הוספה א

שכגהוספה א

אמר ריב"ל כשעלה משה למרום

[לד"ה ואל משה אמר עלה]

בס"ד.

אמר ריב"ל כשעלה משה¹ למרום אמרו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו אשר תנה הודך על השמים, אמר להם משה כלום יצה"ר יש ביניכם שאתם מבקשים את התו' והודו לו, וזהו מ"ש אח"כ מה אדיר שמך בכל הארץ כו'. והנה לכאורה אינו מובן זה שהרי כשביקשו את התורה מסתמא לא בקשו כמו שהיא נמשכה למטה רק שבקשו את התורה כמו שהיא למעלה, וא"כ מה זו תשובה ע"ז כלום יצה"ר יש ביניכם שהרי תורה זו שייך גם בלי יצה"ר, וכמו שמצינו דקא מיפלגי במתיבתא דרקיע² אם בהרת קדמה לשיער לבן כו', הרי שלומדים את התורה גם נשמות בלי גופים ולומדים אותה באופן אחר ברוחניות וא"כ המלאכים בקשו את התורה באופן זה, וא"כ מה זו תשובה ע"ז כלום יצה"ר יש כו'.

אך הנה מתחלה י"ל קצת מ"ש וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מתוך החושך כו', ובזהר הקשה ע"ז מה ששלמה משבח א"ע ואמר ראיתי אני, ששלמה לפי שהי' ויחכם מכל האדם הוא ראה שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, וכי שאר בני נשא דלא ידעי חכמתא דשלמה לא ידעין זה שיש יתרון לחכ' כו', ומה משבח א"ע בזה שא' וראיתי אני דייקא כו'.

שכדאך הענין הוא דהנה כתיב וישב שלמה על כסא ה', ופי' במד"ר פ' בא פט"ו היינו שכמו שכסא ה' שורה מסוף העולם עד סופו כך שלמה הי' שליט מסוף העולם עד סופו כו'. ועוי"ל ששלמה עשה הכסא שלו בדוגמא לכסא הוי', דהנה כתיב בכסא שלמה שש מעלות לכסא, וזהו כגוונא דלעילא, וכמו שיש ששה רקיעים ורקיע השביעי שבו השכינה שורה וכמ"ש סלו לרוכב בערבות בי"ה שמו שבערבות דייקא שהוא רקיע השביעי שם השכינה שורה³, וכך שלמה עשה את הכסא בדוגמא של מעלה, וכמ"ש בזהר שית יומין לעילא שביעאה עלייהו שית יומין לתתא שביעאה עלייהו, שיתא דרגין לכורסי' כו' דכתיב וישב שלמה על כסא הוי', והיינו שעשה שלמה את הכסא שלו בדוגמא לכסא הוי' כו'. והנה מ"ש בזהר שית יומין לעילא ושית יומין לתתא, זהו ג"כ ענין שית תיבין דיחו"ע שמע ישראל כו' ושית תיבין דיחו"ת ברוך שם⁴ כו', וזהו מ"ש ששה משמותם⁵ על האבן האחת וששה משמותם על האבן השנית כו'. והנה בשית יומין לעילא ובשית יומין דלתתא בשניהם שביעאה עלייהו, שיש ב' בחי' שבת וכמ"ש את שבתותי תשמרו שיש ב' בחי' שבת⁶, וזהו ג"כ מה שאמרו בירושלמי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, והיינו שיש בשבת גופא ב' בחי' שבת, שבת עילאה ושבת תתאה כו', וזהו מ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, שלכאורה מה שייך זה לכסא כבודו, אך לפי הנ"ל יובן היטב והיינו לפי ששבת הוא בחי' כסא עצמו שלמעלה משית דרגין שהוא בחי' שביעאה עלייהו כנ"ל.

והנה י"ל מהו ענין שית יומין לעילא ושית יומין לתתא כו'. וי"ל מתחלה ענין שית יומין לתתא כו', והענין הוא דהנה כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה⁷, והיינו כשצריך שיתהווה העולם שהוא בחי' גבול, כמו מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן אפי' עולמות עליונים הם ג"כ בחי' גבול ואפי' געה"ע שבכלל הוא מג"ח הוא בבחי' גבול כי השגה הוא בחי' גבול כו', וכדי שיתהווה העולם שהוא בחי' בע"ג מבחי' חסד עליון שהוא בלי גבול כו', וכמ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כו', הוצרך החסד שיבנה בבחי' בנין דהיינו שיתלבש החסד בבחי' אותיות הדיבור כו', וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו'. וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו⁸ שכהוארז"ל אימתי הוא גדול⁹ כשהוא בעיר אלקינו דהנה פי' גדול הוא בחי' התפשטות גדולתו עד אין קץ בבחי' ריבוי עולמות מה שנתהווה עולמות עד אין קץ, ובכל עולם פרטים רבים וכל א' יש לו שורש למעלה וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו', וכן כתיב אלף אלפים ישמשוני' וריבוי רבבן קדמוהי יקומון כו', שהוא בבחי' ריבוי מאד וזהו בחי' גדול ע"ש התפשטות גדולתו בעולמות כו'. והנה ע"ז ארז"ל אימתי נק' גדול דהיינו שיתהווה בחי' גדולה זו שיהי' בחי' ריבוי עולמות זהו דייקא כשהוא בעיר אלקינו דהיינו כשנתלבש בבחי' דיבור עליון דייקא אז יכול להיות מקור לעולמות, דהנה אותיות הוא מלשון אתא שהוא בחי' תרגום¹⁰, תרגום הוא אחוריים של לה"ק¹¹ שהוא בחי' חיצוני' כו', דהיינו הארה בעלמא בלבד מאיר בבחי' אותיות ממדות שבלב, וכמו שאנו רואים שלא כל עצמיות המדות מתלבש באותיות הדיבור רק הארה מהמדות בלבד כו', וע"כ אנו רואים שאם הוא בהתפעלות המדה אינו יכול לדבר כלל כמו כשהוא בכעס גדול אינו יכול לדבר, רק אח"כ כשנשקט הכעס ואינו מאיר רק הארה אז יכול לדבר כו'. וזהו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' דהיינו בבחי' צירופי אותיות הדיבור שאז נתצמצם החסד כו', אז יכול להיות התפשטות גדולתו בבחי' ריבוי העולמות. וזהו שארז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו¹² שם אתה מוצא ענוותנותו, דהיינו שגדולה זו היא בבחי' ענוה וירידה והשפלה כו'. וזהו שכל העולמות נתהוו ע"י עש"מ וכשארז"ל בעש"מ נברא העולם דהיינו רק מבחי' מאמר בלבד ואפי' אדם שהוא בחי' גבוה מאד כי אדם יש לו חכ' אעפי"כ נתהווה רק מבחי' מאמר נעשה אדם כו' שהוא בחי' אותיות לבד כו'. וזהו ענין שית יומין לתתא, דהיינו כשהשית יומין עילאין שהוא בחי' מדות מתלבשין בבחי' דיבור העליון אזי נק' שית יומין לתתא כו', לפי שנתלבש בבחי' דיבור בחי' אותיות כו'.

והנה שית יומין לעילא היינו המדות עצמן כמו שהם למעלה מהתלבשות בבחי' דיבור כו', רק כמו שהם מאירים בבחי' אותיות המח', שהם מאירין שם בבחי' גילוי יותר, כי המח' מתאחדת עם עצם הנפש משא"כ הדיבור נעשה בחי' נפרד, ואף שכושאין לך דבר שחוץ ממנו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א ועי"ז נראים לעינינו ליש ודבר נפרד כו', משא"כ המח' היא מתאחדת וע"כ שם הם בתכלית הביטול, לפי ששם מאיר אלקות בבחי' גילוי. וזהו שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, לאה היא בחי' עלמא דאתכסי' הוא בחי' ה' גדולה, וזהו שלאה ילדה ששה בנים שהוא בחי' גילוי מדות עליונות לך הוי' הגדולה והגבורה כו', ושם הקטנה רחל היא בחי' דיבור שנק' קטנה לפי שנעשה מקור לעלמא דאתגלי'¹³ שהם בחי' נפרד כו'. וזהו ענין שית תיבין דיחו"ע שהם בתכלית הביטול. וזהו מ"ש יקוו המים אל מקום אחד, מים הוא בחי' עלמא דאתכסי'¹⁴ כי כל מה שיש ביבשה יש בים כו', רק שהם בטלים שם בתכלית הביטול, וזהו אל מקום אחד, והיינו כי אף שיש שם ג"כ ו"ק כי אחד הוא בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, מ"מ שם הם בתכלית הביטול בחי' אחד, וזהו יקוו המים שהוא בחי' עלמא דאתכסי' אל מקום אחד שהוא בחי' ביטול. משא"כ ועד הוא בחילופי אתוון דאחד שאינו מאיר שם הביטול כמו בעלמא דאתכסי' שהוא בחי' הקטנה רחל שהוא בחי' דיבור כו'.

והנה מ"ש שביעאה עלייהו, הענין הוא דהיינו אף שנתהוו העולמות בבחי' יש ודבר נפרד מ"מ המכוון הוא שיהי' בחי' ביטול היש, וזהו שאחר ברוך שם אומרים ואהבת את הוי' אלקיך כו' שאחר זה נעשה בחי' ביטול היש]¹⁵. והנה בחי' ביטול זה נמשך מבחי' התבוננות איך שהעולמות הם רק מבחי' זיו והארה בעלמא ואינם תופסים מקום כלל וכולא קמי' כל"ח, עי"ז נעשה ואהבת בכל לבבך בשני יצריך בבחי' ביטול היש לאין. וזהו בחי' שביעאה עלייהו דהיינו על בחי' שית יומין שהוא בחי' שית דרגין לכורסי' שהוא בחי' הו"ק דבריאה, ושביעאה עלייהו היינו בחי' והים עליהם מלמעלה שהוא בחי' מל' כו'.

והנה כמו"כ בבחי' שית יומין דלעילא ג"כ שביעאה עילאה עלייהו, והענין הוא דהנה אף שהמדות עליונות הם בבחי' א"ס מ"מ כתיב לך הוי' הגדולה כו' שהם בתכלית הביטול¹⁶ שאינם תופסים מקום כלל לגבי עצמותו וכמ"ש לאו מכל אינון מדות איהו כלל, כי אפי' בחכ' כתי' כולם בחכ' עשית שנחשבת כעשי' גשמי' לפניו, ולכן בכדי להיות אנת הוא חכים דהיינו המשכת אוא"ס בחכ' הנה החכ' ממש מאין שכזתמצא, ולכן היא בבחי' ענוותנותו שהיא ירידה גדולה לפניו כמ"ש מזה בת"א פ' וירא בד"ה פתח אלי' וע"ז ארז"ל במקום גדולתו^* שם אתה מוצא ענוותנותו. ועפ"ז יובן ענין שביעאה עילאה עלייהו בחי' בינה שבה התגלות ע"ק בחי' לאו מכל אינון מדות איהו ולכן השית יומין עילאין הם בבחי' לך ה' הגדולה שבחי' גדולה זו הוא בבחי' לך בטל וטפל כו'¹⁷. וזהו מ"ש וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ואח"כ כתי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא, והיינו כי יש ב' בחי' שבת, מכל מלאכתו אשר עשה היא בחי' השביתה מבחי' יומין תתאין כי עשי' היא בחי' אחרונה וכמ"ש אף עשיתיו, ואח"כ אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא היא בחי' השביתה מבחי' יומין עלאין.

וזהו מ"ש וישב שלמה על כסא ה' כי יש בחי' כסא ה' שהוא ג"כ בדוגמא זו. דהנה איתא במדרש במג"א ע"פ כשבת המלך שש מעלות לכסא זהו ענין ששה סדרי משנה. והענין הוא דהנה ארז"ל מתניתין מלכתא והיינו כמו מלך שגוזר¹⁸ ואומר ומשפיל ומרומם כו', וכ"ז הוא עפ"י חכמתו שחייבה לו שלזה צריך להשפיל ולזה לרומם, וכך מתניתין מלכתא משפיל ומרומם שזה כשר וזה פסול, טמא וטהור, חייב וזכאי, שהוא עפ"י חכמת התורה שמחייב כך. וזהו מ"ש ויהי בישורון מלך שנק' מלך ישראל דוקא, וכן כתי' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו, ולכאורה אינו מובן למה נק' מלך ישראל דוקא, דהנה עיקר מלוכה הוא בחי' ביטול מה שכולם בטלים לרצונו, ולכאורה המלאכים הם בטלים יותר ויותר, אף שהנשמות הם למעלה מבחי' מלאכים מ"מ ירדו למטה בגוף ונה"ב ואין בהם כ"כ הביטול כמו במלאכים שאין להם גופים¹⁹ וא"כ למה לא נק' מלך המלאכים. אך לפי שעיקר הנהגת המלוכה הוא ע"פ חכ' שהוא ע"פ חכמת התורה, והנה התורה ניתנה למטה דייקא לישראל, וע"כ נק' מלך ישראל כו'. וזהו שית דרגין לכורסי' שהוא בחי' ששה סדרי משנה. והנה הכורסיא עצמה הוא בחי' תושב"כ שהוא בחי' שביעאה עלייהו, וזהו שבתושב"כ יש חמשה חומשי תורה שהוא כנגד ה' עילאה שהוא בחי' בינה, והשית דרגין הוא בחי' ויו של שם הוי' שהוא מחבר ה' עילאה עם ה' תתאה שהם ב' בחי' שביעאה עלייהו.

שכחוהנה מ"ש וישב שלמה על כסא הוי' בחי' ישיבה, הענין הוא דהנה ארז"ל מלך עומד ואגוסטוס יושב²⁰, והענין הוא דהנה החילוק שבין עמידה לישיבה²¹ היינו כי עמידה הוא בחי' עראי משא"כ ישיבה הוא בחי' קבע²², וזהו החילוק שבין משכן למקדש דהנה במשכן כתי' ואהי' מתהלך באוהל ובמשכן שהוא בחי' דירת עראי, משא"כ מקדש הוא בחי' קבע²³ שאין בו שינוי כלל, לפי שהוא המשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי כו' שאין בו שינוים כלל. וזשארז"ל כל הקובע מקום לתפלתו (ורב אלפס גורס לתורתו) אויביו נופלים לפניו, וכן אמרו עשה תורתך קבע²⁴ ומלאכתך עראי דהיינו שעיקר הרצון והפנימי' שלו יהי' בתורה ותפלה, ואין הפי' קבע היינו שילמוד הרבה, אלא אף שאינו יכול ללמוד אלא מעט מ"מ כיון שזהו עיקר הרצון שלו נק' קבע, לפי שאין בו שינוי כלל, ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' קבע שהוא המשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי כו'. וזהו מ"ש וישב הוי' מלך לעולם שהוא בחי' ישיבה בחי' קבע, ועי"ז נעשה הגילוי למטה ג"כ. וזהו מ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, דלכאורה אינו מובן מה שייך שבת לבחי' כסא, אך לפי הנ"ל יובן היטב לפי ששבת הוא בחי' שביעאה שהוא בחי' כסא כו' כי הכסא הוא בחי' שביעאה, וזהו וישב על כסא כבודו בחי' ישיבה כו', וישב הוי' מלך לעולם בבחי' קבע הנ"ל.

אך עדיין אינו מובן למה שייך זה לשלמה דייקא מ"ש וישב שלמה על כסא הוי'. והענין הוא דהנה שלמה הי' דור ט"ו לאברהם אבינו, דהנה ישראל מונין ללבנה, והנה אנו רואים שעיקר מילוי הלבנה בעיגול שלם הוא בט"ו דייקא שאז נתמלא כל חסרונה, וכך שלמה הי' דור ט"ו לא"א, דהנה באברהם כתי' מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו שאז התחיל להאיר, ואח"כ בימי שלמה נתמלא כל החסרון, לפי שהי' דור ט"ו. וענין ט"ו דייקא הענין הוא דהנה ט"ו הוא בחי' י"ה, והנה י"ה הוא בחי' חו"ב שהם תרדל"מ, וע"כ כשישב שלמה על כסא ה' שהוא בחי' שביעאה עלייהו שהוא בחי' בינה ממילא נמשכה ג"כ בחי' חכ' לפי שהם תרדל"מ, וזהו הי' רק בכח שלמה דייקא לפי שהוא דור ט"ו. וזהו ענין ט"ו שבחים שבישתבח, שכטוהיינו שכדי שיהי' בחי' ישתבח שמך דהיינו בחי' תוקף ושבח בשמך, ע' בלק"ת בד"ה כי תצא²⁵ הא' ססי' ב', וזהו לעד שיהי' בבחי' נצחי' בחי' קבע, זהו ע"י ט"ו שבחים שבישתבח עי"ז ממשיכים מבחי' י"ה כו', (וזהו^* מ"ש אח"כ מלך יחיד שיהי' בחי' מלך יחיד דהיינו שיהי' מאיר בבחי' מלך מבחי' יחיד שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי כו'). וזהו ג"כ ט"ו תיבין דיברכך²⁶, דהנה ברכת כהנים הוא ג"כ ברכה והמשכה לבחי' מל' וכמ"ש כה תברכו כו', שהוא ברכה לבחי' כה דייקא זהו ע"י ט"ו תיבין כו', שהוא המשכת בחי' י"ה. וזהו מ"ש וישב שלמה על כסא הוי' לפי ששלמה דייקא לפי שהי' דור ט"ו הי' יכול להמשיך מבחי' י"ה שיהי' בחי' וישב הוי' מלך לעולם שיהי' בחי' קבע מבחי' אני הוי' לא שניתי כו'.

והנה איתא בזהר פ' תולדות דקל"ה א' ת"ח אתא שלמה ובעי למיקם על מלוי דאורייתא ועל דקדוקי אורייתא ולא יכיל, אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שלא הי' יכול להשיג בחי' פנימיות התורה עד"מ טעם מצות פרה אדומה וכדומה וא"כ לכאו' צ"ל איך אמר וראיתי אני שיש יתרון לחכמה כו' הלא לא הי' יכול להשיג בבחי' הפנימיות כו' ובמה ידע יתרון החכמה היא בחי' חכמת התורה. אך הענין הוא דהנה כתיב עוטה אור כשלמה, שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות²⁷, דהנה כדי שיתהוו העולמות שהם בע"ג מאא"ס הבלתי בע"ג בתכלית שא"א להיות שני הפכים יותר מזה, ע"כ הוצרך להיות ממוצע והתורה היא ממוצע וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא, דאסתכל באורייתא וברא עלמא. והנה כל ממוצע צריך שיהי' כלול מב' בחי' דהיינו מבחי' אא"ס הבלתי בע"ג וגם שיהי' מקור לעולמות שהם בע"ג, וזהו בחי' חכ', כי יש ב' בחי' חכ' ח"ע וח"ת, בח"ע שורה אוא"ס וכמ"ש הוי' בחכ', וח"ת הוא הנעשה מקור לעולמות, בחי' ל"ב פעמים אלקים שבמע"ב, ודרך כלל אצי' הוא ממוצע בין אא"ס לעולמות הנבראים, וזהו שבאצי' יש שני בחי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד שהם נעשים מקור לעולמות כו', וזהו עוטה אור כשלמה, אור הוא בחי' אא"ס השורה בתורה שהוא בחי' פנימי' התורה שהוא בחי' א"ס ממש, ושלמה הוא בחי' לבוש של התורה שהיא בחי' תורה הנגלית²⁸ שהוא מה שנעשה מקור לעולמות כו'. וזהו שאמר וראיתי אני דהיינו שראה איך שהיא רחוקה ולא יוכל לבוא בהשגה שלכלל כי לא ידע אנוש ערכה, אך זה ראה ג"כ דאעפ"י שאינו בא בהשגה כלל מ"מ ישנו בהעלם גם בתורה הנגלית ואפילו כל רזין דאורייתא דלא יכול לאדבקא בהון ישנם ג"כ בתורה, וגם השמים החדשים והארץ החדשה כו' ישנם בתורה הנגלית, אלא שאיננו מושג לנו כו'. וזהו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות דהיינו לחכמת התורה לפי שכל בחי' רזין דאורייתא ישנם בה כו'. והנה שלמה דייקא אמר וראיתי אני, והיינו לפי ששלמה הוא אותיות שלמה שהוא בחי' לבוש של התורה ע"כ הוא ראה זה שהכל ישנו בתורה משא"כ אחר כו', ומ"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות אינו הפי' סכלות גמור אלא החכמה של עה"ד טו"ר נק' סכלות כו', וזהו שאמר וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מתוך החשך.

והנה מ"ש כיתרון האור מן החשך דייקא, הענין הוא דהנה כתי' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ופי' במדרש אור זו מעשיהם של צדיקים ע"ש כי נר מצוה ותורה אור וחשך הוא מעשיהם של רשעים שנק' חושך כי במחשך מעשיהם כו', וזהו שא' כיתרון האור מן החושך דהיינו כמו שיש יתרון למעשיהם של צדיקים על מעשה הרשעים שאין להם ערך כלל, כך יש יתרון לחכ' מן הסכלות כו'^*.

ועוי"ל פי' כיתרון האור מתוך החושך דהנה ארז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא²⁹, והיינו שבכל דבר החושך קודם, כי קליפה קדמה לפרי, וכמו שאנו רואים שמתחלה נגדל הקש והתבן ואח"כ נגדל הפרי כו', וכן באגוז מתחלה נגדל הקליפה ואח"כ הפרי כו', וכן בכל דבר שהפרי בא אח"כ, וזהו מ"ש במרכבת יחזקאל ג"כ מתחלה והנה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ואח"כ כתיב ומתוכה כעין החשמל כו', והנה כמו"כ באור וחושך החושך קדם.

והענין הוא דהנה ידוע שיש ב' בחי' בהנהגת העולם, בחי' טבע ולמעלה מהטבע³⁰, כי טבע הוא פי' טובעו בים סוף, וכן קידושין לטיבועין ניתנו, דהיינו שהקידושין אינן נגבין כו', וכך טבע הוא שהחיות אלקי מוסתר ונעלם אף שהוא שלאמחדש בטובו בכ"י מע"ב, אך מ"מ הוא על אופן א' וכמ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו', והגם שעתה ג"כ יש בחי' אותות ומופתים, אך מ"מ אינם נראי' לעינינו וכמ"ש אותותינו לא ראינו כו' דהיינו שאנו אין רואים את האותות אבל מ"מ ישנם כו', וזהו מ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו אין בעל הנס מכיר בניסו רק הקב"ה לבד, ולא יש לנו שום התגלות הנסים ונפלאות שעשה לנו בכל יום לפי שעתה החיות אלקי מוסתר ונעלם וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר כו'. וזהו שנק' חשך שהוא בחי' העלם והסתר. והנה אור הוא בחי' התגלות הנסים ונפלאות למעלה מן הטבע, וכמו שהי' בשעת קרי"ס, וזהו מ"ש שם ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שהחשך גופא האיר לפי שהי' התגלות גילוי אא"ס למעלה כו' וכמ"ש הפך ים ליבשה, וזהו שנק' אור כו'. וזהו מ"ש לדוד ה' אורי וישעי, וארז"ל אורי בים וישעי בים, אורי בים ע"ש ויאר את הלילה, וישעי בים ע"ש מ"ש התיצבו וראו את ישועת ה' כו', והיינו לפי שבים הי' התגלות אלקות למעלה מן הטבע נק' בחי' אורי. והנה ע"י תומ"צ ממשיכי' שיהי' בחי' גילוי אור כי אורי וישעי בגי' תרי"ג, ואורי הוא בחי' פנימי' וישעי הוא בחי' מקיף³¹, ובמצות יש ב' בחי' דהיינו מצות שהם למעלה ממשיכי' אור פנימי ויש מצות שממשיכי' בחי' מקיפי'. וזהו מ"ש וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, והיינו לפי שני הפי' הנ"ל שיתרון האור הוא על החשך וכך יתרון החכ' הוא על הסכלות.

ועוי"ל יתרון האור מן החשך היינו מן החשך דוקא נמשך יתרון באור וכמו שאנו רואי' ביום ולילה שיתרון היום הוא מן הלילה דוקא שאם הי' יום לבד לא הי' יכול להתקיים העולם כי בכמה דברים נצרך הלילה ליום כי בלילה צריך לנוח ולא איברי לילה אלא לשינתא כו', נמצא שיש יתרון ליום מן הלילה דוקא. וזהו שברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא דוקא, ולמה הי' כך והיינו לפי שע"י בירור החשך דוקא עי"ז נעשה יתרון האור כו', לפי ששרש החשך הוא קדם לאור לפי שנמשך מבחי' עולם התהו שקדם לתיקון רק שנפל בשבירה וע"י בירור החשך עי"ז נעשה יתרון האור כו'. וזהו שבעין יש לבן ושחור והראי' מלובש בשחור שבעין דוקא ולא בלבן, והיינו לפי שיתרון האור הוא מן החשך דוקא כשהחשך נתברר. וזהו מ"ש יצרנהו כאישון עינו דהיינו כהשחור שבעין כו', לפי שע"י בירור החשך בבחי' אתכפי' ואתהפכא מחשוכא לנהורא כו' עי"ז נעשה יתרון האור. וכך יתרון החכ' היא מן הסכלות דוקא שהוא בחי' חכ' של עה"ד טו"ר, וע"י בירור הסכלות שהוא עה"ד טו"ר עי"ז דוקא נעשה יתרון החכ' כו' שיהי' המשכת גילוי פנימיות התורה שבו מלובש אא"ס ממש.

שלבוזהו שהשיב להם משה על שאלתם תנה הודך על השמים, כלום יצה"ר יש ביניכם אף שבקשו את התורה ברוחניות כמו שהיא למעלה שהיא שייכה אף בלי יצה"ר כו', אך יתרון האור שבתורה זהו נמשך דוקא ע"י יצה"ר שהוא חשך וע"י שמבררים אותו עי"ז דוקא נעשה יתרון בחכ' כו' שלזה דוקא ירדה התורה למטה וע"כ אמר להם כלום יצה"ר יש ביניכם, כי עיקר המכוון מנתינת התורה הוא כדי שעי"ז יהי' נמשך יתרון האור בתורה, וכמו שארז"ל כל הלומד תורה לשמה שהפי' הוא לשם התורה³² דהיינו להמשיך אא"ס בתורה, וזה א"א כ"א ע"י יצה"ר דוקא שעי"ז דוקא נמשך יתרון האור כו', וע"כ הודו לו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ דוקא כנ"ל.