ויובן כו' בינה יתירה כו' חכמות בחוץ
קסאויובן כו' בינה יתירה כו' חכמות בחוץ
פ' אמור
<29>
(ךב) ויובן668 עוד ענין בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש, דהנה כתי' חכמות בחוץ תרונה669, ופי' בזהר חכמות תרין חכמה עילאה וחכ' תתאה, פי' ח"ע הוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, וחכ' תתאה הוא כמארז"ל נובלות קסבחכ' שלמעלה תורה670, פי' הנובלות הוא בחי' אור ושפע מבחי' אור החכ' הנמשך למטה כדי לברר בירורים, והיינו בחי' חכ' שבתורה שנתלבשה בדברים גשמיים להבדיל בין טמא לטהור671 וכיוצא בזה בכל מל"ת. וכמו"כ גם במעשה המצות עשה הרי נתלבשה החכמה במצות גשמיים כמו מצות ציצית בצמר הגשמי דטלית וציצית הגשמיים, ולמעלה הטלית הוא בחי' אור מקיף וכמ"ש לבושי' כתלג חיור672 שהוא בחי' סוכ"ע והחוטין הם ל"ב נתיבות החכ'673, ועד"ז בשאר המצות כמו אבני האפוד674 והחשן675 תרשיש ושוהם וישפה676 שהם אבנים גשמיים ונחקק בהם שמות י"ב השבטים, וכתי' ונשא אותם אהרן לפני ה' לזכרון677, ולמעלה רומזים לבחי' אורות עליונים שממשיך אהרן כהנא רבא בחי' חסדים עליונים שלפני האצי', ולמטה נתלבשה חכמה זו באבנים גשמיים ובמעשה גשמיות דחשן ואפוד, וכה"ג יובן בכל מעשה המצות, וע"כ נק' חכ' זו שנתלבשה למטה במעשה המצות בשם חכ' תתאה שמתלבשת בעשייה גשמיות לאהפכא חשוכא לנהורא כו', וזהו חכמות בחוץ תרונה, בחוץ דוקא כשנתלבשה ח"ת הנמשכת מח"ע וזהו חכמות בחוץ, שהארת ח"ע נמשכת בח"ת ומתלבשת בחוץ דהיינו בבי"ע עד שנמשכים בעשייה גשמיות במעשה המצות שלפנינו אז דוקא תרונה פי' שיהי' עי"ז תוס' וגילוי אוא"ס ב"ה שלמעלה מעלה אפי' מבחי' ח"ע, וע"י מעשה המצות יומשך ויתגלה בח"ע, נמצא דוקא ע"י התלבשות החכמות בחוץ אז דוקא תרונה כו'.
וביאור הדבר הוא, דהנה כתי' ראשית חכמה678, והיינו בחי' חכמה עילאה שנק' ראשית, כי ח"ת679 נק' סופא דכל דרגין כנודע שהיא בחי' מל'680, וח"ע נק' ראשית, והנה ראשית בתי"ו מורה על לשון נקבה, כי ראש הוא לשון דכר, וראשית הוא לשון נוקבא681, והיינו כי החכמה היא בחי' מקבל שמקבלת מבחי' ראש, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא682 שנמשכת מבחי' אין דהיינו שלא בדרך השתלשלות קסגעילה ועלול683 רק כמו בחי' יש מאין, כי בחי' האין שממנו תמצא החכ' הוא למעלה ממדריגת החכ' והוא כמו684 עד"מ באדם כשנופל לו איזה המצאה וסברא חדשה אזי מתמלא תענוג, ומזה אנו רואים שבחי' תענוג הוא למעלה מבחי' חכמה דהיינו שהוא מקור החכמה685 ולכן בתחלת התחדשות הסברא יהי' הענג גדול להיות כי רגע זו יצאה ונמשכה החכ' ממקורה התענוג, לכן מאיר בה אור התענוג, משא"כ כשמתיישן אח"כ אינו מתענג כ"כ מהסברא שכבר נתרחקה ממקורה שהוא התענוג, וכמו"כ למעלה בחי' תענוג העליון הוא מקור החכמה, וזהו מאין תמצא, מאין הוא בחי' ענג, וזהו שנק' חכמה ראשית שהוא בחי' מקבל מבחי' ראש הוא <30>
התענוג עליון שנק' ראש אותיות אשר686 שהוא לשון אושר ותענוג687 וכמו באשרי כי אשרוני בנות688, אשרי יושבי689 כו'.
והנה בברכת המצות אנו מברכים אשר קב"ו, שע"י המצה אנו ממשיכים מבחי' אשר שהוא בחי' ענג העליון, וההמשכה היא בח"ע וח"ת שהם בחי' יחו"ע ויחו"ת690 שנמשך בהם מבחי' ענג העליון, וזהו פי' הברכה בא"י אלקינו הוא בחי' יחו"ע דחו"ב דאצי', ואח"כ מלך העולם הוא בחי' יחו"ת, וממשיכים להם מבחי' אשר בחי' ענג העליון והוא ע"י שקדשנו במצותיו דהיינו ע"י קיום מעשה המצות הגשמיי' בבחי' אתכפי' ואתהפכא לברר בירורי נוגה, שעי"ז דוקא ממשיכים גילוי התענוג העליון, וזהו חכמות כשנתלבשו בחוץ דוקא אזי תרונה מחמת גילוי התענוג עליון בחכמה כו', ונמצא מובן כי בינה יתירה ניתנה באשה בחי' ח"ת שעם היות שזהו הארה מבחי' ח"ע עכ"ז עי"ז נמשך תוס' אור בח"ע שהרי עי"ז דוקא תרונה כו'.
קיצור. חכמות תרין ח"ע וח"ת, חכ' תתאה היא הארת ח"ע שנתלבשה במעהמ"צ לברר בירורי נוגה ועי"ז תרונה, כי ח"ע דאצי' היא ראשית שמקבל מראש אותיות אשר, ובברכת המצות מברכים אשר בחי' תענוג שנמשך בחו"ב יחו"ע ויחו"ת כו', ונמצא כי בינה יתירה באשה דוקא יותר מבאיש כו'.
(ךג) והנה בזח"א קמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ תרונה, ת"ח חכמה עילאה איהי סתימא דכל סתימין, ויש לפרש דמיירי בח"ס ובחכ' דאצי'691 ע' מק"מ קסדשם, והיינו כמ"ש בד"ן הנ"ל ח"ע סתימאה דקיימי692 במחשבה כו' וכנ"ל, וכד אתפשטת לאנהרא ואתנהרא693 ברזא דעלמא דאתי כו', וכולא בחשאי דלא אשתמע לבר, וכמ"ש במ"א בענין לויתן ושור הבר694, לויתן נשמות דאצי' הנמשכים מיחוד או"א, אכן שור הבר נשמות הנמשכי' מיחוד זו"נ שהן בבריאה וכמ"ש בזח"ג ע"ח ע"א גבי מולדת בית או מולדת חוץ, מאתר דז"א אשתכיח695 כו' שנק' לבר ולחוץ, לפי שהמדות והדבור הם הגילוי לזולתו דהיינו לבי"ע כו', תו בעיא לאתפשטא כו' ואתעביד חד קלא דנפקא לבר ואשתמע כדין מתמן ולהלן איהו חוץ, מכאן בעי בר נש לאתקנא בעבידתיה, כי כמו זו"נ יורדים בבי"ע לברר בירורים כן באדם בחי' עבודה ולעבדו בכל לבבכם696 היינו הבירורים שמתעלים ע"י התפלה, וכן ענין התשובה כמ"ש בד"ה מי יתנך697, בענין אמצאך בחוץ שקאי על בעלי תשובה, וכן יש לפרש זה על התורה כמ"ש בת"א בד"ה קול דודי שבפ' שמות698 גבי ובכל עבודה בשדה כו' ברייתא לבר מגופא, וע"ש שאילפא ששמו מוכח עליו מל' אאלפך חכ'699 הי' יכול לפשוט דיני הברייתא ממתניתין, וכמו שא' מי איכא מידי בברייתא700 דלא
<31>
פשיטנא לי' ממתניתין כו', אבל אנו מוכרחים ללמוד הברייתות שהם לבר מגופא, כמו שבענין צמיחת התבואה מוכרחי' להוביל התבואות לזורעם בשדה שהם מחוץ לעיר כו', וז"ע הבירורי' שמתבררים ע"י בחי' התורה מבחי' חוץ כו', והיינו ע"י הברייתא שנק' לבר מגופא כו'.
ויובן עוד ענין קלא פנימאה וקלא דנפקא לבר ע"ד שנז' בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול701 בענין מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוני', דמפתחות החיצוני' הו"ע מלכותו ית' שהיא מל' כל עולמים שנק' חיצוני' זיו והארה, ומפתחות הפנימיות היא ההמשכה מאוא"ס הנמשך ומאיר בח"ע כו', וכמו"כ יובן עד"ז ענין קלא פנימאה קול היינו ההמשכה702 להיות חו"ב קדש מלה בגרמה703 כו', וקלא דנפקא לבר הוא ההמשכה בהמדות והדבור, וכה"ג נת' בענין לבבתיני704 ובד"ה שה"ש705 בענין ב' קסהבחי' חתן כו', אך א"א לומר דהתורה הוא מפתחות החיצוני', דבאמת התורה היא בחי' מפתחות הפנימיות, אלא שי"ל דהיינו שנמשך מבחי' מפתחות הפנימיות ונמשך כ"כ למטה שנתלבש גם בחיצוני', וכמ"ש במ"א מענין מ"ש האריז"ל בענין ועל תורתך שלמדתנו706 שהיא תורת הבריאה, ועמש"ש בפי' בקול707 היינו במה שמלובש בתוך הקול, דהיינו הגם שהקול הוא קלא דאשתמע שהוא ז"א מ"מ בתוכו מלובש אוא"ס דהיינו מכח"ב כו'.
קיצור. חכמות בחוץ, שלזה צ"ל כח מלמעלה יותר, מולדת חוץ, אמצאך בחוץ, ברייתא, מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוני', אך תורה היא מפתחות הפנימיות ונמשך בחוץ זהו ע"י בחי' הגבוה יותר כמשנ"ת לעיל וית' לקמן בסמוך.
(ךד) אך 708 אע"פ שהוא בחי' נובלות וקלא דאשתמע שלמטה ממדריגת חכמה שלמעלה וקלא דלא אשתמע עכ"ז כח הירידה זו נמשך ממקום עליון יותר, והיינו מבחי' הכתר שלמעלה גם מהחכמה עילאה כמבואר במ"א709. והענין הוא כי הנה710 אמרו נובלות חכמה שלמעלה תורה שהתורה שנתלבשה711 בדברים גשמיים היא נובלות712 מבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, כי הנה חכ' עליונה אין לה השגה רק דוקא בהתלבשותה בדברים גשמיים שאזי בלקיחת האתרוג עד"מ מאחר שהחכ' מלובשת בו ה"ז כאלו אוחז בחכ' העליונה, ועד"מ אותיות החקוקי' על האבן טוב מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרוא אותם, כ"א דוקא כשחותמים על השעוה אז יכולים לקרות אותם713, והנה המשכת חכ' עליונה בדברים גשמיים הוא ע"י אור הכתר כי אורייתא מחכ' נפקת בבחי' גילוי אבל מקורה הוא למעלה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך714 עמודי אור והוא מארחין לבנונית דגלגלתא715 בחי' כתר שהוא מל' דא"ס ועי"ז נמשך למטה כ"כ, ולכן גילוי חכ' העליונה המלובשת בפ' קדש עד"מ <32>
הוא יותר מגילוי החכ'716 במקומה העליון לפי שנמשך ע"י הכתר שלמעלה מהחכ', ולכן נעשה יחוד עליון ע"י דברים גשמיים כמו ע"י צדקה נעשה יחוד עליון באצי' למעלה מג"ע תענוג הנשמות שהוא בבריאה717 קסוומל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה718 כו', שע"י צדקה נעשה מצדק719 צדקה ד' נעשה ה'720 כמ"ש בזהר עד לא קבילת דכר721, ולא נאמר בתורה מעלת אברהם שהי' מאכיל אורחים כו' עד שיצא מארצו ובא כו'722 הגם שכבר הי' בן ע"ה שנים723, אלא שמתחילה הגם724 שהי' עושה לא הי' ממשיך כלום725 ולא הי' נוגע ליחוד עליון עד שאמר ה' אל אברם726 במאמר זה ויאמר ה' מאציל עליון727 המשיך אל א"ב ר"ם728 בחי' שכל הנעלם מכל רעיון729 לך לך כו' להיות ירידה והשתלשלות כו' ואז נמשך להיות יחוד עליון תלוי במעשה התחתונים, ועיקר גילוי היחוד הוא ע"י התורה, אך האבות עשו הכנה לבחי' התורה כמ"ש ותורה שם בישראל730 ע"י בחי' ישראל, וע' במד"ר שכל האבות נק' ישראל732, ומביא פסוקי' ע"ז731, כי ע"י אברהם נמשך קו הימין חסד, וע"י יצחק בחי' גבורה, וע"י735 יעקב733 ת"ת734, וז"ע ס' בראשית שאין בו מצות736 התורה רק פ' אברהם ופ' יצחק ופ' יעקב737 שהם קודם התורה והם הם שהמשיכו להיות בחי' התורה כו'738.
ויובן למשכיל ממ"ש בענין חכמות בחוץ באד"ר קל"א ב' ק"מ א' ובפ' ואתחנן דרס"ב א', דעם היות ששם מבואר שמקור כח והמשכה זו היא ממו"ס, וכאן ביארנו דקלא א' דלא אשתמע הוא ממו"ס, מ"מ היינו שלפי מש"ש י"ל קלא דלא אשתמע הוא חו"ב דאצי' כו', או י"ל דאו"א במזלא אתכלילן וז"א בעתיקא אחיד ותליא קסזויובן עוד ממ"ש במ"א בענין הלכות אינם בטלים לע"ל739 שהלכות740 הם בחי' מרדכי, כי מרדכי מן התורה מנין741 מר דרור מתרגמינן מירא דכיא742, ופי' מירא דכיא מרירות שבמקום טהור דהיינו הלכות שהם דבר ה'743 ושרשן ומקורן בח"ע המלובשת בבחי' מרירות שהוא גשמיות גסות העוה"ז וחומרתן כתרומות ומעשרות, ואפי' בדברים טמאים כגון שקצים ורמשים אשר הבדלנו744 מהם, ועז"נ ששה חדשים בשמן המור745 שמן הוא בחי' ח"ע746 המלובשת בבחי' מרירות שהן הלכות שמלובשות בגשמיות, ופסוק זה מדבר על ענין ביאת הנשמה לג"ע שצ"ל בשמן המור וכמארז"ל אשרי מי שבא לכאן747 ותלמודו בידו, ומה שההלכות מלובשות בגשמיות הוא כמשל האבוקה שמאירה למרחוק מאד, וכן חביות שנתמלאה על כל גדותיה בשפע רב ועצום עד שנשפך לחוץ, וכן בחי' ההולדה אינו בקטן748 עד שיהי' גדול ויכנסו בו מוחין דגדלות, ועי"ז ניתוסף בו כח להוליד בדומה לו, כך הנה ההלכות המלובשות בגשמיות היינו שבאו מאור האבוקה המאירה למרחוק ומחביות שנתמלאה על כל גדותיה בשפע <33>
רב ועצום עד שנשפך לחוץ, וזהו סי' ברכה בית שנשפך בו יין כמים749, ואדרבה מקור750 וגילוי זה שבגשמיות מובן מקור האור ושרשו שהוא בבחי' האבוקה הגדולה750, שענין הארתו למרחוק כ"כ מובן על עוצם מעלתו ורוממותו, ולכן גם לע"ל לא יבטלו, וגם בזה י"ל ששרש ירידת האור למטה כ"כ זהו מהכתר כו'.
וז"ע יעקב אותיות יבקע שבוקע יסוד אימא מחמת ריבוי האור ביותר כו', ועד"ז נת' בענין שור הבר שיש בו בחי' יתירה בצד אחד מנוני ימא כו', גם כמ"ש במ"א ע"פ המאמר זח"א דך"ז ע"ב בענין אעשה לו עזר751 שהתומ"צ שנתלבשו בגשמיות הם כעין בחי' הטפה בחי' זווג גופני ששרשה גבוה יותר מנשיקין אף שהם רוחנים כו', ועד"ז הוא קלא דאשתמע לגבי קלא דלא אשתמע כו', והעיקר מטעם הנ"ל שהתורה היא ג"כ מבחי' הפנימיות רק שירדה ונמשכה קסחבחוץ, וזהו ע"ד המגביהי לשבת המשפילי לראות752 כו', וע' בבה"ז פ' חיי753 גבי קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סדכ"ס כו' שביאר שם שהקו מאוא"ס מאיר בז"א יותר מבחו"ב.
וע' עוד מעלת האותיות הדבור בד"ה מזוזה מימין755 בענין קושר כתרים756 לקונו מתפלותיהן של ישראל שזה נעשה מאותיות הדבור דוקא, ומ"ש מענין האותיות שנק' סוסים שהם מעלים את הרוכב למקום שלא יוכל להגיע בעצמו וזהו לסוסתי ברכבי פרעה, וזהו ג"כ מ"ש אבן כו' היתה לראש757, וזהו ויבן בינה יתירה ע"ד יתר שאת ויתר עז759, גם לשון בנין758 שהאבנים עושים מהם בית שעליו שורה מקיף למקיף760 כו'754.
קיצור. אע"פ שהיא נובלות חכ', וירדה למטה מקלא פנימאה שהיא חו"ב מ"מ שרשה גבוה יותר היינו מהכתר כמ"ש בזח"ג ק"מ א' ובפ' ואתחנן דרס"ב א' בענין חכ' בחוץ וכמשל החביות שנתמלאה, יעקב יבקע, וכמו זיווג גופני לגבי זיווג נשיקין והעיקר ששרשה מהפנימיות שבעליון רק שירדה בבחי' חוץ, גם ויבן ל' בנין אבנים אותיות שעליהם שורה מקיף למקיף כו'*.
הערות
עמוד קסא
- 668. ויובן. . בינה יתרה. . חכמות בחוץ : מכאן מתחיל מאמר הז' מהמשך מצה זו (הכולל פרקים כב-כד). פכ"ב — לשון תו"א יתרו ע, א-ב בשינויים והוספות. (חלק נעתק גם בסה"מ תרל"ד ע' סט ואילך. תרנ"ד ע' עו (עם הוספות). ראה מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' לו ואילך. תו"ח יתרו ח"ב רסו, ד ואילך. פכ"ד — לשון התו"א לך יא, ג בשינויים והוספות. לשון התו"א מג"א צ, ד ואילך בשינויים והוספות. לשון אוה"ת שה"ש כאן ס"ע תלה ואילך בשינויים.
- 669. חכמות בחוץ תרונה : משלי א, כ. ראה זהר תולדות קמא, ב.
עמוד קסב
- 670. נובלות חכ' שלמעלה תורה : ב"ר פי"ז, ה. פמ"ד, יז.
- 671. להבדיל בין טמא לטהור : ע"פ שמיני יא, מז. ראה גם סה"מ תרנ"ד כאן ע' עו.
- 672. לבושי' כתלג חיור : דניאל ז, ט.
- 673. והחוטין הם ל"ב נתיבות החכ' : ראה זח"ג תוספת שא, א. בחיי שלח טו, לח ד"ה וע"ד הקבלה (ירושלים תשל"ב ס"ע קא). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקטז ובהנסמן במ"מ לשם. לקו"ת קרח נב, ב. ד.
- 674. אבני האפוד. . ושוהם : תצוה כח, ט.
- 675. אבני. . והחשן תרשיש ושוהם וישפה : תצוה שם, כ.
- 676. וישפה : כ"ה גם במאמרי אדה"ז תקס"ט כאן ריש ע' לז. בתו"א וסה"מ תרל"ד ליתא.
- 677. ונשא אותם אהרן לפני ה' לזכרון : כ"ה גם בתו"א וסה"מ תרל"ד. במאמרי אדה"ז תקס"ט כאן: ה' כו' לזכרון. ראה תצוה שם, יב [ונשא אהרן את שמותם לפני ה'. . לזכרון]. כט [ונשא אהרן את שמות בנ"י. . לזכרון לפני ה'].
- 678. ראשית חכמה : תהלים קיא, י.
- 679. ח"ת. . מל' : ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין כ, ב ד"ה לכי.
- 680. סופא דכל דרגין. . בחי' מל' : ראה זהר בשלח נו, א. פקודי רכו, סע"א.
- 681. ראש. . דכר וראשית. . נוקבא : ראה גם (בנוסף לתו"א מאמרי אדה"ז תקס"ט תו"ח יתרו ח"ב כאן רסז, רע"ג). סה"מ תרכ"ט ע' קמז. המשך תער"ב ח"ג ע' א'תז. וראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שיב.
- 682. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב. ראה גם (בנוסף לתו"א ומאמרי אדה"ז תקס"ט) מאמרי אדה"א בראשית ס"ע רלח. קונטרסים ע' תכה ואילך. לקמן הערה 685. לקמן ספ"ל.
עמוד קסג
- 683. עילה ועלול : ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב, ה"ו. לקו"ת ברכה צה, ב (הנזכר בספרים). שה"ש א, ב (כמ"ש בספרים).
- 684. כמו : בהמשך הנדפס ליתא. בתו"א כבפנים.
- 685. תענוג. . מקור החכמה : ראה גם (בנוסף לתו"א מאמרי אדה"ז תקס"ט תו"ח יתרו ח"ב כאן רסז, ג). שע"ת קכז, א ובהערה 1. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תנד. פלח הרמון בחוקותי ע' תצג. וש"נ. לעיל הערה 682.
- 686. ראש אותיות אשר : ראה זהר בראשית טו, סע"א. ע"ח שער הולדת או"א וזו"ן שט"ז, פ"ב. (בנוסף לתו"א מאמרי אדה"ז תקס"ט תו"ח) מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ה. וש"נ.
- 687. אשר שהוא לשון אושר ותענוג : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת פי"א ובהערה 211.
- 688. באשרי כי אשרוני בנות : ויצא ל, יג. נסמן לעיל שם הערה 212.
- 689. אשרי יושבי : תהלים פד, ה.
- 690. יחו"ע ויחו"ת : זהר בהקדמה יב, א.
- 691. דמיירי בח"ס ובחכ' דאצי' : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פכ"ב ובהערה 632.
עמוד קסד
- 692. דקיימי : בזהר קאפוסט תקס"ט: דקיימ' [ דקיימא].
- 693. לאנהרא ואתנהרא : בזהר: לאתנהרא אתנהרא.
- 694. לויתן ושור הבר : ראה לקו"ת שמיני יח, ד ואילך.
- 695. אשתכיח : בזהר: אשתכח.
- 696. ולעבדו בכל לבבכם : עקב יא, יג.
- 697. בד"ה מי יתנך : לקו"ת שה"ש מד, ד.
- 698. בת"א. . שבפ' שמות : נא, ג.
- 699. אאלפך חכ' : איוב לג, לג [ושם: ואאלפך].
- 700. מי איכא מידי בברייתא : כ"ה בכ"מ בדא"ח ומהם: לקו"ת שה"ש מא, ב. ספר המצות להצ"צ ס"ע קע [ושם: תענית י"ט!]. אוה"ת ענינים ע' רנו. סה"מ תרכ"ז ע' עט. ע' שב (ומציין: תענית דכ"א, א'). המשך תער"ב ח"ב ע' תתכז. ח"ג ע' א'שעא. סה"מ מלוקט ג' ע' קסג הערה 7. וראה תו"א כאן. לקו"ת ויקרא בהוספות נג, ג.
- 701. בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול : פ' ראה כג, א ואילך.
- 702. קול היינו ההמשכה : ראה גם תו"א וישב כז, ב. יתרו סט, ב. ויקהל פז, א. ב. סה"מ תרל"ח ע' קמו. וש"נ.
- 703. קדש מלה בגרמה : זהר אמור צד, ב. ראה גם לקמן פ"ל.
- 704. בענין לבבתיני : ראה לקו"ת שה"ש כט, ב ואילך. לא, א.
- 705. ובד"ה שה"ש : ראה לקו"ת שם ב, סע"ג ואילך.
עמוד קסה
- 706. מ"ש האריז"ל בענין ועל תורתך שלמדתנו : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קנג. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' תכח.
- 707. ועמש"ש בפי' בקול : ראה לקו"ת פ' ראה כג, ב.
- 708. אך : לשון התו"א לך יא, ג בשינויים והוספות.
- 709. כמבואר במ"א : ראה גם בסמוך בפנים.
- 710. הנה : מכאן לשון התו"א הנ"ל — וצויין בהערות דבסמוך השינויים.
- 711. שנתלבשה : שם: שהיא.
- 712. נובלות : שם: ליתא.
- 713. ועד"מ. . אותם : שם: ליתא. השוה מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' נו. סה"מ תרכ"ז ע' קנח. תרכ"ט ע' ריד. תרל"ב ח"א ס"ע רסז ואילך.
- 714. שתרי"ג. . וז'. . תר"ך : ראה גם לעיל מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערות 60-64.
- 715. מארחין לבנונית דגלגלתא : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 219.
- 716. החכ' : בתו"א שם: החכמה עצמה.
- 717. מג"ע. . בבריאה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך ובהערה 10.
עמוד קסו
- 718. ומל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"ב.
- 719. שע"י. . מצדק : בתו"א שם: שמצדק נעשה.
- 720. מצדק. . ה' : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 86.
- 721. עד לא קבילת דכר [בתו"א שם ניתוסף: כו']: זהר בא לח, ב.
- 722. שיצא מארצו ובא כו' : בתו"א שם: שבא לא"י ולא בחו"ל.
- 723. בן ע"ה שנים : שם: בן ע"ה כו' — לך יב, ד. ראה גם הנסמן במ"מ לתו"א כאן (יא, ג).
- 724. הגם : בתו"א: אף.
- 725. לא הי' ממשיך כלום : ראה גם הנסמן במ"מ לתו"א כאן.
- 726. שאמר [בתו"א שם: שויאמר] ה' אל אברם : לך יב, א.
- 727. עליון : בהמשך הנדפס: העליון. בתו"א כבפנים.
- 728. א"ב רם : ראה זהר ס"ת לך עט, ב. אוה"ת לך כרך ד ע' תרפה.
- 729. בחי' שכל הנעלם מכל רעיון : בתו"א שם: ליתא. באוה"ת שם: הוא נז' ברע"מ. ראה פיוט אל מסתתר. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' עתר ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א בראשית ע' ח. וש"נ.
- 730. ותורה שם בישראל : תהלים עח, ה.
- 732. שכל האבות נק' ישראל : ב"ר פס"ג, ג.
- 731. וע'. . ע"ז : בתו"א שם: ליתא.
- 735. וע"י. . ת"ת : בתו"א שם: כו'.
- 733. אברהם נמשך קו הימין. . יצחק. . וע"י יעקב : ראה אוה"ת לך כרך ד ע' תרצב.
- 734. אברהם. . חסד. . יצחק. . יעקב ת"ת : ראה מאו"א מערכת אבות סכ"ז. תו"ח וארא ח"א סא, ד. וש"נ.
- 736. ס' בראשית. . מצות : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א בהוספות ע' 10 ובהנסמן במ"מ לשם.
- 737. ופ' יעקב : בתו"א שם: כו'.
- 738. כו' : ע"כ לשון התו"א — ראה לעיל הערה 710.
עמוד קסז
- 739. הלכות אינם בטלים לע"ל : ירושלמי מגילה פ"א, ה"ה. רמב"ם הל' מגילה ספ"ב. ראה תו"א מג"א קיט, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' צט. ח"ב ע' תרצה. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תא ואילך.
- 740. שהלכות : לשון התו"א מג"א צ, ד ואילך בשינויים והוספות.
- 741. מרדכי מן התורה מנין : ראה חולין קלט, ב.
- 742. מר דרור. . דכיא : תשא ל, כג ובת"א.
- 743. הלכות שהם דבר ה' : שבת קלח, ב. עמוס ח, יב.
- 744. הבדלנו : בתו"א הבדילנו.
- 745. ששה חדשים בשמן המור : אסתר ב, יב.
- 746. שמן. . ח"ע : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 159.
- 747. אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א.
- 748. ההולדה אינו בקטן : ראה סנהדרין סח, ב ואילך. וראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תפח. וש"נ. תו"ח בא ח"א קלג, סע"ב. וש"נ.
- 749. בית שנשפך בו יין כמים : ראה ערובין סה, סע"א.
- 750. מקור : בתו"א כאן: מאור.
- 750. הגדולה : ע"כ לשון התו"א — כנ"ל הערה 740.
- 751. כמ"ש. . בענין אעשה לו עזר : בראשית ב, יח. ראה ביאוה"ז בראשית ב, ג ואילך. ולהצ"צ שם כרך ב ע' תריז ואילך.
עמוד קסח
- 752. המגביהי לשבת המשפילי לראות : תהלים קיג, ה. ו. ראה גם לעיל מאמר ד"ה לה"ע ר"ח הערה 26.
- 753. בבה"ז פ' חיי : יב, ד.
- 755. מעלת האותיות הדבור בד"ה מזוזה מימין : תו"א מקץ מב, ב.
- 756. קושר כתרים : בתו"א מהדורת תקצ"ז: ”כותר קשרים". במהדורת תרכ"ב וקה"ת תשט"ו: ”קושר כתרים". במהדורות תרנ"ט תש"ח תשל"ב תשל"ו תשל"ח תשל"ט תשמ"ה תשמ"ז תשמ"ט תשנ"א תשנ"ב תשנ"ז תשס"א: ”קושר קשרים". וצ"ל כבפנים.
- 757. אבן כו' היתה לראש : תהלים קיח, כב. ראה סידור שער התפלה כא, סע"ג ואילך.
- 759. יתר שאת ויתר עז : ויחי מט, ג.
- 758. ויבן. . לשון בנין : בראשית ב, כב. ראה רש"י שם מברכות סא, א.
- 760. בית. . מקיף דמקיף : ראה לקו"ת ברכה צט, א ואילך. סידור שער התפלה כ, ב. כא, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' יב. וש"נ.
- 754. וע'. . כו' : לשון אוה"ת שה"ש כאן ס"ע תלה ואילך בשינויים.
- *. _ לערך בסיום הפיסקא בשולי היריעה נרשם : וגם בזה י"ל שהירידה נמשך מהכתר.
בראשית רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה (בראשית ב, כא), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמַךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְלָא עָבֵיד עֲבִידְתָּא. רַב אָמַר שָׁלשׁ תַּרְדֵמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה (בראשית טו, יב): וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. תַּרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (שמואל א כו, יב): אֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבֶלֶת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבֶלֶת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף עוֹד תַּרְתֵּין, נוֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבֶלֶת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול.
בראשית רבה ס״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
אַבְרָם נִקְרָא אַבְרָהָם. יִצְחָק, נִקְרָא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם. יַעֲקֹב נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית לב, כט): לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, יִצְחָק נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. אַבְרָהָם נִקְרָא יִשְׂרָאֵל, רַבִּי נָתָן אָמַר מִלְּתָא עֲמִיקְתָּא הִיא (שמות יב, מ): וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
תלמוד ירושלמי מגילה א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר שֵׁנִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְאוּ אוֹתָהּ. אֲבָל אִם קָרְאוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. מַתְנִיתָא לֹא אָמְרָה כֵן אֶלָּא קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כָּתוּב לְקַיֵים אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הזֹּאת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר הַשֵּׁינִית. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאִם קָרְאוּ אוֹתָהּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי.
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מֶה עָשׂוּ מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כָּתְבוּ אִגֶרֶת וְשָׁלְחוּ לְרַבּוֹתֵינוּ. שֶׁכֵּן אָמְרוּ לָהֶם. מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם שְׁנֵי יָמִים הַלֵּילּוּ בְּכָל שָׁנָה. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא דַיֵינוּ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם רוֹצִין לְהוֹסִיף עָלֵינוּ עוֹד צָרָתוֹ שֶׁלְהָמָן. חָזְרוּ וְכָתְבוּ לָהֶן אִיגֶּרֶת שְׁנִיָיה. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְקַיֵּים עֲלֵיהֶם אֵת אִיגֶּרֶת [הַפּוּרִים] הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. מֶה הָיָה כָתוּב בָּהּ. אָמְרוּ לָהֶן. אִם מִדָּבָר זֶה אַתֶּם מִתְיָירְאִים הֶרֵי הִיא כְתוּבָה וּמַעֲלָה בָּאַרְכַיִים. הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵינִים וּמֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה נְבִיאִים הָיוּ מִצְטָעֲרִין עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אָמְרוּ. כָּתוּב אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה. אִילּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִפִּי מֹשֶׁה. כָּךְ אָמַר. לָנוּ מֹשֶׁה. אֵין נָבִיא אַחֵר עָתִיד לְחַדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וּמָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר מְבַקְּשִׁים לְחַדֵּשׁ לָנוּ דָבָר. לֹא זָזוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין [בַּדָּבָר] עַד שֶׁהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָצְאוּ אוֹתָהּ כְּתוּבָה בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה כְּתוֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר. זֹאת תּוֹרָה. כְּמַה דְתֵימַר וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זִכָּרוֹן אֵילוּ הַנְּבִיאִים. וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יי וגו׳. בַּסֵּפֶר אֵילּוּ הַכְּתוּבִים. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַים אֶת דִּבְרֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.
רַב וְרִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן וּבַר קַפָּרָא וְרִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ. הַמְגִילָּה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה לָמֹשֶׁה מִסִּינַי. אֶלָּא שֶׁאֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִּים עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. וַחֲמֵשֶׁת סִיפְרֵי תוֹרָה אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. מַה טַעֶמָא. קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף מְגִילַּת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. נְאֱמַר כָּאן קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. הֲלָכוֹת. הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ.
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע עָתִיד לִשְׁקוֹל כַּסְפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר. מוּטָּב שֶׁיַּקְדִּים כַּסְפָּן שֶׁלְבָּנַיי לְכַסְפּוֹ שֵׁלְאוֹתוֹ הָרָשָׁע. לְפִיכָךְ מַקדִּימִין וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. הִקִּישׁ שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת לְשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. מַה שָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן אַף שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. כְּדֵי לִסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִגְאוּלָּה.
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָיְתָה מְעוּבֶּרֶת. מַה טַעַם. מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחוֹדֶשׁ לְחוֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. מַה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת בֵּינֵיהוֹן. נוֹלַד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר בְּשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת וְנִכְנַס לְשָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. שָׁנָה אֲרוּכָּה הִיא. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אֵין לוֹ אֶלָּא עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עַד הַפּוּרִים. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַיי. הָדָא אָמְרָה. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. לָא קִיֵים עַל שַׁתָּא וּמְעַבֵּר לָהּ. מַר עוּקְבָּא אַשְׁכַּח תְּרֵין אִיגְרִן. בְּחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא תַּלְתִּין יוֹמִין. וּבְחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא יֶרַח יוֹמִין. מָאן דְּאָמַר תַּלְתִּין יוֹמִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. וּמָאן דְּאָמַר. יֶרַח יוֹמִין. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי יוּדָן גְּזוֹרִי רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְעוֹלָם שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְעוּבָּרִין. עִיבֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא עִיבֵּר אֶת הַשֵּׁינִי מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. לְעוֹלָם אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן חָסֵר.
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִצוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הַשֵּׁינִי אֵינָן נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הָרִאשׁוֹן חוּץ מִן הֶסְפֵּד וּמִן הַתַּעֲנִית שֶׁהֵן שָׁוִין בָזֶה וּבָזֶה. רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי חוּנָה רַבָּהּ דְּצִיפּוֹרִין אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא אָמַר אֶלָּא הִנְהִיג. הָא לַהֲלָכָה לֹא. אֲבָל לְעִנְיָין שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן וַאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי תִינְיָין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי כוֹתֵב תי״ו וְדַיּיוֹ.
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַף שִׁימּוּעַ שְׁקָלִים וְכִלְאַיִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. כְּלוּם אָמְרוּ. מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים. לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן. אְִם אוֹמֵר אַתְּ. בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִית בַּשַּׁתָּא שִׁיתִין יוֹמִין. כְּלוּם אָמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם לֹא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַצְּמָחִין נִיכָּרִין. אְִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִינּוּן דַּקִּיקִין.
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ב׳ - הטקסט מספריא
הקורא את המגילה למפרע לא יצא. קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו וחזר וקרא פסוק ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי לא יצא מפני שקרא פסוק אחד למפרע. אלא כיצד עושה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
מצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה האחרון עם הצבור ואחזור ואקרא חציה ראשון שזה קורא למפרע. אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר. קרא ושהה מעט וחזר וקרא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה הואיל וקרא על הסדר יצא.
הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין יצא ידי חובתו. וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אע"פ שאינו מכיר ואפילו היה השומע עברי.
היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון. אבל אם היה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה. וכיון שלא יצא ידי חובתו הקורא לא יצא השומע ממנו.
הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא. כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון את לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לא כיון לבו לא יצא. קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.
בד"א שהמכוין לבו בכתיבה יצא בשנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שמעתיק ממנו בשעה שהוא כותב. אבל אם לא נתכוון לצאת בקריאה זו שכתב לא יצא. שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה.
הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת יצא. לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד או יושב יצא ואפילו בצבור. אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור. קראוה שנים אפילו עשרה כאחד יצאו הקוראין והשומעים מן הקוראין. וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בצבור.
אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים. ואם קרא לא יצא. אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסירה כדי שיהא לה היכר. אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה ולא יתרה ויוצא בה ידי חובתו.
אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה. ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונין פסולה. וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או אפיקורוס פסולה.
היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות. אם רישומן ניכר אפילו היו רובה כשרה. ואם אין רישומן ניכר אם היה רובה שלם כשרה. ואם לאו פסולה והקורא בה לא יצא. השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא את המגילה על פה יצא.
המגילה צריכה שתהא תפורה כלה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה. ואם תפרה שלא בגידין פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה ושלש באמצעה ושלש בקצה השני כשרה מפני שנקראת אגרת.
וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד. ומנהג כל ישראל שהקורא המגילה קורא ופושט כאגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.
שני הימים האלו שהן י"ד וטּ"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום. בין לבני כרכין שהן עושין ט"ו בלבד. בין לבני עיירות שהן עושין י"ד בלבד. ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני. אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים מותרים בהספד ותענית ביום קריאתה ואסורין בהספד ותענית בשני הימים האלו ואע"פ שאין קוראין בהן.
מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו לבני כרכים להיותן יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים. ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן יצאו. אבל השמחה והמשתה אין עושין אותם אלא ביום י"ד. ואם הקדימו לא יצאו. וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.
כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.
מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
רש"י על בראשית ב׳:כ״ב - הטקסט מספריא
ויבן. כְּבִִנְיָן, רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְּמַעְלָה לְקַבֵּל הַוָּלָד כְּאוֹצָר שֶׁל חִטִּים, שֶׁהוּא רָחָב מִלְּמַטָה וְקָצָר מִלְּמַעְלָה שֶׁלֹּא יַכְבִּיד מַשָּׂאוֹ עַל קִירוֹתָיו:
ויבן את הצלע לאשה. לִהְיוֹת אִשָּׁה, כְּמוֹ וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח'), לִהְיוֹת אֵפוֹד:
ויבן AND HE FORMED (literally, He built) — as a structure, wide below and narrower above for bearing the child, just as a wheat-store is wide below and narrower above so that its weight should not strain the walls (Berakhot 61a).
ויבן את הצלע לאשה AND HE MADE THE RIB INTO A WOMAN — לאשה means that is should become a woman, like (Judges 8:21) “and Gideon made it לאפוד ” i. e., that it should become an ephod.
מצוטט ב־7 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 7
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ זכור את יום השבת ‹ ע סה"מ תר"ם ח"א ע' קסב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועבדתם את הוי' אלקיכם ‹ פא סה"מ תר"ם ח"א ע' קסז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ במשנה וכו' ר' נהוראי ‹ צו סה"מ תר"ם ח"א ע' קסב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ושאבתם מים בששון ‹ שנט סה"מ תר"ם ח"א ע' קסב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ אז ישיר משה ‹ תיב סה"מ תר"ם ח"א ע' קסג
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ זכור את יום השבת ‹ תכה סה"מ תר"ם ח"א ע' קסג
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ועבדתם את ה' אלקיכם ‹ תלא סה"מ תר"ם ח"א ע' קסז

