ויאמר גו' לך לך (א)

כויאמר גו' לך לך (א)

בס"ד. ש"פ לך, לתא"ר.

ויאמר ה' אל אברם לך לך¹ מארצך כו' אל הארץ אשר אראך, ואיתא בספרים^יב ששורש נש"י הם מעולם האחדות (הכוונה היא על עולם האצי', והגם שרוב נשמות הם מבי"ע, מ"מ שורש כולם הוא מאצי' כמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור השני שע"פ יונתי² בחגוי הסלע, וז"ע מה שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא רק שירדה בבחי' בראת יצרת נפחת בי"ע), וידוע שדבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי לכן עיקר הנשמה נשארה למעלה (ע' בלק"ת בד"ה יונתי בחגוי הנ"ל ובד"ה האזינו³ בענין והרוח תשוב, וז"ע מה שארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, פי' מזלייהו הוא שורש הנשמה שנשארה למעלה שהיא העיקר והשורש לבחי' הנשמה המלובשת בגוף כו'), ולכן אמר הקב"ה לאברם לך לך לשרשך ומקורך שורש הנשמה, וזהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, משא"כ בהיותו באור כשדים כו' לא הי' יכול להתדבק בשרשו^יג באלקי' חיים כ"א ע"י הארץ דוקא. ולכאורה צ"ל דא"כ הנשמות שבחוץ לארץ האם נאמר שאין להם דביקות ח"ו בשורש נשמתן הדבוק למעלה, ואם גם נשמות אלו יש להם דבקות בשרשן מה ענין שאמר לו לך לך.

ויובן זה ע"פ משארז"ל ברבות רות^יד ע"פ ישלם ה' פעלך כו' אשר באת לחסות תחת כנפיו⁴, שמענו שיש כנפי' לארץ^טו וכנפים לשמש וכנפים לחיות וכנפים כאלכרובים וכנפים לשרפים, בא וראה כמה גדול כוחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה^טז וכמה גדול כוחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנאמר מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון^יז (תילים ל"ו ט'). וצ"ל מהו ענין ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.

והענין הוא דהנה ידוע אשר מל' דאצי'^יח לעולם לא תרד למטה ליצי' ועשי' להתלבש בע"ש, כ"א היא למעלה באצי' או בבריאה, ורק בחי' מל' דיצי' ועשי' מתלבשת בע"ש להשפיע להם השפע הראוי להם, וזהו שארז"ל גלו כו' שכינה עמהם, פי' שכאשר מצטרך להשפיע השפע לישראל בזה"ג בהיותם תחת ע' שרים אזי מוכרחת השכינה היינו בחי' מל' דיצי' ועשי' להתלבש בהשרים ההם שישראל שרוים על אדמתן, ודרך בו תעבור השפע כו', וז"ע שכינה עמהם, וזה ענין כשושנה בין החוחים. אמנם הנה כ"ז הוא בחי' מל' דיצי' ועשי' ולא מל' דאצי' שעז"נ וכבודי לאחר לא אתן. והטעם מה שמל' דיצי' ועשי' מתלבשים דוקא בע' שרים ולא מל' דאצי' (וזהו לפי קבלת האריז"ל ולא לפמ"ש בס' אור נערב שס' מאצי' יש הארה) (וגם מל' דבריאה רק לפרקים לבד תתלבש בהם ולא בתמידות), כבהנה איתא בע"ח שבבריאה רובו טוב ומיעוטו רע, וביצי' מחצה על מחצה שחצי' טוב כו', ובעשי' רובו רע ע"כ התחלת מדור החיצונים הוא מיצי' ואילך מאחר ששם מחצה על מחצה אבל לא בבריאה מאחר שרובו טוב, ולכך עיקר המתלבשים בע' שרים בתמידות הם המל' דיצי' ועשי' דוקא עכ"ל. ועוד יש לומר טעם אחר כי חכמה מאיר באצי' ובינה מקננא בבריאה ושית ספירין מקננא ביצי', וידוע כי יניקת החיצונים היא רק מז' תחתונות לבד, משא"כ בחו"ב אפי' חו"ב שבמדות כמ"ש בסידור סד"ה הללוי' הללי נפשי⁵ את הוי', וע' בת"א פ' וישלח בד"ה ויאבק⁶ איש עמו, ע"כ התחלת מדורם הוא מיצירה, ובבריאה כיון דבינה מקננא בבריאה אין משם יניקה כלל (אך צ"ל מה שלפעמי' תתלבש).

ובזה יובן בכלל מה שא"ל לך מארצך כי בהיותו באור כשדים שהיא חו"ל ששם מאיר רק מל' דיצי' ועשי', א"כ לא נתגלה ממקור שורש נשמתו רק כמו שהוא במל' דיצי' בחי' שושנה בין החוחים לבד, אבל ע"י עלייתו אל הארץ אשר אראך שמכוון נגד מל' דאצי' ובריאה יאיר בו בחי' שורש נשמתו כמו שהוא במל' דאצי', ומכ"ש לפי מה שנת' שבאצי' ובריאה מאיר בחי' י"ה שזהו בחי' ג"ר, ולכן דוקא ע"י הארץ יכול לבוא לבחי' שורש נשמתו, ונודע שהנבואה היא מאצי'.

ב) ולהבין שורש ענין הארץ הנה ארז"ל במד"ר בראשית פ"ה למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, ופי' ארץ היא מל' רצוא ומלשון רצון, והיינו מפני כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ולכן הארץ היא מל' רצון, ויש לה רצוא ותשוקה ליכלל ולבטל באוא"ס ב"ה התחילה⁷, וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, לפי שבה כוונת נעיצת התחילה יותר כי במחשבה ארץ קדמה כו'. ולהבין זה צ"ל מארז"ל חגיגה די"ב ב' תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון (איוב ט' וא"ו), עמודי' על המים שנאמר לרוקע כו', מים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים, הרים ברוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח (עמוס ד'), רוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, סערה תלוי' בזרועו של הקב"ה שנאמר מתחת זרועות עולם (בפ' הברכה ל"ג). ופי' הערוך הכול תלוי בגבורה של הקב"ה והגבורה היא זרועו כדכתיב לך זרוע עם גבורה.

והנה בזח"א פ' לך לך דע"ז א' איתא ג"כ מאמר זה שאמר ר' יוסי עצמו זה ע"פ מה ידידות משכנותיך ה' צבאות (תילים פ"ד) כמה אית לון לב"נ לאסתכלא בפולחנא דקוב"ה, דהא כל ב"נ לא ידעין על מה קאים עלמא ועל מה אינון קיימין, כגומפרש שכד עביד קוב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממיא מתערבין כחדא ולא הוו גלדי, ולבתר אתגלידו וקיימו ברוחא עילאה ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין, וסמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא, ובשעתא דרוחא אסתלק כולהו מרפפין וזעין ועלמא מרתת הה"ד המרגיז ארץ ממקומה ועמודי' כו' וכולא קאים על אורייתא דכד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא. והיינו כמ"ש במד"ר פ' ויקהל פ' מ"ח ע"פ ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אלה תולדות השמים כו' אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות החוקים והמשפטים, שכל מכוון הבריאה הי' בשביל זה. וכמארז"ל בבראשית רבה פ"א בענין האל"ף שקרא תגר שהוא ראשון של אותיות, א"ל הקב"ה העולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ך"ו), וכ"ש שע"י עסק התורה קאי' עלמא, וכמארז"ל במשנה דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה כו', והעיקר הוא התורה שבה נכללים גם עבודה וגמילות חסדים שהכל נאמר בתורה, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה גם עכשיו שאין לנו בית המקדש וכלי המקדש ושלא במקומו ושלא בזמנו כמ"ש הטעם במ"א, ע' בלק"ת פ' במדבר בד"ה בשעה שהקדימו⁸, ולכן אמר וכולא קאים על אורייתא, כד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא.

וביאור הענין יובן בהקדם הבנת דבריו שאמר דשמיא עביד מאש וממיא, וכ"ה ברבות בראשית ספ"ד נטל הקב"ה אש ומים ופתכן (פי' הערוך ערבן ובלבלן) זה בזה ומהם נעשו שמים, ולכן בתיבת שמים יש שי"ן מאש ותיבת מים [והאל"ף שבתי' אש יוצא מהקמץ שבשי"ן של שמים כנודע שקמץ מוצא אל"ף, והוא מהאותיות שמשלימים אותיות התורה לס' רבוא אותיות, כמ"ש מזה בהגהות לד"ה את שבתותי שבלק"ת⁹ (ובהגהות לד"ה והנה אנחנו מאלמים¹⁰ שבת"א)], שהם בחי' חו"ג, וכדכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, אמנם אם הי' ע"י בחי' חסד לבד לא הי' יכול להיות קיום העולם, וכמו שאנו רואים במלכותא דארעא שא"א להיות ע"פ החסד לבד כ"א גם ע"פ הדין והמשפט וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, שהנהגת המלוכה צ"ל גם ע"פ דין ומשפט ובלא זה א"א להיות הנהגת המלוכה וכמארז"ל אלמלא מוראו כו', וכך יובן למעלה שהתהוות העולם א"א להיות ע"פ החסד לבד, שהגם דכתי' והוכן בחסד כסא מ"מ א"א ע"י בחי' החסד לבד שהי' חטאין סגיאין וגם לא הי' מתקיים כלל, כ"א ע"י התכללות חו"ג דוקא שהם אש ומים. והנה אש ומים הם שני הפכים בטבעם שמים מכבין אש, לזה הוא ענין הרוח הוא בחי' ת"ת מחבר אותם, והיינו מפני כי הרוח שרשו גבוה מאד [כמ"ש המק"מ על מאה"ז פקודי דרל"ח ע"ב רוחא דלגו באמצעיתא (נ"ב ת"ת) דאקרי רוח חכמה ובינה, נ"ב שהת"ת נמשך מהחכ' ובינה] ושורש שרשו הוא מבחי' אויר אור יו"ד לכן יכול כדלחבר ב' בחי' חו"ג וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, שע"י שהמשל ופחד עמו גילוי הארה מלמעלה כו' עי"ז עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, ולכן נק' הקב"ה שלמה מלך שהשלום שלו פי' שמחבר ב' בחי' חו"ג כו' ע"י גילוי הארה היותר עליונה משניהם, וזהו בחי' ת"ת מדתו של יעקב בריח התיכון, ולכן באברהם ויצחק נאמר אלקי, וביעקב נאמר ואלקי יעקב בתוס' וא"ו, וכן הגדול הגבור בלא וא"ו, והנורא הוא בוא"ו ושרשו מבחי' אל עליון כו'. וז"ע שא' דקיימא ברוחא עילאה שבחי' הרוח מחבר אש ומים, וזהו בחי' התיקון בחי' התכללות ע"י שנמשך הארה מבחי' כח מ"ה הוא בחי' הביטול אשר זהו כלי להשראת אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, וע"י גילוי הארה זו מתכללי' ב' המדות חו"ג.

וזהו שאמר בס"י ג' אמות אמ"ש שהוא ר"ת אויר מים אש, שהאויר מחבר המים עם האש, שהאויר הוא גבוה יותר מבחי' המים והאש וכמו שאנו רואים שהאש מורגש בחוש הראות, והמים אפשר להרגיש גם בחוש המישוש, אבל האויר לעוצם דקותו א"א להרגיש אותו בחושים הגשמיים, אשר מזה מובן שהאויר הוא גבוה יותר ממים ואש, לכן ביכולתו לחבר אש ומים כו'. וזש"א דמתחלה לא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימו ברוחא עילאה, שע"י בחי' הרוח אגלידו המים, פי' שנקרשו המים ונעשו כמו גלד וקרח, והיינו כי המים בעת שהולכים הולכים בחוזק וכמ"ש (ביחזקאל א' ך"ד) ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, והרי הם אז בבחי' יש, אבל כשנגלדים המים ע"י רוח צפונית המנשבת בהם בתוקף ובקרירות גדולה נעשה מהמים גליד וקרח שהוא ביטול הילוכם ומהותם הקודם, והרי הם עומדים על בחי' א'. וכך יובן בנמשל למעלה שע"י בחי' רוחא עילאה אגלידו מיא ונתבטלו ממהותם והילוכם הקדום, שטבע המים להיות נמשכים מלמעלה למטה, והאש מלמטה למעלה, כ"א אגלידו וקמו כמו גליד וקרח, והיינו מחמת עוצם הביטול כמו השרים לפני המלך, וכנ"ל בענין עושה שלום במרומיו כו', וקרח אותי' חרק, כמו החיריק שהיא רק נקודה חדא בחי' ביטול בהעדר ההתפשטות מחמת הביטול, וכמו שנת' במ"א גבי קרי"ס שקמו המים כמו נד כי איידי דטריד למיבלע לא פליט¹¹, וכאן זהו מחמת בחי' רוחא עילאה המנשב בהם נתבטלו ממציאותם הקדום ונגלדו. וזהו ענין שמתחלה עביד שמי' מאש וממיא מתערבין כחדא ולא הוו גלדי, ולבתר אתגלידו וקיימו ברוחא עילאה. וכן אמרו ברבות בראשית פ"ג ע"פ יהי רקיע, לחים היו בראשון ובשני קרשו, פי' הגם דכתיב בראשית כו' את השמים, מ"מ לחים היו וכמ"ש בזהר דלא הוו קיימי ובשני קרשו דאתגלידו וקרשו כו', והיינו ע"י הרוח כו'.

ג) והנה קיום בחי' הרוח הוא ע"י התורה, וז"ש וכולא קאים על אורייתא כד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא, והיינו לפי שאורייתא מחכמה כהנפקת ובחכמה שורה אוא"ס שהחכמה היא בחי' כח מ"ה בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ולכן ע"י קול התורה נמשך התכללות המדות. והענין הוא דהנה הקול הוא ג"כ מורכב מג' יסודות אש מים רוח, כי יסוד האש הוא בלב, והריאה מרחפת על הלב להשקיט החום שזהו מבחי' יסוד המים, וכנודע שהריאה ממשכת כל מיני משקה, וע"י אמצעות הקנה יוצא הקול מורכב מג' יסודות אש מים רוח, ולכן אנו רואים שכאשר מתגבר באדם יסוד האש עד"מ משתנה הקול כו'. ועפ"ז יובן שע"י הקול דתורה שמורכב מג' יסודות אש מים רוח עי"ז נמשך קיום העולם שיתכלל חו"ג להיות כחדא בבחי' קיום וחיזוק, כי אורייתא מחכ' נפקת ובחכמה השראת אוא"ס כנ"ל, וע"י הארת אוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל מתבטלים המדות חו"ג ונכללים כחדא כו'.

ומ"ש בזהר ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין וסמכין לא קיימין אלא ברוחא, ובל' הגמרא נק' עמודים, והיינו הך, היינו שמפרש ענין קיום הארץ, דהנה כתי' כגבוה שמים מארץ, כי שמים הוא בחי' ז"א דאצי' (וגם חו"ב הוא בחי' שמים וארץ), ובכלל אצי' נק' שמים כמ"ש בבה"ז בתוס' דבשלח¹², שהוא בחי' ע"ס דאצי' אשר שם איהו וחיוהי חד, אבל הארץ הוא מקור לבי"ע עולמות הנפרדים נבראים בעלי גבול, ולזה מפרש דכמו קיום שמים חו"ג דאצי' הוא ע"י בחי' רוחא עילאה שעי"ז מתכללים חג"ת, כמו"כ קיום הארץ הוא ע"י סמכין הם בחי' נה"י דז"א, ע' במק"מ, ובחי' נה"י ז"ע שארז"ל כליות יועצות, והיינו שז"ע בחי' העצה איך שיומשך המשכת אלקות לבי"ע עולמות הנבראים ונפרדים, כמו שכאשר האדם צריך להשפיע שכל לזולתו אזי צריך לייעץ בעצמו איך להשפיע, כמו"כ יובן ענין בחי' נה"י שהו"ע בחי' כליות יועצות איך שיומשך בבחי' ארץ מקור דבי"ע בחי' השפעת והמשכת אלקות. וההתכללות דנה"י זהו ג"כ ע"י התומ"צ וכמ"ש במחוקק במשענותם, במחוקק הוא בחי' אותיות החקיקה שבתורה, במשענותם הוא בחי' המצות שנק' תמכין בחי' משענת כמ"ש בלק"ת בסוף הביאור ע"פ אז ישיר¹³ עלי באר. וזהו בחי' העמודים שבגמ' והסמכין שבזהר, שע"י בחי' התומ"צ מתקיימין שמים וארץ. ולכן מסיים בזהר וכולא קאים על אורייתא דכד ישראל משתדלין באורייתא מתקיים עלמא, שקיום השמים בחי' חו"ג הוא ע"י רוחא עילאה, וכן קיום הארץ הוא ע"י הסמכין נה"י, וכולא ע"י אורייתא לפי שאורייתא מחכ' נפקת בחי' כח מ"ה שבחכמה שבה השראת אוא"ס דלאו מכל אינון מידות איהו כלל, ולכן בה וע"י נמשך קיום העולם וגם נמשך תוס' אורות כו'.

אך צ"ל מפני מה בגמ' לא אמר ר' יוסי זה ע"פ דמה ידידות ובזהר אמר זה ע"פ דמה ידידות, הוא לפי שבזהר מקדים זה לפסוק לך לך כו' אל הארץ, וע"כ צ"ל שפסוק מה ידידות שייך לענין אברהם ולענין הארץ. אך הענין הוא דענין ידידות הוא בחי' תוקף האהבה, וע"ד שארז"ל ברבות פ' וישלח פ"פ שמפרשיתו של כואותו רשע אנו למידי' תוקף האהבות דדביקה חשיקה חפיצה, שה"ע פנימיות האהבה, ונשתבחו ישראל בג' לשונות אלו שהרי אמר ר"ל שם שבג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ובחשיקה לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, ובחפיצה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ (במלאכי ג' י"ב). והענין הוא כי הנה בהשתלשלות חיות אלקות בעולמות יש שני בחי', הא' בחי' חידוש הישנות שזהו מה שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבכ"י מתחדש הבריאה מאין ליש, ולכן בכל יום מאפיל ונעשה לילה וכאור בקר מאיר היום וחדשי' לבקרים מתחדשים כל הברואים, שזהו כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר, וע"ז נאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים שבחי' דבר ה' המחי' שמים עד"מ עומד תמיד בשמים להחיותו ע"י שבכל יום תמיד מחדש מאין ליש מעשה בראשית, ואם הי' מסתלק כרגע האותיות מעשרה מאמרות המחיים את השמים הי' נעשה מהם אין ואפס. אמנם הגם כי האור האלקי הלזה מחי' ומהוה תמיד התחדשות העולמות מאין ליש, מ"מ ה"ז בבחי' העלם והסתר אלקות, וכנודע שענין בריאה יש מאין א"א להיות כ"א בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא וכמשנ"ת ביאור ד"ז במ"א בד"ה מהיכן זכו, ובד"ה מי כמוכה¹⁴ באלי', ולכן מזה נמשך עולמים ל' העלם והסתר כו'. אך הנה יש עוד בחי' גבוה מזה והו"ע המשכת תוס' אורות שבא לפרקי', וזה הוא העיקר שיתגלה בחי' תוס' וריבוי אורות אשר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. וז"ע אור חדש על ציון תאיר שהוא בחי' תוס' אור חדש שיאיר בחי' פנימיות אלקותו ית', שבחי' זו נק' ידידות בחי' תוקף האהבה שמזה נמשך בחי' אור חדש כו'. ויובן זה ממארז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון, וכתיב כי בענן אראה, ונועדתי לך (אותיות ונודעתי), ולכאורה הלא כתיב מלא כל הארץ כבודו, וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, ומהו הרבותא והחידוש מה שצמצם שכינתו בין שני בדי הארון והשראת השכינה שבבית המקדש, אלא שמה שמלא כל הארץ כבודו זהו רק בבחי' העלם, אבל ענין צמצם שכינתו בין שני בדי הארון שהי' מתגלה אורו ית' בין בדי הארון, כמ"ש בלק"ת בפ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי¹⁵ פ"ב בשם הה"מ נ"ע. ועד"ז יובן ענין התוס' אור שאור חדש על ציון תאיר להיות מאיר גילוי אלקותו, וכענין שכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו'.

וזהו מה שמסיים בזהר שם בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא, פי' וענין רוחא דכל רוחין הוא ב' בחי' הנ"ל, היינו בחי' החיות הנמשך תמיד להחיות עולמות, ובחי' תוס' אורות הוא בחי' אור חדש, כי רוחא הוא בחי' הרוח המחבר אש ומים הנ"ל, שבלא הרוח לא הוי גלדי וע"י הרוח אתגלידו ונעשו בבחי' ביטול, כמו הקרח אותיות חרק שהיא נקודא חדא בחי' ביטול, ועי"ז נתקיימו שמים ובלשון המדרש נקרשו, והרי עי"ז נעשה קיום העולם, שז"ע בחי' חיות אלקי המחי' כזומהוה תמיד הוא בחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמ"ש בזהר דבשעתא דההוא רוחא אסתלק כולהו מרפפין וזעין ועלמא מרתת הה"ד המרגיז כו' ועמודי' יתפלצון, ונמצא כי צ"ל הרוח תמיד בכדי שיהי' קיום העולם, שזהו ממש בחי' חידוש הישנות בכל יום תמיד אך זהו בבחי' העלם והסתר כנ"ל. אבל ענין רוחא דכל רוחין הוא גילוי תוס' אורות עליונים, ונק' בחי' נשמה בזהר (או אפשר נכלל בזה גם בחי' נשמתא לנשמתא)¹⁶, וכמו למשל למטה נמצאים ד' בחי' דצח"ם, הנה הדומם הוא בחי' האחרונה ובו החיות מועט מכל הד' יסודות, ולמעלה ממנו הוא בחי' צומח שיש בו נפש הצומחת ומקבל חיות משרשו שהרי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל, ולמעלה ממנו הוא בחי' חי שיש בו גם חיות רוח חיים וכמ"ש תוצא הארץ נפש חי'. אך מ"מ כל הג' בחי' אלו דצ"ח אינם בערך המדבר, שהוא יותר גבוה מכולם ומובדל הוא בערך מהם, שהרי יש בו הדבור ונפש השכליות להשכיל השכלות כו', רק שנפש השכלית שבמדבר הוא רק להשכיל השכלות גשמי', אמנם למעלה בחי' זו היא הנק' בחי' תוס' אורות בחי' אור חדש הנ"ל נק' בשם נשמה ע"ד שאמר הכתוב נשמת שדי תבינם, וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף דהיינו בחי' רוחא ונשמתו שלמעלה שהוא בחי' גבוה מאד נעלה, ואז ארים בסימא דנשמתא, בסימו הוא בחי' המתקת הדינים לשון מתיקות ותענוג, שנמשך אור חדש מלמעלה, ולכן מתמן נפיק קלא דקלא, פי' קלא דקלא כי יש חיצוניות הקול ופנימיות הקול^יט, וע"י גילוי בחי' רוחא דכל רוחין בסימא דנשמתא עי"ז מתגלה בחי' קלא פנימאה (וז"ש קול דודי¹⁷ הנה זה בא מדלג על ההרים, וצ"ע שלכאורה זה קאי על התורה, וקלא פנימאה הוא עומקא דליבא דתפילה כמ"ש בסידור בד"ה הקול קול¹⁸).

ד) ובזה יובן ענין שייכות הקדמת מאמר ר' יוסי ע"פ מה ידידות לפ' לך לך, שהרי עלה קאי. והענין הוא דהנה אברהם נק' ידיד כמשארז"ל במנחות דנ"ג יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים, בן ידיד זה אברהם שנאמר מה לידידי, ויבנה ידיד זה בית המקדש שנאמר מה ידידות כחמשכנותיך, לידיד זה הקב"ה שנאמר אשירה נא לידידי, בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימין אמר ידיד ה', ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל שנאמר נתתי את ידידות נפשי (ירמי' י"ב). והיינו כי אברהם נק' ידיד ע"ש שמסר נפשו ומאודו שהי' לו אהבה בידידות להקב"ה, וכל עבודתו הי' להודיע אלקותו ית' בעולם ולהמשיך בחי' ש' הוי' וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם. [דוגמא כמו שבית המקדש שנקרא ידידות משכנותיך ע"ש היחוד ש' הוי' ואלקים או אד' שהי' בבית המקדש כמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל בגימ' אד' שהוא בחי' היכל לש' הוי', ולכן במקדש היו קורין את השם ככתבו, ונועדתי לך שם, ונועדתי אותיות ונודעתי, ל' והאדם ידע בחי' המשכת ש' הוי']¹⁹. ולכן א"ל ה' לך לך מארצך כו', והיינו כי הנה נת' לעיל שענין הידידות הוא בחי' תוקף האהבה, וע"י בחי' תוקף האהבה שהי' לו לאברהם לאלקות עי"ז רוח אמשיך רוח ואייתי רוח כמ"ש בזח"ב תרומה דקס"ב ב' ע"פ רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שז"ע בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא שהוא בחי' המתקת הדינים (המעכבים) שיתגלה בחי' התענוג עליון ובחי' המתיקות שבשורש נשמתן למעלה בחי' מזל שבנשמה, שנש"י עלו במחשבה וארז"ל במד"ר פ"א דבראשית שמחשבתן של ישראל קדמו לכל דבר. וענין המחשבה שלמעלה הוא בחי' גבוה מאד נעלה שע"ז נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם²⁰, שלכאורה צ"ל מפני מה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא אמר בבחי' אחרת מלבושי הנפש או מדות הנפש. והיינו מפני כי במחשבה ניכר יותר ההפרש, כי ממחשבת האדם הגם כשיחשוב כל היום לא יתהווה מזה כלום, אפילו אם יחשוב כמה, כ"א ע"י דיבור שיצוה לזולתו לעשות או ע"י מעשה שיעשה בעצמו יכול לעשות איזה דבר כו' וג"ז רק יש מיש כמ"ש במ"א²¹, אבל ע"י מחשבת האדם לא יתהווה כלום. אבל למעלה לא מחשבותי מחשבותיכם כי במח' אחת נבראו כל העולמות כמ"ש בזהר ואפילו עולם התחי' הכל היו כלולים במחשבה א', וענין מה שנפרט הכל בעשרה מאמרות זהו בכדי שיוכל להיות בחי' נבראים נפרדים בעלי גבול, שמבחי' המחשבה נתהוו עלמין סתימין דלא אתגליין, וע"י שנפרטו בדבור בעשרה מאמרות עי"ז נעשה בחי' עלמין דאתגליין עד שנברא העוה"ז הגשמי והנבראים הגשמיים, אבל באמת נבראו הכל ע"י מחשבה א' הכוללת כל הנבראים שנבראו בפרט אח"כ ע"י הדיבור, ואין בפרט אלא מה שבכלל בבחי' מחשבה אחת שבה נבראו כל העולמות שנתגלו אח"כ ע"י הדיבור. והנה מחשבתן של ישראל קדמו לכל דבר, היינו בבחי' מח' זו הכוללת הכל שמשם שורש ומקור הנשמה, ועל בחי' זו שבנשמה ארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, שהוא בחי' שורש ומקור הנשמה כמו שהיא למעלה שנק' בחי' מזל ע"ש ונוזלים מן לבנון, משא"כ בחי' הנשמה המלובשת בגוף היא בחי' אחרונה שבנשמה, וירדה ע"י ד' מדריגות טהורה בראת יצרת נפחת, בכדי שתוכל להתלבש בגוף האדם כו'.

כטוזהו שאמר ה' לאברם לך לך היינו לשורש נשמתך כמו שהיא למעלה שיתגלה בו שורש נשמתו שזהו בחי' גבוה מאד, וכמ"ש בכתהאריז"ל שגילוי שורש הנשמה גבוה יותר מבחי' גילוי אלי' ורוח הקודש (שזהו בחי' רוח לבד משא"כ בחי' נשמה גבוה יותר הרבה, וכ"ש לפי מה שבזהר לא חשיב רק ד' בחי' נר"נ ונשמתא לנשמתא, שבחי' נשמתא לנשמתא כוללת בחי' חי' יחידה, שי"ל שבגילוי בחי' נשמה כוללת נשמה חי' יחידה). ולכן אמר ב"פ לך, שאם הי' הכוונה רק שיצא מארצו הי' צ"ל פ"א לך, ומהו שא' ב"פ לך, אלא שפי' לך לך שילך עד לך בחי' שורש נשמתו. והב' כפי"ן שבב' פעמים לך, י"ל כנגד ב' כתרים דנעשה ונשמע שכתרו לבניו במ"ת, כי כתר מחבר אוא"ס ב"ה עם האצי' או עם עולמות דבי"ע, כל כתר של כל עולם מחבר אוא"ס בעולם ההוא, ושני כתרים הם מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כ"ע דאיהו כתר מל' נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן. אך כדי שיוכל לבוא לשורש נשמתו זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, וז"ע שארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה שהוא ל' רצוא ול' רצון, פי' שכדי להיות בבחי' רצוא ותשוקה כ"כ שיוכל להגיע ע"י הרצוא שלו לבחי' רצון העליון ב"ה בחי' התחילה זהו ע"י הארץ דוקא שבה נעוץ כח התחילה, שלמעלה מבחי' ראש המתפשט כמשנ"ת במ"א (בד"ה ועמדו רגליו)²², ולכן בכדי שיבוא אברהם לבחי' שורש נשמתו בבחי' ונוזלים מן לבנון הי' צריך לצאת מארצו, אל הארץ כו' שבה נעוץ כח התחילה, ושם יבוא לשורש נשמתו בבחי' ונוזלים מן לבנון כו', וגם הי' צריך לצאת מארצך וממולדתך, כמשנ"ת לעיל שבחו"ל נמשך ההשפעה ע"י ע' שרים שדרך בם נמשך רק מבחי' מל' דעשי' ויצי' לבד לא יותר, וכדי שיגיע לשורש נשמתו הוצרך לעלות לארץ בחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין ששם מאיר מל' דבריאה ומל' דאצי'.

וזהו ששייך מאה"ז שאמר ר' יוסי ע"פ מה ידידות ושבגמ' חגיגה די"ב הנ"ל ללך לך, כי ענין רוחא ורוחא דכל רוחין זהו ב' ההמשכות, רוחא הוא בחי' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בחי' חידוש הישנות, ורוחא דכל רוחין הוא בחי' תוס' אורות כענין גילוי שבבית המקדש שנק' ידידות כמארז"ל במנחות הנ"ל שזהו בחי' יחוד עליון גילוי פנימיות אלקות, ואברהם שנק' ג"כ ידיד ע"ש פנימיות אהבתו להקב"ה אמר לו לך לך שיתגלה לו שורש נשמתו בחי' בסימו דנשמתא שזהו מבחי' רוחא דכל רוחין בחי' תוס' אורות, וזהו ע"י הארץ דוקא.

[ה)] ועדיין צריך להבין מפני מה בגמ' האריך בסיפור שהארץ עומדת על עמודי' ועמודי' על המים והמים על ההרים וההרים על הרוח והרוח בסערה וסערה בזרוע של הקב"ה, ובזהר הזכיר רק הסמכין והרוח. והענין הוא דהנה בזהר התחיל מלמעלה למטה, והתחיל בשמים שעשוי מאש וממים ואמר דקיימא ברוחא, לוקיום העולם שכוונתו על הארץ כנ"ל אמר דקיומו על סמכין שהם העמודים שבגמרא, שנתבאר לעיל שז"ע בחי' נה"י כליות יועצות כו'. וסיים בשעתא דרוחא דכל רוחין, י"ל שזהו כוונתו על הסערה שהזכיר בגמ'. ויש לבאר זה ע"פ מה שארז"ל ברבות ס"פ עקב ע"פ ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א' ב' בפסוק כתיב ובשערה בשי"ן שמאלית), בסופה זה משה שנאמר ותשם בסוף על שפת היאור, ובסערה זה אלי' שנאמר ויעל אלי' בסערה השמי' (מ"ב ב') אותה שעה הוא בא, ע"ש דקאי על תחה"מ, וא"כ י"ל שזהו בחי' רוחא דכל רוחין שבזהר שזהו בחי' אויר אור יו"ד, מקור בחי' הרוח דאלי'. וע' בזהר פקודי דרל"ח ב' בענין העולה קודש קדשים ברזא דרוח עילאה, בגין דתלת רוחין קשורים כחדא, רוח הקדש מל', רוח דלגו באמצעיתא דאקרי רוח חכמה ובינה, והיינו ת"ת²³, רוח עילאה דאיהו סתים בחשאי, פי' רוח דבינה, דבי' קיימין כל רוחין קדישין, שעל ידו חיים כמ"ש המק"מ בשם נ"ב. וי"ל שנק' קודש קדשים ע"ש התגלות עתיק שבבינה, שז"ע אוירא אור יו"ד, וע' מענין אוירא דכיא בתוספתא דבשלח ד"ן בבה"ז פ' בשלח. וענין ארים בסימא דנשמתא הוא המתקת הנשמה, י"ל שזהו בחי' נשמות חדשות שנמשכות מהבינה, שי"ל שזהו ע"ד נשמה יתירה שפי' בפרד"ס בעה"כ בשם רע"מ שהיא מהכתר, מ"מ י"ל שנמשכת מבינה שנק' נשמה, שז"ע נשמתא לנשמתא ואז נפקי קלא דקלין הוא בחי' קלא פנימאה קלא דבחשאי^כ הנ"ל שהוא מבחי' רוח דעולה שהיא קדש הקדשים. והגם שבזהר שא' בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא כו' כוונתו על חצות לילה שאז משתעשע הקב"ה עם הצדיקים בג"ע, י"ל שהארה מבחי' רוח זה מאיר בהגנים שבבי"ע, ולע"ל כשיהי' גילוי הבינה יאיר מבחי' רוח דכל רוחין ששרשו מבחי' אוירא דכיא, וזהו מ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם, שהוא בתחה"מ. ובגמ' דחגיגה^כא להיות כי התחיל מלמטה למעלה שהתחיל בארץ שהוא סוף דכל דרגין בבחי' יושר לזה ביאר בה כוונת תחילת הנעיצה יותר, לאוהיינו מה שאמר שהארץ עומדת על העמודים הם נה"י דז"א שמנה"י דז"א נמשכין מוחין לנוק', ואח"כ אמר מים והרים ורוח כוונתו על חג"ת, שע"י רוח דת"ת מתקיים שמים הם בחי' חו"ג שהם בחי' מים חסד, והרים אלו האבות כמ"ש בתקונים ע"פ שמעו הרים את ריב ה' הרים אלו אבהן, חג"ת²⁴, וע' בפרד"ס בערך הר שכ' ולשון הר מורה על ענין גבוה, ולכן מורה על האבות כי הם גבוהים ועליונים, וע' בלק"ת בפ' תצא בד"ה כי ההרים²⁵ ימושו שפי' כן גם ברבות בחוקתי ס"פ ל"ו, וי"ל שעיקר הר הוא בחי' יצחק שנעקד ע"ג הר המורי', ומפני כי אברהם עקדו ויעקב עדיין לא נולד א"כ הי' כלול בו, לכן נק' כל האבות הרים. ורוח בסערה י"ל שהסערה בקדושה הוא בחי' רוחא דכל רוחין, ששרשו מבחי' אוירא דכיא שפי' בבה"ז בתוס' דבשלח²⁶ שזהו בחי' חכ' דא"ק, סערה בזרוע של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם הכוונה על סוכ"ע דכלליות שכוללת וסובבת כל הד' עולמות אבי"ע בשווה (ולפי מה שפי' הערוך שזהו ע"ש הפסוק דלך זרוע עם גבורה, י"ל שענין הגבורה הוא בחי' הצמצום ומקום פנוי, אך לכאורה אינו ענין לכאן), וי"ל שז"ע נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן.

[ו)] אמנם עדיין צ"ל האם נאמר שישראל שבחו"ל אין להם דביקות בשרשן ח"ו. אך הענין הוא דהנה קיים אברהם כל התורה כולה, אך הוא קיים אותה ברוחניות ע"י עובדות שלו, לכן בכדי שיגיע לשורש נשמתו א"א כ"א ע"י הארץ המכוונת נגד בחי' הארץ העליונה, אבל ע"י שנכנס בברית עם הקב"ה נתן לו הארץ העליונה במתנה שז"ע מ"ש לזרעך נתתי את הארץ, ולכן נק' ישראל ארץ לבחפץ כמ"ש ואשרו כו' כי תהיו אתם ארץ חפץ, והתומ"צ שניתן לנו זהו בחי' אור זרוע לצדיק כמ"ש במד"ר פ' שלח לך ס"פ י"ז זרע הקב"ה התורה והמצות להנחילם לישראל לע"ל ולא הניח דבר שלא עשה בו מצוה, ולכן ע"י התומ"צ שנתן לנו יכולים לבוא לבחי' שורש נשמתו גם בחו"ל, ואם כי בודאי גדלה מעלת הארץ המכוונת לארץ העליונה, מ"מ גם בחו"ל ע"י תורה ועבודה וגמ"ח יכולים להגיע לשורש הנשמה שבבחי' ונוזלים מן לבנון.

וזהו שאמר ברבות רות הנ"ל כמה גדול כוחה של צדקה וגמ"ח שאין חסים לא בצל כו' כ"א בצל מי שאמר והי' העולם שאברהם ע"י שהרבה חסד בעולם, כמ"ש ויטע אשל בבאר שבע, אש"ל ר"ת אכילה שתי' לוי', שהי' מאכיל ומשקה ומלוה אותם שז"ע השפעת החסד, וכתיב באברהם והאמין בה' ויחשבי' לו צדקה, עי"ז בצל כנפיך יחסיון שאינו חס לא בצל כו' עד לא בצל כנפי חיות שהם מרכבה דבריאה, בהיות ידוע כי אברם ע"י העקידה נתעלה בבחי' אצי' כמשנ"ת בד"ה הנה אנכי כורת ברית²⁷, לכן זהו למעלה מבחי' כנפי החיות דבריאה כ"א בצל כנפיך בצל מי שאמר והי' העולם.

אמנם כ"ז הי' ע"י הארץ, כי בהיותו בחו"ל לא האיר בנפשו רק מבחי' מל' דיצי' לא יותר, ולכן כשבא לארץ אז אמר ואנכי עפר ואפר פי' שבא לבחי' הביטול דמרכבתא עילאה דחסד דאצי' שאז הרגיש בנפשו שהוא בבחי' עפר ואפר לגבי שרשו חסד שבאצי'^כב כמ"ש בסש"ב באגה"ק²⁸, כי ע"י הארץ האיר בו מבחי' מל' דאצי', וע"י החסד שהרבה שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד שם במקומי וישמר משמרתי כמ"ש הפרד"ס בשער הכינוי' פ"ד בשם ס' הבהיר, דקדק לאמר בארץ להיות כי ע"י הארץ בא לבחי' זו, וזכה ג"כ להיות בצל כנפיך, כי בלא הארץ לא הי' יכול לבוא לבחי' זו. אבל ע"י מ"ת וע"י שלזרעך נתתי את הארץ העליונה וגם בהיותם בארץ כו' לא מאסתים בגלות בבל כו', שז"ע הכריתות ברית דמשה^כג כו' כמשנ"ת בד"ה הנה אנכי כורת ברית הנ"ל²⁹, עי"ז יכולים להגיע לשורש הנשמה גם בחו"ל לגע"י תורה ועבודה וגמ"ח כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות, שז"ע הסולם שמלמטה למעלה, וע"י תורה מלמעלה למטה.

גם י"ל שענין החסד דאברהם זהו כמ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח שבחי' זו גבוה יותר מקרבנות³⁰, אך כ"ז הוא ע"י הארץ שאז הי' יכול להיות מרכבה לחסד דז"א דאצי' שהיא בחי' כלי לבחי' רב חסד דא"א ולכן חסד חפצתי (וי"ל חסד שבבחי' חפץ היינו בחי' רצון, בחי' כתר בכלל, דאין לחלק פה בין חפץ לרצון כו'), ולא זבח בחי' קרבנות. אך ע"י מ"ת שניתנה לנו תורה ומצות^כד שהם בחי' המשכות אלקות כמארז"ל ע"פ שמן תורק שמך כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן כו' דבר שמריקין כו' פי' ריח הוא רק הארה בעלמא, אבל אנו שמן תורק דבר שמריקים שהוא בחי' המשכה עצמיות, שמצות המלך הם בחי' כלים להשראת האור וע"י הפתילה נאחז האור בחי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, ושרשו מבחי' צור בחי' גבורה דעת"י שורש קו המדה בוצינא דקרדוניתא שורש כל המדידות שיומשך אורות בכלים, ועי"ז שמן תורק שנמשך המשכת המוחין בכלים בט"ס דז"א שנק' רמ"ח פקודין רמ"ח איברין כו', וכנודע שהאבר ממשיך חיות הנפש, ואינו דומה לכלי סתם כו'. וגם י"ל שהשמן הוא בחי' ח"ס, שמן משחת קדש, שמושח את הקדש כו' והארץ ניתן ברוחניות לכן גם בחו"ל אפשר להגיע לשורש הנשמה. ומ"מ ע"י הסולם דתפילה צ"ל דרך ארצם דוקא, לא מבעיא למ"ד תפלות אבות תקנום ודאי מה שצ"ל דרך ארצם שהרי אברהם^כט עצמו הגיע לזה ע"י הארץ דוקא, [אלא] אפי' למ"ד כנגד תמידים תקנו, ג"כ צ"ל דרך ארצם כי התמידים היו בארץ. והטעם י"ל כי בבחי' שהיא מלמטלמ"ע הדקדוק יותר כנודע³¹ ממ"ש במ"א מי יעלה בהר ה' נקי כפים דוקא כו', משא"כ ע"י התורה שמלמעלה למטה אין מונע כלל, לדוהעיקר כי ע"י התורה כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה גם עכשיו שאינו בזמן הראוי ומקום הראוי כי התורה היא למעלה מזמן ומקום כו', לכן ע"י ממשיכים גם עכשיו שיודבק בשורש נשמתו בחי' מזלייהו חזי שורש ומקור הנשמה כו', שבחי' זו גבוה יותר מרוח הקודש וגילוי אלי' שעי"ז נמשך מבחי' רוחא דכל רוחין העולה קדש קדשים כו'.