מי כה' כו' המגביהי כו' (א)

סאמי כה' כו' המגביהי כו' (א)

בס"ד. (ש"פ וישב שבת חנוכה, ט"ל).

תלים קי"ג ה' וא"ו.

אלה תולדות יעקב כו' ז' ח' כו' ד"ס כו' טוב לי תורת פיך כו' סוחר כנען

וישב

מי ^* כה' אלקינו¹ המגביהי כו' המשפילי כו' ובארץ, ופי' רש"י ז"ל מי כו' בשמים ובארץ שיהא מגביה לשבת ומשפיל לראות, מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי, כולם יו"ד יתירה בהם עכ"ל. וצ"ל לאיזהו צורך השמיענו רש"י שהיודי"ן הם יתירים בתיבות אלו, וגם הכוונה בפירושו שיהא מגביה לשבת ומשפיל לראות^*. ולהבין זה צריכי' להקדים תחלה מ"ש אלה תולדות יעקב יוסף הלא הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן ומהו יוסף דוקא, וכ"ש לפי מה שאמר אלה שהוא לשון רבים הי' לו לחשוב כסדר, ולמה הזכיר את יוסף לבד.

ובכדי להבין ילה"ק מ"ש בשל"ה שהפרשה שקורין לפני השבוע שייך לשבוע זה, והנה פרשה וישב קורין קודם חנוכה, או שבת חנוכה כו', וא"כ צ"ל שייכות פ' זו לחנוכה. והענין הוא דהנה ימי חנוכה תמניא אינון כו', והקשו כל המפרשים למה תקנו ימי חנוכה תמניא שהרי הנס הי' רק שבעה ימים, שעל יום א' הי' מחזיק הפך שמן, ותירצו שם מה שתירצו.

והנה להבין זה ילה"ק קצת מה שנמצא בתשו' הרשב"א שיש מועדים שהם רק שבעה ימים כמו פסח הוא שבעה, שענין שבעה הוא כנגד שבעה ימי בראשית, ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת כו' שהוא בחי' שבעת ימי הבנין, ומה שיש ג"כ בחי' שמונה ימים², שמונה הוא למעלה מהשבעה, שהשבעה הוא בחי' שבעת ימי הבנין שהם נקראי' שבעת ימי ההיקף לפי סבשהשבעה הנ"ל הם בבחי' היקף, לפי שבאמת אינו מובן איך אנו קורין יום ראשון יום שני, והלא מבריאת העולם יש כמה אלפי' רבבות ימים³, אלא לפי ששבעת ימי בראשית הם שבעת ימי ההיקף שבכל שבעה חוזרין חלילה, לפי שביום ראשון מאיר בחי' חסד וביום שני מאיר מדת הגבורה כו', וכן חוזרין חלילה ונקראי' שבעת ימי ההיקף, והנה שמיני הוא בחי' שומר את ההיקף שלמעלה משבעת ימי הבנין, וכמו ששביעי הוא למעלה מהששי, וכמשארז"ל ברבות כל השביעין חביבין, בשנים שנה השביעי שמיטה, בחדשים בחדש השביעי באחד לחדש הוא ר"ה, וכמו"כ שמיני הוא למעלה משבעה, וכמארז"ל על המילה שניתנה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א' שהוא למעלה משבת, ולכך מילה דוחה שבת, וכן עד"ז הוא שנת היובל, שמתחלה סופרים שבעה שבועות ואח"כ בשנת החמשים הוא יובל, שהיובל עצמו היא מדריגת שמיני, וכולל בו ז' שמיטות שכל שמיטה בשנים היא כדוגמת מועד של שבעה שבימים כו', וכן שבועות הוא ג"כ עד"ז שמתחלה סופרים שבעה שבועות ואח"כ ביום החמשים הוא חג שבועות שהוא בחי' שער הנו"ן דבינה, שזהו ענין יו"ט דשבועות עצמו, מלבד מה שהתורה ניתנה בו, והו"ע הטבילה כמ"ש בזהר, שבצאת ישראל ממצרים הי' צריך הפסק טהרה ובדיקה, וז"ע שארז"ל במשנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר שהו"ע הבדיקה של החמץ הוא היצה"ר שנק' חמץ כמ"ש מכף מעוול וחומץ, ושרשו מבחי' הגבורות, כענין בחי' החמשה דמים שטמאים באשה, ואח"כ צ"ל ספירת ז' נקיים שז"ע ז' שבועות תספר לך⁴, שלהיות זהו בכלליות נש"י לכן אינו מספיק ספירת ז' נקיים כמו באשה יחידית שנא' בה וספרה לה שבעת ימים, כ"א ז' שבועות ימים, ואח"כ יום החמשים הוא הטבילה שבו הוא היחוד שהו"ע מ"ת דכתי' ביום חתונתו וארז"ל זו מ"ת, והגם שקאי על לוחות האחרונות שניתנו ביוהכ"פ, אמנם באמת כ"ה גם בלוחות הראשונו' שהי' עיקר היחוד (רק שלא נתקיימו לכן גם לוחות אחרונות הם יום חתונתו כו') והוא כמשל המשכת טפת האב כו' שבנמשל ז"ע מה שאורייתא מחכ' נפקת, בחי' טיפת אבא דאצי' כמ"ש מזה במ"א באריכות, עמ"ש בד"ה וספרתם לכם, שלא נדפס⁵, ונמצא ששמיני הוא למעלה משבעה, וזהו שארז"ל כנור של בהמ"ק הי' של ז' נימין ולעתיד יהי' של ח' נימין, וזהו ההפרש שבין משה למב"ד, שמשה הוא מדרגת שביעי כי משה הי' דור שביעי לאברהם, ולכך הי' משה חביב וניתנה התורה על ידו, אך מב"ד יהי' מדריגת שמיני, ולכך יהי' על ידו התגלות פנימי' התורה כו'.

והנה עד"ז תיקנו ימי חנוכה תמניא דוקא שהמשיכו ממדריגת שמיני שהוא שומר את ההיקף, לפי שערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי תורה סגניתנה ע"י משה שהוא דור שביעי, משא"כ ד"ס המשיכו ממדרגת שמיני. והענין הוא כנודע⁶ שד"ס הם בשרשן גבוהים יותר הרבה גם מבחי' יינה של תורה שהוא בחי' פנימיות התורה, כמ"ש בד"ה זה שמי לעלם בפ' שמות ע"ש⁷, אשר לכן לא ניתן לכתוב כלל לא הציווי למשה ולא האמירה דמשה לישראל, כ"א בע"פ דוקא, וכענין מ"ש במ"א בענין מפיו דעת⁸, שבחי' זו א"א להיות מאיר ומתגלה אלא מפיו דוקא, ע' בד"ה והי' אמונת עתך כו' ודעת, ולכן מצות דרבנן הם כמו עשה, ועכ"ז מעלתם ע"ד מצות ל"ת ועוד יותר שזהו מטעם הנ"ל ששרשם גבוה יותר כו', ולכן ערבים עלי בבחי' מקיף כו' שבהם יש מעלה יתירה על בחי' יינה ש"ת ג"כ, ולכן בכוחם גזרו גדרי' וסייגי', שזהו מפני שרשם מאד נעלה, וכענין אב המייסר את בנו שזהו מפני אהבתו הרבה והעצומה כו', וכמו כל מה שהחפץ יקר אצלו הוא מדקדק לשומרו יותר כו', וכעין מ"ש בזהר בפי' הפסוק הן שמים לא זכו שזהו מפני גודל מעלתם לכן הדקדוק בהם יותר שעדיין לא זכו, כן יצא מפיו ית' בבחי' תושבע"פ דוקא כל הדקדוקי' דד"ס כו' מפני עוצם אהבתו לבחי' בני בכורי כו' שזהו מחמת גודל אהבתו שאהבתי אתכם אמר ה' לכן מדקדק לזכותינו כו', וזהו דוקא בזמן שאין בהמ"ק קיים כו' כמובן, שבזמן שבהמ"ק קיים לא הי' צרי' לזה כו', ויובן יותר ממארז"ל והאיך לא אשא פנים כו' שמדקדקי' ע"ע עד כזית כו' מובן שע"י הדקדוק נמשך מבחי' נשיאות פניו אליך, בחי' אה"ר שלמעלה מהשתלשלו' ושיומשך אליך דוקא, היינו להעלות גם הנה"ב כמ"ש בלק"ת בד"ה שחורה אני⁹, וזהו ישא ה' פניו אליך שיהי' גילוי אה"ר זו גם באדם כו', וע' בד"ה כי אתה נרי בפ' מקץ¹⁰ בענין וה' יגיה חשכי, שלהגיה החשך שגם במקום החשך יאיר כו' זהו ע"י בחי' וה' דוקא ש' הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות כו'. ומכ"ז יובן מעלת מצות דרבנן ונ"ח שהמשיכו בחי' ומדריגת שמיני דוקא כו'.

ובזה יובן מה ששייך פ' וישב לחנוכה, כי הנה איתא שג' רגלים הוא כנגד ג' אבות, פסח כנגד אברהם שנא' בו לושי ועשי עוגות, ושבועות הוא כנגד יצחק אילו של יצחק שבמ"ת הי' קול שופר, וסכות הוא כנגד יעקב ויעקב נסע סכותה, והנה שמע"צ הוא כנגד יוסף וכמ"ש בזהר ע"פ ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו שזה"ע ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ולכך נחשב שמע"צ רגל בפ"ע, נמצא שיוסף הוא מדרגת שמיני, ולזה קורין פ' זו קודם חנוכה או בשבת חנוכה, לפי שחנוכה הוא ג"כ מדריגת שמיני כו'.

סדובכדי להבין כ"ז צ"ל ג"כ כפל הלשון שא' בארץ מגורי^* אביו¹¹ בארץ כנען, הנה כתי' אתהלך לפני ה' בארצות החיים שיש שני ארצות שהם בחי' ג"ע העליון וגעה"ת, וכמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו ארץ, נמצא שארץ הוא בחי' ג"ע, ויש ב' בחי' ג"ע וזהו שנא' בארצות החיים. וביאור הענין צריך להבין למה נק' א"י בכל התורה ארץ כנען ומה הוא היחוס, והלא נא' ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו, וגם שחם הוא אבי כנען ומה היחוס שבח א"י בזה, [גם להבין מ"ש כנען בידו מאזני מרמה], גם מ"ש ולא יהי' עוד כנעני בבית ה' צבאות ביום ההוא, שמשמע שביום ההוא דוקא לא יהי' כנעני אבל עכשיו שמשמע שיש כנעני בבית ה' צבאות, ואם הפי' כפשוטו איך נמצא כנעני בבית ה'. אך הענין הוא דהנה נודע שכל התורה נדרשת בזה לעומת זה, כי כמו שיש לבן כו' ושרי פרעה בקליפה וכמ"ש ארמי אובד אבי כך יש כל בחי' אלו בקדושה שיש ג"כ לבן דקדושה [וכמ"ש לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, וכן כתי' וישכם לבן בבקר¹² שקאי על לבן דקדושה, ולכן הי' כה"ג מתלבש ביוה"כ בד' בגדי לבן דוקא, שלבן דקדושה הוא מדרגה גבוה מאד], והנה שלשה בני נח הם למעלה בקדושה ג' בחי' גווני קשת חיור סומק וירוק, שלנח נתן הקשת ושלשת בניו הם ג' בחי' גווני קשת, אלא שבהשתלשלו' העולמות בבחי' נפילה מדרגה אחר מדרגה נעשה חם גשמי אבי כנען שהוא בחי' חמימות רשפי אש התאוה, [וכן עד"ז יש בקדושה ג"כ חמימות רשפי אש הקדושה, שזהו מ"ש בלחם הפנים שהי' חם כיום הלקחו שהוא בחי' חם דקדושה כו'].

ולהבין ענין כנען בקדושה, הנה כנען פי' סוחר כמ"ש כנעני' נכבדי ארץ, וכתי' כנען בידו מאזני מרמה, והיינו עד"מ כמו הסוחר שמפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר ואף שספק אצלו אם ירויח או לאו אעפ"כ הוא מפזר אולי ירויח ומכניע א"ע לספק זה להיות מפזר אולי נוסף עוד, כך הנה מקור נש"י שהוא בחי' כנס"י נמשלה לסוחר זה, [וזהו מ"ש באברהם וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, שארבע מאות שקל כסף הוא ת' עלמין דכסופין¹³, שנמשכי' מעולם התענוג, ואברהם נתן אותם לעפרון, וזהו עובר לסוחר שזהו עד"מ כסוחר שמפזר ועי"ז נוסף עוד], וכך הנה כנס"י בגלות מצרים נמשלו לסוחר וכמ"ש וזרעתי' לי בארץ כלום אדם זורע קב אלא להוציא ממנה כמה כורין, סהוהיינו שעי"ז מתבררין ניצוצי הנשמות שנפלו בשבה"כ וכמשארז"ל לא גלו ישראל אלא בשביל להוסיף עליהם דהיינו ניצוצי הנשמות שנפלו כו', וכמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע, דהיינו מה ששולט אדם דלעו"ז באדם דקדושה הוא לרע לו כדי שעי"ז יתבררו ניצוצי הנשמות כו', ולכן נמשלו נש"י לסוחר שעי"ז שמפזר נוסף עוד, כך נש"י נמשלו לסוחר [וזהו שנק' הקב"ה בשם קונה וכמ"ש קונה שמים וארץ, קונה הכל, לפי שזהו ע"ד כמו סוחר שמפזר כו']. וכמו שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטיות בכל נפש מישראל בעבודת ה', כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעוה"ז להתלבש בגוף ונה"ב היתה קשורה ומיוחדת במקורה ושרשה במאצילה ברשפי אש האהבה בטבע כשלהבת העולה מאלי' והיתה נהנית מזיו השכינה והי' לה בחי' אהוי"ר טבעי' בגילוי רב שהוא בחי' כסף וזהב מלשון נכסוף נכספת, דהיינו בחי' אהבה, וזהב מצפון יאתה שהוא בחי' שמאל שהוא בחי' יראה, ואח"כ כשירדה הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף הגשמי הנה גם בחי' אהוי"ר שהי' לה שם הם מוסתרות ומכוסות בלב הגשמי ואינה יכולה להיות באהוי"ר בהתגלות כ"כ כבתחלה, נמצא שנגרעו האהוי"ר מערכם וא"כ למה זה ירדה הנשמה לעוה"ז מאחר שהיא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחלה שהוא בחי' פיזור כסף וזהב, אך הנה פיזור הוא בשביל ריוח.

ולהבין מה ענין הריוח, דהנה כתי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, אלפי לשון לימוד שיש לי יתרון מעלה בתורת פיך בעוה"ז יותר מבחי' זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה, וכמ"ש במ"א בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו¹⁴ שעמידתה היתה באהוי"ר במכ"ש ממ"ש ויעמידם לעד לעולם כו' שהרי נשמות הם מפנימיות הכלים כו', ועכ"ז ירדה להתלבש בגוף ונה"ב כו', אלא שהירידה צורך עלי' היא שעי"ז הנה היא באה לאשתאבא בגופא דמלכא כו', וזהו דכתי' ואנשי קדש תהיון לי, שע"י ירידת הנשמה בגוף מתעלה בבחי' קדש העליון קדש מלה בגרמי', שלמעלה משרש הנשמה שהי' בבחי' טהורה היא כמ"ש במ"א¹⁵ כו', והוא ע"י אשר קדשנו במצותיו, וצונו ל' צותא וחיבור כו', ולכן עתידי' צדיקים, פי' צדיק המקיים תומ"צ כמ"ש במ"א¹⁶, שיאמרו לפניהם קדוש כו', ופרש"י ע"ד שאומרי' לפני הקב"ה¹⁷, וזהו העלי' שע"י הירידה כו' וכמשי"ת¹⁸.