אריב"ל כו' ש"א עולמות (ב)

סואריב"ל כו' ש"א עולמות (ב)

בס"ד. (ש"פ ויגש, ט"ל).

טוב לי תורת כו' יפה כח הבן מכח האב כו' נתיב ל"ב כו' בדומה לו

ויגש

אריב"ל עתיד הקב"ה¹ להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא' (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (משנה סוף עוקצין), ופי' המפרשי' יש בגימ' ש"י, ועל מה שהכינו בעוה"ז יהי' התשלום ש"י פעמים נגד כל העוה"ז והעוה"ז עצמו הוא חלק אחד נגד ש"י פעמים דעוה"ב כו', וצ"ל מהו מספר ש"י דוקא, ומה"ע שהעוה"ז הוא חלק א' נגד ש"י דעוה"ב כו'.

הנה כתיב טוב לי תורת פיך² מאלפי זהב וכסף, פי' זהב וכסף הם בחי' יראה ואהבה כי מצפון שהוא קו השמאל יראה זהב יאתה, וכסף הוא בחי' אהבה מל' נכסוף נכספת לבית אביך, ופי' אלפי הוא לימוד מלשון אאלפך חכ' שענינו הוא לימוד האהוי"ר שהיתה הנשמה רגילה בו הנה טוב לי יותר תורת פיך שאתה לומד תורה בהתלבשות הנשמה בגוף מבחי' האהוי"ר שהיתה הנשמה רגילה קודם התלבשותה בגוף כו', אשר ג"ז אינו מובן כ"כ שהרי גם אחרי התלבשותה בגוף ולומדת תורת פיך (היינו גם תושבע"פ) הנה היא צריכה לאהוי"ר שהרי אוריי' בלא דו"ר לא פרחת לעילא, וארז"ל מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה וביראה, א"כ גם אח"כ צריכה לאהוי"ר אשר בל"ז לא פרחית כו'.

ויובן בהקדם שרש ענין בחי' ירידת הנשמה³ בגוף שלכאו' היא ירידה גדולה ועצומה מאד, שהרי מלבד שהיא בחי' חלק ה' הנה נא' בה חי ה' אשר עמדתי לפניו, שענין העמידה הכוונה על בחי' הביטול באהוי"ר ע"ד שרפי' עומדים שעמידתם היא בבחי' ביטול, וזהו עיקר קריאת שם עמידה שרומז על בחי' ביטולם שאם הכוונה על עמידה סתם הלא ארז"ל וכי יש ישיבה למעלה, אלא כנ"ל, וזהו ויעמידם לעד לעולם הכוונה שעומדי' בבחי' הביטול תמיד כ"ז קיום ועמידת העולם, וי"ל שקאי על המלאכי' שעומדים כעת בבחי' הביטול באמירת פעם הג' קדוש משי"ב כו', וכמ"ש מזה במ"א⁴, וא"כ עמידת הנשמה בודאי היא באופן היותר נעלה שהרי הנשמות הם מבחי' פנימיות הכלים הקרובי' לבחי' האור, משא"כ המלאכי' הם סזמחיצוני' הכלים, ובירידתה להתלבש בגוף מלבד מה שצריכי' ריבוי התבוננו' ביגיעת הנפש ויגיעת בשר עד שיבא לבחי' אהבה אמיתית, שהוא מבחי' ממכ"ע, וכ"ש לבחי' יראה שבא מהתבוננות בחי' סוכ"ע, כמ"ש בלק"ת בד"ה וידעת היום דרוש השני⁵, הנה בעבור בחי' ההתבוננות חולפת ועוברת גם אהבתה גם יראתה, א"כ זהו הוכחה שגם בעת שהיו האהוי"ר לא היו בתוקף כ"כ, שהרי הקיום זהו הוכחה על בחי' התוקף והחוזק, וכענין ויעמידם נת"ל שזהו שיהיו עומדי' בבחי' הביטול כל שית אלפי שני כו', ועמ"ש במ"א מענין מ"ש בירושלמי בהבראם חזקים כיום הבראם כו'⁶, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שתרד פלאים כו' בשביל התלבשותה בגוף ונה"ב, אם לא שכל ירידתה כדאי בשביל עלייתה כ"כ במעלה עליונה גבוה מאד נעלה, וצ"ל מהו.

אך הענין שזהו שא' טוב לי תורת פיך כו' וע"ד שאה"כ יש מפזר ונוסף עוד, שכמו הסוחר בנסעו לקנות מפזר כסף וזהב על קניית הסחו', והוא בכדי שירויח כו', כ"ה בנשמה שמפזרין כסף וזהב שלה שהו"ע האהוי"ר שלה בכדי להוסיף עוד שז"ע דכתי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף אלפי לשון לימוד שיש לו יתרון מעלה בתורת פיך בעוה"ז יותר מבחי' זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.

והענין הוא, דהנה כתי'⁷ ביום חתונתו זו מ"ת, שתו' נק' בשם חתונה בחי' יסוד, והיינו שע"י תומ"צ שלמטה עי"ז מתאחדת הנשמה באוא"ס ממש שהוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש וכמשל יחוד חתן וכלה שנעשים אדם אחד ממש, וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ונק' תרי פלגא גופא כמ"ש בזהר, משא"כ הנשמה קודם ירידתה לעוה"ז אף שהי' לה אוי"ר בהתגלות אעפ"כ היתה בבחי' נפרד, וכמו המלאכי' שהם נפרדי', אף שאומרי' קדוש וברוך תמיד באהבה ברשפי אש, אבל ע"י התורה עי"ז מתאחדי' ממש לפי שהתורה היא בחי' תורת הוי' וכן במצות נא' מצות הוי', הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו', והמצות עליונות ממש כמו שהן למעלה נמשכו ונתלבשו למטה במצות גשמי', ואף שנתלבשו בגשמי', אך באמת היא הנותנת כו' וכמ"ש במ"א⁸. וזהו המשל מבחי' חתונה שאף שהטפה שנמשך ממוח האב היא נתגשמה ממש בבחי' טפה גשמי' מ"מ מלובש בה מעצמיות המוחין ממש, שהרי מטפה זו נתהוה להוליד בדומה לו ממש, סחונת' במ"א מענין יפה כח הבן מכח האב⁹ שלכאו' יפלא מאין יומשך יתרון בהבן נגד האב א"ל שנאמר שזהו ממה שהקב"ה נותן בו נשמה, כי שלש שותפין באדם¹⁰, ומצד יתרון שיש בנשמת הבן עי"ז יפה כחו. אמנם באמת גילוי בחי' נשמה א"א להיות בעוה"ז בלתי שימצא כלי בגוף שיתלבש בו כח הנפש, וא"כ מאחר שיפה כח הבן בהכרח שגם בגופו יש כלי לגילוי אור זה, וכלי הגוף הגם שג"ז הוא מהקב"ה כמארז"ל ע"פ אין צור כו' אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, עכ"ז חשבו בגמ' כלי הגוף לחלק אב ואם כמארז"ל אב מזריע לובן שממנו כו' אם אודם שממנו כו', א"כ צ"ל איך יפה כח הבן כו', אלא שצ"ל שבאדם יש כחות נגלי' וכחות נעלמי', ויפה כח הבן בכחות הנגלים מכח האב ג"כ הנגלים, אבל בכחות הנעלמי' בהכרח לומר שיש באב ג"כ דאל"כ מאין ימצא בכלי הגוף שבבן כו', והרי עכ"פ מזה מובן דעם היות שהטפה גשמיות היא עכ"ז יש בה מעצם כח האב גם מכחות הנעלמי' ג"כ כו', ולכן מוליד בדומה לו ממש וגם כחות הנעלמי' יכולים להיות ברצון השי"ת נגלים בבן עד שבהאיר חלק הנשמה בכחות ההם יפה כח הבן כו'. ועד"מ זה יובן בענין ביום חתונתו, והתו' היא בחי' השפעת חתן לכלה שהיא בחי' טפת אבא, שיש בה מעצם אור אבא שלמעלה מהשתלשלו' כמ"ש במ"א בד"ה וככה תאכלו¹¹, וזהו אורייתא מחכ' נפקת, אבל שרשה היא בלמעלה מן החכ' ועמ"ש במ"א שהיחוד עליון נמשך מהכתר דוקא¹², וע' בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי¹³, ובהגהות לד"ה וספרתם דסה"ע¹⁴. וכ"ז הוא דוקא בבחי' המצות שנתלבשו בדברי' גשמיים דוקא וכמשל הטפה הנ"ל, ועל מצות אלו אנו מברכין אשר קדשנו בבחי' מצותיו דוקא היינו מה שהקב"ה מניח תפילין כו' כי ע"י שאנו מניחי' תפילין שלנו עי"ז ממשיכי' שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכידוע, ועמ"ש במ"א בענין פי' המד"ר ע"פ מגיד דבריו ליעקב כו'¹⁵ מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, שמה שהוא עושה כבי' זהו ע"י שאומר כו', ונמצא שזהו הריוח של הפיזור כסף וזהב, שעי"ז נכללי' הנשמות באא"ס ממש לאשתאבא בגופא דמלכא, פי' גופא הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף, אלא שזהו משל להבין ענין בחי' שיעור קומה דבחי' ע"ס שלמעלה.

ויובן ענין בדומה לו, ועם היות שג"ז נכלל בתי' גופא דמלכא, מאחר שקאי על כלליות שיעור קומה, עכ"ז יובן בעומק יותר, ע"פ מארז"ל במד"ר וישלח סטס"פ ע"ט ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל¹⁶ א"ל אתה אלקה בעליוני' ואני אלקה בתחתוני', ונענש ע"ז ע"ש במפרשי', ובמגילה די"ח ארז"ל שהקב"ה קרא ליעקב אל, וע' בהרמב"ן בפי' החומש במקומו. והענין הוא כי דברי המד"ר הנ"ל נת' במ"א בענין ספי' הת"ת¹⁷ שאבינו יעקב הי' מרכבה לה שע"ז אמר ואני אלק' בתחתוני', ואינו שייך כ"כ לכוונת דרוש זה, אמנם דברי רז"ל במגילה שאמרו שהקב"ה קרא ליעקב אל, י"ל הכוונה ע"פ מ"ש בס"י בל"ב נתיבות פליאות חכ' חקק כו' שיש בחכ' בחי' ל"ב נתיבות, וכן בבינה יש נש"ב, כמארז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם, והנה במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי' ופירשו בזה שהשיג רק מ"ט שערי בינה, ועד יום מותו לא השיג שער החמשים וזהו ותחסרהו מעט היינו בחי' שער הנו"ן דבינה מבחי' אלקי' דבינה, רק שבעת הסתלקותו השיג גם שער הנו"ן ג"כ, ולכן ארז"ל לעליוני' נדמה להם למטה לתחתוני' נדמה להם למעלה שקאי על שער הנו"ן כמ"ש מזה במ"א ע' בד"ה את שבתותי תשמרו שלא נדפס, ובהגהות לשם¹⁸, וכמו שהוא בנש"ב כן גם בל"ב נ"ח יש ג"כ נתיב אחד אשר עליו נא' (איוב ך"ח וא"ו) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, שבחי' נתיב זה לא ידעו כלל, וי"ל פי' איה קאי על האומרים איה מקום כבודו (כ"פ במאו"א¹⁹) שגם הם אינם יודעי' מנתיב זה, ויש לבאר ע"פ משנ"ת במ"א שאי' מקום כבודו אומרי' האופני' וחיות הקדש²⁰, שהרי השרפי' אומרים מכה"כ, וארז"ל בחולין פרק גיד הנשה שאני אופנים שמכסא עצמו, לכן מזכירי' את השם אחר ב' תיבות, ועכ"ז גם הם אינם יודעי', והיינו לא מיבעי שהשרפי' אינם משיגי' זה שהרי זהו בעצם למעלה מהשגה, ולכן א"א להם להשיג בחי' זה כלל, כי השרפים הם משיגי' רק בד"כ שאוא"ס ב"ה הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות, ולכן רצונם וחפצם ליכלל וליבטל באוא"ס שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, ומאן דכסיף אע"ג דלא יכיל שבחא אית לי', לכן נא' עליהם שרפי' עומדים ממעל לו היינו לש' אד' הנז' תחלה, או ממעל לבחי' וא"ו מקור דמקור לעולמות כי ששת ימים כו' וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכפי ב' הפי' שבתי' יבנה כמ"ש במ"א²¹, וכמו שפי' הבעש"ט ז"ל שבמקום שרצונו של אדם²² עד"מ שם הוא בחוזק ה"ז כאלו עומד שם כו', ולכן גבי השרפי' מאחר שרצונם ליכלל באוא"ס עהסוכ"ע שלמעלה מהארה המתצמצמת בעולמות ה"ז כאלו עומדי' שם כו', ועכ"ז מזכירי' את השם אחר ג' תיבות דוקא, משא"כ אופנים מזכירים את השם אחר ב' תיבות לפי שהם מכסא עצמו, ומ"מ הם ברעש גדול כמשנ"ת במ"א²³ שזהו מפני העדר ההשגה שעי"ז נעשה הרעש גדול, ולכן הם הם הממשיכי' בחי' כבוד ה' ממקומו פי' ממקורו ושרשו ע"ד ממקומו הוא מוכרע כמ"ש מזה בד"ה ואולם חי אני ובהביאורי' שלא נדפסו ובהג"ה לשם²⁴, וע' בד"ה כי במקלי עברתי²⁵ בענין כ"י ב"מ ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו, שזהו ע"י היותם מי בכים כו', וע' בד"ה אני דפ' ציצית²⁶ שמרעש נעשה שער בימין ושער בשמאל ע"ש, ואחר כל השבח הזה דאופנים עכ"ז בחי' נתיב זה הל"ב לא שזפתו עין איה שגם האומרים אי' מקום כבודו ג"כ אינם יודעים ממנו שיהי' מזה אצלם בחי' רעש מפני העדר השגתם, כי הרעש על העדר ההשגה צריך לידע עכ"פ שיש מה להשיג והם אינם משיגי', ומזה נעשה הרעש, אבל בנתיב זה אינו שייך גם שזיפת עין מין הנק' איה היא הראה והדיה שבס' דברים כמארז"ל בחולין²⁷ היא ראה דיה היא אי', ונק' ראה ע"ש שרואה למרחוק, ע"ד אמרתי אחכמה והיא רחוקה, וה"ז משל שגם ראיית השכל ע"ד ידיעת המציאות אינו ידוע לאותם האומרים אי' מקום כבודו (רק לנשמות שגבהה מעלתם ממלאכי' כנודע, וירדו להתלבש בגוף דוקא לברר נה"ב, נתגלה לנו ע"פ ס"י שיש ל"ב נ"ח).

והנה ארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש, יש הוא ש"י עולמות, וצ"ל מ"ע מספר ש"י דוקא. אך הענין הוא שזהו נגד בחי' הל"א נתיבות דחכ' שכ"א כלול מעשר עולה מספר ש"י כו', ונודע כי ארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב ולכן נא' ביעקב ויקרא לו אל, היינו בחי' ל"א נ"ח הנ"ל שזהו מעין עוה"ב שיהיו ש"י עולמות כו', ולכן פי' בזהר שאל הוא נהירא דחכמתא לפי שקאי על ל"א נ"ח כו' וה"ז הוא בדומה לו כבי' שקראו אל, ויעקב זכה לזה גם קודם מ"ת, והיינו ע"י קיום המצות שקיימו שעם היות ריחות היו כמ"ש במ"א²⁸ כו' עכ"ז מחסד ה' עליהם הטעימן מעין עכ"פ של העה"ב, ועד"ז יובן ענין ההולדה בדומה לו שע"י מ"ת בגשמיות דוקא, ע"ד שארז"ל עתידי' צדיקי' שיקראו ע"ש של הקב"ה, ופרש"י שיהי' שמם הוי', היינו בחי' הוי' בחכ' כו'.

עאוי"ל שמה שאריב"ל עתיד כו' ש"י עולמות שזה ל"א פעמי' יו"ד ש"י פעמי' נגד העוה"ז, כי גם בעוה"ז נא' ה' בחכ' יסד ארץ, ואין לך במספר פחות מאחד, הנה זה יהי' בבחי' נחלה, ומ"מ גם נתיב הל"ב שלא ידעו עיט, שי"ל שזהו מ"ש בתורה לא ידע אנוש ערכה כמ"ש באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו²⁹, הנה לע"ל שיתגלה פנימיות התורה יתגלה גם בחי' זו כו', וא"כ מובן בטוב טעם ענין בחי' בדומה לו גם בבחי' מוחין דאבא כו'.