אור לארבעה עשר

רמחאור לארבעה עשר

שבת חוה"מ של פסח ט"ל

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. דהנה נת"ל דיצ"מ הוא בחי' נר שהוא בחי' אתר דאשתני ולכן הי' ע"י ב"ו, והנה צ"ל דגבי יצ"מ כתי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, מלכים הוא ז"א ומל' דאצי', מלכי המלכים הוא חו"ב, מלך מלכי המלכים הוא כתר מל', והאיך אומרים שהוא בחי' נר. אך הענין הוא דהנה גבי מצות כתי' כי נר מצוה¹ ותורה אור, נק' מצות נר ותורה נק' אור, וצ"ל ג"כ דהלא תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור והאיך אומר שהוא בחי' נר, ולכן לע"ל מעשה גדול² מפני שהם תר"ך עמודי אור. והנה אמרז"ל את זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי מאי דכתיב כי נר מצוה ותורה אור המשיל מצוה לנר ותורה לאור מה נר לפי שעה כך מצות אינו מגין אלא לפי שעה, ומה אור לעולם כך תורה מגינה לעולם, דהנה אמרז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מה דשכר מצוה מצוה זה אינו בעוה"ז, ומשארז"ל אלו שאוכלין פירותיהן בעוה"ז זה רק פרטי מצות אבל כל המצות השכר בעוה"ב, משא"כ תורה כנגד כולם בעוה"ז.

ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, אינו שייך לומר שמה שמכבה מצוה היינו עצם המצוה³, שאינו מכבה כלל, דמי שיש לו מחצה מצות ומחצה רמטעבירות ה"ה מניח לו עוה"ב אלא שמענישין אותו קודם הרי שאין עבירה מכבה עצם המצוה, אך הענין דהנה מהמצוה נעשה מקיף שמקרב את הנפש לאלקות, דהנה אנו אומרים המלך המרומם לבדו מאז⁴, שהוא מרומם ונשגב מגדר עולמות ואינו שייך שיהי' מקור לעולמות, והעולמות הם רק מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים, מלך שמו נקרא עליהם, ואח"כ אומרים אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו ד' מדריגות, דהנה תחילה אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו דהנה כללות העולמות הם משם והארה בעלמא והנשמה היא חלק ה' עמו וירדה למטה ומעורר ר"ר עלי' וזהו ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזינו היינו שמקבל עליו עול מלכות שמים וכמארז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, ואח"כ אומרים ג' מקיפים פרטים צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו⁵ והם ג' עולמות בי"ע ג' לבושים מחדו"מ וג' מדריגות נר"ן שבנפש, ולכן במצות יש מצות שהם במח' כוונות המצות אם כיוון לבו יצא, ויש שהם בדיבור ורוב מצות הם במעשה, והמקיף פועל שיהי' מצוה גוררת מצוה שיעשה עוד מצוה, וזהו דכתי' והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך, כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת, וכבוד ה' יאספך פי' שכבוד ה' מאסף ומקרב הנפש אל אלקות (הגה נראה שב' דברים פועל המקיף שגוררת עוד מצוה ומאסף הנפש אל אלקות עכ"ה) וזהו עבירה מכבה מצוה עצם המצוה אינו מכבה אלא מכבה המקיף, אבל תורה אפי' המקיף אינו מכבה.

עוי"ל עבירה מכבה מצוה כו' דהנה מה שהמצות נק' נר דרמ"ח מצות ותרין דרועין נק' נר⁶ והוא אהוי"ר והו"ע באתעדל"ת אתעדל"ע אבל תורה הוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת ולכן עבירה מכבה מצוה אבל תורה אינו מכבה, דהנה כתי' אותי עזבו ותורתי לא שמרו ואמרז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזיר למוטב, הרי לא די מה שאינו מכבה אלא מחזיר למוטב והוא אור תורה ומה שהוא מאור זה מחזיר למוטב⁷. וזהו שהמצות נק' נר הגם שהם תר"ך עמודי אור זהו השרש שלהם אבל עצם המצות הם מצות המלך וכמאמר קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, והנה האדם מדליק את הנר וצריכים להמשיך בתוכו שמן ואור ופתילה, שמן חכ' אור כתר ופתילה יסוד והוא יחוד ו"ה.

ועתה צ"ל ענין החפזון⁸ דכתיב ואכלתם אותו בחפזון, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, מהו המעלה דחפזון ולעתיד לא בחפזון תצאו. והענין דהנה במצרים רנהי' בלילה וכמשנת"ל בעוה"ז נס בלילה כו' וכמ"ש ויהי בחצי הלילה. והנה הלילה נק' ליל שמורים ל' רבים מפני שיש ב' פי', א' ל' שימור דמדת לילה צריכה שמור, דלילה הוא בחי' מל' שהוא מקור דבי"ע ששם יש רע דעשי' רובו רע ויצי' מחצה על מחצה ובריאה רובו טוב, וצריכה שמירה, אבל מדת יום⁹ א"צ שמירה דבאצי' לא יש רע דלא יגורך רע, הגם שיש קליפה נגד אצי' מעמדה בבריאה¹⁰, וזהו ג' אשמורות הוה לילה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים וזה מורה על קליפות¹¹, וזהו דאי' בזוהר אית תליסר עלין דסחרין לשושנה והו"ע השמירה וה' עלין תקיפין לאגנאה דמל' צריכה שימור. וזהו דבברכות אירוסין ברכה ראשונה אינה חותמת בברוך¹² ושני' פותח בברוך וחותם בברוך, מפני שהוא אדם וחוה יום ולילה כמ"ש יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, לכן חותם בברוך מפני שצריך שמירה יותר. וכמו"כ הו"ע תושב"כ ותושבע"פ דהנה כתי' ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואי' בילקוט מנין ידע אימתי יום ואימתי לילה והלא נהורא עמי' שרא אלא כשלמד ד' עמו מקרא ידע שהוא יום¹³ וכשלמד עמו משנה ידע שהוא לילה, ולכן משנה צריך שמירה יותר, דכשלומד פ' חומש לא יתגאה מזה אבל כשלומד פוסקים ומשנה יש מזה גסות ולהתייהר לכן צריך שמירה יותר, וזהו שמור זו משנה, וזהו ליל שמורים.

ב' כמו ואביו שמר את הדבר, פי' המתין, ובגמ' נמצא ג"כ הל' משתמרת לביאה, דהנה כתי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם והו"ע שנמשך מסוכ"ע בממכ"ע, וזהו ליל שמורים שממתנת על היחוד, וזהו מצה שמורה שממתנת שיומשך בה מבחי' סוכ"ע, וזהו שנק' לחם עני לחם עוני כמו העני ממתין על העשיר לקבל ממנו כמו"כ המצה ממתין שיומשך בה מסוכ"ע, וזהו דכורא זמין לאתחברא עמה¹⁴ שומרת על היחוד, וזהו זכור לדכורא שמור לנוק'¹⁵.

והנה ב' הפי' עולים בקנה א' דכשיש זווג ממכ"ע עם סוכ"ע אז הקנאה גדול מאד וצריכים שמירה, ע"ד דאי' בזהר ועד בחילופי אתוון אחד דלא תשלוט בו עין הרע, דאחד הוא יחוד דיחו"ע ושם אינו שייך ע"ה אבל ועד הוא מ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד ושייך ע"ה לכן רנאועד בחילופי אתוון שמכסה על היחוד כדי שלא תשלוט בו ע"ה. וגם כדאי' במשנה בעשרה ניסים שהי' במקדש שלא אירע קרי לכה"ג ביוהכ"פ וצ"ל מהו החידוש והלא הכה"ג הי' אדם גדול בישראל והי' מפרישין אותו ז' ימים ומזרזין אותו ובמקדש וביוהכ"פ שכל ישראל¹⁶ [עושים תשובה] ומהו החידוש, אלא זהו החידוש שכה"ג במקדש וביוה"כ שהקנאה גדולה מאד מ"מ לא ראה כו' זהו הנס. וזהו כי ברח העם ואי' בתניא¹⁷ למה הי' להם לברוח והלא אם היו אומרים לפרעה שיניחם לעולם הי' מניחם שהרי הי' מוכרח, אלא שישראל היו משוקעים במ"ט שערי טומאה וצריכים לברוח מהרע שלא יומשך אחר הרע ח"ו. והבריחה הוא בתורה וכמ"ש פנו וסעו לכם צפונה וכ' במדרש הצפינו עצמכם בד"ת, וזהו דרך שלשת ימים נלך הוא לקשר ג' לבושי מחדו"מ בתורה.

וזהו שאמרז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אפילו אם אבן הוא נמוח וכתי' אם רעב שונאך האכילהו לחם, שונאך הוא היצה"ר, ומנוול פירש"י יצה"ר, האכילהו לחם היינו תורה. וזהו ענין החיפזון לברוח מהרע, ובשל"ה הקשה מהו המעלה דחפזון¹⁸ ועכשיו מתורץ מפני שצריכים לברוח מהרע. מ"מ כשאינם צריכים להחפזון הוא מעלה היותר גבוה, דהנה ענין החפזון הוא כמ"ש על בני גד ובני ראובן נחלה מבוהלת בראשונה, דבארץ כנען יותר טוב והם בחרו בעבר הירדן וזהו שא' יהושע טמאה ארץ נחלתכם, והנה העיקר החטא דאדה"ר הי' מה שנחפז להזדווג קודם השבת שאם הי' ממתין עד השבת הי' כל פריו קדש, אך אינו דומה דשם החטא שנחפז בזמן שאינו צריכין להחפזון, דאשר פריו יתן בעתו הוא עונת ת"ח, והוא נחפז להזדווג קודם זהו החטא, אבל כשצריכים חפזון הרי יש מעלה בחפזון שבורח מהרע, אבל לעתיד כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהי' חפזון¹⁹, ולכן חסידים הראשונים היו שוהין תשע שעות בתפלתן שעי"ז יש קיום להאהוי"ר. ובכלל הוא ההפרש בין צדיק לבינוני²⁰ דבינוני שיש בו רע צ"ל חיפזון לברוח מהרע אפי' בתפלה מפני מח"ז והבריחה הוא להתקשר בתורה, אבל צדיק גמור כמו חסידים הראשונים שאין בו רע א"צ חפזון, הגם שאמרז"ל זריזים מקדימין למצות היינו שהזריזות צ"ל קודם המצוה אבל עצם המצוה צ"ל במתון ובישוב הדעת.

והנה לע"ל הוא העלי' מחיצוניות הלב לפנימיות הלב או מבחי' כמים הפנים לאהבה דבכל מאדך, וזהו ומל ה' אלקיך את לבבך דהנה כתי' ומלתם את רנבערלת לבבכם²¹, ערלה הוא רע, דבערלה יש אותיות רע, וצריכים למול את ערלת לבבכם, אבל ומל ה' כו' שם לא נמצא רע שאין שם רע וזה א"א להיות ע"י האדם וכמ"ש ומל ה' אלקיך כו', וזהו"ע גאולה דלעתיד לא בחפזון שהוא מבחי' אתר דלא משתני.