הוספה ב

שלגהוספה ב

יהודה בן תימא כו' עז כנמר

[לד"ה יהודא בן תימא¹ תרל"ט]

בס"ד.

יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וצ"ל שהרי נאמר עז פנים לגיהנם, ומהו המעלה של עז כנמר. אך הענין הוא דכמו שיש בלעו"ז עז פנים, כמ"כ יש בקדושה ג"כ בחי' עז פנים, וזהו עז כנמר, והיינו שזהו"ע גדרים וסייגים שגזרו רבנן, שזהו"ע התגברות כדי שלא יבאו ח"ו לידי איסור דאורייתא. והנה עיקר הגזירות הי' בחורבן בית שני², וצ"ל למה לא גזרו מלכתחילה, ולמה בחורבן דוקא גזרו הגזירות.

אך הענין הוא דהנה כתי' עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב ודמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים על הרי בתר, עד שיפוח היום קאי על זמן הגלות, והנה אז בגלות ודמה לך לצבי כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל גלו לבבל שכינה עמהם גלו לאדום שכינה עמהם וכמ"ש ושמתי כסאי בעילם, ואף שבחו"ל אינו מאיר השראת השכינה, אך היינו כדי ליינקא ממנה אבל כדי לאגנא עלייהו שכינה עמהם וכמ"ש בזהר. וזהו בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, שושן הוא קאי על בחי' שכינה, וכמ"ש כשושנה בין החוחים, שבגלות נק' כשושנה בין החוחים. אך מ"מ גם בגלות יש בה מדריגות, שפעם נא' והעיר שושן נבוכה, ופעם נאמר והעיר שושן צהלה ושמחה, דהיינו כשנמשך בה המשכה מלמעלה אז היא צהלה ושמחה, וזהו דמה לך דודי לצבי שגם בגלות נמשך המשכה מלמעלה, ואדרבה שהמשכה זו היא מלמעלה שלדיותר, וזהו מ"ש שושן עמק איומה, והיינו שאף ששושן היא בעמק דהיינו שהיא בגלות אעפי"כ היא איומה שנמשך בה המשכה מבחי' איום ונורא כו'. וזהו דמה לך דודי לצבי.

והענין הוא דהנה יש למעלה כמה בחי' מרכבות, דהנה יש מרכבה של סוסים וכמ"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה שבמ"ת הי' התגלות וירידת אלקות ע"י מרכבה של סוסים³, דהנה כדי שיומשך בחי' תומ"צ למטה בגשמיות, רמ"ח פיקודין רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת שס"ה גידין שהוא ענין בחי' כמראה אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם, וכדי שיומשך מבחי' כמראה אדם למטה זהו ע"י מרכבה של סוסים, כי סוסים הם בחי' אותיות שהוא בחי' אותיות התורה שהם מורידים וממשיכים בחי' גילוי אלקות למטה, לפי שהסוס הוא מרכבה לבחי' אדם, והיינו שהם ממשיכין המשכה מבחי' כמראה אדם למטה. והגם שיש למעלה בחי' מרכבה של חיות ואופנים, אך זהו למעלה לבד שע"י נמשך רק למעלה בחי' גילוי אלקות, אבל כדי שיומשך למטה זהו דוקא ע"י מרכבה של סוסים, כי סוס הוא בגי' ב"פ ס"ג שהוא המשכה מבחי' שם ס"ג שהוא בחי' כי גאה גאה ע"כ יכול להוריד ולהמשיך למטה ג"כ, כי לגבי בחי' זו מעלה ומטה שוין כו'. ויש ג"כ מרכבה של כרוב וכשארז"ל בלילי' מאי קא עביד קוב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות כו'. אך הנה מה שהסוסים ממשיכים ירידת אלקות למטה זהו על הר סיני, וכמ"ש כי תרכב על סוסיך שזה הי' בזמן מ"ת שהי' על ה"ס שהר סיני היא בחי' ביטול וכמ"ש והר סיני עשן, עולם שנה נפש שהעולם הוא בטל. אבל כדי שיומשך למטה בגלות בחי' המשכת אלקות זהו אינו יכול להיות ע"י הסוס. וכדי שיומשך בגלות בחי' המשכת אלקות לאגנא עלייהו זהו ע"י דמה לך דודי לצבי, כי צבי הוא קל ברגליו שרץ במהרה מהר לעמק ומעמק להר בלי עכוב כלל מה שאין זה בכח הסוס כלל. וזהו דמה לך דודי לצבי, שע"י בחי' צבי יכול לימשך אפי' בגלות ג"כ. וזהו ודמה לך לצבי, דהנה אדם הוא בחי' אדמה לעליון שהוא רק בחי' דמות לבד, אבל הצבי ממשיך מבחי' לך שהוא למעלה מבחי' אדם, דהיינו מבחי' כי לא אדם הוא שהוא בחי' עליון ממש. וזהו שעל הצבי לא יוכל לרכב עליו אדם, לפי שהוא מרכבה למעלה מבחי' אדם, כי אדם הוא רק אדמה לעליון, ולזה מצד בחי' זו הסוס הוא רק מרכבה לבחי' אדם, אבל הצבי הוא מרכבה לבחי' כי לא אדם הוא, ולזה מצד בחי' זו יוכל להיות נמשך אפי' בגלות ג"כ המשכת אלקות שזהו ענין השראת השכינה כדי לאגנא עלייהו כו'. וזהו ודמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר, הרי בתר הם טורי דפרודא⁴, שאפי' בבחי' טורי דפרודא נמשך ג"כ בחי' ירידת והמשכת אלקות, וזהו מ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים שלהולא געלתים לכלתם, לכלתם כתי' ששכינה עמהם⁵ ואדרבה שבגלות נמשך ממקום עליון יותר.

והנה כדי שיומשך בחי' דמה לך דודי לצבי כו' שהיא בחי' שלמעלה מהשתלשלות, זהו מה שא' יהודא בן תימא הוי עז כנמר, דהוא ע"י גזירות וסייגים של דברי סופרים, כי ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי תורה אורייתא מח"ע נפקת שהיא בחי' כמראה אדם, אבל ע"י ד"ס ממשיכים מלמעלה מבחי' כמראה אדם, ולכך ערבים עלי ד"ס. ולזה עיקר הגזירות תיקנו בחורבן ב"ש, י"ח דבר שגזרו ב"ש וב"ה, והיינו לפי שבגלות צריך שיהי' נמשך מבחי' דמה לך דודי לצבי, ולכך כדי להמשיך בחי' זו זהו ע"י עז כנמר כו' רץ כצבי שזהו ענין התגברות בקדושה גזירות וסייגים כו'. וזהו עז כנמר שזהו ע"ד מ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת, שקשה עורף הוא למעליותא⁶ ולכך וסלחת, והיינו שקשה עורף הוא בחי' ביטול הרצון שלמעלה משכל וטו"ד כלל, וכמו עד"מ עקשות שמתעקש אעפ"י שמבין בשכלו שהוא כנגד השכל, אעפ"כ הוא מתעקש בלתי שום שכל לפי שכך הוא רוצה שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל, וכך יש בחי' זו בקדושה בחי' קשה עורף ביטול הרצון שלמעלה מן השכל שזהו ענין עז כנמר כו', ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' המשכה שלמעלה מבחי' אדם שיכול להיות נמשך אפי' כמו שהם בגלות כו', וזהו מ"ש בשאול ויהונתן מנשרים קלו ומאריות גברו והיינו לעשות רצון קונם כו'.

וזהו מ"ש אתה גבור לעולם אד' מחי' מתים אתה, והענין הוא דהנה ארז"ל לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים. ולכאורה אינו מובן שהרי אנו רואים שאין בינינו גרים כלל, אך הענין הוא דהנה גרים קאי על ניצוצות דקדושה⁷ שנפלו בשבירת הכלים מבחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה שנא' וימלוך וימת כו', ולא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים דהיינו כדי לברר אותן הנצוצות ולהעלותן לקדושה. וזהו מחי' מתים אתה שמחי' אותן מתים דהיינו אותן ניצוצות שנפלו למטה. וזהו מחי' בגי' ס"ג לפי ששרש השבירה הי' בשם ס"ג וצריך להעלותן לשם ס"ג. וזהו מחי' מתים כו' והיינו ע"י שאדם אוכל מאכל ומברך עליו תחילה וסוף עי"ז הוא מברר אותן הניצוצות שנפלו שם. אך הנה כדי שיוכל לברר אותן נמשך זה הכח מלמעלה. וזהו אתה גבור לעולם אד' שהוא ענין שם אגל"א⁸, שנותן כח לברר ולהעלות את הניצוצין להיות בחי' מחי' מתים. וזהו רב להושיע, שלודהנה כל רב מבבל וכל רבי מא"י, והיינו שבא"י מאיר בחי' יו"ד שהוא בחי' חכ'⁹ בחי' ביטול, משא"כ בבבל אינו מאיר בחי' יו"ד, וזהו רב בחי' ריבוי ופירוד, אך ע"י עז כנמר וגבור כארי עי"ז נעשה רב להושיע שאפילו בבחי' ריבוי ופירוד נמשך בחי' ישועה כו', שזהו ענין דמה לך דודי לצבי כו'.

והנה כתי' ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים, והיינו שפסוק דמה לך דודי לצבי על הרי בתר מורה על בחי' המשכה שמלמעלה למטה שנמשך בבחי' טורי דפרודא כו', ופסוק זה דמה לך כו' על הרי בשמים הוא בבחי' העלאה ממטה למעלה, והיינו שהעלאה שבגלות שהוא ג"כ ע"י בחי' צבי הוא ג"כ בבחי' הרי בשמים שהוא בחי' למעלה מהשתלשלות. דהנה בשמים הוא בחי' ריח, והנה ריח הוא למעלה מבחי' טעם, כי טעם הוא כמו בלחם וכה"ג הוא שמחבר הנשמה עם הגוף, שזהו ענין בחי' כמראה אדם שהוא ענין התחברות אורות וכלים, שזהו ע"י התורה שנק' לחם וכמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכן קרבנות נק' לחם וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי, אבל ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף שהוא למעלה מהתחברות אורות וכלים, וזהו על הרי בשמים שהעלי' שע"י זמן הגלות הוא בבחי' ריח שלמעלה מבחי' כמראה אדם, וזהו שנא' במשיח והריחו ביראת ה'¹⁰.

והנה בזה יובן ענין אחשורש שלכאורה אינו מובן איך נשאת אסתר שהיא בחי' מל' דקדושה לאחשורש שהוא בחי' קליפה. אך הענין הוא דכמו שיש אחשורש בלעו"ז יש אחשורש בקדושה, והיינו שאחשורש הוא ענין אחש ורש, אחש הוא מלשון חושה לעזרתי בעתה אחישנה, חשן המשפט, והיינו שאחשורש קאי על המשכה שנמשך בגלות, והנה בגלות נמשך המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות וכנ"ל בפי' דמה לך דודי לצבי כו'. וזהו ענין אחש ורש אחש, היינו שההמשכה נמשך במהירות וכמו שהצבי רץ במהרה מאד והיינו לפי שהוא המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות. ולכן המשכה זו נמשך אפי' בבחי' רש שהוא ענין גלות וכמ"ש ענבימו ענבי רוש שהוא בחי' עניות אשכלות מרירות למו אעפי"כ נמשך המשכה זו כו'. וגם י"ל שרי"ש הוא בחי' דלי דלות¹¹ כי דלי"ת מורה ג"כ על בחי' עניות, אבל רי"ש הוא בחי' עוני יותר שהוא דלי דלות, וכמו שמצינו בקרבן עולה ויורד שיש בו דלות ודלי דלות, וזהו ההפרש בין דלות לריש כי דלי"ת יש בו יו"ד מלאחריו¹², שלזמשא"כ רי"ש אין בו יו"ד הוא בחי' דלי דלות. ואפ"ל שיו"ד שיש בדלות זהו ע"ד מ"ש העשיר לא ירבה ממחצית השקל והדל לא ימעיט, והנה מחצית השקל הוא בחי' יו"ד, וכמ"ש בזהר אבנא למשקל בה דא יו"ד¹³, וכתי' והדל לא ימעיט, שאפי' בדל יש ג"כ בחי' יו"ד, משא"כ רי"ש אין בו יו"ד כלל שהוא בחי' דלי דלות כו'. והענין הוא דהנה כתי' ונהר יחרב ויבש¹⁴, וארז"ל יחרב בב"ר ויבש בב"ש, ונהר יחרב קאי על בחי' ונהר יוצא מעדן, ובחורבן ב"ר יחרב ובב"ש יבש. וההפרש הוא היינו שבב"ר אעפ"י שנחרב מ"מ יש בו מעט מים, וכמ"ש בנח והנה חרבו המים מעל הארץ ואח"כ נא' יבשה הארץ, ופירש"י שם חרבה שלא נתיבשו לגמרי ואח"כ יבשה הארץ שנתיבשה לגמרי כו', וזהו מ"ש על נהר כבר דהיינו שכבר הי' בו מים, ומ"מ גם עתה יש בו מעט מים. אך כ"ז הי' ב[חורבן] ב"ר, ולזה הי' שם נבואה יחזקאל חגי זכרי' מלאכי, משא"כ בב"ש נא' ויבש שנתייבש הנהר לגמרי, וזהו ענין רי"ש בחי' דלי דלות. אך בחי' אחש ורש שבחי' אחש שהוא בחי' דמה לך דודי לצבי נמשך גם בבחי' רי"ש כנ"ל. וזהו שאסתר נישאת לאחשורש, לפי שאסתר שהוא בחי' הסתר אסתיר פני דהיינו ירידת השכינה בגלות מקבל מבחי' זו מאחשורש כנ"ל.

אך לפי"ז שאחשורש הוא בחי' עליונה מאד בקדושה, א"כ י"ל מה שנא' אחר הדברים האלה גדל כו' את המן כו'. אך הענין הוא דהנה איתא ברבות שהראו לאברהם בברית בין הבתרים את כל הגליות שיגלו ישראל, ולכך נק' בין הבתרים ע"ש הרי בתר שהראו לו את בחי' הגליות כו'. ופי' שם ברבות אימה זו מצרים, חשיכה זו בבל, גדולה זו מדי ע"ש גדל המלך כו'. וצ"ל איך מרומז גלות מדי בשם גדולה. אך הענין הוא דהנה עשו נק' בנה הגדול, והיינו לפי שעשו הוא מקבל מבחי' גדול, דהנה ידוע שקליפה קדמה לפרי וכמו קש ותבן שנגדלים מתחלה ואח"כ נגמר הפרי, והיינו לפי ששרש הקליפה הוא מבחי' עולם התהו שקדם לתיקון, רק שנפלו בשבירה. וזהו שנק' עשו בנה הגדול שמקבל מבחי' גדול דהיינו מבחי' עולם התהו שהוא בחי' גדל חסד, ולכך נמשך להם השפעה שלא לפ"ע, לפי שהם מקבלים מבחי' גדל חסד ששם כחשיכה כאורה שוין. משא"כ יעקב נק' בנה הקטן מי יקום יעקב כי קטן הוא, לפי שיעקב מקבל מבחי' עולם התיקון שהוא הכל עפ"י צמצום ורצון של תומ"צ שנתצמצם הרצון כו'. וזהו שגלות מדי נק' בשם גדולה, לפי שהם מקבלים מבחי' גדול בחי' וגדל חסד כו'. אך הנה בחי' גדולה זו מה שמקבלים מבחי' וגדל חסד זהו לרעתם, ויש ברבות משל לזה, משל לבעה"ב א' שהי' לו חמורה וסייחא וחזירתא, לחמורה וסייחא נתן להם מאכל במדה, ולחזירתא נתן שלא במדה, אמרה סייחא לחמורה וכי לאו שוטה בעה"ב שאנו שעושין מלאכה נותן לנו במדה, ולחזירתא שאינה עושה כלום נותן שלא במדה, אמרה חמורה לסייחא מה שהוא נותן שלחלה שלא במדה זהו לרעתה למחר יבא כלנדס והוא נוחר אותה. וכך עד"מ יובן בנמשל שנש"י נק' חמור ע"ש יששכר חמור גרם, והיינו שאנו מקבלים עול מלכותו כשור לעול וכחמור למשא, ועשו נק' בשם חזיר וכמ"ש יכרסמנה חזיר מיער. והנה נש"י מקבלים במדה שהם מקבלים עפ"י חכ' שהוא בבחי' מדה, וכמ"ש ארוכה מארץ מדה, אבל אעפי"כ יש בה בחי' מדה, וחזירתא מקבל שלא במדה שהם מקבלים ההשפעה שלא לפי"ע כלל, אך זהו לרעתם, כי עי"ז נתמלא סאתם מהרה ויכלו במהרה כו'.

וזהו שגדל המלך אחשורש את המן כדי שיהי' מפלתו במהרה. וזהו שמפסוק אחר הדברים האלה עד מפלת המן יש ע' פסוקים, וכן עד מפלת נחש יש ג"כ ע' פסוקים, ואיתא ע"ז הטעם לפי שנחש והמן נידונו ע"פ סנהדרי גדולה שהם ע'. ולכך נקראו סנהדרי גדולה, והיינו לפי שהם דנין את הגדולה, עד כמה יומשך הגדולה, וכשנתמלא סאתם אז הם נחתכים מהגדולה כו'. וזהו שגדל אחשורש את המן כדי למהר מפלתו. וזהו שנא' אחר הדברים האלה, דהיינו אחר מעשה בגתן ותרש שזה הי' הרפואה למכה, וכשברא את הרפואה אז אח"כ גדל אותו כדי למהר מפלתו כו'.

ועוד י"ל שלכך גדל אותו כדי שיבואו למס"נ, שעי"ז שגדל המלך את המן עי"ז היו בכל השנה במס"נ. וזהו ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם, שאפי' בבחי' ככה שהוא בחי' כה כדמותנו וכמו שא' כל הנביאים נתנבאו בכה, וככה מורה על בחי' הסתר יותר, ואעפי"כ הגיע להם בחי' מ"ה כו', והיינו לפי שהיו במס"נ כו'. וזהו וקבל היהודים אשר החלו לעשות, שבזמן מ"ת הי' רק התחלה, והיינו לפי שבמ"ת לא הי' הגילוי רק מבחי' כמראה אדם, אבל ע"י מס"נ שהי' להם אז נמשך המשכה שלמעלה מבחי' כמראה אדם שהוא בחי' דמה לך דודי לצבי כו'. וזהו רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים שעי"ז נמשך מבחי' דומה דודי לצבי כנ"ל.