הוספה ג

שלטהוספה ג

לד"ה והמשכילים יזהירו - ומעתה נחזור

[לד"ה והמשכילים יזהירו]

ומעתה נחזור לעניננו¹ להבין ענין לימוד זה דבהרת איך שייך למעלה בג"ע. אך הנה מתחלה צ"ל מה דאיתא בע"ח שמ"ח ושמ"ט פ"ג שקליפת נוגה דאצי' היא טו"ר חציה טוב וחציה כלפי חוץ רע. דלכאורה אין זה מובן כלל איך שייך כלל לומר קליפת נוגה דאצילות הלא נודע פי' אצי' שהוא בחי' אלקות כמבואר במ"א שהוא מלשון ויאצל מן הרוח² דגבי משה. וא"כ איך שייך לומר קליפות דאצי'. ומכ"ש ענין חציה רע. [והנה לפ"ד שאר המקובלים לא יקשה כלל, כי אומרים שלנגד ד' עולמות אבי"ע יש לעומ"ז ד' קליפות ג"ק הטמאות לגמרי הם כנגד בי"ע, וק"נ היא כנגד עולם האצי', ולא שק"נ היא ג"כ אצי' אלא שהיא כנגד אצי' אבל אינה אצי' כלל, רק שהיא לעו"ז דאצי', וכמ"ש בתניא שהקלי' נחלקים לב' בחי'³ הם גק"ה וק"נ, לכן לא יקשה עליהם כלל איך שייך לומר ק"נ דאצי' שלפי פי' אין ר"ל שהיא אצי' רק שהיא נגד האצי' כנ"ל, אך לפי' מ"ש בע"ח ל' ק"נ דאצי' צ"ל איך שייך קלי' באצי' כו']. עוד צ"ל מה דאיתא בזהר ובע"ח שער לאה ורחל פ"ז. שסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור אבא, וזהו דתרגום צרעת סגירותא שכאשר נעלם ונסגר אור אבא ואינו מאיר בז"א אז נמשך ובא בחי' הנגע. ולכן נאמר והובא אל הכהן כי כהן שרשו מחכמה שתיקון הנגע הוא ע"י שממשיכים בחי' אור אבא וזהו ע"י הכהן (וע' בזח"א בראשית ל"א א' ע"פ לעומת המסגרת. דא הוא אתר סגיר דלא פתיחא היינו חכ"ע שנק' עדן עין לא ראתה, בר בשביל חד דקיק פי' בסה"מ סי' קט"ז דהיינו יסוד דאבא דאתיידע בגניזו לגביה דהיינו שמאיר בבינה ובזו"נ, וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג בפי' כולם בחכמה עשית, כי באצילות אור א"ס מתלבש בחכמה ועל ידו מאיר בכל האצי' כו'. אכן פי' סגירותא היינו שנסגר אור אבא לגמרי ואינו מאיר גם ע"י שביל דקיק הנ"ל, וע"ד מש"ש בע"ח שהבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד כו' ע"ש, וכשנסגר אור אבא עד"ז מבחי' ז"א דאצי' מזה נמשך בחי' הנגע, ועיין במא"א שמאות נו"ן סעיף ז'. והתיקון לזה הוא ע"י הכהן י"ל ע"ד מ"ש בזח"ב יתרו ס"ז ב' שהכהן משמש וממשיך מבחי' קדש הקדשים שהם ג"ר כח"ב ובפ' עקב דף רע"א סע"א גבי ברוך אתה אתה כהן לעולם שבחי' הכהן הנק' אתה ממשיך מבחי' ברוך חכמה עילאה כו' ועיין עוד בפ' בלק דקצ"ג ע"ב). אבל כאשר נסגר ונעלם אור אבא שהוא בחי' חכמה עילאה אזי אע"פ שיאיר אור הבינה בז"א עכ"ז יכול להיות התהוות הנגעים (כי בינה דינין מתערין מינה יען שהוא מקור ליש כו') וגם זה לכאורה תמוה איך יכול להיות שאע"פ שיאיר אור הבינה אעפ"כ יוכל להיות הנגע.

ונקדים מ"ש בע"ח דשם אל בחסד ושם אלקים בגבורה ושם הוי' בתפארת⁴ והרי שם הוי' הוא ראשון וגדול מכל השמות ולמה תפארת שהוא שלישי בסדר המשכת המדות עליונות שסדרן חג"ת הנה הוא נק' בשם עליון וגבוה מספירת חסד שהוא ראשון בהמדות. [וקושיא זו צ"ל ג"כ על המד"ר פ' בחוקותי פל"ו ע"פ כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם משל לא'⁵ שהי' נידון לפני השלטון יצא דינו לשרוף צפה השלטון באיצטרוגלין שלו שעתיד להוליד בת שנשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרוף צפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו אמר כדאי הוא להנצל בזכות יעקב, וז"ש לבית יעקב אשר פדה את אברהם, אשר גם לפ"ד המד"ר זה צ"ל ג"כ קושי' הנ"ל שיעקב הוא שלישי לאבות, והוא הי' הגדול שבהם שאברהם ניצול בזכותו דוקא].

ותירץ ע"ז המגיד זצוק"ל⁶ כי הלא ידוע שענין שבה"כ שהיה בעולם התהו הוא מחמת שהיה כל מדה בפני עצמה ולא היה התכללות המדות זה עם זה, וענין עולם התיקון הוא שנעשה התכללות המדות שזה צריך לזה חסד כלול עם גבורה וגבורה עם חסד, וע"י מה נעשה ההתכללות שהרי התכללות זו הוא ענין חיבור ב' הפכים חו"ג אש ומים, הנה זהו ע"י הארת אור א"ס המאיר בהן שעי"ז הם בבחי' ביטול לאור א"ס ב"ה המאיר בהן ועי"ז יוכלו להתחבר יחדיו. וזהו ענין עושה שלום במרומיו והיינו שלא תהיה כל מדה בתגבורת עד שלא תוכל להתחבר עם מדה שכנגדה כמו שהיה בעולם התהו כ"א שתתכלל ג"כ עם הפכה מחמת הביטול כו'. והנה עם היות כי מדות חו"ג דאצי' מאיר בהן אור א"ס ב"ה כי איהו וגרמוהי חד אעפ"כ נק' כל מדה בשם בפ"ע, היינו זה בחי' חסד ולכן הוא שם אל כדכתיב חסד אל כל היום, וזה הוא בחי' גבורה ונק' שם אלקים, הרי מ"מ הם ב' בחי' הפכיים, שמאוהיינו משום דכאשר מאיר אור א"ס ב"ה בהמדות עליונות בבחי' גילוי רב אזי דוקא נעשה ההתכללות ויחוד המדות להיות לאחדים ממש. וזהו פי' הוי' אחד שהוא ענין להיות יחוד המדות ממש⁷ שלא יהיו ענפין מתפרדין, והיינו ע"י המשכת אור א"ס ב"ה בהם דלאו מכל אינון מדות איהו כלל כי החי"ת מורה על ז' רקיעים והארץ שהוא בחי' מעלה ומטה, והד' הוא ד' רוחות העולם מזרח מערב צפון ודרום והיינו בחי' ששה קצוות ששרשן מששה מדות עליונות, וע"י גילוי אור א"ס ב"ה בהן שזהו ענין אל"ף אלופו של עולם מתייחדי' באחד ממש. אמנם כאשר אין מאיר בהן א"ס ב"ה בגילוי רב רק כפי בחי' האור השייך להמדה ההיא בפרט אזי הן המדות חסד בחי' בפ"ע וגבורה בפ"ע. רק כאשר נצרך שיהיה התכללות אז מאיר בהן אור א"ס בגילוי רב יותר מכפי מדתם ועי"ז תוכלל המדה בהפכה להיות לאחדים ממש נמצא אור א"ס ב"ה אין מאיר בהם בתמידות (ר"ל בגילוי רב) רק לפרקים בעת רצון כאשר נצרך שיתכללו זה בזה ביחוד גמור. [וע"פ לשון המקובלים הראשונים (הוא העה"ק) הוא כי יש במידות ב' בחי', כי אוא"ס הוא שלימותא דכולא ואם אתה אומר שהוא בבחי' בבע"ג ולא נמצא בו כח הגבול אתה מחסר שלימותו, והמדות דאצי' הם בבחי' גבול, וע"ד המאמר שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפי' רבבות פרסאות, ואין הפי' פרסה מדת פרסה כ"א פרסה היא מדריגה ועכ"פ רל"ו אלפי' כו' הם בבחי' מדה וגבול כו'. ונבראו מהמדות לפי שגם המדות הם שורש ומקור הגבול, וזהו מצד המדות כמו שנמשך מהם למטה, אבל מצד היות המדות בטלים לאוא"ס הם בלי מהות ומדה כלל, והם בבע"ג כו'].

והנה יחוד והתכללות זו בין המדות חו"ג הוא ע"י התפארת שמדתו הוא שהוא ממוצע בין חו"ג והוא בחי' התכללות ובו הוא שנמשך ומאיר ההארה מא"ס ב"ה בגילוי רב וכמשנ"ת למעלה דת"ת נק' קדוש ע"ש שנמשך בו מבחי' כתר שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות (וע' באג"ה בד"ה והיה מעשה הצדקה שלום⁸ ובזח"ב תרומה קע"ה ב' ע"פ והבריח התיכון) וע"י גילוי זה נעשה התכללות ההפכיים דהיינו שהוא המחבר חו"ג וממשיך בהם גילוי זה. ונמצא א"כ מאחר שכל בחי' ומהות מדת התפארת הוא ענין התכללות המדות ביחוד גמור ממש מוכרח שיהיה בו הארת אור א"ס בתמידות מאחר שזהו מדת ת"ת היינו ההתכללות (ועי' בהרמ"ז פ' יתרו בדף ע"ח והנה בכל תפארת יש כללות חו"ג כאחד כו'), וההתכללות אין יכול להיות בלתי הארת אור א"ס ולכן נק' תפארת בשם עליון וגבוה מכל המדות היינו שם הוי' מאחר שמוכרח שיהיה בו גילוי אור א"ס בתמידות (ועמ"ש בד"ה החלצו⁹) משא"כ בחו"ג שאין בהם הארת אור א"ס עד"ז שבת"ת רק בעת שנמשך היחוד שזהו ענין אמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות שאזי נעשה התכללות המדות שיתכללו זב"ז ביחוד גמור ולא בתמידות כנ"ל:

שמבוהנה עפ"ז יובן ענין ק"נ דאצילות שנק' בשם קליפה הגם שהיא בבחי' אצילות ומאחר שהיא בבחי' אצילות הרי עכצ"ל שהיא מקבלת הארת אלקות ואעפ"כ נק' בשם ק"נ. והענין כי בחי' התכללות שיש בע"ס דאצילות שמאיר הארת אור א"ס ועי"ז הם מתכללים זע"ז כנ"ל זו הבחינה אינה כלל בנוגה דאצילות. אלא שהמדות שבק"נ דאצי' הם ענפין מתפרדין שהחסד אינו מתכלל עם הגבורה ואינן מתייחדין כלל זה עם זה. וכנודע שהפסולת משבה"כ דעולם התהו נפל בק"נ וראשיתם ק"נ דאצילות, והרי בעולם התהו לא היה בחי' התכללות וכ"ש אחר שבה"כ כו'. ולכן אין אור א"ס נמשך ומתלבש בהן כלל ע"ד התלבשותו באצי' דקדושה מחמת שאינן כלי לגילוי אור א"ס שאינו שורה אלא במקום הביטול ובמקום ההתכללות כו' רק שהוא מאיר עליהם בבחי' מקיף לבד וכמ"ש במ"א ע"פ ראה ריח בני¹⁰ כו', וע"כ נקראו קליפות שהקליפה היא שאין לה טעם ולחלוחית כו' כמו בהפרי (וי"ל כי שם מ"ה נק' שקיו דאילנא בחי' לחלוחית והמשכת אור א"ס שעי"ז נעשה התכללות אמיתי' להיות לאחדים עד"מ טבע המים לדבק שחלקי הקמח נעשים גוש אחד ע"י המים. וגילוי זה היינו ע"י שמתחלה הם בבחי' תיקון ע"ד רך כקנה כו' שעי"ז אח"כ קוב"ה שרי באתר שלים והוא גילוי שם מ"ה מלגיו דאיהו אורח אצילות ואיהו שקיו דאילנא כו', משא"כ בק"נ דאצי' שהוא מבחי' עולם התוהו מבחי' שבה"כ שאין בהם ההתכללות כלל וגם הביטול הוא בבחי' יש כנודע מענין ראו מ"ה שעושה יש ודבר מהביטול שלו¹¹ כו'. ע"כ אין נמשך בהם כלל בחי' שם מ"ה מלגיו ולכן נק' קליפות שאין בהם לחלוחית מבחי' שקיו דאילנא כו') ומק"נ דאצי' נמשך אח"כ בבי"ע בחי' יש ממש וצבא השמים כו'.

ובזה יובן ג"כ מה דאיתא שק"נ חצי' טוב וחצי' רע. והענין כנודע שהתהוות הרע הוא מחמת שבה"כ שהי' בעולם התהו, והשבירה הי' מחמת שהיו ענפין מתפרדין ומזה נתהווה אח"כ בהשתלשלות בחי' הרע. והנה משבה"כ דעולם התהו נפלו בנוגה דאצילות, ולכן אף שמקבלת מאצילות וע"כ חציה דכלפי פנים הוא טוב, אך מחמת שגם בחציה זו אין בה בחי' ההתכללות כלל וממילא אין מאיר בה גילוי אור א"ס בבחינת פנימי כנ"ל לכן יכול להיות שחציה כלפי חוץ רע (וכמו שמעולם התהו נתהוו הקליפות כו'. ובזה יובן מארז"ל ברבות ס"פ נשא ס"פ י"ד ע"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באו"ה קם כו' זה בלעם בן בעור כו', והנה נבואת משה היה מאצילות, וא"כ איך באו"ה קם נביא כמשה. אלא הענין שנבואת בלעם היה מק"נ דאצילות כו').

שמג]לענין ק"נ דאצי', ע' בהגהות על דרוש זה דבהרת (משנת תרט"ו) מהרקנטי¹² שסובר שגם כלי' דאצי' הם נבראים, ואעפי"כ נק' אצי'¹³, וכמו שיש נשמות דאצי' ואע"פ שאינו מאיר בהם הארת הקו, מ"מ נק' נשמות דאצי', וכמו זקנים דמשה שנא' עלי' ויאצל מן הרוח לשון אצי', עד"ז יובן שאפ"ל ק"נ דאצי' כו'].

ועפ"ז יובן ג"כ מש"ל בשם הזהר וע"ח שבהסתלקות אור אבא מז"א הוא סיבת התהוות הנגע. והענין כי התלבשות אור א"ס הוא בחכמה דוקא כמ"ש בסש"ב פרק ל"ה בהג"ה, ולכן כדי שיהי' התכללות גמור בז"א הוא ע"י גילוי אור אבא (והגם שהוא ע"י תפארת היינו כמ"ש בפע"ח גבי קדוש דיוצר דפי' שת"ת הנק' וי"ו עולה ומקבל הארה מחכמה עילאה הנק' קדש ועי"ז נק' קדוש. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י¹⁴ בפ' אמור. והגם דלעיל אמרנו דקדוש נק' הת"ת ע"ש שמקבל מבחי' כתר היינו כי אור הכתר מאיר באצי' ע"י חכמה עילאה כמ"ש בע"ח דאור א"ס מתלבש באצי' בחכמה לבדו כו'), ולכן כאשר מאיר אור אבא שבו מלובש אור א"ס ב"ה ועי"ז נעשה ההתכללות ויחוד ע"ס דאצי' אזי עי"ז לא תוכל קליפת נוגה דאצי' להיות לה יניקה מבחי' עור אדם העליון דהיינו בחי' ז"א, לפי שבה אין מאיר שום הארת אור א"ס שיתכללו יחד כי שרש נוגה הוא משבה"כ מעולם התהו שאין בה התכללות. אמנם בהסתלקות אור אבא מז"א ואזי לא יש בחי' התכללות במדות דאצילות וכנ"ל שעיקר ההתכללות הוא ע"י הארת אור א"ס שמאיר ע"י החכמה. ואזי מחמת שאין בה התכללות זו אזי יוכל להיות יניקה לק"נ דאצי' מעור המל' או מז"א. וזהו ענין הנגע שהוא מה שיונקים ק"נ דאצילות יניקה מעור זו"נ דאצילות. ולכן התיקון לזה הוא והובא אל הכהן שהוא המשכת אור אבא שהוא דוחה החיצונים והיינו שלא יהיה יניקת הקליפות רק משערות דנוק' ולא מהעור עצמו. והנה הנגע הוא בהרת לבנה ועד"מ למטה באדם הוא ענין הסתלקות הדם מאותו מקום כי הדם הוא הנפש. ועמ"ש בביאור בשעה שהקדימו¹⁵ נעשה ובד"ה לסוסתי¹⁶. וכך למעלה בחי' החכמה תחיה והוא בחי' אדם א' דם ובהסתלקות אור אבא הוא ענין הסתלקות בחי' והחכמה תחי' מאותו בחי' עור. וזהו ענין הבהרת. ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה ביום השמע"צ¹⁷ שהבהרת הוא ענין שמעכב ההשפעה והמשכת החיות, וע' במא"א אות ב' ס"ח. ואח"כ כשיש שער לבן יונקי' ק"נ מהעור ע"י השער לבן כו' ולכן צריך הסגר (ופי' וענין עור יובן ע"ד שנת' למעלה בענין פי' קשר של תפילין למעלה שהוא מבחי' עור כו'. ועד"ז יובן גם כאן פי' וענין יניקת ק"נ דאצילות מעור שדמדז"א. ועיין בע"ח בדרוש הנגעים שם ולכן תמורת ג' אורות אשר יוצאין ומתקנין את לאה ורחל כו' ואל תתמה בזה כי הנגע אינו טומאה בעצמה רק בחי' דינא קשיא כו' ע"ש, והיינו שמהנגע נמשך אח"כ יניקה לק"נ דאצילות כו' וזהו הטומאה כשמטמאים הנגע ועיין בהרמ"ז ס"פ תזריע).

ובזה יובן ענין אם שער לבן קודם לבהרת טהור, כי כך הוא הדבר שיש יניקה לק"נ דאצי' משערות דנוק' כי מאחר שהקב"ה ברא אותן ממילא מוכרח להיות להם יניקה והיינו מבחי' השפעה אחרונה דאצי', דהיינו בחי' שערות שהן גדילי' מהעור והשערות הוא בחי' היותר אחרונה ולמטה מטה מהעור שהרי מהעור יצא דם ע"י נקב (וא"כ מלובש בו עצמיות האור והחיות מבחי' ח"ע המלובש בהדם ועיין בלק"ת פ' וירא גבי ענין הדפק כו') משא"כ השערות, ולכן מהשערות ניתן להם יניקה, וכיון ששער לבן קדמה לבהרת אין להם יניקה בהעור רק מהשערות ולכן הוא טהור. אבל אם בהרת קדמה לשער לבן היינו שיש יניקה לנוגה דאצי' מעור הנוק', כי תרגום צרעת סגירו, סגירו דנהורא שהן מוחין דאבא שלא נתגלו בזו"נ. וזהו ענין הבהרת שהיא המעכבת סיבוב והילוך והתפשטות הנפש והחיות במקום זה. וברוחניות למעלה זהו ענין עיכוב ומניעת התגלות המוחין דאבא כו', וכן ענין כל הד' מראות נגעים. ולכן כשהבהרת קדמה לשער לבן אזי יונק ק"נ דאצי' מעצמיות עור הנוק' ע"י השער לבן כו' שהיניקה נק' ע"ש שער לבן (כי זה לעומ"ז עשה וכנודע מענין לבן ויעקב שיש לובן העליון בקדושה¹⁸ בגדי לבן ושער רישי' כעמר נקא. ולעומת זה ג"כ לבן דקליפה כו' וכמ"ש בפרדס ש"ג פ"ז וכמ"ש ג"כ במ"א ע"פ עד הגל כו'¹⁹). והנה מק"נ דאצי' נמשך אח"כ גם בעשיי' ששם הם עומקי הקליפות. ולכן אם בהרת קודמת לשער לבן הוא טמא וצריך תיקון ע"י הסגר כו'.

ספק קוב"ה אמר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא. כי ע"פ ההשגה של המתיבתא הרי כך הוא דין תורה דכל ספיקא דאורייתא לחומרא. אבל הקב"ה אמר טהור היינו שכאן אין מטמא אא"כ ודאי הבהרת קדמה אבל אם הוא ספק שאין נודע לנו אם הבהרת קדמה טהור הוא. אף שיוכל להיות שהבהרת קדמה מ"מ כאן הוא גזה"כ שכל שהוא ספק אצלנו ולא נודע לנו שהבהרת קדמה אינו טמא. והיינו או משום שכל שלא נודע שהבהרת קדמה אין נמשך להם יניקה יותר מהראוי או שלא יהיה מיניקה זו התעוררות דינים [והיינו כי ספק זה בידיעה תלי' מלתא, ואפ"ל כי שבה"כ הי' מן הדעת ולמטה, כי ימותו ולא בחכ' שבחכ' לא הי' שבה"כ וגם בבינה לא הי' השבירה כ"א מהדעת ולמטה, ולכן כל שלא נודע היינו שלא בא בבחי' דעת לא נמשך יניקה לקליפ' כו', לכן הספק שלא נודע אם הבהרת קדמה או השער לבן ספיקו טהור כו', ואינו דומה ספק זה דבהרת לספק איסור (שנמשך ג"כ משבה"כ) ע"ד שארז"ל אם אמרו בספק טומאה יאמרו בספק איסור כו', וגם כי ד' שמהמראות נגעים רומזים לד' גליות כמשרז"ל במד"ר שאת זו בבל כו', וספק זה כבר נפשט לקולא כמשארז"ל במד"ר סוף איכה ע"פ אם מאוס מאסתנו, אם מאיסה לית סבר אם קציפה אית סבר, וכבר נפסק שיש סבר יעו"ש, לכן ספק זה דבהרת ספיקו טהור]. (ויש למצוא קצת טעם לזה בהא דבידיעה תליא מילתא בספק זה שבטומאת צרעת, והוא ע"פ מ"ש הרמ"ז ס"פ תזריע וז"ל והבן ענין גדול שאין טומאת הצרעת ככל שאר טומאות שזו אין טומאתה נודעת ולא מטמאה עד שיבוא הכהן כנודע כו' עכ"ל. וע"ש הטעם ע"פ הע"ח. וא"כ הרי אפי' בצרעת שהיא ראויה להיות ודאי טמא עכ"ז גזה"כ הוא שאינה מטמא עד שיבוא הכהן ויוודע טומאתה מהכהן כו', לכן שפיר י"ל הטעם דספק זה טהור משום דכל שהוא ספק ולא נודע שהבהרת קדמה טהור), וכה"ג הוא ענין ספק ממזר דארז"ל ממזר ודאי לא יבא אבל ספק ממזר כשר מדאורייתא לבוא בקהל.