ואכלתם אותו בחפזון

רמדואכלתם אותו בחפזון

בס"ד חג הפסח ט"ל לפ"ק, ליובאוויטש

ואכלתם אותו בחפזון¹, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, ואי' במדרש יצ"מ בחפזון הי' שנא' בחפזון יצאת מארץ מצרים אבל לעתיד כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו, משל לסוחר שבא לשרות בפונדק עמד כל היום, בלילה נטל כל אשר לו והלך לו, בבוקר עמדה הפונדקית ואמרה הפרקמטוטוס (הוא הסוחר ע"ש פרקמטיא) הזה נטל כל אשר לי והלך לו, אמר הפרקמטוטוס מי גרם לי זאת שיצאתי בלילה נשבע אני שלא אצא עוד בלילה, כך ישראל הכינו עצמן לצאת בהשכמה לאחר כמה ימים וירדפו מצרים אחריהם שנטלו כל אשר להם, הגם שבאמת נטלו כל אשר להם, כמ"ש וינצלו את מצרים, ושאלה אשה משכנתה, שעשאוה כמצולה כו', אך אי' החשבון בגמ' דשכר דס' ריבוא איש שעשו זמן כזה עולה הרבה יותר ממה שנטלו וא"כ נטלו שלהם, אמר הקב"ה מי גרם לכם זאת שיצאתם בחפזון לעתיד כי לא בחפזון תצאו. והוא כמ"ש בזהר ע"פ כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים שקאי על גאולה דלעתיד שלא תצא כצאת העבדים גאולת מצרים. עוד אי' רמהבמדרש לשעבר הוא וב"ד² שנא' וה' הולך לפניהם, ולעתיד הוא לבדו שנא' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. עוד אי' במדרש לשעבר הי' נס בלילה והוא נס עובר, אבל לעתיד הלילה יהי' יום שנא' והי' אור הלבנה כאור החמה הרי שאור הלבנה יהי' כאור החמה, ולא ההפרש בין לילה ויום בלבד אלא מה שהלילה יהי' יום.

נמצא יש כאן ג' חלוקים לילה, ומה שהלילה יהי' יום, והוא וב"ד, והוא לבדו, וחפזון, ולא בחפזון. וכל זה תלוי בהוא וב"ד, כשהוא וב"ד, ב"ד היינו אלקים³ דב"ד שלמטה נק' אלקים כמ"ש אשר ירשיעון אלקים וכמו"כ ב"ד שלמעלה נק' אלקים ואז צ"ל בחפזון ובלילה, אך לעתיד כשיהי' הוא לבדו אז יהי' לא בחפזון והלילה יעשה יום.

והנה עוד חלוק יש בין גאולה דלעתיד לגאולה דמצרים ואפי' גאולת בבל, דהנה אי' במדרש תהלים ע"פ כי עמך מקור חיים⁴ באורך נראה אור, משל הוה עובדא ההוא שהלך בדרך והדליק את הנר וכבה והדליק וכבה אמר עד שאני מתייגע להדליק אמתין עד שיאיר לי השמש, כך במצרים נגאלו ע"י משה ואהרן וחזרו ונשתעבדו בבבל ונגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי', וחזרו ונשתעבדו בגלות מוקדון ונגאלו ע"י מתתי' בן יוחנן כה"ג חשמונאי ובניו, וחזרו ונשתעבדו, אמרו ישראל עד שאנו מתייגעים נמתין שיגאל אותנו הקב"ה שנא' אל ה' ויאר לנו. והוא כמ"ש חבל תחבול שלמת רעיך עד בא השמש תשיבנו לו ואי' במדרש שמש זה משיח כמ"ש שמש צדקה מרפא כנפי', שאין המשכנתא לעולם אלא בבא השמש תשיבנו לו, והוא חלוק בין נר לשמש. עוד יש חילוק דכל שירה הוא ל' נקבה כמ"ש אז ישיר משה השירה הזאת וכתי' וידבר דוד את דברי השירה הזאת, אבל לעת"ל כתי' ביום ההוא יושר השיר הזה ל' זכר, והוא משל כמו אשה שמתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת ויולדת, ענין עיבור ולידה הוא גאולה וגלות⁵, לידה הוא גאולה כמ"ש חלה וגם ילדה ציון את בני', ועיבור הוא גלות בכל פרשת העיבור יהי' צרכיהם לפניך, אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך, והנה נקבה מתעברת וחוזרת ומתעברת, אבל לע"ל ביום ההוא יושר השיר הזה ל' זכר שאינו שייך עוד עיבור ולידה.

נמצא יש כאן ה' הפרישים, א', ל' זכר ול' נקבה, ב', נר ושמש, ג', לילה ומה שהלילה יהי' יום, ד', הוא וב"ד והוא לבדו, ה', חפזון ולא בחפזון, וכל זה תלוי בהוא וב"ד אז צ"ל ההנהגה באופן כזה, אבל לעת"ל שיהי' הוי' אז יהי' באופן אחר.

רמודהנה על הוי' כתיב אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי שנק' אמת⁶, כמו אמת ה' לעולם, ורש"י פי' על ושמי ה' לא נודעתי להם לא ניכרתי במדת אמיתית שלי. והגם שכל השמות אמת, אך באמת גופא יש מדריגות, אמת לאמיתו ושפת אמת ואמת סתם, ושם הוי' הוא אמת, דענין אמת הוא היפך הכזב, כזב נק' דבר שנחסר כמארז"ל נהרות המכזבים אחת לשבוע⁷ פסולים לקדוש מי חטאת שהוא נק' כזב וכמ"ש גבי יחזקאל ואני בתוך הגולה על נהר כבר שהי' שם מים⁸ אך עכשיו לא יש שם מים דכתיב ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון יבש בבית שני, והוא מצד יחוד ו"ה שהוא לפרקים אבל יחוד י"ה זווגייהו תדיר מבוע דלא פסיק מימיו לעלמין. וזהו שכ' הר"ש וברטנורא דכשמכזבין א' ליובל כשרים שהוא בחי' ועל יובל ישלח שרשיו יחוד י"ה דהם תרין ריעין דלא מתפרשין, מבוע דלא פסיק מימיו לעלמין. וזהו שתורה נק' חיי עולם, וחיי עולם נטע בתוכנו, דאורייתא מחכ' נפקת ושם אינו שייך שינוי, אבל תפלה נק' חיי שעה⁹ שהוא יחוד ו"ה לפרקים. ושרש הענין ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, שם ה' גדולה לאה¹⁰ ושם ה' קטנה רחל, ה' גדולה לאה שהיא גדולה במתנותי' כהונה לעולם מלכות בית דוד לעולם, כהונה לעולם דכתי' ברית מלח עולם, דכל דבר יפסד לבד מלח שאינו נפסד, אדרבה כשמולחין איזה דבר במלח מקיימים אותו דבר, לכן כתי' על כהונה ברית מלח עולם, מלכות בית דוד לעולם דכתי' ועבדי דוד נשיא עליהם לעולם, רחל קטנה במתנותי' יוסף לפי שעה, שאול לפי שעה, משכן שילה לפי שעה.

דהנה אמרז"ל שאול באחת ועלתה לו¹¹ דוד בשתים ולא עלתה לו לרעה, דהנה מלכות שאול הי' ע"פ החכ' ע"פ טו"ד, וזהו דכתי' ומשכמו ומעלה גבוה מכל עם, שכם הם מדות כתפין, והמדות שלו היו גבוהים מהראש ומוחין דכלללות ישראל, לכן גזרה חכמתו שהוא יהי' מלך, וכשחטא גזרה חכמתו שלא יהי' מלך. והוא ע"ד שארז"ל שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר¹² וא' חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה וא' נפש החוטאת תמות, וצ"ל למה החמיר הנבואה יותר מחכ', דחכ' היינו חכ' תתאה, ואנו רואין שכל שלמעלה יותר מקיל יותר, והראי' דשאלו לתורה וא' יביא אשם שאלו להקב"ה וא' יעשה תשובה, ולמה נבואה מחמיר יותר. אך הנה נבואה הוא נו"ה, וחכם עדיף מנביא דידוע דידיעת המציאות מלמעלה במדריגה טוב רמזיותר מהשגת המהות מבחי' שלמטה במדריגה, עוי"ל¹³ דה' בחכ' יסד ארץ, שבחי' ארץ הוא מבחי' חכ', אבא יסד ברתא, ולכך חכ' מקיל יותר. ולכך כשחטא גזרה חכמתו שלא יהי' מלך, ולכך רוח רעה מבעתהו, ודוד בב' ולא עלתה לו, דהנה רמה קרני ולא רמה פכי, דוד שנמשח בקרן נמשך מלכותו שאול שנמשח בפך לא נמשך מלכותו, דהנה מלכות דוד הי' מצד בחי' רמה רוממות, ואתה מרום לעולם ה' וכמ"ש בתפלה כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות כו', כי הוא לבדו עצמותי, מרום כתר, קדוש חכ', פועל גבורות בינה, עושה חדשות חסד, בעל מלחמות גבורה כו' ויש כאן ע"ס, הרי שמרום הוא כתר והוא מקום שאינו שייך שם שינוי לכן לא עלתה לו. ומפני מה זכה לזה מפני קרן, שהנה יש עוד פי' בקרן ל' קרן זוית¹⁴ דהקרן הוא מחבר ב' כותלים כמו מזרח וצפון, והנה כמה שנמשך מזרח הכל מזרח וכמה שנמשך צפון הכל צפון הנה הקרן בעצמו אינו מציאות והוא מורה על ביטול וזהו דוד שא' אנכי תולעת ולא איש, כי עני ואביון אני, לכן זכה לבחי' רמה, לכן כשרצה דוד לבנות הבהמ"ק א"ל הקב"ה אתה לא תבנה בית לשמי שאם יבנה אותו לא יחרב, ורצה דוד שהוא יבנה, א"ל הקב"ה גלוי וידוע לפני שעתידים ישראל לחטוא מוטב שאשפוך חמתי על עצים ועל אבנים ולא אכלה את ישראל, וזהו מפני שדוד הי' בחי' רמה גם במעשה ידיו לא הי' שינויים ואם הי' בונה בהמק"ד לא הי' נחרב. והנה בזהר נק' בחי' זו עץ חיים אתר דלא אשתני, דכתי' פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, משמע שאפי' לאחר שאכל מעה"ד מ"מ אם הי' אוכל מעה"ח הי' חי לעולם, ולא רצה זה מפני שהי' קיום גם אל הרע, דהנה ע"י חטא עה"ד נתערב הרע והטוב, ולכן ויגרש אותו, שגרש אותו מג"ע כדי שלא יהי' קיום להרע והוא אתר דלא אשתני, הגם שעה"ח הוא ת"ת אך ידוע דת"ת עולה עד הכתר, ועה"ד הוא מל', לא שמל' הוא עה"ד אלא מפני שמל' מברר עה"ד לכן נק' עה"ד.

וזהו ההפרש בין נר לשמש, דהנה גאולת מצרים הי' ע"י בשר ודם ששייך בו מיתה [שהוא מצד עה"ד], ואפי' אותן שמתו בעטיו של נחש אינו קיום ואפי' משה לא נמלט מזה, לכן חזרו ונשתעבדו, הגם שבמצרים הי' הוא וב"ד דבמקום א' אי' אני ובית דיני ובמ"א אי' הוא ובית דינו וא"כ הי' גם בחי' הוא, וכמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי', ובמצרים האיר שם הוי' בשם אלקים לא כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים כמו שהמגן מכסה ומסתיר על ש' הוי' כמו"כ שם אלקים מכסה ומסתיר על ש' הוי' אבל במצרים א"א לומר שהרי הי' ניסים שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי, דשמש ומגן הוי' אלקים הנה אלקים בגימ' הטבע דעולם כמנהגו נוהג הגם שהוא ג"כ ניסים תכופין אבל במצרים הי' ניסים שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי, אך הוא שילוב הוי' באד' דההתגברות דשם אד', אבל לע"ל יאיר שם הוי', הגם דבשם הוי' יש מדריגות הוי' הנראה הוי' דסוכ"ע והוי' דממכ"ע, מ"מ הוא שם הוי'.

רמחאך צ"ל האיך יכולים לקבל שם הוי' והלא זהו ההפרש בין אלקים לכל השמות דכתי' בי' אלקינו, והענין דהוא שילוב אד' בהוי' דההתגברות דשם הוי' ומקבלים זה ע"י שם אד'. עוי"ל דהנה אמרז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה¹⁵ שיהי' שמם הוי', וא"כ אינו צריכים לצמצום דשם אלקים. וזהו ההפרש בין גאולת מצרים לגאולה דלעתיד, שבמצרים הי' ע"י שם אלקים, וזהו אור לארבעה עשר¹⁶ בודקין את החמץ לאור הנר שיצ"מ הוא בחי' נר, אבל לעתיד יהי' בחי' הוי'.