כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו', והיינו שמתחלה המצות הם בחי' דכר ונקראי' מצות הוי' כו', אבל אח"כ למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, שנש"י הם בחי' דכר שממשיכי' ומשפיעים מבחי' מצותי ממש לבחי' מצות הוי' כו'. וזהו ג"כ ע"ד מ"ש והחיות נושאות את הכסא, וארז"ל נושאות ומנושאות²³, שמתחלה נושאות ואח"כ מנושאות, וכן ארז"ל ארון נושאיו נשא, ועד"ז הוא התומ"צ עם נש"י כו' שהתומ"צ מגביהים ונושאי' את נש"י, ועי"ז הם מנושאות כו'.

ובזה יובן ג"כ ענין קריעת ים סוף, שפעם משמע שנש"י נתעלו על הים, ופעם משמע שהים נתבטל לפניהם, ושניהם אמת. דהנה ים ויבשה הוא בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי'²⁴, וכמו שארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים כו', רק שההפרש הוא שהברואים שבים הם מובלעים בים ואינם נפרדים כלל, משא"כ הברואי' שביבשה הגם שמקבלים חיות מהיבשה אעפ"כ הם נפרדים כו', ועד"ז יובן למעלה שיש בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי'. והנה נש"י כמו שנמשכו למטה הם בחי' ארץ וכמ"ש כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, והארץ לעולם עומדת, עמד וימודד ארץ ויש פי' שקאי על נש"י²⁵ שמדד שיקבלו את התורה, נמצא שנש"י נק' קנזארץ לפי שכשירדו למטה הם בבחי' יש ודבר נפרד, לכן ע"י קי"ס שים הוא בחי' עלמא דאתכסי', וכשנעשה הים ליבשה בחי' גילוי עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי' עי"ז נתעלו ישראל ואמרו זה אלי וזכו לנבואה, כי נבואה הו"ע גילוי ההעלם, וקי"ס הוא ג"כ גילוי ההעלם שמעלמא דאתכסי' נעשה עלמא דאתגלי', לכן זכו לנבואה.

אך זה מה שהים הוא למעלה מישראל זהו כמו שנש"י הם למטה, אבל שרש הנשמות הם למעלה מהים, כי ים הוא בחי' עלמא דאתכסי' שהוא בחי' עלמין כו', אבל נש"י קדמו לעולם וכמשארז"ל שבעה דברים קדמו לעולם ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ומה גם שהים ויבשה שניהם נבראו מבחי' דבור, אבל נש"י עלו במח' וכמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם²⁶ ששרש הנשמות הם למעלה אפי' מבחי' נהר, כי ים הוא בבחי' ים סוף שהוא סופא דכל דרגין בחי' מל', ונהר הוא בחי' בינה²⁷, ושרש הנשמות הם למעלה אפי' מבחי' נהר, ולכך מצד שרש נשמתם נתבטל הים לפניהם בוקע ים לפני משה, לפי שבים הי' גילוי בחי' שרש הנשמה²⁸ וכמ"ש משה ובני ישראל, בנ"י הם בחי' הנשמה כמו שהיא למטה, ומשה הוא הממשיך בחי' מקור ושרש הנשמה וכמ"ש כי תקנה עבד עברי, עבד הוא בחי' הנשמה כמו שהיא למטה שנק' עבד וכמ"ש יעקב עבדי, ועברי הוא בחי' שרש הנשמה בעבר הנהר ישבו אבותיכם, ומשה הוא הממשיך מבחי' שרש הנשמה למטה, וזהו כי תקנה עבד עברי, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי, וכי תקנה קאי על משה שמשה שהוא בחי' דעת הוא ממשיך מבחי' שרש הנשמה למטה כו', ובחי' משה ישנו בכאו"א וכמ"ש ועתה מה הוי' שואל מעמך כ"א ליראה, ומקשינן אטו יראה מילתא זוטרתי היא²⁹, אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, ולכאו' אינו מובן שהרי מעמך כתיב, אלא לפי שבחי' משה יש בכאו"א שהוא בחי' דעת שבכאו"א שממשיך מבחי' שרש הנשמה למטה, וזהו משה ובני ישראל.

וזהו מ"ש אז ישיר, דלכאו' אינו מובן שהי' צ"ל אז ישירו משה ובנ"י, אלא לפי שמשה ובנ"י הוא בחי' אחת³⁰, וזהו אז ישיר, ישיר הוא בחי' העלאה ממטלמ"ע, ואז הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כי אז הוא בחי' אל"ף זיי"ן³¹, זיי"ן הוא בחי' ז' מדות ואל"ף הוא בחי' אלופו של עולם שהוא המשכה מבחי' אלופו של קנחעולם בבחי' ז' מדות, וכשנעשה התחברות בחי' אז וישיר דהיינו משה ובנ"י, כי אז קאי על שרש הנשמה וכמ"ש נכון כסאך מאז, ולמדו מזה במד"ר שכסה"כ קדמה לעולם שנא' נכון כסאך מאז, וגם נש"י קדמו לעולם לכן הם נקראי' אז וכמ"ש כגר כאזרח שפי' אזרח הוא בחי' תושב שהוא מכבר³² כו' שזהו כמו אז, אזי בוקע ים לפני משה שבטל הים לפניהם. וזהו מ"ש לגוזר ים סוף לגזרים ואיתא בילקוט שהוא בזכות המילה שבערבי קורין למהולים גזורים, וכן איתא בגמ' ר"י הגוזר ופרש"י ז"ל מוהל תינוקות, וזהו לגוזר ים סוף לגזרים שבזכות המילה נקרע הים, לפי שמילה היא ג"כ בשמיני שהוא בחי' אל"ף זיי"ן, וכמשארז"ל לכך המילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א', שמילה הוא למעלה משבת³³ ששבת הוא יום הז' ומילה הוא למעלה משבת כו', ולכך נקרע הים לפניהם.

וזהו משארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס, דלכאו' אינו מובן מה שייך קרי"ס לזיווג, אך הענין הוא כנ"ל דהתורה נק' מאורסה לפי שהתורה נקראת ראשית שהיא בחי' נוק' שהיא בחי' מקבל, אבל נש"י שהוא לי ראש הם ממשיכים בתורה בחי' אשר בחי' תענוג עליון שהוא למעלה מחכ'. וכן עד"ז כתי' זכור את יום השבת לקדשו, דלכאו' אינו מובן שהרי שבת מקדשא וקיימא³⁴ ומהו לקדשו, אלא הענין הוא דשבת נק' שבת בראשית שהוא בחי' מוחי' דאבא והוא בחי' מקבל, אבל נש"י הם בחי' זכור שממשיכי' בבחי' חכ' מבחי' תענוג עליון וכמ"ש וקראת לשבת ענג אז תתענג על הוי', למעלה משם הוי' שהוא בחי' חכ' הוי' בחכ' כו'. וזהו משארז"ל אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך, משמע שנש"י הם בחי' דכר ושבת היא בחי' נוק' בחי' מקבל שנש"י הם ממשיכים בשבת, ונק' שבת בחי' זיווג זכור את יום השבת כו'. ועד"ז הוא בבחי' ים סוף שנק' זיווג, והיינו לפי שנש"י הם למעלה מבחי' ים וממשיכים בים לפי שים הוא ים סוף סופא דכל דרגין שהוא בחי' מל', ונש"י הם בבחי' ז"א כו', ואפי' אם נפרש שים הוא בחי' ים החכ' אעפ"כ שרש נש"י הם למעלה גם מבחי' חכ' כנ"ל בפי' זכור את יום השבת לקדשו שממשיכים בבחי' חכ' כו', ולכן נק' קי"ס בחי' זיווג.

וזהו מ"ש ברבות כמגדל דוד צוארך מה שגידל אתכם דוד בספרו לגוזר י"ס לגזרים, היינו שדוד הודיע לנו שזה שנבקע הים ובטל לפניהם זהו מצד שרשם שהם למעלה מהים, כי בתורה לא נא' רק ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים, שמזה משמע שע"י הים נתעלו נש"י שהלכו ביבשה בתוך הים, דהיינו שמעלמא קנטדאתכסיא נעשה עלמא דאתגלי' שזהו מעלת הים, אבל דוד הודיע לנו ואמר לגוזר י"ס לגזרים שמצד שרש הנשמה נתבטל הים לפניהם להיותם במעלה ומדרגה גבוה יותר מהים כו'. ואח"כ אמר והעביר ישראל בתוכו, היינו שמספר גם מעלת הים שע"י הים נתעלו נש"י, ולכן חלקם ואמר ב' פעמים כי לעולם חסדו אחד על עברם בים ואחד על מה שנגזר הים לגזרים, דלכאו' אינו מובן שהרי הם בחי' אחת שהרי מה שגוזר הי"ס לגזרים היינו בכדי שיעברו ישראל בתוכו, דאילו לא העביר ישראל בתוכו מאי מעליותא במה שגזר הי"ס לגזרים, אך לפי הנ"ל יובן היטב לפי שבאמת הוא חסד בפ"ע מה שגזר הי"ס לגזרים, לפי שבזה גילה לנו ששרש הנשמות הם למעלה מהים עד שהים נתבטל לפניהם לכן הוא חסד בפ"ע. ולכן אנו אומרים בהגדה אילו קרע לנו את הים³⁵ ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו, לפי שבזה עצמו הי' די לנו שבזה הודיע שרש ומקור נש"י כנ"ל.

ובזה יובן המדרש נכון כסאך מאז, אעפ"י שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך אלא מאז כו', לפי שמתחלה כביכול עמד וימודד ארץ, ובקי"ס נתיישבה מלכותך כו'. והענין הוא דהנה בשבת אנו אומרים ביום השביעי נתעלה וישב³⁶ על כסא כבודו, ולכאו' צ"ל היכן מרומז זה בתורה שביום השביעי נתעלה וישב כו'. והענין הוא דהנה אנו רואים ההפרש שבין עמידה לישיבה³⁷ שעמידה הוא כשאדם טרוד במלאכה אזי הוא עומד, משא"כ ישיבה מורה על בחי' מנוחה, וכמ"ש בשלמה וישב על כסא ה' וכתי' בו והוא יהי' איש מנוחה, וכן כתי' וישב יעקב ופרש"י ביקש לישב בשלוה, לפי שישיבה מורה על מנוחה כו'. ועד"ז יובן ענין שביום השביעי נתעלה וישב כו', והיינו לפי שבששת ימים נתלבשו החכ' והמדות בבחי' עשי', והגם כי לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אבל מ"מ בחי' עשרה מאמרות נק' בחי' עשי' לפי שעשרה מאמרות הם מילין דהדיוטא לגבי אוא"ס ע' בד"ה ולקחתם אגודת אזוב³⁸, ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא, לכך נק' עשרה מאמרות בשם עשי', וזהו בחי' עמידה. אך בשבת שהוא בחי' שביתה ומנוחה לכן הוא בחי' ישיבה, וזהו ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, כסא הוא בחי' שביעאה³⁹ כי שית דרגין לכורסייא ושביעאה עלייהו, שביעאה הוא בחי' כסא כו', וזהו וישב על כסא כו'. ועד"ז יובן ענין שבקי"ס נתיישבה כסאך, והיינו לפי שקודם קי"ס כתי' קסה' איש מלחמה, וכיון שהוא בחי' מלחמה א"כ אין זה מנוחה, וזהו כביכול עומד, אבל כשעברו ישראל בים ואמרו שירה נתיישבה כסאך, לפי שאז לא הי' צריך למלחמה אלא שממילא בטלו וכמ"ש שמעו עמים ירגזון כו' תפול עליהם כו', ולא הי' צריך למלחמה והי' בחי' מנוחה הוא בחי' ישיבה כו'.

ולהבין ענין המלחמה איך שייך לומר בחי' מלחמה וכמ"ש מלחמה לה' בעמלק, וכן מ"ש הוי' איש מלחמה איך שייך למעלה בחי' מלחמה כו'. הענין הוא דהנה כתי' וידעו מצרים כי אני הוי' וארז"ל מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה⁴⁰, פרעה אמר אני פרעה זכה יוסף לגדולה, לכשיתגלה אני של הקב"ה עאכו"כ כו'. והענין הוא דהנה פרעה אמר לא ידעתי את הוי', דהנה כתי' רם על כל גוים הוי' על השמים כבודו, שאוה"ע אומרים⁴¹ שהוא רם בבחי' רוממות ולכן על השמים כבודו שהם בחי' שכלים נבדלים, אבל למטה בארץ הנה עזב ה' את הארץ לפי שהוא השפלה נגדו ית', ולכן אומרים עזב ה' את הארץ בידי המזלות כו', אבל ישראל אומרים המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, לפי שגם השמים הוא בחי' השפלה נגדו ית', וכמו שהוא יכול להשפיל א"ע בשמים כן יכול להשפיל א"ע בארץ, ששמים וארץ הם שוין לפניו ית'. וזהו וידעו מצרים כי אני הוי', והיינו לפי שפרעה הוא בחי' עורף ומקבל ממקום גבוה שהוא בחי' עורף דא"א⁴², שהוא בחי' רם דהיינו שמקבלים מבחי' רוממות כו' ששם כחשיכה כאורה כו'. ועוד שהם מקבלים מבחי' הצמצום דשם אלקים, אבל מבחי' הוי' אינם יכולים לקבל, לפי שכדי לקבל משם הוי' צריך שיהי' בחי' ביטול, לכן אמר פרעה לא ידעתי את הוי' ולא הי' רוצה לקבל משם הוי', וז"ע מלחמה להוי'. וזהו וידעו מצרים כי אני הוי', והיינו שאני קאי על בחי' מל' אני ראשון ואני אחרון, ואני והוי' כולא חד כו'. וגם י"ל אני ה' קאי על אני ראשון שהוא בחי' כתר⁴³, ואני והוי' כולא חד, והיינו כי שניהם אמת כי הוי' הוא מחבר בין ב' בחי' אני ראשון ואני אחרון, וכמ"ש לע"ל ראו עתה כי אני אני הוא שיתחברו ב' בחי' אני כו', וזהו מ"ש הוי' שמו, שמו הוא בחי' משארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והוי' הוא כולא חד כו'. וזהו וידעו מצרים כי אני הוי' שכולא חד, לא כמו שהם אומרים רם על כל גוים הוי' שמקבלים מבחי' רוממות או משם אלקים בחי' צמצום, אלא אני הוי' שכולא חד ממש. וז"ע המלחמה לה', ה' איש מלחמה, וכן מלחמה לה' בעמלק, כי עמלק הוא בגימ' רם⁴⁴ שמפני שהוא רוצה לקבל מבחי' רם כו', ולא מבחי' שם הוי' כי חלק הוי' עמו דוקא, וזהו מלחמה לה' משם אורידך נאום הוי' כו'.

קסאוהנה קודם קרי"ס שהי' מלחמה להוי' לכן אינו מנוחה עדיין, אבל בקי"ס שנא' וידעו מצרים כי אני הוי' וא"צ למלחמה כי ממילא בטלו לכן נתיישבה מלכותך. וז"ע עשינוך אגוסטוס הוא מלך המלכים שאין צריך למלחמה לפי שכשנמשכה המשכה מלמעלה מהשתל' בבחי' שם הוי' אז אין צריך למלחמה כלל כי ממילא מתבטלים כו' וכמ"ש שמעו עמים ירגזון כו'. וזהו ע"ד ההפרש שבין דוד לשלמה⁴⁵ כי דוד הי' איש מלחמה שכל ימיו הי' צריך למלחמה ולהכניע שונאיו ולא הי' לו מנוחה, ולכך לא בנה את בהמ"ק, אבל שלמה נק' איש מנוחה לפי שלא הי' צריך למלחמה כלל כי כל העמים היו בטלים אליו והיו באים לשמוע חכמתו לכך נק' איש מנוחה. ועד"ז הי' ענין קרי"ס שכולם בטלו ממש ולא הי' צריך ללחום כלל, ולכך ע"י קרי"ס נתיישבה מלכותך בחי' ישיבה, אגוסטוס יושב, לפי שבקי"ס הי' הגילוי בחי' אז אל"ף בזיי"ן שהוא בחי' א"א לכן א"צ למלחמה כלל, כי המלחמה הוא רק בשם הוי' שהוא בחי' ז"א כו', אבל למעלה בא"א אין שייך מלחמה כי ממילא הם בטלים כו', וע"ד שיהי' לע"ל שנא' אז אהפוך כו' לקרוא כולם בשם הוי' כו' שכל העמים יהיו בטלים לנש"י, והיינו לפי שיהי' הגילוי מבחי' אז ויתהפכו כולם, ועד"ז הי' בקי"ס ע"י שאמרו אז כו', וזהו נכון כסאך מאז כו'.

וזהו סיום המדרש מה כבוד יש בין מלך לאוגוסטוס, ופי' מה כבוד דהנה יש שני בחי' כבוד, וכמ"ש מלא כל הארץ כבודו וכתי' איה מקום כבודו, והיינו שיש שני בחי' כבוד, בחי' כבוד תתאה ובחי' כבוד עילאה⁴⁶, כי כבוד הוא בגימט' ל"ב והיינו בחי' ל"ב נתיבות חכ', ויש ב' בחי' כבוד היינו כבוד תתאה הוא בחי' ל"ב פעמים אלקי' שבמע"ב שזהו כבוד מלך, והיינו שהכבוד הוא מבחי' ביטול היש לאין שזהו ג"כ בחי' כבוד בחי' ביטול של הנבראי' שזהו בחי' כבוד מלך, ובחי' כבוד זה מלא כל הארץ כבודו שהוא בחי' עומד, אבל כבוד עילאה הוא בחי' ל"ב נתיבות חכ' כו' ז"ע אגוסטוס יושב. וזהו מ"ש שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור כו' ואח"כ כתי' שאו שערים⁴⁷ כו' מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד כו', והיינו שמתחלה קאי על כבוד תתאה, ומלך הוא בחי' ז"א שמלובש בבחי' ל"ב פעמים אלקי' שבמע"ב שזהו ה' גבור מלחמה שבזה שייך עדיין מלחמה. ואח"כ מיירי בבחי' כבוד עילאה, וזהו מי הוא זה מלך הכבוד הוי' צבאות הוא מלך הכבוד כו' ולא כתי' גבור מלחמה, לפי שזה מיירי בבחי' כבוד עילאה ל"ב נתיבות חכ' ומלך הכבוד הוא בחי' א"א שמלובש בל"ב נתיבות חכ' שבזה לא שייך מלחמה כי ממילא הם בטלים, וזהו אגוסטוס יושב לפי ששם אין שייך מלחמה והוא בחי' מנוחה וזהו נכון כסאך מאז כו'.

קסבועוי"ל שההפרש בין כבוד מלך לכבוד אגוסטוס, שהמלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב, דהנה כשהמלך עומד אזי אין ניכר מי הוא המלך, כיון שגם הוא עומד ונמצא שאין יודעים מי המלך, אבל אגוסטוס יושב הוא ניכר וידוע לכל מי הוא המלך לפי שכולם עומדים והוא יושב, שישיבה מורה על רוממות המלוכה. ועד"ז יובן למעלה שמתחלה הי' רק בחי' עומד ואח"כ יושב, והענין הוא דהנה יש שני בחי' השפעה⁴⁸, בחי' השפעה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כו' שתמיד נתחדש מע"ב בכל רגע, ואעפ"כ אינו ניכר ההשפעה וחידוש זה לפי שהחידוש הוא רק על אופן א' ממש, והוא בחי' טבע עולם כמנהגו נוהג, ולכן נק' עומד וכמו למשל מלך עומד שאינו ניכר מהמלך מי הוא, אבל ע"י קי"ס שהי' גילוי אותות ומופתים זהו בחי' אגוסטוס יושב שהכל יודעין מי הוא המלך, ולכך ע"י קרי"ס שהי' גילוי אותות ומופתים נתיישבה מלכותך שההשפעה זו ניכרת לכל וד"ל.