והי' הנשאר בציון כו'

יאוהי' הנשאר בציון כו'

בס"ד. (ש"פ נח, ל"א).

והי' הנשאר בציון¹ והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וארז"ל עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, ויש להבין מ"ש והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים, הלא רוב ישראל הם בחו"ל ואיך נאמר הנשאר בציון דוקא.

אך הנה יובן בהקדים ענין חטא דור הפלגה שבנו העיר והמגדל שנאמר ע"ז וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, מה הי' ענין המגדל, ולמה גדלה חטאתם עד מאד עד שאין להם חלק לעוה"ב כמשי"ת. אך הנה מתחלה כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וארז"ל במד"ר פל"ח ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על שני אחדים על הוי' אחד ועל אחד הי' אברהם. וצ"ל מהו ענין השייכות מה שדברו דברים חדים על ב' אחדים להעיר ומגדל אשר בנו. אך הענין הוא דהנה ידוע שכל ההמשכות הנמשכות בקדושה למטה שיהי' דירה בתחתונים הוא ע"י בחי' עיר ומגדל שזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, והיינו שהעיר היא בחי' ירושלים שנק' עיר אלקינו והמגדל היא בחי' בהמ"ק וכמ"ש כמגדל דוד צוארך שקאי על בהמ"ק². ובדרך פרט הנה המגדל הוא בחי' ציון בחי' קדה"ק שזהו מ"ש בישעי' כרם הי' לידידי בקרן בן שמן כו' ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, ויבן מגדל בתוכו הוא בחי' קדה"ק, וגם יקב חצב בו קאי על השיתין שהיו מנסכים את היין, והיינו שבבהמ"ק הי' נמשך בחי' המשכת גילוי אלקות דירה בתחתונים, ובהמ"ק נק' מגדל, הנה נת' שההמשכה שבקדושה הוא ע"י עיר ומגדל. וז"ש מגדל עוז שם הוי' בו ירוץ צדיק ונשגב, וז"ש בילקוט תהלים רמז תש"ג בשם מדרש תנחומא שאמר להם אברהם כשבנו את המגדל הנחתם מגדל עוז שם ה' ואתם בונים המגדל. אך הנה בחי' עיר ומגדל זה נמשך ע"י בחי' ביטול דוקא וכמשי"ת. אכן דור הפלגה לא רצו בזה כלל שרצו לילך בשרירות לבם הרע וכמ"ש ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, שקאי על דור המבול ודור הפלגה (שהם בחי' א' כמ"ש במ"א)³, ואעפי"כ רצו שיומשך להם ההשפעה בגשמיות, לזה בנו את העיר ואת המגדל שהוא לעומת העיר והמגדל דקדושה, ולזה גדלה חטאתם עד מאד כי רצו להרוס את הבנין דקדושה ולהוסיף כח בסט"א, וזהו בד"כ חטא של דור הפלגה.

יבוביאור הענין הוא דהנה כתיב גדול הוי' כו' בעיר אלקינו⁴, פי' עיר אלקינו כי נודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות⁵ שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים כו' מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור, והיינו שכמו שמקיבוץ אבנים הרבה נעשה ונבנה הבית ובהקבץ הרבה בתים נעשה עיר, ככה יובן למעלה שהאבנים הם בחי' אותיות המחיים ומהווים את כל העולמות הנבראים כי בדבר ה' שמים נעשו שכל הנבראים עליונים ותחתונים נבראו מבחי' דבר ה' וכמשארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם. והנה אנו רואים שיש למטה בדצח"מ הרבה נבראים עד אין קץ ושיעור⁶, ופעם כתי' מה רבו מעשיך ה' שיש ריבוי התהוות נבראים עד אין שיעור ופעם כתי' מה גדלו⁷ מעשיך ה', פי' מה גדלו קאי על נבראים גדולים כמו מלאכים, כי המלאכי' נבראו ג"כ מבחי' הדבור, ויש ריבוי בחי' מלאכים שזהו שאמר הכתוב אלף אלפי' ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון, וארז"ל שכ"ז מספר גדוד א' אבל לגדודיו אין מספר, וכולם מקבלים חיותם מבחי' דבר הוי'⁸ המחי' אותם, וזהו בחי' עיר אלקינו שפי' עיר הוא בחי' כללות עולם הדבור, שכמו שהעיר הוא מכמה בתים ובית הוא מקיבוץ הרבה אבנים כמו"כ בבחי' עיר אלקינו שהוא כללות עולם הדבור יש הרבה צירופי אותיות שעי"ז נמשך החיות לכל נברא להחיותו כי כל נברא יש לו צירוף בפ"ע המחי' אותו. וזהו בחי' עיר אלקינו ששרש בחי' האותיות נמשך מבחי' שם אלקי', וזהו שאלקי' נק' ל' רבים והיינו לפי שמשם אלקי' נמשך בחי' הריבוי וההתחלקות בבחי' הרבה צירופי אותיות כו'. והמגדל הוא בחי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו שזה מ"ש כולם בחכ' עשית כי הוי' בחכ', והנה הוי' נק' ה' אחד שאין שם בחי' ריבוי והתחלקות כלל, רק כשנמשך שם הוי' בבחי' שם אלקים אז נעשה הריבוי וההתחלקות, וכמו שאנו רואין למטה ששכל א' שהוא רק בחי' נקודה א', וכשנמשך השכל למטה בבחי' צירופי אותיות נעשה מזה הרבה צירופי אותיות כו', וכך הוי' אחד כו' אך כשנמשך בבחי' שם אלקי' נעשה בחי' ריבוי והתחלקות. אך הנה כתי' כי הוי' הוא האלקי' שכולא חד שהריבוי וההתחלקות נמשך משם הוי' שהוא אחדות פשוטה ממש וכנ"ל, וזהו ענין עיר ומגדל דקדושה.

ב) אך הנה איך ימשיכו בחי' עיר ומגדל זה, זהו ע"י שיש בנפש ג"כ בחי' עיר ומגדל, דהנה כתי' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים יגוליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה⁹, וארז"ל בירושלמי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנק' ישראל בשם ציון אלא בפסוק זה, והיינו כי בפסוק זה נאמר תחלה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך כו', ואשים דברי בפיך הוא בחי' תורה שהוא בחי' דבר הוי' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, ופי' דברי בפיך היינו שהתורה נמשכה בבחי' פנימיות ממש וכמ"ש ותורתך בתוך מעי. ובצל ידי כסיתיך הוא בחי' מצות ועי"ז נמשך מקיפים עליונים וכמ"ש ה' צילך על יד ימינך, על יד ימינך הוא בחי' מצות, ועי"ז נמשך ה' צילך בחי' מקיפים שהוא בחי' צילא דמהימנותא, וזהו"ע צל סוכה¹⁰ וכמ"ש וסוכה תהי' לצל יומם כו', ועד"ז בשאר כל המצות. לנטוע שמים וליסוד ארץ הוא בחי' עבודת הקרבנות וכמשארז"ל אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ¹¹, ומפני כי בפסוק זה נאמר ג' דברים שהם בחי' תורה ועבודה וגמ"ח שהם בחי' ג' קוין, לכן נק' אז כנס"י בשם ציון, כי פי' ציון הוא מלשון ציון וסימן שהוא בחי' בצלמנו כדמותנו¹² בצלם אלקים עשה את האדם, והיינו כי על הכסא דמות כמראה אדם, פי' בחי' אדם הוא בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' מצות, וכן תורה נק' אדם וכמ"ש זאת התורה אדם, וכשישראל מקיימין תורה ומצות שהם הג' קוין שנת' בפסוק זה היינו תורה ועבודה וגמ"ח, אזי נק' בשם ציון שהוא בחי' מגדל שיש בנפש, ועי"ז הם ממשיכים בחי' ציון שהוא בחי' מגדל הנ"ל. וזהו שארז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה כו', כי ע"י בחי' ירושלים של מטה עושים בחי' ירושלים של מעלה.

וזהו והי' הנשאר בציון, פי' הגם שהוא בחוץ לארץ עכ"ז הוא אוחז בציון, דהיינו שמקיים תורה ומצות בחי' ואשים דברי בפיך כו' כנ"ל, ועי"ז הוא ממשיך בחי' ציון, וכן הנותר בירושלים שהיא בחי' יראה שלם כו' קדוש יאמר לו, והיינו שכמו שאומרים המלאכים לפני הוי' קדוש דהיינו איך שהוא מובדל כך יאמרו לפני הצדיקים קדוש, לפי שהם בחי' ציון וסימן לאדם העליון בצלמנו כו' שזהו בחי' שם הוי', וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם הוא מראה כבוד הוי' כו'.

אמנם הנה דור הפלגה לא רצו¹³ בקיום המצות, ולא רצו לילך בדרכי השי"ת כ"א לילך בשרירות לבם הרע, שזהו שא' הכתוב ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך שהם דרכי הוי' בחי' תומ"צ, לא חפצנו, והיינו מפני כי לקיום המצות צ"ל בחי' ביטול והם לא רצו בבחי' ביטול כ"א שיהי' בבחי' נפרד, אכן הנה ידעו ידשהמשכות והשפעות בקדושה נמשך ע"י עיר ומגדל דוקא, כי היו חכמים להרע, לכן בנו העיר והמגדל דלעו"ז ורצו להרוס בנין העיר ומגדל דקדושה. וזהו וימצאו בקעה בארץ שנער, הנה בקעה זה הוא לעומת א"י שכתי' בה לה' הארץ ומלואה, לכן הי' בהמ"ק בא"י דוקא, אבל בחי' בקעה זו הוא בחי' ההיפוך ממש בחי' סט"א מל' דקליפה, והוא כמו שמדבר הוא לעו"ז נגד א"י שנק' מדבר העמים, כמו"כ בחי' בקעה זו הוא היפך מבחי' א"י. וזהו וימצאו בקעה שמצאו מקום הנפרד כו' ובנו שם העיר ומגדל. ותהי להם הלבינה לאבן, כי הנה ארז"ל וכי יש אבנים בבבל כי אבנים הם בא"י דוקא וכמ"ש ארץ אשר אבניה ברזל, משא"כ בבבל שאין שם אבנים, וזהו ותהי להם הלבינה לאבן והיינו כי בחי' אבן הוא מדרגה גבוה שהאבן היא בריאה בידי שמים ולכך האבנים הם חזקי' מאד, משא"כ לבינה שהיא בריאה בידי אדם, וזהו מ"ש משם רועה אבן ישראל, אבן דוקא, ונק' אבן בוחן כו', והיינו כי אבן הוא בחי' אותיות אל"ף ב"ן¹⁴, שזהו ענין אדם ובהמה, כי ב"ן בגימ' בהמה, ואל"ף הוא בחי' אדם, והיינו שיש בחי' ביטול האל"ף שהוא בחי' ביטול דאדם שהוא בחי' מ"ה, ויש בחי' ב"ן שהוא בחי' ביטול דמלאכים שנק' בשם בהמות וחיות שהוא בחי' ביטול היש. והנה יש מעלה בביטול האדם נגד הבהמה ויש מעלה בביטול דבהמה¹⁵ נגד האדם, והיינו כי ביטול דאדם הוא עפ"י השגה וטו"ד משא"כ ביטול דבהמה, אכן יש מעלה בביטול הבהמה שהוא בחוזק יותר, לכן כתי' אדם ובהמה תושיע ה' וארז"ל אלו בנ"א שהם ערומי' בדעת כאדם ומשימים עצמן כבהמה ואז תושיע הוי', והיינו לפי שאז יש בהם ב' המעלות, וז"ש ואני תמיד עמך בהמות הייתי עמך, שעמך הוא בחי' בהמות דוקא בחי' ביטול שלמעלה מטו"ד¹⁶ והשגה שעי"ז דוקא הוא אני תמיד עמך כו', וזהו בחי' אבן שהוא בחי' הביטול דאדם ובהמה.

ג) אך דור הפלגה לא רצו בבחי' ביטול כנ"ל, וזהו ותהי להם הלבינה לאבן שתמורת האבן שהוא מל' דקדושה עשו הלבינה שהיא בחי' מל' דקליפה, וזשארז"ל זקף לבינה והשתחווה לה. וביאור ענין ותהי להם הלבינה לאבן, הנה נודע שבקדושה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, אך הנה בקליפות הם אחד עשר שזהו אחד עשר סממני הקטורת שהיו במקדש כנגד אחד עשר כתרין דמסאבותא¹⁷, והיינו מפני כי בע"ס דקדושה הנה האור והחיות הנמשך מאא"ס ב"ה להע"ס הוא מאיר בתוך הע"ס ומתלבש בהם בבחי' פנימי' ממש ולכן הם עשר ולא יותר כי האור נתאחד עם הכלי ממש כו', אך בקליפות הם י"א והיינו כי החיות טושנמשך להם מהקדושה אינו מתלבש בהם בבחי' פנימי' כ"א ע"י מקיף להחיותם, וע"כ הם אחד עשר כי הם שני דברים, שהאור והחיות הנמשך להם הוא בחי' בפ"ע לפי שאינו מתלבש בהם כלל, וזהו"ע המקיף דלבונה, וזהו ותהי להם הלבינה לאבן היינו שרצו לקבל חיות רק מבחי' מקיף דלבונה, כי לקבל חיות מהקדושה שנמשך בבחי' פנימי' א"א לקבל כ"א ע"י ביטול, לכך רצו יותר לקבל רק מבחי' מקיף דלבונה, שהמקיף יכול להחיות גם לקליפות שהם נפרדים כו'. וזהו ע"ד שאנו רואים באותיות, שיש בחי' אותיות שהם נמשכים בבחי' פנימי' ממש להחיותם וכמו בדבר ה' שמים נעשו שהאותיות מתלבשים בבחי' אור פנימי ממש, ויש בחי' אותיות שאינם מתלבשים בבחי' פנימיות כ"א רק בבחי' מקיף לבד ואעפ"כ הם מחיים ומהווים, כמו עד"מ שמוש השמות והשבעת האותיות שהיו יכולים בדורות הקודמים להשביע השמות שמשביע בשם פלוני ומלאך פלוני שיהי' הדבר ההוא והי' נעשה כך תיכף ומיד¹⁸, ואעפ"י שאינו יודע ומשיג כלל את השם, שאותיות אלו הם רק בבחי' מקיף ואעפ"כ הי' פועל כו'. וזהו שרצו לקבל חיות מהמקיף דהיינו ע"י שמוש השמות¹⁹ וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל, וזהו ותהי להם הלבינה לאבן, שבחרו בלבינה מל' דקליפה שמקבלת רק מבחי' לבונה זכה שהוא רק מבחי' אור מקיף שמחי' קליפות כו', תמורת האבן מל' דקדושה, ורצו להרוס בנין העיר והמגדל דקדושה, וזהו כמ"ש ושפחה כי תירש גבירתה כו', אמלאה החרבה כו', ולזה גדלה חטאתם עד מאד. וז"ש הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, פי' וראשו בשמים, הנה כתי' דרך הנשר בשמים, אם תגביהי כנשר²⁰ משם אורידך נאום הוי', והיינו כי שם הוי' מתחיל ביו"ד והיינו כי כדי שיומשך בבחי' שם הוי' שהוא בחי' חכ' זהו ע"י יו"ד דוקא שהוא בחי' צמצום, והיינו לפי שבחכ' נמשך אא"ס בבחי' גילוי ממש^י, וכדי שיומשך אא"ס בבחי' גילוי זהו ע"י צמצום דוקא, כי עצמות אא"ס אינו יכול להיות נמשך בגילוי כ"א ע"י צמצום, והנה נודע שכדי שיומשך בבחי' צמצום זה, זהו ג"כ ע"י צמצום שיש בנפש שזהו"ע יעקב יו"ד עקב שהוא בחי' ביטול וצמצום, וע"י בחי' ביטול וצמצום שיש בנפש עי"ז נתצמצם אא"ס שיומשך בבחי' חכ' בבחי' גילוי ממש, אך דור הפלגה שלא רצו בבחי' ביטול כו', ולזה אמרו הבה נבנה לנו עיר כו' וראשו בשמים, דהיינו שרצו לקבל מבחי' מקיפים עליונים שלמעלה מבחי' הצמצום שנתצמצם בע"ס דקדושה ששם אם צדקת כו' וכחשיכא טזכאורה שוין לפניו ואין הביטול תופס מקום כלל, ע"ד חנם בלא מצות כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, וזהו וראשו בשמים. אך הנה כתי' משם אורידך נאום הוי' דהיינו כשנמשך בבחי' שם הוי' אין להם יניקה ואחיזה כלל, כי משם הוי' א"א לקבל כ"א ע"י ביטול דוקא, ולכן נא' וירד הוי' לראות את העיר כו'.

ד) וזהו מ"ש ברבות ודברים אחדים שדברו דברים חדים על שני אחדים על הוי' אחד ועל אחד הי' אברהם כו'. פי' שדברו על ה' אחד, דהנה כתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד, והקושיא ידוע אטו האידנא לאו אחד הוא. אך הענין הוא דהנה אנו אומרים בק"ש הוי' אחד, ולכאורה אינו מובן למה אין אומרים ה' יחיד²¹ שיחיד הוא למעלה מאחד וכנודע. אך הנה התירוץ ע"ז דאחד מורה איך שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, והיינו אף כשנברא העולם בז' רקיעים וארץ כו', שיש בחי' ו' קצוות גשמיים ו' קצוות רוחניים שהוא ענין בחי' ז' מדות לך ה' הגדולה, ואעפ"כ כולם בטלים ממש לאלקות, כי הנה אומות העולם אומרים רם על כל גוים הוי' על השמים כבודו שהוא בחי' ירידה לפניו להשפיל בבחי' ארץ, כ"א עזב ה' את הארץ ביד המזלות, ורק על השמים כבודו, שהוא בחי' יחיד לבד, אבל למטה נעשה בחי' יש ודבר נפרד ממש. אבל הנה באמת הוא כמו שאנו אומרים המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, לפי שהוא מגביהי לשבת ע"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה ממש, שכמו שהארץ השפלה לפניו ית' כמו"כ השמים היא ג"כ השפלה לפניו, וכמו שיכול להשפיל בשמים כמו"כ יכול להשפיל בארץ. וזהו ה' אחד, שהוא אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם והם בתכלית הביטול לאלקות ואינם בחי' נפרד כלל, שזה רבותא יותר מבחי' הוי' יחיד שאין זה רבותא שהכל מודים שהוא יחיד, רק שזהו הרבותא שאפי' בז' רקיעים וארץ כו' הוא ג"כ אחד. וזה שאנו אומרים ביום ההוא יהי' הוי' אחד, דהיינו שלע"ל יומשך זה בבחי' גילוי ממש שהכל יהיו רואים בראי' חושית ממש איך שהוא אחד ואין העולם תופס מקום כלל, משא"כ עתה אין זה בבחי' גילוי ממש כי החשך יכסה ארץ כו'. והנה כדי שיומשך בחי' ה' אחד זהו ע"י בחי' ביטול, שע"י ביטול נפש האדם לאלקות עי"ז נמשך בחי' גילוי אלקות בעולמות, דהיינו שנמשך בחי' אל"ף אלופו של עולם בז' רקיעים וארץ כו' ועי"ז נעשה אחד.

והנה הם לא רצו בבחי' ביטול²² ולא רצו לקבל מבחי' הוי' אחד דהיינו מבחי' המשכת אא"ס שנמשך בבחי' פנימי' כו' כ"א מבחי' מקיף לבד. וזהו שדברו על ה' אחד ועל אחד הי' אברהם, היינו כי אברהם נק' אחד לפי שאברהם הי' כלי לבחי' אחד והי' ממשיך בחי' ה' אחד שיהי' המשכת גילוי אלקות בעולמות ממש, יזכי אברהם הי' בבחי' ביטול והי' מרכבה לבחי' הוי' אחד, כי אברהם הוא אבר מ"ה כו', וכמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שתמיד הי' בבחי' ביטול ורצוא ושוב כו', והם לא רצו בזה. וזהו שדברו על אברהם, והיינו שבזה גופא שבנו את העיר והמגדל בזה דברו דברים חדים על שני אחדים לפי שהעיר והמגדל שלהם הוא היפך ממש משני אחדים הנ"ל. וזהו ששייך דברים אחדים שדברו להעיר ומגדל כו'. אך הכח הזה שהי' להם להמשיך העיר והמגדל להמשיך כח בסט"א ולהרוס הבנין דקדושה וכמו שאמר הכתוב וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם, זהו ע"י ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, פי' שהם היו באחדות²³, וע"ד שמצינו בדברי רז"ל על דורו של דוד שהיו צדיקים ואעפ"כ היו יורדים למלחמה ונופלים, ודורו של אחאב שהיו עוע"ז היו יורדים במלחמה ונוצחים, והיינו לפי שהי' בהם אחדות וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, משא"כ דורו של דוד שהי' בהם דלטורי' כו', והיינו כי אחדות היא מדרגה גבוה מאד ולכן לא הי' כח במדה"ד לשלוט בהם, וגם שהיו שפה אחת שדברו כולם בלה"ק וכל השבעות ושמושי שמות הם בלה"ק דוקא, ולכן היו יכולים לפעול הכל כרצונם ע"י שמושי שמות. ולכן נאמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם, והיינו שבלבל לשונם ומחמת זה נתפרדה האחדות, ואז הי' כח במדה"ד לשלוט עליהם ואז ויפץ ה' אותם כו'.

ה) ומעתה י"ל ענין מגדל עוז שם הוי'²⁴, כי הנה ארז"ל הצדיקים שמם קודם להן דומים לבוראן שנאמר ושמי הוי' לא נודעתי להם, כך הצדיקים שמם קודם להן שנאמר ושמו מרדכי ושמו בועז, אבל הרשעים הן קודמין לשמן גלית שמו נבל שמו כו'. והענין הוא דהנה כתיב ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם (בש"ב ז' ך"ג), וארז"ל ע"ז במדרש מצינו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לעשות לו שם²⁵ שנאמר ותעש לך שם כהיום הזה^יא, בנחמי' ט' יו"ד. ולהבין מהו ענין לעשות לו שם, הענין הוא דהנה מבואר למעלה שיש שני בחי', בחי' עיר אלקינו ובחי' מגדל, והנה עיר אלקינו הוא בחי' צירופי אותיות הדבור מבחי' דבר הוי' להחיות הנבראים, שהוא בחי' המשכת בחי' המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית שבכל יום נתחדש הבריאה מאין ליש, שע"ז נאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, שכל אחד ואחד מהלך בשבילו המתוקן לו שאלמלא הי' מעורב כוכב א' בחבירו הי' נחרב העולם, ועל זה נאמר בהבראם כיום הבראם ממש, שבכל יום נמשך המשכת חיות חדש להחיות את העולמות כו'. אך הוא רק חידוש הישנות לבד שאין בזה שום תוס' וגרעון כו' שהוא רק בחי' המשכת הטבע לבד, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו'. אך יש בחי' המשכה שלמעלה מן הטבע כמו יציאת מצרים וקרי"ס שהוא היפוך הטבע ממש, הפך ים ליבשה שהיא בחי' המשכה שלמעלה מן הטבע, יחוזהו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לעשות לו שם, דהיינו מה שנמשך גילוי בחי' המשכה שלמעלה מן הטבע נק' בחי' שם וכמ"ש טוב שם טוב משמן הטוב ששם הטוב הולך מסוף העולם עד סופו, וכן כל זית שיש לו שם בשדה, והיינו מה שהוא דבר הפלא הוא בחי' שם, וכך למעלה שענין גילוי בחי' שם הוי' שלמעלה מן הטבע נק' בחי' שם כו'.

ובזה יובן הפי' מה ששמו קודם לשם הוי' ושמי הוי' לא נודעתי להם, לפי שכדי שיוכל להיות בחי' גילוי שם הוי' זהו מצד שנמשך המשכה עליונה יותר שלמעלה משם הוי' בבחי' שם הוי', וכמ"ש מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו כו', שבחי' פלא נמשך מבחי' לבדו כו' בחי' ולגדולתו אין חקר, והיינו שיש שני בחי', מה רבו מעשיך ה' ובחי' מה גדלו מעשיך כו', בחי' מה רבו מעשיך היא בחי' המשכה שנמשך בכל יום לחדש את הישנות וכמש"א בברכת יוצר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכתיב אח"כ מה רבו מעשיך ה', אך בחי' מה גדלו מעשיך היא בחי' המשכה שלמעלה מן הטבע כמו נס דיציאת מצרים וקרי"ס שזה נמשך מבחי' ולגדולתו אין חקר, בחי' עמקו מחשבותיך, עומק המח' בחי' כ"ע כו'. וזה ששמו קודם לשם הוי', והיינו לפי שהוא המשכה בשם הוי' מבחי' העצמי' עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד. וזהו שהלך לעשות לו שם כו' שנאמר ותעש לך שם כהיום הזה כו', ופי' כהיום הזה היינו ע"ד שאומרים בק"ש ויציב כו' הדבר הזה שיהי' הדבר בבחי' זה בחי' גילוי, וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה בחי' גילוי אספקלריא המאירה²⁶, וזהו הדבר הזה, שיהי' מאיר בדבר בחי' זה, ושיתגלה כן למטה. ועד"ז הוא פי' מ"ש ותעש לך שם כהיום הזה שיהי' גילוי בחי' זה ויהי' יטגילוי בחי' שם כמו שהוא למעלה יתגלה למטה, וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' כו' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר כו'. והנה בחי' שם זה הוא בחי' המגדל דקדושה, כי מגדל הוא לשון גדול בחי' ולגדולתו אין חקר כו'. וזהו מגדל עוז שם הוי' שהמגדל הוא בחי' גילוי שם הוי' שהשם קדם להוי' דהיינו בחי' שם טוב כו', בו ירוץ צדיק ונשגב, והיינו שצדיקים ממשיכים את בחי' המגדל בחי' שמו קודם להוי' ולכך גם הצדיקים שמם קודם להן כו'. והנה מ"ש בו ירוץ צדיק קאי על כללות נש"י שכולם נק' צדיקים וכמ"ש ועמך כולם צדיקים והוא כמ"ש בזהר מאן דנטיר ברית אקרי צדיק כו'. ובזה יובן ג"כ ההפרש מה שבחול אומרים מגדיל ישועות מלכו, בפתח, ובשבת מגדול, בחיריק²⁷, והיינו לפי שבחי' מגדיל בפתח מורה על בחי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו שהוא רק המשכה²⁸ מבחי' עיר אלקינו בחי' צירופי אותיות הדבור לבד כו' בחי' מה רבו מעשיך הוי', אך בשבת הוא בחי' התגלות מבחי' מגדול בחיריק שהוא בחי' מה גדלו מעשיך הוי' בחי' ולגדולתו אין חקר, ולזה אנו אומרים מגדול.

וזהו והי' הנשאר בציון, פי' נשאר ע"ד והי' שארית²⁹ יעקב שמשים את עצמו כשיריים שהוא בחי' חיריק נקודה התחתונה של סגול שמברר את השני נקודות העליונות שהוא בחי' עשו וישמעאל, עי"ז נמשך בחי' ציון שהוא בחי' מגדל, כי ציון הוא קדש הקדשים וכמש"א ציון המצויינת קדש הקדשים שהוא ג"כ בחי' מגדל וכנ"ל שהמגדל הוא קדש הקדשים, והיינו שעי"ז שהוא בחי' שארית בחי' נקודה לבד חיריק עי"ז נמשך בחי' מגדול ג"כ בחיריק, שהוא ע"ד שאנו אומרים בשבת בחי' מגדול בחיריק, קדוש יאמר לו שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש לפי שיומשך למטה גילוי אלקות ממש מבחי' קדש הקדשים ולכך יאמרו לפניהם קדוש כו' וכנ"ל.