אז ישיר משה

רנבאז ישיר משה

שביעי ש"פ ט"ל

אז ישיר משה¹ ובנ"י את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה להוי' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים, ואי' בילקוט כל פרקמטי' דמשה הי' באז, קנטורי' באז שנא' ומאז באתי אל פרעה שירתו באז שנא' אז ישיר משה, וצ"ל מהו המעלה דאז דקאמר שירתו באז. והנה מה שיש לדקדק בפסוק זה הוא אומרו ישיר מאחר שחשיב משה ובנ"י הו"ל ישירו, שאם הי' חושבם כא' ניחא אומרו ישיר וכמו אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה אבל מאחר שחושבם נפרדים הול"ל ישירו. ועוד צ"ל אומרו ויאמרו לומר מהו הכפל ל' והול"ל ויאמרו אשירה לה' כו'. והענין דהנה אמרז"ל² על ג' דברים העולם עומד³ על תורה ועל עבודה ועל גמ"ח, תורה דכתי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמו"א לא שמתי הרי שהתורה נק' בריתי, עבודה דכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ דעבודה הוא קרבנות וכתי' והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה סולם דא כבש המזבח מוצב ארצה שריחו עולה לשמים הרי שהקרבנות נק' [שמים]⁴, גמ"ח דכתי' וחסד ה' מעולם עד עולם, וצ"ל מהו"ע העולם עומד. והנה צ"ל ענין עבודה וגמ"ח, דהנה עבודה הוא קרבנות והיו מקריבין בהמה ע"ג המזבח והי' יורד אש מלמעלה ואוכל הקרבן והוא המשכה מלמעלה, ובזהר אי' ארי' דאכיל קורבנין⁵ שהאש הי' בדמות ארי' והוא בחי' חסד, והוא ג"כ ענין מ"ש וחסד ה' מעולם עד עולם, ועכשיו תפלה במקום קרבנות תקנו [הו"ע] אה"ר הבאה מלמעלה, דהנה ענין התפלה הוא הקרבת הנה"ב ונמשך מלמעלמ"ט, והיכן מרומז ההמשכה בתפלה הוא מה שאומרים ברוך אתה הוי' הוא ההמשכה מלמעלמ"ט, וכמו ברוך הוי' מעולם רנגועד עולם הוא המשכה מעלמא דאתכסייא לעלמדאת"ג כמו"כ ברוך אתה ה' הוא המשכה מעלדאת"כ לעלדאת"ג.

והנה עלמא דאתכ' ועלדאת"ג הוא ים וארץ⁶, דכל מה שיש ביבשה יש בים, אלא ברואים שבים הם מובלעים במי הים וברואים שביבשה אינם מובלעים בה, דהנה ברואים שבים הים מכסה עליהם וברואים שביבשה הם נראים ונגלים, מכוסה הוא עלדאת"כ ונראה ונגלה הוא עלדאת"ג, ובקבלת החיות ברואים שבים הם מובלעים במי הים וכשפורשים מהים הם מתים, וברואים שביבשה אף שהם מקבלים חיות מהארץ כמו צומח שהוא שייך ליבשה יותר משאר כל הדברים היינו עד שנגדל אבל אח"כ א"צ להארץ כלל, ומכ"ש חי ומדבר הגם שהם מקבלים חיות מהארץ וכמ"ש ארץ ממנה יצא לחם מ"מ הם חיים כשהם באויר או שטים ע"פ המים, ובאדם הוא ענין מחשבה ודבור, דיבור הוא גילוי לזולתו שזולתו מבין מזה ונראה כאילו הוא נפרד, אבל מחשבה הוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו הגם שהוא גילוי אך הוא לגבי עצמו, וכמו שהוא בעצמותו הוא בחי' עלדאת"כ. והנה משה הי' מעלדאת"כ⁷ שנא' מן המים משיתיהו רק ירד⁸ [ירד: נפל] לעלמא דאתגלייא, ולכן אמר כבד פה וכבד לשון מפני שהי' מעלדאת"כ, הגם שירד לעלדאת"ג אך מפני שהוא עלדאת"כ לא הי' יכול להיות בדיבור. וזהו"ע עבודת הלוים שהוא בחי' המשכה⁹ מעלדאת"כ לעלמדאת"ג, אך עבודת הלוים הוא מ"ש ועבד הלוי הוא, הוא, הוא עלדאת"כ אך הוא [לארמא קלא] העלאה עלדאת"ג בעלדאת"כ, דענין שיר וזמרה הוא עד"מ מי שמתבונן באיזה התבוננות ומתפעל מזה אך כשהוא משורר נגון ההתפעלות ניכרת יותר¹⁰, הגם שגם בעת שהתבונן אפי' בלא נגון נתפעל ג"כ אך ע"י הנגון ההתפעלות ניכרת יותר, דנגון הוא תנועה וכל תנועה מוליד חום ומוציא ההתפעלות מהעלם אל הגילוי. וזהו כל בעלי השיר יוצאים בשיר¹¹ וקאי על מלאכים ונשמות, דמלאך כשצריך לצאת מהגוף, דגם מלאכים יש להם גופים¹² כמ"ש עושה רנדמלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט הרי שיש להם גוף רק דיש ד' יסודות דצח"מ ומלאכים גופם מב' יסודות אש ורוח שהם דקים יותר וגבוהים יותר, ולכן כשצריכים לצאת מהגוף זהו ע"י שיר, וכמו"כ נשמות שיושבים בג"ע ומשיגים השגות ה"ז הגבלה דכל השגה הוא הגבלה, וכשצריכים לעלות מהשגה זו להשגה שלמעלה ממנה זהו ע"י שיר, וזהו"ע שירת הלוים העלאה מעלדאת"ג לעלדאת"כ.

ועתה יובן שירת הים¹³ דכתי' אז ישיר משה השירה הזאת וצ"ל מהו הזאת, והענין דהנה כתי' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, איש זה הקב"ה כמ"ש בשירה גופא ה' איש מלחמה, ואשה הוא מה שמקבל מאיש, מאיש לוקחה זאת והוא מל' כנס"י מקור נש"י¹⁴, וצ"ל מה שייך במל' שירה, במלאכים שנקראים נפרדים שייך שירה לצאת מהגבלת הגוף אבל במל' שהיא ספי' מע"ס דאצי' מה שייך שירה¹⁵, ואי' בזהר כ"פ נהורא תתאה קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך וכתי' אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט הרי מצינו ענין זה במל', אך איך שייך זה במל'. והענין דהנה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, חיוהי הם האורות וגרמוהי כלים¹⁶, דכל השמות חכ' חסד היינו כלי החכ' כלי החסד דהאור הוא פשוט ושוה בכל הספי'¹⁷, ופעמים נק' גופים וכמאמר וכד אנת תסתלק¹⁸ מינייהו אשתרו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא [היינו חיות הכלי] כמו חיות הנשמה שמחי' את הגוף בעת השינה נשאר קיסטא דחיותא כמו"כ למעלה כד אנת תסתלק מינייהו נשאר קיסטא דחיותא. והנה לפי המשל הזה צריכים לומר שהקיסטא דחיותא הוא ג"כ מהקו, דכמו שאנו רואין בהנפש שבעת השינה הוא מאיר בהגוף אלא שבעת שהוא ער מאיר הנפש בהגוף שיהי' שכל אך בעת שהוא ישן אפשר להתחבר ב' ענינים נפרדים כמו חלומות ודמיונות, אך מה שנשאר הוא מהנפש גופא, כמו"כ למעלה מה שנשאר בהכלי הוא מהקו. ומוכרח לומר כן דהנה אמרז"ל ע"פ והשמותי את מקדשיכם בהכ"נ שחרב קדושתן עליהם אפי' הם שוממין, דבהכ"נ הוא מקדש מעט לכן קדושתן כו' דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי¹⁹, וכמו"כ למעלה אין דבר שבקדושה נעקר כו' וא"כ מוכרח לומר שהוא ג"כ מהקו. ומוכרח לומר ממ"ש בסש"ב דאיהו מתייחד בגרמוהי לברוא מאין ליש, והנה הבריאה הוא דוקא מאיהו, דגרמוהי הוא רק כדי שיהי' מאין ליש, והנה המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב שבכל עת ובכל רגע נמשך רנהחיות חדש לחיות נבראים וכשיסתלק רגע א' ישאר אין ואפס, וזהו דוקא מבחי' איהו דהתחלקות הנבראים זהו מבחי' גרמוהי אבל החיות הוא מבחי' איהו, וכשנא' שמ"ש כגופא בלא נשמתא הוא שלא נשאר כלל א"כ האיך נמשך החיות אלא מוכרח לומר שנשאר [והוא האור שהי' תחילה].

וזהו השירה דמל' לעלות מגרמוהי לחיוהי²⁰. ועלי' זו למעלה מעליות הלוים שהוא מעלמא דאתגלייא לעלמדאת"כ אבל עלי' זו הוא מחיוהי לגרמוהי. וזהו מ"ש אתה הוא ה' לבדך, אתה הוא עבודת הכהנים וכמ"ש אתה כהן לעולם, והוא, הוא עבודת הלוים, לבדך הוא העלאת גרמוהי לחיוהי, והוא כמ"ש ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא, ובמדריגה זו משה ובנ"י שוין ולכן קאמר ישיר²¹.

וזהו אז ישיר משה כו' כל פרקמטייא דמשה הי' באז, שירתו באז, דהנה אז הוא אותיות א' ז' והאלף על הז'²², דז' הם ז' ימי בראשית ומפרשים זה הגבה למעלה מאד, ואלף [הוא פלא אלפך חכ' שממשיך לחכ' ו]הוא מ"ש אז תתענג על הוי'. דהנה בז' ימי בראשית יש שבת ג"כ שהוא שבת להוי' אבל אז תתענג על הוי' הוא בחי' שלמעלה משבת, ולכן וקראת לשבת עונג שממשיכים עונג בשבת, הגם דכתי' שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח הרי שבשבת גילוים מעונג, מ"מ העונג עצמו למעלה יותר, ובבחי' זו משה ובנ"י שוים, דמשה הוא עלדאת"כ וישראל הוא עלדאת"ג ובחי' זו למעלה מעלדאת"כ ועלמדאת"ג דמשם נמשך שעלדאת"כ יאיר בעלדאת"ג לכן שוים שם משה ובנ"י. ובעבודה הנה יש התפעלות ובזה יש חילוקי מדריגות זה מתפעל על אופן וזה על או"א אבל יש בחי' רעו"ד שהוא למעלה מהטו"ד. ויאמרו לאמר דהנה כל עסקא דשבתא כפול, שירה כפול שיר וזמרה, קרבנו כפול, דהנה יש ב' בחי' שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, והיינו עלי' אחר עלי' וזה ויאמרו לאמר עלי' אחר עלי'. אשירה להוי' שממשיכים לשם הוי'. סוס ורוכבו רמה בים, רמה הוא ל' השלכה, דהנה כתי' וידעו מצרים כי אני הוי' דהנה מצרים הגביהו א"ע לקבל ממדריגה גבוה דכחשיכה כאורה אך רק בחי' אחורים דפרעה אותיות העורף אבל הפנים הוא לישראל וכמ"ש יאר הוי' פניו אליך, שהארת הפנים לישראל דוקא, והנה כתי' אם תגביהי כנשר²³ משם אורידך נאום הוי', וזהו וידעו מצרים כי אני הוי' שאפי' שם יש בחי' הוי' דמשם אורידך, וזהו ע"י מה שסוס ורוכבו רמה בים ידעו מצרים כי אני הוי'.

רנווזהו על ג' דברים העולם עומד על התורה והעבודה וגמ"ח, והוא מ"ש כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, כהן איש החסד הוא קו הימין לוים הוא קו השמאל וישראל הוא תורה דכתי' ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, הלא ששייך תורה לישראל קו האמצעי, וקרי"ס הי' הכנה למ"ת כתי' והמים להם חומה מימינם ומשמאלם²⁴ הוא קו הימין וקו השמאל וישראל הלכו באמצע ביבשה בתוך הים.