וישב יעקב

נדוישב יעקב

בס"ד.

וישב יעקב¹ בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תולדות יעקב יוסף כו'. להבין ענין זה גם כפל לשון בארץ מגורי אביו בארץ כנען. גם י"ל מ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כיון שכתי' אלה לשון רבים וא"כ למה נזכר יוסף לבד.

ולהבין זה ילה"ק מתחלה ענין מה שנא' בשל"ה שהפרשה שקורין לפני השבוע שייך לשבוע זה. והנה פרשה וישב קורין קודם חנוכה, וא"כ צ"ל שייכות פ' זו לחנוכה. והענין הוא דהנה ימי חנוכה תמניא אינון כו', והקשו כל המפרשים למה תקנו ימי חנוכה תמניא שהרי הנס הי' רק שבעה ימים, שעל יום א' הי' מחזיק הפך שמן, ותירצו שם מה שתירצו.

והנה להבין זה ילה"ק קצת מה שנמצא בתשו' הרשב"א שיש מועדים שהם רק שבעה ימים כמו פסח הוא שבעה, שענין שבעה הוא כנגד שבעה ימי בראשית, ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת כו' שהוא בחי' שבעת ימי הבנין, ומה שיש ג"כ בחי' שמונה ימים², שמונה הוא למעלה מהשבעה שהשבעה הוא בחי' שבעת ימי הבנין שהם נקראי' שבעת ימי ההיקף לפי שהשבעה הנ"ל הם בבחי' היקף. לפי שבאמת אינו מובן איך אנו קורין יום ראשון יום שני, והלא מבריא' העולם יש כמה אלפי' רבבות ימים³, אלא לפי ששבעת ימי בראשית הם שבעת ימי ההיקף שבכל שבעה חוזרין חלילה, לפי שביום ראשון מאיר בחי' חסד וביום שני מאיר מדת הגבורה כו'. וכן חוזרין חלילה ונקראי' שבעת ימי ההיקף. והנה שמיני הוא בחי' שומר את ההיקף שלמעלה משבעת ימי הבנין, וכמו ששביעי הוא למעלה מהששי, וכמשארז"ל ברבות כל השביעין חביבין, בשנים שנה השביעי שמיטה, בחדשים בחדש השביעי באחד לחדש הוא ר"ה, וכמ"כ שמיני הוא למעלה משבעה, וכמארז"ל על המילה שניתנה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א' שהוא למעלה משבת, ולכך מילה דוחה שבת, וכן עד"ז הוא שנת היובל, שמתחלה סופרי' שבעה שבועו' ואח"כ בשנת החמשים הוא יובל, שהיובל עצמו היא מדרגת שמיני וכולל בו ז' שמיטות שכל שמיטה בשנים הוא כדוגמת מועד של שבעה נהשבימים כו', וכן שבועו' הוא ג"כ עד"ז שמתחלה סופרי' שבעה שבועו' ואח"כ ביום החמשים הוא חג שבועות שהוא בחי' שער הנון דבינה שזהו ענין יו"ט דשבועות עצמו מלבד מה שהתורה ניתנה בו, והו"ע הטבילה כמ"ש בזהר שבצאת ישראל ממצרי' היו צריכים הפסק טהרה ובדיקה, וז"ע שארז"ל במשנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר שהו"ע הבדיקה של החמץ הוא היצה"ר שנק' חמץ כמ"ש מכף מעוול וחומץ, ושרשו מבחי' הגבורות, כענין בחי' החמשה דמים שטמאים באשה, ואח"כ צ"ל ספירת ז' נקיים שז"ע ז' שבועות תספור לך, שלהיות זהו בכלליות נש"י לכן אינו מספיק ספירת ז' נקיים כמו באשה יחידית, שנא' בה וספרה לה שבעת ימים, כ"א ז' שבועות ימים, ואח"כ יום החמשים הוא הטבילה שבו הוא היחוד שהו"ע מ"ת דכתי' ביום חתונתו וארז"ל זו מ"ת והגם שקאי על לוחות האחרונות שניתנו ביוהכ"פ, אמנם באמת כ"ה גם בלוחות הראשונות שהי' עיקר היחוד (רק שלא נתקיימו לכן גם לוחות אחרונות הם חתונתו כו'), והוא כמשל המשכת טיפת האב כו' שבנמשל ז"ע מה שאורייתא מחכ' נפקת, בחי' טיפת אבא דאצי' כמ"ש מזה במ"א באריכות, עמ"ש בד"ה וספרתם לכם שלא נדפס⁴, והיינו להוליד בדומה לו בחי' ואנשי קדש תהיון לי ע"י אקב"ו, ולכן יאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים כו' שז"ע בדומה לו כו'. ונמצא ששמיני הוא למעלה משבעה, וזהו שארז"ל כינור של בהמ"ק הי' של ז' נימין ולעתיד יהי' של ח' נימין. וזהו ההפרש שבין משה למב"ד⁵, שמשה הוא מדרגת שביעי כי משה הי' דור שביעי לאברהם, ולכך הי' משה חביב וניתנה התורה על ידו, אך מב"ד יהי' מדרגת שמיני, ולכן יהי' על ידו התגלות פנימי' התורה כו'. והנה עד"ז תיקנו ימי חנוכה תמניא דוקא שהמשיכו ממדריגת שמיני שהוא שומר את ההיקף, לפי שערבים עלי דברי סופרי' יותר מיינה של תורה, כי תורה ניתנה ע"י משה שהוא דור שביעי, משא"כ ד"ס המשיכו ממדריגת שמיני.

ובזה יובן מה ששייך פ' וישב לחנוכה, כי הנה איתא שג' רגלים הוא כנגד ג' אבות, פסח כנגד אברהם שנא' בו לושי ועשי עוגות, ושבועות הוא כנגד יצחק אילו של יצחק שבמ"ת הי' קול שופר, וסכות הוא כנגד יעקב ויעקב נסע סכותה, והנה שמע"צ הוא כנגד יוסף וכמ"ש בזהר ע"פ ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו שזה"ע ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ולכך נחשב שמע"צ רגל בפ"ע, נמצא שיוסף הוא מדרגת שמיני, ולזה קורין פ' זו קודם חנוכה, שחנוכה הוא ג"כ מדרגת שמיני כו'.

והנה להבין מ"ש בארץ מגורי אביו⁶ בארץ כנען, הנה כתי' אתהלך לפני ה' בארצות החיים, שיש שני ארצות שהם בחי' ג"ע העליון וגעה"ת, וכמ"ש כל ישראל יש נולהם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו ארץ, נמצא שארץ הוא בחי' ג"ע, ויש ב' בחי' ג"ע, וזהו שנא' בארצות החיים. וביאור הענין צריך להבין למה נק' א"י בכל התורה ארץ כנען ומה הוא היחוס והלא נא' ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו, וגם שחם הוא אבי כנען ומה היחוס שבח א"י בזה, (גם להבין מ"ש כנען בידו מאזני מרמה), גם מה שכתוב ולא יהי' עוד כנעני בבית ה' צבאות ביום ההוא, שמשמע שביום ההוא דוקא לא יהי' כנעני אבל עכשיו שמשמע שיש כנעני בבית ה' צבאות ואם הפי' כפשוטו איך נמצא כנעני בבית ה'. אך הענין הוא דהנה נודע שכל התורה כולה נדרשת בזה לעומת זה, כי כמו שיש לבן כו' ושרי פרעה בקליפה וכמ"ש ארמי אובד אבי כך יש כל בחי' אלו בקדושה, שיש ג"כ לבן דקדושה (וכמ"ש לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, וכן כתי' וישכם לבן בבקר שקאי על לבן דקדושה, ולכן הי' כה"ג מתלבש ביוה"כ בד' בגדי לבן דוקא, שלבן דקדושה הוא מדרגה גבוה מאד). והנה שלשה בני נח הם למעלה בקדושה ג' בחי' גווני קשת חיור סומק וירוק, שלנח נתן הקשת ושלשת בניו הם ג' בחי' גווני קשת, אלא שבהשתלשלות העולמות בבחי' נפילה מדרגה אחר מדריגה נעשה חם גשמי אבי כנען שהוא בחי' חמימות רשפי אש התאוה (וכן עד"ז יש בקדושה ג"כ חמימות רשפי אש הקדושה, שזהו מ"ש בלחם הפנים שהי' חם כיום הלקחו שהוא בחי' חם דקדושה כו').

ולהבין ענין כנען בקדושה הנה כנען פי' סוחר כמ"ש כנעני' נכבדי ארץ, וכתי' כנען בידו מאזני מרמה, והיינו עד"מ כמו הסוחר שמפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר ואף שספק אצלו אם ירויח או לאו אעפ"כ הוא מפזר אולי ירויח ומכניע א"ע לספק זה להיות מפזר אולי נוסף עוד, כך הנה מקור נש"י שהיא בחי' כנס"י נמשלה לסוחר זה, (וזהו מ"ש באברהם וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, שארבע מאות שקל כסף הוא ת' עלמין דכסופין, שנמשכי' מעולם התענוג, ואברהם נתן אותם לעפרון, וזהו עובר לסוחר שזהו עד"מ כסוחר שמפזר ועי"ז נוסף עוד), וכך הנה כנס"י בגלות מצרים נמשלו לסוחר וכמ"ש וזרעתי' לי בארץ כלום אדם זורע קב אלא להוציא ממנה כמה כורין, והיינו שעי"ז מתבררי' ניצוצי הנשמות שנפלו בשבה"כ וכמשארז"ל לא גלו ישראל אלא בשביל להוסיף עליהם דהיינו ניצוצי הנשמות שנפלו כו', וכמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, דהיינו מה ששולט אדם דלעו"ז באדם דקדושה הוא לרע לו כדי שעי"ז יתבררו ניצוצי הנשמות כו', ולכן נמשלו נש"י לסוחר שעי"ז שמפזר נוסף עוד, כך נש"י נמשלו לסוחר, (וזהו שנק' הקב"ה בשם קונה וכמ"ש קונה שמים וארץ, קונה הכל, לפי שזהו ע"ד כמו סוחר שמפזר כו' ועש"ז נק' גם הקב"ה בשם קונה), וכמו שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטיות בכל נפש מישראל בעבודת ה' כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעולם הזה להתלבש בגוף ונה"ב היתה קשורה ומיוחדת נזבמקורה ושרשה במאצילה ברשפי אש האהבה בטבע כשלהבת העולה מאלי' והיתה נהנית מזיו השכינה והי' לה בחי' אהבה ויראה טבעית בגילוי רב שהוא בחי' כסף וזהב מלשון נכסוף נכספתי, דהיינו בחי' אהבה, וזהב מצפון יאתה שהוא בחי' שמאל שהוא בחי' יראה, ואח"כ כשירדה הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף הגשמי הנה גם בחי' אהוי"ר שהי' לה שם הם מוסתרות ומכוסות בלב הגשמי ואינה יכולה לראות⁷ באהוי"ר בהתגלות כ"כ כבתחלה, נמצא שנגרעו האהוי"ר מערכם וא"כ למה זה ירדה הנשמה לעוה"ז מאחר שהיא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחלה שהוא בחי' פיזור כסף וזהב, אך הנה פיזור הוא בשביל ריוח.

ולהבין מהו ענין הריוח דהנה כתי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, אלפי לשון לימוד, שיש לי יתרון מעלה בתורת פיך בעוה"ז יותר מבחי' זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.

והענין הוא דהנה כתי'⁸ ביום חתונתו זו מ"ת, שתו' נק' בשם חתונה בחי' יסוד, והיינו שע"י תומ"צ שלמטה עי"ז מתאחדת הנשמה באא"ס ממש שהוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש וכמשל יחוד חתן וכלה שנעשים אדם אחד ממש, וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ונק' תרי פלגא גופא כמ"ש בזהר, משא"כ הנשמה קודם ירידתה לעוה"ז אף שהי' לה אוי"ר בהתגלות אעפ"כ היתה בבחי' נפרד, וכמו המלאכי' שהם נפרדי' אף שאומרי' קדוש וברוך תמיד באהבה ברשפי אש, אבל ע"י התורה עי"ז מתאחדי' ממש לפי שהתורה היא בחי' תורת הוי', וכן במצות נא' מצות הוי', הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו', והמצות עליונות ממש כמו שהן למעלה נמשכו ונתלבשו למטה במצות גשמי', ואף שנתלבשו בגשמי', אך באמת היא הנותנת כו' וכמ"ש במ"א⁹, וזהו המשל מבחי' חתונה שאף שהטפה שנמשך ממוח האב היא נתגשמה ממש בבחי' טפה גשמי' מ"מ מלובש בה מעצמיות המוחי' ממש, שהרי מטפה זו נתהווה להוליד בדומה לו ממש, וכך עד"מ זה יובן שמה שהקב"ה מניח תפילין כו' כי ע"י שאנו מניחי' תפילין שלנו, עי"ז ממשיכי' שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכידוע, וע' מ"ש במ"א בענין פי' המד"ר ע"פ מגיד דבריו¹⁰ ליעקב כו' מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות שמה שהוא עושה כבי' זהו ע"י שאומר כו', ונמצא שזהו הריוח של הפיזור כסף וזהב, שעי"ז נכללי' הנשמו' באא"ס ממש לאשתאבא בגופא דמלכא.

נחוביאור הענין איך ע"י תומ"צ¹¹ תהי' הנשמה מתאחדת באא"ס ממש הענין הוא דהנה תורה נק' ביום חתונתו, והנה חתונה צריך מתחלה בחי' חופה, וע"י החופה עי"ז יכול להיות אח"כ היחוד, וזהו מ"ש מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין, והנה חופה הוא ענין תשובה, והנה אע"פ שנת"ל שירידת הנשמה הוא בשביל תורה, הנה באמת ענין ירידת הנשמה הוא בשביל תשובה ג"כ, דהנה הנשמה קודם שירדה לעוה"ז היתה במדרגת צדיקי' אבל אח"כ נעשה בחי' בע"ת, והנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ואין הפי' תשובה על עוונות דוקא אלא הפי' תשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה, דהיינו החזרת פב"פ, דהנה אם אדם נמשך אחר גשמי' הוא בחי' רחוק מאלקות וכמו למשל ב' בני אדם שהם עומדים אחור באחור אף שעומדים מקרוב מ"מ כיון שהם אחור באחור נקראים רחוקים, אבל כשהם עומדים פב"פ נקראים קרובים וכמ"כ למעלה בעבודה, הנה כשאדם נמשך אחר גשמי' אף שהוא סור מרע ועשה טוב מ"מ כיון שהוא בבחי' חיצוני' נק' רחוק וכמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים, אף שפנו אלי הוא רק בבחי' עורף, אבל תשובה היא החזרת פב"פ שהוא בחי' אהבה בבחי' רעו"ד דהיינו אהבה דבכל מאדך שהוא בלי גבול ממש.

והנה כדי לבוא לבחי' אה' זו בבחי' רעו"ד זהו דוקא למטה, כי הנשמות למעלה אף שהי' להם אהוי"ר בהתגלות מ"מ הוא רק בחי' בכל לבבך ובכל נפשך שאהבה זו מתלבשת בכלי הנפש משא"כ אהבה דכל מאדך זהו דוקא למטה מבחי' העלם והסתר הגוף דוקא, כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, ונמצא שאע"פ שיש לה גרעון¹² באהוי"ר טבעיות שבחיצוני' הלב הגלוי' מ"מ יהי' לה יתרון בבחי' רעו"ד בנקודת פנימי' הלב כיתרון האור הבא מן החשך.

והנה כדי לבוא לבחי' רעו"ד¹³ זהו ע"י התבוננות, דהנה כתי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', פי' אני ראשון היינו כמו קודם בריאת העולמות, שהי' לבדו וכמ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ואני אחרון קאי על מה שיהי' לאחר נו"ן אלפי' יובלות כו', ומבלעדי אין אלקי' פי' מה שהוא זולת בחי' זו דהיינו באמצעות הזמן שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע בחי' זמן ומקום אין אלקי' זולתי כו' כי אין ההסתר דש' אלקי' מסתיר לפניו כו', כי רק לעינינו נראה בחי' הסתר והעלם שנראה העולם ליש ודבר נפרד אבל באמת קמי' ית' אין הסתר, וכמו שהוא לבדו קודם שנבה"ע כמ"כ הוא גם עתה הוא לבדו הוא כי אין העולם תופס מקום כלל, וכמ"ש אני הוי' לא שניתי, וכלא קמי' כלא חשיב ממש. והנה כשיתבונן אדם בבחי' נטרוממות אלקות כו' ובפחיתות ערכו איך שהוא רחוק מאלקות אי לזאת תכלה ותכסוף נפשו ליבטל במציאות אליו ית' לצאת ממאסר הגוף ונרתקה להשתפך נפשה אל חיק אבי' בבחי' רעו"ד ממש, משא"כ הנשמה טרם ירידתה להתלבש בגוף היתה אהבתה ודביקותה בשרשה לפ"ע השגתה וכן לענין היראה.

והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' נמשך בחי' זו רעו"ד מגילוי אא"ס ב"ה בהיכל ק"ק, דהנה איתא עשה רצונו כרצונך¹⁴ כדי שיעשה רצונך כרצונו, פי' שיעשה רצונך כרצונו דהיינו כמו שרצה"ע ב"ה הוא בלי גבול ממש כמ"כ יהי' רצון האדם ג"כ בלי גבול בחי' רעו"ד. והנה באמת האדם מצ"ע אי אפשר לו להגיע לבחי' רצון זה, רק שרצון זה נמשך מלמעלה, וזהו מ"ש רז"ל כדי שיעשה רצונך כרצונו שהקב"ה עושה רצון זה באדם, וכמ"ש פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, שהקב"ה משביע רצון זה, רק שמתחלה צריך שיהי' פותח את ידיך, ידיך הוא בחי' יודי"ך, דהיינו פתיחו דיודין יו"ד בחי' חכ' דהיינו שיעשה האדם רצון העליון ב"ה כרצונו, שמתחלה צריך לייגע אדם א"ע שיגיע לבחי' רצון שע"פ חכ' שהוא בחי' רצון התחתון ועי"ז אח"כ ומשביע לכל חי רצון, רצון שלמעלה מן השכל. וזהו עשה רצונו כרצונך, שמתחלה צריך שיעשה האדם רצון העליון ב"ה כרצונו ממש, שהוא בחי' רצון שע"פ השכל, ועי"ז יעשה הקב"ה רצונך כרצונו.

והנה בזמן בהמ"ק הי' עושים רצונו ש"מ ע"י עבודת הקרבנות וכמ"ש ריח נחוחי ופי' רז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ועי"ז שהיו עושים רצונו ש"מ עי"ז הי' נמשך מלמעלה שיגיעו לבחי' רצה"ע ממש, אך בזמן הגלות מצרים הנה כתי' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת, משם דוקא דהיינו מסט"א, וכמ"ש קראו שם פרעה¹⁵ מלך מצרי', כי אלקי' יכולי' למצא בכל מקום. וביאור ענין משם זהו ע"ד שארז"ל על ר"ע כשראה כרך גדול של רומי שחק ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, והיינו שאנו רואי' שעוברי רצונו מקבלי' השפעתם יתירה שלא לפ"ע מעשיהם כלל, ומאין נשפע להם שפע וחיות להיות בהם חיות וקיום מרצונו ית', שהרי רצונו ית' הוא המחי' אותם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, אך ע"ז אמרו כמה ארך אפים לפניו¹⁶ שמבחי' ארך אפים נמשך ונשתלשל ממדרגו' העליונו' דרך נפילה להחיות העובדי כוכבי' אף שהם עוברי רצונו, וזהו אם לעוברי רצונו כך שהם מקבלי' מבחי' רצה"ע שלמעלה מן השכל לעושי רצונו עאכו"כ שיקבלו מבחי' רצה"ע שהוא למעלה מעלה מגדר עלמין שלא בבחי' ירידות והשתלשלות המדרגו' בבחי' חכ' ומדות אלא בבחי' פנימי' סנקודת הלב שהוא בחי' תשו"ע שקדמה לעולם, וזהו כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, שתחילה צ"ל בכל לבבך ובכל נפשך אהבה שע"פ טעם ודעת וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך כו', וכן בענין המצות הנה נודע כי אהוי"ר הם שרש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, וזהו עשה רצונו כרצונך שהרי התומ"צ נתלבשו בדברי' גשמיים והם יכולי' להיות נעשים כרצונך שע"פ טו"ד כו' ועי"ז הקב"ה נותן לנו כח ועוז שיעשה רצונינו כרצונו בלי גבול שזהו בחי' בכל מאדך רעו"ד, והיינו שיהפוך לבו מן הקצה אל הקצה ואהתפכא חשוכא לנהורא על ידי בחי' רעו"ד זו למאוס בחיי עוה"ז ותענוגי' ולימשך לבו ונפשו לדבקה בו ית'.

והנה כ"ז ע"ד משל הסוחר שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד, כך הנשמה אע"פ שמוציאה כסף וזהב שהוא בחי' אוי"ר הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונה"ב, הנה עי"ז יש לה יתרון בבחי' רעו"ד כרשפי אש מן ההיפוך. וזהו וחם הוא אבי כנען בזקף גדול שחמימות רשפי אש ושלהבת העולה מאלי' מן ההיפוך הוא העושה בחי' כנען לסוחר כנ"ל, כמ"ש טעמה כי טוב סחרה (והנה בחי' רעו"ד זו הוא בחי' החופה לפי שאהבה מאיר בבחי' מקיף על הנפש שאין כלי הנפש יכולה להכיל את אהבה זו, ואח"כ ביום חתונתו זו מ"ת שע"י התורה נעשה בחי' היחוד שהוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא כו'). וזהו מ"ש הקל קול יעקב¹⁷ קלא קדמאה חסר וי"ו שהוא בחי' קלא דלא אשתמע וקול בתראה מלא וי"ו שהוא בחי' המשכה כמשל הקול המחבר וממשיך מצפוני כוונת הלב לבוא לידי גילוי בדבור, וכך התורה הוא בחי' ח"ע בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, שהרי טעמי המצות לא נתגלו להיות בהתגלות רב להבין כל עמקי סודותי' בפרטי פרטיות, ונמשכת לבחי' גילוי ע"י התלבשותה בדברי' גשמי' סדר זרעי' מועד כו', והוא בחי' קול והמשכה של יעקב יו"ד עקב דהיינו מבחי' יו"ד שהוא ח"ע להיות נמשך עד עקב והוא העשי', אך כדי שיהי' האדם כלי ומכון שיהי' ח"ע שורה ומתגלה בו בעסק התורה צ"ל תחלה בבחי' ביטול בבחי' רעו"ד שהוא בחי' חופה והוא בחי' קלא דלא אשתמע דרוח אמשיך רוח להיות אור ה' שורה ומתגלה בו להיות חכ' ה' בקרבו בהתגלות וחב"ד שבנפשו בטלי' וטפלי' אליו וה"ע אתדבקות רוחא ברוחא.

[סיום המאמר נמצא לקמן ע' פא פיסקא: וזהו וישב יעקב, ואילך]