להבין מה שיצי"מ נק' נר
רנולהבין מה שיצי"מ נק' נר
אחרון ש"פ ט"ל לפ"ק
להבין מה שיצ"מ1 נק' בשם נר והלא כתי' עד שנגלה עליהם2 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם הרי הי' גילוים גבוהים ואיך שייך לאמר על הגילוים דמלך מלכי המלכים שהם בחי' נר. והנה צ"ל תחילה ענין החפזון שהי' במצרים דכתי' ואכלתם אותו בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת מאמ"צ ואי' בילקוט בשם המכילתא דהחפזון הי' חפזון דשכינה אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים הרי דודי מדלג, וצ"ל איך שייך בבחי' דודי חפזון דדודי הוא ת"ת ז"א מדות דאצי' איך שייך שם חפזון. דשמירה שייך בבחי' מל' שנק' ליל שמורים ונת"ל ב' טעמים הא' מפני שהוא מקור בי"ע לכן צריך שמירה הב' שמשתמרת להיחוד ואז הקנאה גדולה מאד וצריכה שמירה אך מדת יום אינו צריך שמירה דלא יגורך רע כתי', הגם שיש קליפה כנגד אצי' מעמדה בבריאה, ומה שייך שם שמירה, דלכן ברכה ראשונה דברכת אירוסין אינה חותמת בברוך מפני שאדם הוא מדת יום א"צ שמירה והאיך אומר שהחפזון הי' בבחי' דודי.
אך הענין דהחפזון אינו בשביל עצמו דהנה כתי' אכלו רעים שתו ושכרו דודים, רעים הם או"א ודודים זו"ן ואי' בזהר תאיבין דא לדא ולא משתכחין, די"ה זיווגייהו תדיר דהם תרדל"מ אבל ו"ה הזיווג לפרקים דאם יש העלאת מ"ן נמשך הזיווג ואי אין העלאת מ"ן אינו נמשך לכן שייך חפזון בדודים שלא למנוע היחוד, רנזדעיקר החפזון הוא בשכינה דושכנתי בתוכם גלו לבבל כו' אנכי ארד עמך מצרימה אלא בדודים החיפזון שלא למנוע היחוד, וזהו שאומר קול דודי שהוא בחי' ז"א אלא שמל' הוא ג"כ בכלל דודים וכמ"ש דודים הרי מל' ג"כ בכלל, ולכן קאמר אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שאין ראי' לזה מ"מ זכר לדבר יש שהוא בחי' ז"א. אך לע"ל כי לא בחיפזון תצאו. דהנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד וכ' בלקו"ת מהאריז"ל דעכשיו השם הוי' הוא י"ה ו"ה לכן שייך חפזון אבל לע"ל יהי' הו"ה במעל' ומדריגות י"ה, וזהו יהיה ב"פ י"ה, ולכן לא יהי' אז חפזון. וזהו דיצ"מ נק' בשם נר והוא נס בלילה שהוא נס עובר והי' בחפזון אבל לע"ל כי לא בחפזון תצאו. וזהו שתרגם יונתן ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי ארום את מארי' דנהורא דישראל הוי', והוי' יגיה חשכי את יפקינני מחשוכא לנהורא ויחזינני לעלמא דעתיד למיתי לצדיקייא לעלמא דאתי, והוא מפרש ג"כ כמ"ש במדרש תהלים בעוה"ז כו' ובמד"ר אומר ג"כ שהי' נס בלילה ובמדר' תלים מפרש פרטים יותר.
והענין דהנה כתי' עד שנגלה עליהם3 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, והענין דהנה כתי' מלכותך מלכות כל עולמים, מלכות כל עולמים היינו בחי' מל' שהוא מקור בי"ע וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ומלכותך הוא כמו שהוא כלול בעצמותו4 וה"ה כמו אור השמש כמו שהוא בגוף כדור השמש5. דהנה האור שאנו רואין המאיר לארץ ולדרים עלי' הוא אור וזיו השמש, וכמו שהוא כלול בעצמותו אינו תופס מקום כלל, וזהו מלכותך כמו שהוא בעצמותו, והוא בחי' מל' דא"ס. וזהו מלך מלכי המלכים, מלכים הוא ז"א6 ומל' דאצי', מלכי הוא חו"ב דזיווגייהו תדיר, מלך מלכי המלכים הוא כתר מל', דכ"ע איהו כתר מל' שבו שורה מל' דא"ס והוא צריך לימשך ע"י מדריגות אלו, וזהו שנק' נר הוי' כמ"ש בת"י דצ"ל ע"י ד' אותיות שם הוי'. והנה בנר יש שמן ופתילה ואור7, דנר בלה"ק הוא כלי המקבל השמן והפתילה והאור, שמן חכ' פתילה יסוד אור כתר, שצ"ל ע"י בחי' אלו. הגם שנת' בכ"ד שיצ"מ הי' הגלוי שלא ע"י חו"ב וז"א, צ"ל היינו שלא בדרך התלבשות אבל נמשך בדרך מעביר דשם יש מדה"ד ואם הי' בדרך התלבשות הי' נגוף ורפוא אבל כשהי' בדרך מעביר הי' נגוף למצרים ורפוא לישראל. והנה משל נר כשמביאים בבית מאיר לא שמהפך את החושך אלא דוחה אותו, דכשנכלה הנר אז חושך בבית והוא מפני שאינו מהפך אותו, ולכן חזרו ונשתעבדו וזהו שאמרו ישראל אינם רוצים עוד בגאולת ב"ו נמתין עד שיגאלנו הקב"ה.
רנחוהנה ההפרש בין גאולת מצרים לגאולת בבל וגאולת מתתי' ב"י כה"ג חשמונאי ובניו הוא בין נר לאבוקה, דמצינו שנר נק' אבוקה דארז"ל בסוטה נזדמנה לו נר ניצול מן הקוצים והברקונים ופירש"י היינו נר מצוה הרי שאבוקה בכלל נר, והנה נר אינו מאיר אלא במקומו אבל אבוקה מאיר מרחוק, ולכן גאולת מצרים הי' ע"י משה ואהרן והוא אבוקה ולכן הי' זמן רב עד גלות בבל ערך תשע מאות שנה אבל גאולת בבל כו' הוא נר, אבל לע"ל הוא בחי' אור היום. דהנה עוד ארז"ל שם עלה עמוד השחר ניצול עוד מכמה דברים ובנמשל אי' שהוא מ"ש ותורה אור, דהנה ההפרש בין תורה למצות הוא, דמצות תלוים בזמן, כמו מצה הוא בפסח דוקא ובחגה"ש אינו מצוה, סוכה הוא דוקא בסוכות, אבל אינו תלוי בזמן8 שהוא מדריגה שלמעלה מהזמן, ולכן והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר אשר אנכי מצוך היום שהוא ל' צותא וחיבור היום עם הלילה שלילה כיום יאיר דתורה הוא מעין ודוגמא מלע"ל לכן ותורה אור לילה כיום יאיר. הגם בפ' שני' גבי מצות כתי' ג"כ אשר אנכי מצוה אתכם היום, מ"מ הם תלוים בזמן דמצות תלויים בזמן ומקום וכלים היינו כלי האור. וזהו שלע"ל יהי' בבחי' אור היום.
עוד הפרש יש בין גאולת מצרים לגאולה דלע"ל, דהנה כתי' קומה ה' ויפוצו אויבך9 וכתי' קומה ה' למנוחתיך. והענין דהנה כתי' וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים10 ואי' בירושלמי שהיו בחמשה כלי זיין, סייף קשת תריס אלה רומח, וכן בקי"ס הי' מלחמה דכתי' ה' ילחם לכם הרי שהי' מלחמה רק ה' ילחם לכם, והוא מפני שהי' עדיין רע וצ"ל מלחמה, וזהו קומה ה' ויפוצו אויבך וכשיש אויבים צ"ל מלחמה וכמ"ש כי תצא למלחמה על אויבך, אבל11 לע"ל לא יהי' עוד רע דאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם א', וכתי' וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, שלא יהי' רע ואינו צריכים מלחמה לכן יהי' מנוחה. וזהו כשדוד רצה לבנות המקדש א"ל אתה לא תבנה בית לשמי מפני שהי' איש מלחמה, דבפסוק נק' איש הדמים, אלא שלמה שהי' איש מנוחה הוא יבנה בית לשמי. וזהו ענין גאולה דלע"ל שהוא מ"ש קומה ה' למנוחתיך.
הערות
עמוד רנו
- 1. להבין מה שיצ"מ : הנחה בגוכי"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מד"ה ”והנה בילקוט פ' בא" הנדפס לעיל ע' קמט (והוא המשך להמאמרים ד"ה וככה תאכלו אותו וד"ה אור לארבעה עשר שנדפסו לעיל). וראה בהמ"מ לעיל ריש ד"ה וככה ע' קלח. לקמן נד' הנחה נוספת ממאמר זה (שם נרשם מאמר זה לפני ד"ה אז ישיר משביעי של פסח).
- 2. שיצ"מ נק' בשם נר. . והלא כתיב עד שנגלה עליהם : ראה בכ"ז גם לעיל ע' קל. סה"מ תרכ"ט ע' קלד וע' קמג. וש"נ.
עמוד רנז
- 3. והענין דהנה כתי' עד שנגלה עליהם : בהבא לקמן ראה לקו"ת שה"ש יד, ג ואילך. סה"מ תרכ"ט שם ע' קלה ואילך. תרל"ב ח"א ע' כ ואילך וע' כח ואילך.
- 4. ומלכותך הוא כמו שכלול בעצמותו : ראה תו"א יתרו עג, ד. ועוד.
- 5. אור השמש כמו שהוא בגוף כדור השמש : ראה תניא פל"ג (מב, א). שעהיחוה"א פ"ג (עח, א). ובכ"מ.
- 6. וזהו מלך מלכי המלכים, מלכים הוא ז"א : ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' רפז. ועוד.
- 7. והנה בנר יש שמן ופתילה ואור : ראה בכ"ז תו"א מקץ לג, ב-ג. מ, ב. לעיל ע' קלו. ובכ"מ.
עמוד רנח
- 8. דמצות תלוים בזמן. . אבל אינו תלוי בזמן : ראה לקו"ת במדבר יג, א. סה"מ תרכ"ז ע' שלו (בשוה"ג).
- 9. עוד הפרש. . דהנה כתי' קומה ה' ויפוצו אויבך : ראה בארוכה ביאוה"ז לאדהאמ"צ קלב, א ואילך. ולהצ"צ ח"א ע' קא ואילך. ח"ב ע' תרפז ואילך וע' תרצא ואילך. אוה"ת ויצא קעז, א ואילך. קפו, א ואילך. לעיל ע' קלב.
- 10. דהנה כתי' וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים : ראה בכ"ז אוה"ת בשלח ע' שעד. סה"מ תרל"ב ח"א ע' נב ואילך וע' רכד ואילך.
- 11. אבל : אוצ"ל: אבל תורה.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ג - הטקסט מספריא
עוֹד זֹאת תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִיתִּית, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים שֶׁצָּרִיךְ לְזַכְּכָהּ וּלְהָאִירָהּ בְּשִׂמְחַת לֵבָב, אֲזַי יַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ וִיצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ וּבִינָתוֹ עִנְיַן יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ הָאֲמִיתִּי, אֵיךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ מְלֹא כָּל הָאָרֶץ הַלֶּזוּ הוּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ, וְהוּא לְבַדּוֹ הוּא בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְגַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, הָיָה הוּא לְבַדּוֹ מְמַלֵּא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְגַם עַתָּה כֵּן, הוּא לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל.
מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים בְּטֵלִים אֶצְלוֹ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּבִיטּוּל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹרָן וְשָׁרְשָׁן, הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַצְמוּתָהּ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כוּ׳, שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה [כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְרָקִים כ׳ וְכ״א בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּין שָׁם]. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מָשָׁל גַּשְׁמִי לָזֶה, מֵעִנְיַן בִּיטּוּל זִיו וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ, הוּא גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁגַּם שָׁם מֵאִיר וּמִתְפַּשֵּׁט וַדַּאי זִיווֹ וְאוֹרוֹ, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת מֵהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהֶאָרָתוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת בִּמְקוֹרוֹ וּכְאִילּוּ אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת כְּלָל:
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, הוּא בִּיטּוּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקורוֹ שֶׁהוּא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כְּשֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה הַרְבֵּה, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְתָגֵל נַפְשׁוֹ אַף גִּילַת וְרַנֵּן בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד בֶּאֱמוּנָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא, כִּי הִיא קִרְבַת אֱלֹהִים מַמָּשׁ. וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ, וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה זוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כַּמָּה גְדוֹלָה שִׂמְחַת הֶדְיוֹט וּשְׁפַל אֲנָשִׁים, בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הַמִּתְאַכְסֵן וְדָר אִתּוֹ עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְקַל וָחוֹמֶר לְאֵין קֵץ לְקִרְבַת וְדִירַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי, נְאֻם ה׳״:
וְעַל זֶה תִּיקְּנוּ לִיתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּכָל בֹּקֶר, וְלוֹמַר: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ׳ וּמַה יָפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ״, כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בִּירוּשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לוֹ הוֹן עָתֵק שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ, כֵּן וְיוֹתֵר מִכֵּן לְאֵין קֵץ, יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ עַל יְרוּשָּׁתֵנוּ שֶׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, הוּא יִחוּד ה׳ הָאֲמִיתִּי, אֲשֶׁר אֲפִילוּ בָּאָרֶץ מִתַּחַת – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְזוֹ הִיא דִּירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: תַּרְיַ״ג מִצְוֹת נִיתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״, כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ אֵינָהּ רַק מִצְוָה אַחַת, הִיא הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ – יָבֹא לְקִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת.
דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּיִחוּד ה׳ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה עָלָיו רַק מִצְוָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת – הֲרֵי בְּכֹחַ וְחַיּוּת נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ, תִּתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה מַּעְלָה, עַל כָּל הַמּוֹנְעִים קִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״ – ״יִחְיֶה״ דַּיְיקָא, כִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כָּךְ תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ. וְהִיא שִׂמְחָה כְּפוּלָה וּמְכוּפֶּלֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּקִרְבַת ה׳ וְדִירָתוֹ אִתּוֹ עִמּוֹ. עוֹד זֹאת יִשְׂמַח בְּכִפְלַיִים בְּשִׂמְחַת ה׳ וְגוֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמוּנָה זוֹ, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי הַמַּחֲשִׁיכִים וּמְכַסִּים עַל אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ עַד עֵת קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ״ [דְּהַיְינוּ, ״קֵץ הַיָּמִין״, שֶׁיַּעֲבִיר רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָאָרֶץ, ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו״, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן].
וּבִפְרָט בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים טָמֵא וּמָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין שִׂמְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה בְּיִתְרוֹן אוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּיְיקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו״, פֵּירוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לוֹ לִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחַת ה׳, אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשִׂיָּה גַשְׁמִיִּית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״בְּעוֹשָׂיו״ – לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי הַמָּלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁנִּקְרָא ״רְשׁוּת הָרַבִּים״ וְ״טוּרֵי דִפְרוּדָא״, וְאִתְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא, וְנַעֲשִׂים ״רְשׁוּת הַיָּחִיד״ לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֶּאֱמוּנָה זוֹ: