אי' כו' נביאים כתובים
שחאי' כו' נביאים כתובים
יום ה' פ' תשא תר"ם לפ"ק חג הפורים
יום ה' פ' תשא חג פורים
אי' בירושלמי ובמדרש3 נביאים וכתובים1 עתידים להבטל ומגילת אסתר לא תיבטל2, וצ"ל והלא בנביאים וכתובים יש גילוים יותר עליונים מבמג"א ומפני מה יבטלו הם ומג"א לא תבטל. והענין דהנה ארז"ל אסתר ירקרקות היתה4 אלא שחוט של חסד משוך עלי', וגם צ"ל מהו"ע החוט של חסד. והענין דהנה כתי' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וארז"ל5 שקר זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע, אשה יראת ה' היא תתהלל יש בזה ב' דרשות א' זה דורו של חזקיהו, ב' שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי דורו של חזקי' אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר"י בר6 אילעי.
שטוביאור הענין דהנה כתי' אם לא תדעי לך היופי בנשים7, וצ"ל מהו"ע היופי, צ"ל מתחילה מה שנק' ישראל פעמים בשם רחל7 ופעמים בשם אסתר8 דהנה כתי' ורחל היתה9 יפת תואר ויפת מראה, יפת תואר הוא שחתוך האברים הם כדבעי למהוי כל אבר לפ"ע, ויפת מראה10 הוא שזיו קלסתר פנים הוא יפה, ואפשר שיהי' יפה תואר ואינו יפה מראה, ואפשר שזיו קלסתר פנים יהי' כדבעי אבל אינו יפה תואר, כמו"כ יובן בנמשל יפה תואר הו"ע מ"ע דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא11 וזהו שהמצות יהיו כדבעי למהוי היינו מפני אשר ציוה ה' ולא בקרירות, מצות אנשים מלומדה12, ויפה מראה הו"ע מל"ת דשמי עם י"ה שס"ה13 והוא בחי' חכ'14 וכתי' חכמת אדם תאיר פניו15, וענין יפה תואר לא נא' טוב תואר16 אלא יפה מהו"ע היופי, דהנה רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא מספר דרמ"ח הוא דז"א בעל ט"ס טפ"ט פ"א רת"ס רמ"ג ה"ח17 המגדילים רמ"ח. והנה המדות הם נולדים מהשכל וכשממשיכים מחכ' במדות עי"ז נעשה התכללות המדות וזהו היופי, דגוון אינו18 יופי כ"כ אלא כשיש התכללות מכמה גוונים19 אז יש בזה יופי, כמו"כ יובן למעלה כשנעשה התכללות המדות חסד שבגבו' גבו'20 שבחסד ה"ז יפה תואר, ויפה מראה הוא דהנה המדות הם רק נולדים מן השכל ומתנהגים ע"פ השכל אבל שרשם למעל' מהמוחין21 (דז"א בעתיקא אחיד ותליא22 או"א במזלא אתכלילו ע' בתו"ח בד"ה שיבראשית ברא ב'23, ובד"ה ויאמר ה' הן כל הארץ שפה24 אחת25 כו'), וכשממשיכים מא"ס דלאו מכאמ"כ26 אז נעשה יופי בחכ' ג"כ, וזהו יפה מראה.
וזהו ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, דרחל הוא בחי' עלמא דאתגלייא27, דהנה יעקב הוא בריח התיכון28 המבריח מן הקצה אל הקצה והעיקר הכוונה שיומשך בעלמא דאתגלייא, וזהו ע"י רחל דוקא לכן ויאהב יעקב את רחל29 הגם שלאה הי' גבוה במדריגה מרחל30, אך העיקר הכוונה נעשה ע"י רחל לכן יוסף שנולד מן רחל כתי' אלה תולדות יעקב יוסף31 הגילוים של יעקב הוא יוסף, אך הנה כ"ז הוא בזמן שבהמ"ק32, אבל בזמן הגלות אז נק' ישראל בשם אסתר והוא שמעלים ומסתיר ואינו נראה גילוי אלקות, וזהו אם לא תדעי לך היופי* בנשים שאינו בחי' יפה תואר ויפה מראה, אל יאמר נואש אלא ההסתר ג"כ אלקות וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר33 שכח ההסתר ג"כ אלקות, וזהו שקר החן והבל היופי אשה כו' שקר החן זו דורו של משה שהי' אז ניסים דיצ"מ וקרי"ס מעצמו שלא ע"י אתעדל"ת וזה חן, שקר החן, והבל היופי דורו של יהושע, דהנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת34 הבל הבלים הכל הבל, ז' הבלים נגד ז' ימי בראשית, והוא ג"כ ז' מדות, וזהו הבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל זו דורו של ר"י ב"ר אילעי שלמדו תורה במס"נ ועי"ז מגיעים למדריגה היותר עליונה.
וזהו אסתר ירקרקות היתה אלא שחוט של חסד משוך עלי', שע"י ההסתר מגיעים למדרי' היותר עליונה, ולכן הנביאים והכתובים35 עתידים להבטל ומג"א לא שיאתבטל, דהנה על לע"ל כתי' ואמרו ביום ההוא36 הנה אלקינו זה, זה הוא גילוי, והוא, הו"ע ההסתר ולע"ל ואמרו ביום ההוא, שהוא הסתר הנה אלקינו זה שיהי' גילוי, והנה כתי' ואנכי הסתר אסתיר37 פני ביום ההוא שיש מדרי' שגם לע"ל יהי' מוסתר ונעלם לכן נביאים וכתובים עתידים להבטל, דנביאים הוא גילוי עלמדאת"כ בעלמדאת"ג ועכשיו שעלמדאת"כ מכוסה ואינו מאיר ומתגלה וע"י נביאים נמשך מעלדאת"כ בעלדאת"ג כ"ז גילוי, אבל לע"ל שיתגלה בחי' עלדאת"כ לא יהי' צריכים לנביאים וכ"ש לכתובים דשרגא בטיהרא מאי אהני38 אבל מג"א לא תבטל דבחי' זו יהי' מוסתר גם לע"ל וצריכים להמשיך משם לכן לא תבטל וזהו נביאים כתובים עתידים להבטל אבל מג"א לא תבטל.
הערות
עמוד שח
- 3. ובמדרש : עד"ז הובא גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
- 1. אי' בירושלמי ובמדרש נביאים וכתובים : דרוש זה נמצא לפנינו בשתי הנחות א) הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב והיא הנדפסת פה. ב) הנחה אחרת מדרוש זה ונדפסה לקמן (בחלק ההנחות). למאמר זה ראה סה"מ תרכ"ז ע' קפז ואילך וע' קפט ואילך. וש"נ. תרכ"ח ע' קד ואילך. ד"ה ולקחתם לכם תרל"ב (קה"ת תש"נ ע' 5 ואילך — יודפס בע"ה בסה"מ תרל"א). להתחלת וסיום המאמר ראה תו"א מג"א צ, ד. צב, א. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קכה. ש"א נז, א ואילך. סה"מ תרכ"ז כאן ע' קצד. וש"נ. תרכ"ח כאן ע' קטז.
- 2. אי' בירושלמי. . אסתר לא תיבטל : ראה שם מגילה פ"א, ה"ה.
- 4. אסתר ירקרקות היתה : ראה מגילה יג, א.
- 5. שקר החן והבל היופי. . וארז"ל : משלי לא, ל. ראה סנהדרין כ, א. ילקוט שמעוני שמואל-א כה, מד (רמז קלו).
- 6. בר : לקמן: ב"ר. ואולי גם כאן צ"ל כן.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד שט
- 7. אם לא תדעי לך היופי בנשים : וכ"ה לקמן — שה"ש א, ח [ושם: היפה].
- 7. שנק' ישראל. . רחל : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. תניא פמ"ה. תו"א מג"א צד, ד.
- 8. שנק' ישראל. . אסתר : ראה תו"א שם צג, ד. צד, רע"ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תצג. וש"נ.
- 9. ורחל היתה : ויצא כט, יז.
- 10. יפת תואר. . ויפת מראה : ראה רש"י ויצא שם. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קסט וע' 11 ואילך. תו"ח ויצא קעד, ג ואילך. דרושים שבהערה 1.
- 11. דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 12. מצות אנשים מלומדה : ישעי' כט, יג. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 16. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 508. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 17. והב' על יד הערה 139. ד"ה ובחודש השביעי הא' על יד הערה 13. והב' על יד הערה 28. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 18. ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 39. תניא פל"ט (נג, ב). תו"ח ויחי רמב, ג הערה 44. תצוה ח"ב שלח, ג.
- 13. דשמי עם י"ה שס"ה : ראה לקמן הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם ובהערה 124.
- 14. מל"ת. . חכ' : ראה סה"מ תרכ"ז כאן ע' קפח. וש"נ. דרושים שבהערה 1.
- 15. חכמת אדם תאיר פניו : קהלת ח, א.
- 16. טוב תואר : מלכים-א א, ו.
- 17. דז"א בעל ט"ס. . ה"ח : ראה ע"ח שער פרקי הצלם שכ"ד, פ"ו. תו"א מקץ לז, סע"ד ואילך. שע"ת מב, ב ובהערה 13.
- 18. דגוון אינו : אוצ"ל: דגוון אחד אינו.
- 19. התכללות מכמה גוונין : בסמוך מביא ב' מדות. וראה גם אגה"ק סי"ב קיז, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקג. בדרושים שבהערה 1 מביא ג' גוונין. וראה גם לקו"ת שה"ש יד, א. תו"ח בראשית מ, א ובהערה 6. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פמ"ט.
- 20. שבגבו' גבו' : אוצ"ל: שבגבו' וגבו'.
- 21. המדות. . שרשם למעל' מהמוחין : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ס"ע שלא ואילך. סה"מ תרל"ח ע' שע. וש"נ.
- 22. דז"א בעתיקא אחיד ותליא : ראה זהר אד"ז האזינו רצב, א. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פי"ח ובהערה 543.
עמוד שי
- 23. בתו"ח בד"ה בראשית ברא ב' : ראה שם יא, ד. יב, ג.
- 24. בתו"ח. . ובד"ה ויאמר. . שפה אחת : כ"ה בגכתי"ק.
- 25. ויאמר ה' הן כל הארץ שפה אחת : בתו"ח: ויהי כל הארץ שפה אחת. . ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת.
- 26. דלאו מכאמ"כ : ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 27. דרחל. . עלמא דאתגלייא : ראה זהר סתרי תורה ויצא קנב, א. וארא כט, ב. ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, פ"ד.
- 28. יעקב הוא בריח התיכון : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 29. ויאהב יעקב את רחל : ויצא כט, יח. ראה תו"א ויצא כב, ד ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' 6. תו"ח ויצא קסח, ג ואילך. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו רפכ"א על יד הערה 652.
- 30. שלאה הי' גבוה במדריגה מרחל : ראה הערה 27.
- 31. אלה תולדות יעקב יוסף : וישב לז, ב. ראה גם לעיל הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 40.
- 32. שבהמ"ק : אוצ"ל: שבהמ"ק הי' קיים.
- 33. אכן אתה אל מסתתר : ישעי' מה, טו. ראה גם לקמן הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 147. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 28. לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) ד"ה שובה ישראל [הא' והב' על יד הערות 103. 108]. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. פע"ח [ומציין לד"ה מי כמוכה — סה"מ תרכ"ט ע' קסג. וש"נ]. פקנ"ט. סה"מ תרכ"ז ס"ע תקג.
- 34. הבל הבלים אמר קהלת : קהלת א, ב. קה"ר וילקוט שמעוני עה"פ. שוח"ט רפצ"ב.
- 35. ולכן הנביאים והכתובים : ראה להבא לקמן תו"א מג"א צ, ד. צב, א. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קכה. ש"א נז, א. סה"מ תרכ"ז כאן ע' קצד. וש"נ. תרכ"ח כאן ע' קטז. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 36 ואילך.
עמוד שיא
- 36. ואמרו ביום ההוא : וכ"ה בסמוך — ישעי' כה, ט [ושם: ואמר].
- 37. ואנכי הסתר אסתיר : וילך לא, יח.
- 38. דשרגא בטיהרא מאי אהני : חולין ס, ב.
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ קדש ישראל לה' ‹ כו סה"מ תר"ם ח"א ע' שט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וחג הקציר בכורי מעשיך ‹ שיט סה"מ תר"ם ח"א ע' שח
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קדש ישראל לה' ‹ שצח סה"מ תר"ם ח"א ע' שט