ויאמר גו' לך לך (ב)

לדויאמר גו' לך לך (ב)

בס"ד

ויאמר כו' לך לך¹ מארצך כו' אל הארץ כו'. ואיתא בספרים² ששורש נש"י מעולם האחדות (הכוונה על עולם האצי', הגם שרוב נשמות הם מבי"ע וכ"ש נשמות שבדורותינו אלו בעקבות כו' מ"מ שורש כולם מאצי'³, וזהו נשמה שנתת כו', רק שבכדי שתתלבש בגוף ירדה בבחי' בראת כו' בי"ע עד ואתה נפחת ויפח באפיו כו'), וידוע כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי⁴ לכן עיקר הנשמה נשארה למעלה (כי מה שירדה להתלבש בגוף זהו רק הארה ומקצת מהנשמה, שהרי המלאך בשליש העולם עומד⁵ כ"ש נשמה שגבוה יותר כו', לכן עיקרה היא למעלה, ועל בחי' זו אמרו אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי כו'), וזהו שאמר לאברם לך לך שבכדי שידבק בשרש נשמתו שלמעלה זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא, כי בהיותו בעבר הנהר או באור כשדים לא הי' יכול לידבק בשורש נשמתו.

להוצ"ל הלא רוב ישראל הם בחו"ל האם נאמר שאין להם ח"ו דביקות בשרש נשמתן שא"א לומר כן, ואם נאמר שגם בחו"ל אפשר לידבק בשורש נשמתו למה הוצרך אברם לצאת מארצו אל הארץ כו'.

ויובן בהקדם מ"ש כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות, רעייתי קאי על נש"י, ובזמן שרעייתי בין הבנות אז כבי' שושנה בין החוחים, כי גלו לבבל שכינה עמהם, אמנם הנה נודע כי מל' דאצי'⁶ מעולם לא ירדה להתלבש בע' שרים, ורק מל' דעשי' ויצי'⁷, וע"ז אמרו שכינה עמהם להשפיע להם ולאגנא עלייהו, שבזמן שהם תחת השר מקבלים ההשפעה דרך בו ולכן בהכרח שתתלבש מבחי' השוכן אתם כו'. אמנם כ"ז הוא רק מבחי' מל' דעשי' ומל' דיצי' לא יותר, כי על מל' דאצי' נאמר וכבודי לאחר לא אתן כו' (זהו ע"פ קבלת האריז"ל ולא כמ"ש בס' אור נערב⁸). והטעם בזה יובן ע"פ מ"ש בע"ח שבאצי' לא יגורך רע, ובבריאה רובו טוב וביצי' מחצה על מחצה ובעשי' רובו רע, ולכן מדור הקליפות הם ביצי', ונמצא כי ממילא מובן שרק ממל' דיצי' יכול להתלבש בתמידות בע' שרים בכדי להשפיע לישראל, אבל לא יותר. ועוד יש לומר טעם בזה דהנה אבא מקננא באצי' בחי' יו"ד של שם, ואימא מקננא בבריאה ה' ראשונה, וביצי' שית ספירן ונודע כי יניקתם הוא רק מז"ת, כמו שמהידים גדילים צפרנים, ומהעודפי' על הבשר מקבלים יניקה, וזהו שממית בידים תתפש שמידים מקבלת גם השממית, אבל מג"ר אינם יכולים לקבל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה, וגם מג' ראשונות שבמדות ג"כ אי אפשר להם לקבל כמ"ש במ"א⁹, לכן מובן מה שרק מל' דיצי' מתלבש בע' שרים כו'. ובזה יובן בכלל מה שאמר לאברם שבכדי שיודבק בשורש נשמתו זהו ע"י הארץ דוקא, ובהיותו בחו"ל א"א לו לדבק בשורש נשמתו כו'.

לוב) וביאור הענין יובן ע"פ משארז"ל במד"ר למה נק' שמה ארץ שרצתה כו', פי' שרצתה ל' רצוא ול' רצון, פי' רצון לפי שנעוץ תחלתן בסופן ונעוץ סופן בתחלתן, ולכן היא בבחי' רצוא ותשוקה לאוא"ס ב"ה וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך כו'. ויובן זה ע"פ מארז"ל תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואין יודעות מה הן רואות כו' הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודי' יתפלצון, עמודי' על המים, המים על הרוח, רוח בהרים, הרים בסערה¹⁰, וסערה תלוי' בזרועו של הקב"ה, שנאמר ומתחת זרועות עולם.

והנה מאמר זה אמר ר' יוסי בזהר ג"כ¹¹, רק שם נאמר בקיצור יותר, שא' כד ברא קוב"ה עלמא עביד שמיא מאש וממיא מתערבים כחדא ולא הוי גלדי לבתר אתגלידו ברוחא עילאה, ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין, וכולא קאים באורייתא כד משתדלין ישראל באורייתא מתקיים עלמא. והיינו כמ"ש במד"ר אלה תולדות השמים כו', אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי נבראו כו' בזכות אלה העדות החוקים והמשפטים, וכן אמרו עוד במד"ר אמר הקב"ה העולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ, וכן אמרו במשנה על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, והעיקר היא התורה שהרי עבודה וגמ"ח נאמר ג"כ בתורה וגם התורה היא קו האמצעי.

ויובן זה ע"פ מה שנבין תחלת דבריו שאמר עביד קוב"ה שמיא מאש וממיא וכן אמרו במד"ר נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהם נעשו שמים, פי' הערוך פתכן ערבן ובלבלן, ולכן בתיבת שמים יש אש ומים, מים בשלימות והשי"ן זהו מתיבת אש, והאל"ף מתיבת אש יוצא מקמץ שתחת השי"ן, כי קמץ מוציא אל"ף¹² שזהו מהאותיות שמשלים לס"ר אותיות שבתורה כנודע מר"ת ישראל יש ס' רבוא אותיות לתורה, שהאותיות שיוצאין מהנקודות קמץ וחיריק וכדומה משלימים לס"ר אותיות¹³. והענין הוא דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה, ויש בזה ב' פי'¹⁴ הא' שצריכים לבנות לזהחסד, או שע"פ החסד נבנה העולם. אמנם הנה נודע כי מהחסד לבד לא הי' יכול להיות התהוות העולמות, וכמובן ממלכותא דארעא שהיא כעין כו' שע"פ החסד לבד א"א להיות הנהגת המלוכה כ"א ע"פ דין ומשפט כמ"ש מלך במשפט כו' וארז"ל אלמלא מוראו כו', וכך יובן למעלה שהגם דכתיב והוכן בחסד מ"מ צ"ל גם מלך במשפט כו', וכן לענין התהוות השמים א"א ע"י החסד לבד כ"א גם ע"פ גבורה, וז"ע מים ואש. אמנם הנה הם שני הפכים שאש טבעו לעלות והמים יורדי' מגבוה כו' וגם בעצם מים מכבין אש, ולזה נק' הקב"ה מלך שלמה כמ"ש צאינה כו' מלך שהשלום שלו, כי המשל ופחד עמו עושה שלום כו', וכמשל שני שרים¹⁵ שהם נפרדים זמ"ז בתכלית השנאה כשעומדין לפני המלך מתבטלים לגמרי כו', וכך יובן שמפני כי המשל ופחד עמו עי"ז נעשה שלום במרומיו מיכאל וגבריאל שהגם שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, ומ"מ אין מכבין זא"ז. ועד"ז יובן בענין אש ומים דשמים, שכאשר מאיר בחי' רוחא עילאה מתבטלי' חו"ג דאש ומים ומתקיימין כחדא, ובחי' רוח זה בחי' גבוה מדתו של יעקב, בחי' ונתתם לי אות אמת דא וא"ו עמודא דאמצעיתא בריח התיכון, ושרשו מבחי' אויר אור יו"ד, וזהו שאומרים בשמו"ע אלקי אברהם כו' וביעקב ואלקי בתוס' וא"ו, וכן והנורא, ושרש הוא"ו והנורא הוא מאל עליון כו', ולכן ע"י בחי' רוח עילאה זה מחברים ב' בחי' חו"ג, כי כשמאיר הארה מבחי' דלאו מכל אינון מדות במדות עי"ז מתבטלין חו"ג כו'.

וזהו שאמר בס"י ג' אמות אמ"ש¹⁶, אש מים אויר¹⁷, וכמו שאנו רואים שהאש מורגש בחוש הראי', והמים גם בחוש המישוש, והאויר לעוצם דקותו אינו מורגש בחושים הגשמי', ולכן ביכולתו לחבר ב' בחי' אש ומים. ועפ"ז יובן מאמר ר' יוסי הנ"ל שעביד שמיא מאש וממיא מתערבין כחדא ולא הוי גלדי, פי' כי המים כשהולכין הם הולכים בחוזק וכמ"ש ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, וכתי' מקולות מים רבים אדירים, והרי הם בבחי' יש ומציאות התפשטות, אמנם ע"י בחי' רוחא עילאה שנשב בם אתגלידו, והיינו שכאשר רוח צפוני' מנשב במים^כה עי"ז הם לחנקררי' ונעשי' כמו גליד וקרח, פי' שמתבטלים ממהותם והילוכם הקודם ונעשו כמו קרח בבחי' העדר ההתפשטות. וזהו קרח אותיות חרק¹⁸ בחי' נקודה חדא להורות על הביטול אשר בם, שהגם שטבע האש לעלות, וטבע המים להיות נמשכים, וגם בעצם מים כו' כנ"ל, מ"מ ע"י שהאיר בחי' רוחא עילאה נתבטלו ונעשו כמו גליד וקרח בבחי' ביטול והעדר ההתפשטות. וע"ד שנאמר בקי"ס נצבו כמו נד לפי שהוליך ה' ברוח קדים עזה ולכן נצבו כמו נד, כי איידי דטריד למיבלע לא פליט, ושם היה רוח קדים, וכאן ע"י בחי' רוחא עילאה עי"ז נתבטלו המים ואש ואגלידו ונעשה רקיע כעין הקרח, וכן אמרו ברבות לחים היו מעשיהם בראשון ובשני קרשו, והגם כי נבראו בראשון כמ"ש בראשית כו' השמים, מ"מ לחים היו וע"י הרוחא עילאה נקרשו בשני כו'.

ג) והנה קיום בחי' הרוח הוא ע"י התורה דכד משתדלין ישראל באורייתא כדין קאים עלמא, כי אורייתא מחכמה נפקת והחכמה היא בחי' אחד האמת אשר בה שורה אוא"ס כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וזהו חכמה כח מ"ה, היינו בבחי' מ"ה דחכ' שורה אוא"ס שלמעלה מבחי' חכמה, ואורייתא מחכמה נפקת, ולכן ע"י הקול דתורה מתקיים בחי' רוחא עילאה הנ"ל, כי הקול מורכב מג' יסודות אש מים רוח, כי יסוד האש הוא בלב, והריאה מרחפת ומנשבת על הלב¹⁹ לקרר חומה, לטוהריאה שואבת כל מיני משקה זהו בחי' המים שצריכים לקול, וע"י אמצעות הקנה המוציא רוח יוצא הקול מורכב מג' יסודות אש מים רוח, ולכן כשמתגבר יסוד א' מהג' נעשה שינוי בהקול. ועפ"ז יובן שע"י קול דתורה שמורכב מג' יסודות אש מים רוח ואורייתא מחכמה נפקת אשר בה שורה אוא"ס דלאו מכל אילין מדות איהו כלל, עי"ז מתקיים בחי' הרוחא עילאה בחי' רוח שיתקיים העולם בחי' שמים שמחו"ג.

ואמר אח"כ ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין הכוונה על בחי' ארץ שהיא קיימא על סמכין, דהנה כתיב כגבוה שמים מארץ, וכתיב שמים לרום כו', כי שמים בכלל הוא בחי' ע"ס דאצי', כמ"ש בבה"ז בתוס' דבשלח²⁰, ובאצי' איהו וחיוהי חד כו', אבל בכדי שיתהווה הארץ שהיא בחי' מקור לג' עולמות בי"ע אשר משם יפרד והיה לד' ראשים, ד' מחנות שכינה²¹, ועולמות נבראים בעלי גבול, זהו ע"י בחי' סמכין הם נו"ה, שהם בחי' כליות יועצות איך להשפיע וכמו מי שצריך להשפיע שכל לזולתו צריך לייעץ בעצמו איך להשפיע, כמו"כ יובן למעלה ענין כליות יועצות שהוא בחי' העצה איך שיומשך המשכת אלקות גם בבי"ע, שזהו ע"י הארץ בחי' מל'. ולכן אמר ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין בחי' נו"ה, וכולא קאים באורייתא כי ע"י תומ"צ הוא קיום שמיא וארעא שז"ע מ"ש במחוקק במשענותם, במחוקק בחי' אותיות החקיקה שבתורה, במשענותם בחי' המצות²² שנק' תמכין, שז"ע העמודים שבגמ' והסמכין שבזהר כו'.

ד) אך עדיין צ"ל מפני מה בגמרא אמר ר' יוסי זה סתם ובזהר אמר זה ע"פ מה ידידות משכנותיך כו', שלכאורה מה שייך זה לפסוק מה ידידות. אך הענין הוא שבזהר הקדים זה לפ' לך לך, וע"כ צ"ל שפסוק מה ידידות שייך לאברם וגם שייך לבחי' הארץ אשר אראך, שלכן מקדים ר' יוסי פסוק זה וענין זה לפ' לך לך. והענין דפי' ל' ידידות הוא מל' תוקף האהבה, וע"ד שארז"ל וכולם אנו למדים מפרשיתו של אותו רשע, שזהו בחי' תוקף האהבה, וישראל נשתבחו בזה כמו שאמרו שם בג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה ובחשיקה ובחפיצה, בדביקה ואתם הדבקים בה' כו', ובחשיקה לא כו' חשק ה' כו', ובחפיצה ואשרו כו' כי תהיו אתם ארץ חפץ, פי' פנימיות הרצון כו'. והיינו כי בהשפעות אלקות בעולמות יש שני בחי', הא' הוא מה שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבכל יום מתחדש הבריאה מאין ליש, ולכן השמש זורח ממזרח ושוקע במערב, וכן כל הילוך הכוכבים ליום וללילה לא ישנו תפקידם שוה בכל יום, ובלילה זמן החושך, וכאור בקר מתחיל להאיר כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו', וחדשים לבקרים, שבכל יום נעשה ברי' מחדשה שז"ע ברכת השחר כמ"ש מזה במ"א²³, ועז"נ לעולם ה' דברך נצב בשמים שתמיד עומד דבר ה'²⁴ להחיות השמים עד"מ, לפי שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אמנם הנה כל זה הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא שדבר המהוה מסתתר מדבר המתהוה, שז"ע בריאה יש מאין כמ"ש מזה במ"א²⁵. אבל יש עוד בחי' א' שז"ע בחי' תוס' וריבוי אורות שזהו רק לפרקים, אבל זהו עיקר בחי' ההמשכה כי תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו' שז"ע בחי' אור חדש על ציון תאיר²⁶ בחי' תוס' וריבוי אורות כו'. ויובן דבר זה ממשארז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון²⁷, וכתיב כי בענן כו' ונועדתי לך שמה, שלכאורה מהו השבח והרבותא בזה הלא מלא כל הארץ כבודו כתיב, וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, דלית אתר פנוי מיני' כלל ומהו השבח כו'. אך נודע התירוץ בשם הה"מ נ"ע²⁸ שמה שמלא כל הארץ כבודו זהו רק בהעלם, אבל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון להאיר בבחי' גילוי, וע"ד לע"ל דכתיב ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר, כי ביום ההוא יהי' ה' אחד כו' ויראו הכל בבחי' ראי', ועכשיו הי' זה בבהמ"ק לבד ולכן הי' ע"י צמצום כו', ועד"ז יובן ענין תוס' אורות שיאיר בחי' אור חדש בבחי' גילוי אלקות בחי' השפעה פנימיות כו'.

וזהו שמסיים בזהר בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא, שלכאורה צ"ל מהו ענין רוחא דכל רוחין הלא הזכיר תחלה רק רוחא עילאה. אך י"ל דרוחא עילאה שהזכיר תחלה ורוחא דכל רוחין זהו ענין ב' בחי' הנ"ל, הא' בחי' המחדש בטובו בכל יום תמיד כו' זהו בחי' רוחא עילאה, ולכן כמו שבבחי' חידוש הישנות צ"ל לעולם ה' דברך נצב בשמים דאל"כ הי' לאין ואפס, כמו"כ בבחי' רוחא עילאה אמר ר' יוסי בשעתא דרוחא אסתליק כולהו מרפפין וזעין ועלמא ארתת הה"ד המרגיז ארץ כו' ועמודי' יתפלצון מל' ותכסיני פלצות. ואח"כ אמר בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא הכוונה בזה על בחי' תוס' אורות הנ"ל, שז"ע בחי' השפעה פנימי' כו'. ויובן זה ממה שאנו רואים שלמטה יש ד' בחי' דצח"ם, דומם הוא בחי' היותר נמוך ופחות במדריגה, וצומח יותר נעלה ממנו מאלהיות יש בו נפש הצומחת ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה השופע בו ואומר גדל כו'. ולמעלה ממנו הוא בחי' חי שיש בהם רוח חיים כמ"ש תוצא הארץ נפש חי' כו' בהמה כו'. אמנם כל ג' בחי' אלו אינם בערך האדם שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כמ"ש כי זה כל האדם, ולכן האדם יש בו נפש המדברת ונפש השכליות להשכיל השכלות כו', אך נפש השכלית שבאדם הוא רק להשכיל השכלות גשמיות, ולמעלה בחי' נשמה הוא בחי' תוס' וריבוי אורות, בחי' נשמת שדי תבינם, רוחו ונשמתו אליו יאסוף שזהו בחי' גבוה מאד, וז"ע ארים בסימא דנשמתא בחי' המתקת הנשמה מל' מתיקות ותענוג מבחי' תוס' אורות הנ"ל כו'.

ה) ועפ"ז יובן ענין הידידות מה ששייך לאברהם ולבחי' הארץ כו'. דהנה ארז"ל יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים, בן ידיד זה אברהם שנאמר מה לידידי, ויבנה ידיד זה בהמ"ק שנאמר מה ידידות משכנותיך ה' צבאות, לידיד זה הקב"ה שנאמר אשירה נא לידידי, שנק' בהמ"ק ידיד ע"ש מה ידידות ואברהם נק' ג"כ ידיד, והיינו כמשנ"ת לעיל שידידות הוא בחי' תוקף האהבות שהוא בחי' השפעה פנימיות, והוא כמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל בגימ' אד' שהוא בחי' היכל לשם הוי' שבבהמ"ק האיר בחי' שם הוי', וז"ע כי בענן אראה, וכתי' ונועדתי לך אותיות ונודעתי מל' והאדם ידע בחי' השפעה פנימיות כו', וז"ע מה ידידות משכנותיך שקאי על בהמ"ק. וכמו"כ אברהם שנק' ידיד ע"ש תוקף האהבה שהי' לו לאלקות בבחי' פנימיות, ועי"ז נמשך לו בחי' תוס' אורות בחי' רוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא, שז"ע מה שישראל עלו במח' וארז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. דהנה כתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם²⁹ שלכאורה יפלא מהו שמשבחין אותו שמחשבתו אינו דומה למחשבותיכם ולא בשארי לבושי הנפש או מדות הנפש, והיינו לפי שבמחשבה ניכר יותר כי בבחי' מחשבה אם יחשוב אדם כל היום כולו לא יתהוה מזה כלום, משא"כ ע"י דבורו אם יצוה לזולתו יעשה זאת, וע"י מעשה יכול לעשות בעצמו, והגם כי זהו רק יש מיש לבד, שאם מתכנשין כל באי עולם אין יכולים לברוא אפילו כנף יתוש א', מ"מ יש מיש יכולים לעשות, אבל במחשבה נראה וניכר לכל שאם יחשוב כל היום לא יתהוה מזה כלום, אבל למעלה שתיכף כשעלה במח' לברוא נברא הכל, וזהו שאמר בזהר שבמח' א' נבראו כל העולמות, ומה שנפרטו אח"כ בעשרה מאמרות זהו בכדי שיתהוה עלמין דאתגליין עד עוה"ז הגשמי³⁰, כי מבחי' מח' נתהוו עלמין סתימין ובכדי שיהי' עלמין דאתגליי' זהו ע"י הדבור, אבל מ"מ בכלל נבראו הכל ע"י מח' אחת ואפילו תחה"מ, ואין בפרט אלא מה שבכלל, וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם. ובבחי' מח' הקדומה זה עלו ישראל במח' וקדמו לכל דבר, וזהו בחי' שורש ומקור הנשמה אשר נשארה למעלה בחי' מזל שבנשמה בחי' מבונוזלים מן לבנון, ועל בחי' זו אמרו מזלייהו חזי, והארה מבחי' הנשמה ירדה בבחי' בראת יצרת כו' להחיות הגוף כו'.

ולכן בכדי שיבוא אברהם לידבק בשורש נשמתו שזהו בחי' גבוה מאד נעלה כו', שלכן אמר האריז"ל שגילוי שורש ומקור הנשמה גבוה יותר מבחי' גילוי אליהו ורוה"ק³¹, זהו ע"י הארץ אשר אראך דוקא כי למה נק' שמה ארץ שרצתה, והיינו בחי' הרצוא והתשוקה ול' רצון, כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ולכן בבחי' ארץ שהיא סוף המדרגות בבחי' אור ישר יש בה בחי' נעיצת התחילה יותר מבחי' ראש המתפשט הוא בחי' ראשית חכ' כו' כמ"ש במ"א³². ולכן בכדי שיבוא לבחי' שרשו ומקורו זהו ע"י הארץ, כי בארץ בא לבחי' רצוא ותשוקה לאלקות עד בחי' רצה"ע שנעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן דוקא, והי' צריך לצאת מארצו הוא עבר הנהר או אור כשדים, וגם מטעם שנת' לעיל ס"א שבחו"ל אינו מתלבש רק מל' דיצי' לא יותר כו'. וזהו שנאמר לך לך ב"פ שאם הכוונה שילך מארצו הי' די במה שיאמר פעם א' לך, אלא הכוונה לבוא בבחי' לך לבחי' שורשו ומקורו שלמעלה כו'. וב' כפי"ן שבלך י"ל כמו מעשה אבות כו' ועתידים בניו להקדים נעשה לנשמע שבאותה שעה קשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע בחי' כתר דאו"י ואור חוזר, כי כתר הוא בחי' מחבר אלקות ועולמות, וכתר דאור ישר מחבר אוא"ס המאציל עם אצי', וכתר דאור חוזר הוא מלמטה למעלה בחי' כ"ע דאיהו כתר מל' שמלמטה למעלה בחי' מל' הוא כתר כו' כי נעוץ תחלתן בסופן כו' וסופן בתחלתן.

וא"ו) ובכ"ז יובן ענין מה שסמך ר' יוסי בזהר מאמר זה ע"פ מה ידידות כי זהו הקדמה לענין אברהם שהי' ידיד אהבה פנימיות, ושיודבק בשרש נפשו זהו ע"י הארץ דוקא שבה הי' בית המקדש שנק' מה ידידות בחלקו של ידיד הוא בנימין בחי' צדיק תחתון כו'.

אך עדיין צ"ל מפני מה בגמרא אמר ר' יוסי מאמר זה באריכות שהארץ עומדת על עמודי' ועמודי' על המים, הרים, רוח, סערה, וסערה בזרועו של הקב"ה, ובזהר אמר בקצרה עביד שמיא מאש וממיא, וע"י רוחא עילאה אתגלידו ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין, ולא הזכיר יותר. והענין הוא דהנה בזהר התחיל מלמעלה למטה ובגמרא התחיל מלמטה למעלה, שהתחיל מארץ ולכן ביאר בגמרא כוונת נעיצת התחילה יותר, והיינו כי התחיל מארץ ואמר שעומדת על העמודים הם בחי' הסמכין שבזהר בחי' נה"י, שמנה"י דז"א נעשים מוחין לנוק', ואח"כ אמר מגמים והרים ורוח הם חג"ת, ובזהר כללן במה שאמר עביד שמיא מאש וממיא ורוחא עילאה, שע"י בחי' הרוח אגלידו השמים, והיינו כי מים הוא בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד יבנה הנ"ל בחי' חסד דאברהם, והרים אלו האבות כמ"ש בתיקונים ע"פ שמעו הרים את ריב ה' אלו אבהן, שכמו ההר היא גבוה ועליונה משטח הארץ כמו"כ האבות היו גבוהים ועליונים כו'. ויש לומר בדרך פרט קאי על יצחק שנעקד ע"ג הר המורי', ומ"מ קאי על כל האבות כי אברהם עקדו ויעקב עדיין לא נולד, א"כ הי' כלול ביצחק. ורוח בסערה, הנה בחי' סערה בקדושה היא בחי' גבוה מאד נעלה, ויובן ע"פ משארז"ל במד"ר ע"פ ה' בסופה ובסערה דרכו, בסופה זה משה שנאמר ותשם בסוף כו' ובסערה זה אלי' שנאמר ויעל אלי' בסערה השמי', וקאי שם על תחה"מ שאז משה ג"כ בא, א"כ בחי' סערה זו הוא כמ"ש בתחה"מ ונתתי רוחי בכם וחייתם, שהוא בחי' גבוה מאד, וע"ד שבמבול נאמר לא ידון רוחי, שתחלה האיר בחי' רוח ומזה נמשך בחי' אריכות ימים, ואח"כ כשהי' צריכים לחיות רק ק"ך שנים נאמר לא ידון רוחי, מובן שהרוח הוא בחי' גבוה שנמשך מבחי' א"א. ורוח דתחה"מ י"ל שהוא עוד גבוה יותר, כי יש ג' בחי' ברוח, רוה"ק, ורוח דעמודא דאמצעיתא, ויש בחי' רוח עילאה סתימאה שבחשאי, וע"ז אמרו העולה קדש קדשים, וי"ל שבזהר נכלל זה במה שאמר רוחא דכל רוחין שהוא בחי' סערה הנ"ל שמזה נמשך בסימא דנשמתא שבזה נכלל גם בחי' נשמה יתירה דשבת ששרשה מבחי' הכתר, בחי' אז תתענג על הוי' כו'. אך מה שאמר בגמרא וסערה בזרועו של הקב"ה ובזהר לא הזכיר מזה, י"ל לפי שבגמרא התחיל בארץ לכן ביאר כוונת נעיצת התחילה יותר, ולכן א' שסערה תלוי' בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם הוא בחי' סובב הכללי^כו המקיף לכל הד' בחי' אבי"ע בשוה שזהו בחי' כוונת נעיצת התחילה שבשרשו ארץ קדמה כו'.

ז) ומעתה נבוא לתרץ מה שאברהם בכדי שיבוא לידבק בשרשו זהו ע"י הארץ, האם נאמר שישראל שבחו"ל כו' כנ"ל. אך הענין הוא דכתיב ביום ההוא כרת ה' כו' לזרעך נתתי את הארץ הזאת^כז, ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה, מדלכן מיד כשאמר נתן הארץ הזאת ברוחניות לזרעו, וז"ע מה שנק' ישראל ארץ חפץ כמ"ש ואשרו כו' כי תהיו אתם ארץ חפץ, פי' חפץ פנימיות הרצון, והיינו שהארץ אשר היא טובה לזריעה וראוי' יותר משאר הארץ נק' ארץ חפץ שבה רצון האדם יותר לזרוע בה, כי עיקר מכוון מהזריעה היא הצמיחה כו'. כמו"כ יובן מה שנק' ישראל ארץ חפץ לפי שהם הם בחי' ארץ אשר הם מקום הראוי לזרוע בהם והוא מפני שניתן להם ארץ העליונה בבחי' מתנה כו'. והזריעה היא בחי' אור זרוע לצדיק וכמארז"ל במד"ר זרע הקב"ה התורה והמצות והנחילם לישראל לע"ל ולא הניח דבר שלא עשה בה מצוה, בא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור, בא לזרוע לא תזרע כרמך כלאים, בנה בית מזוזה מעקה, עשה בגד ציצית, ולכן ע"י שניתן לנו הארץ העליונה והתומ"צ וגדול המצווה ועושה עי"ז אנו יכולים לדבוק בשרש נשמתינו גם בחו"ל.

ואברהם הגם כי קיים אברהם כל התורה כולה שנאמר עקב, וארז"ל אפי' עירובי תבשילין מ"מ כל עיקר קיום המצות שלו הי' ע"י עובדות³³ כי זה הי' קודם מ"ת, ועיקר עבודתו הי' להמשיך ש' הוי' ולהודיע אלקותו בעולם, וכמ"ש ויטע אשל כו' ויקרא בשם ה' כו', אש"ל ר"ת אכילה שתי' לוי'³⁴, וע"י שהרבה חסד בעולם המשיך המשכת אלקות כו', וכן יצחק ע"י חפירת בארות כו' אך מ"מ הלא ארז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות שעשו האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקים מכלי אל כלי, פי' ריחות הוא רק הארה בעלמא שאינו עצם הדבר אבל ע"י המצות שנתן לנו במ"ת עי"ז נמשך המשכה עצמיות כמו ע"י תפילין עד"מ נמשך מוחין לז"א, וזהו בחי' שמן תורק כו' ושרשו מבחי' שמן משחת קדש שמושח את הקדש כו'. ונמצא כי יש יתרון המעלה בתומ"צ שניתן לנו על בחי' התורה שקיים אברהם עד שלא ניתנה.

וזהו שאברם לא הי' יכול לבוא ע"י עבודתו לשרש נשמתו כ"א ע"י הארץ דוקא, לפי שבה נעוץ התחילה ונעוץ סופן בתחלתן, כי עבודתו הי' ע"י עובדות לכן הי' צריך עכ"פ להיות בארץ שמכוונת נגד הארץ העליונה שבה מאיר מל' דאצי' ומל' דבריאה ע' בסש"ב בפרקים האחרונים³⁵, וזהו מ"ש הפרד"ס בשם ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי וישמור משמרתי, דקדק לומר בארץ לפי שע"י הארץ בא להיות מרכבה לבחי' חסד דאצי', שע"י העקידה נתעלה לבחי' האצי', ולכאורה הלא ניסה אותו הקב"ה במס"נ שהפילו אותו לכבשן האש, ומדוע לא נתעלה אז לבחי' האצי', אלא לפי שאז הי' בחו"ל באור כשדים לכן לא הי' יכול מהלהגיע למדריגתו שבאצי', וכנ"ל ששם מתלבש רק מל' דיצי' לא יותר כו', אבל ע"י הארץ בא ע"י נסיון העקידה להיות מרכבה לחסד דאצי' כו'. אך כ"ז הוא קודם מ"ת אבל ע"י מ"ת והארץ העליונה אשר ניתן לנו הכח שלה ברוחניות כמ"ש לזרעך נתתי כו' עי"ז אנו יכולים לבא לידבק לשורש נשמתינו גם בחו"ל. וז"ע הכריתות ברית דמשה שגם בהיותם כו' לא מאסתים בגלות בבל, ולא געלתים בגלות מדי, לכלותם בגלות כו', שגם בחו"ל ע"י התומ"צ ימשיכו בחי' תוס' וריבוי אורות להוסיף אורות באצי' ואני ה' אלקי' לע"ל יתגלה בחי' זו כו'.

ובכלל ז"ע הסולם דיעקב שאמרו בזהר סולם דא צלותא, וכן הוא במד"ר סולם דא כבש המזבח ותפלה במקום תמידין תקנו, ואמרו עוד סולם זה סיני, והיינו בחי' מ"ת, והיינו כי ע"י הסולם מתחבר ומתדבק הארת הנשמה המלובשת בגוף עם שרש ומקור הנשמה^כח, ויש בזה שני אופנים באופן חיבורם, וכנודע ממשל³⁶ כשאחד עומד בהר והשני בעומק שיש שני אופנים באופן חיבורם, או שהתחתון יעלה למעלה או שהעליון ירד למטה, וז"ע תפלה ותורה, תפלה היא בחי' העלאה מלמטה למעלה לכן מתחלת בדברים תחתונים בברכת השחר שלא עשני כו', וע"י ד' שליבות שבסולם דתפלה מגיע לשרש נשמתו, וז"ע שמע ישראל בחי' ישראל דלעילא שורש נשמתו כמו שהוא בבחי' ונוזלים מן לבנון כו', וע"י התורה הוא הדביקות מלמעלה למטה, שנמשך בחי' שרש ומקור הנשמה לבחי' הנשמה המלובשת בגוף מלמעלה למטה, ולכן בתפלה צ"ל והתפללו כו' דרך ארצם דוקא, והיינו לא מיבעי למ"ד תפלות אבות תקנום שצ"ל דרך ארצם דוקא, שהרי אברהם לא הי' יכול לבוא בסולם להתקשר לבחי' שורש נשמתו כ"א ע"י הארץ דוקא, ואפילו למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנו זהו ג"כ בזמן ומקום בהמ"ק וכלי המקדש, לכן צ"ל עכ"פ דרך ארצם. והענין הוא דבבחי' מלמטה למעלה יש דקדוקים יותר, וכמשל שהתחתון יעלה בהר זהו טורח יותר, ועד"ז יובן דכתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב שחשיב שם הרבה בחי', ולכן בעליית הסולם דתפלה צ"ל עכ"פ דרך ארצם, אבל ע"י התורה שמלמעלה למטה אין צריך דרך ארצם כי מלמעלה למטה אין שום מונע כלל, ולכן ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה גם עכשיו שלא יש בהמ"ק וכלי המקדש, ועולה עצמה אם היו מקריבין אותה חוץ מולמקומה היתה פסולה והעוסק בתורת עולה כאלו הקריב במקומה וכלי המקדש, והוא לפי שהתורה היא למעלה מזמן ומקום, לכן כל העוסק בתורת עולה כו' ועי"ז מתחבר שורש ומקור נשמתו לבחי' הנשמה שמלובש בגוף גם בהיותו בחו"ל ע"י התורה ותפלה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כו'.