ואהבת כו' (ג)

עאואהבת כו' (ג)

בס"ד. (ש"פ ויחי, ט"ל).

חופה (ואח"כ) קדושין כו' צדיקים ובעלי תשובה

[ויחי]

ואהבת כו'¹ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, הנה בפי' ואהבת יש ב' פי', הא' ל' ציווי, והב' לשון הבטחה, שסופך לבוא לידי אהבה כו', ועל פי' הא' ל' ציווי הקשו האיך שייך ציווי על אהבה² הלא היא מדה שבלב, והתירוץ ע"ז הוא שהציווי הוא על ההתבוננות שכאשר מתבונן בפסוק שמע כו' איך שה' אלקינו הוא ה' אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם וכאמרז"ל כד אמליכתי' כו' עי"ז ממילא יבוא לידי אהבה. ולכאו' אינו מובן למה בא הציווי כ"כ או ההבטחה שסופך לבוא כו' הלא הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שנת' בד"ה אריב"ל³ שפי' וענין העמידה ז"ע תוקף ביטולה באהוי"ר ע"ש, וה"ה רגילה בזה, ולמה צריכי' ציווי כ"כ ע"ז, וכ"ש ענין ההבטחה שסופך לבוא לידי אהבה.

אך הענין הוא שנת' שם בענין טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, זהב וכסף זהו יראה ואהבה שהיתה הנשמה רגילה שזהו פי' אלפי ל' לימוד כו' עם היות שמתמעטים ע"י התלבשותה בגוף עכ"ז טוב לי תורת פיך, שעי"ז באה לאשתאבא בגופא דמלכא, ע"ש בענין בדומה לו, עתידי' שיקראו ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי', שי"ל שזהו עוד יותר ממה שהקב"ה קרא ליעקב אל, שהוא נהירא דחכמתא, ל"א נתיבות חכמה שזה הי' קודם מ"ת, והמצות שקיימו האבות ריחות היו כאמרם עבז"ל במד"ר שה"ש, אבל ע"י מ"ת, שנת' במ"א שגם על פנימיות התורה שיתגלה לע"ל הכל נכלל במ"ת⁴ כו', ומה שעתידי' שיקראו הוי' היינו כמ"ש ה' בחכ' שזהו כל הל"ב נתיבות, וי"ל שזהו כמ"ש במ"א שמוחין דאבא הם למעלה מהשתלשלות⁵ כו'.

וביאור הענין איך ע"י תומ"צ⁶ תהי' הנשמה מתאחדת באוא"ס ממש, הענין הוא דהנה תורה נק' ביום חתונתו, והנה חתונה צריך מתחלה בחי' חופה, וע"י החופה עי"ז יכול להיות אח"כ היחוד, וזהו מ"ש מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין, והקשה בהרא"ש למה מזכירין חופה בברכת אירוסין, הלא כשהיו מברכין ברכת אירוסין בזמן שנהגו לארס תחילה לא הי' חופה כלל, ול"ל להזכיר דבר שא"צ, ותירצו שזהו בכדי להזכירו שלא ברכת האירוסין מתיר כ"א החופה שבשעת הנשואין דוקא כו'. אמנם עדיין אינו מובן מדוע אינם מזכירי' בברכת נשואין ענין החופה שאז הוא דבר בעתו גם למנהגיהם שהיו מארסין תחלה ואח"כ חופה ונשואין, ולמה הקדימו להזכיר בברכת אירוסין שא"צ לחופה כלל שההיתר הוא ע"י חופה דוקא, ובנשואין עצמם לא תיקנו להזכיר, עד שגם אצלינו שאירוסין ונשואין הם ביחד לא זזה ממקומה כו', אם לא שנא' שיש שייכות להזכיר ענין החופה בשעת אירוסין דוקא. וע"פ פשוט נשאר הנוסח גם אצלינו כן הגם שאירוסין ונשואין הם ביחד, מפני אולי יקרה שיהיו אירוסין תחילה צריכי' להזכירו שההיתר הוא ע"י החופה דוקא כתירוץ הרא"ש. אמנם יש עוד טעם מה שתיקנו להזכיר חופה בברכת אירוסין הגם כי עיקר החופה היא שייכה לנשואין דוקא כו'.

והענין הוא כנודע שענין האירוסין הוא בחי' מקיף שמקדשה בטבעת ואומר לה הרי את מקודשת כו', שהטבעת הנה רק בחי' מקיף שממשיך לה חיות מועט להיות מקודשת לשון הפרשה לו כו', וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה בפ' הברכה⁷, אמנם נשואין הוא בחי' השפעה פנימי' להוליד בדומה לו, וכמ"ש מזה בביאור מאה"ז ע"פ לא טוב היות האדם לבדו (הלשון שלא נדפס)⁸, בביאור ענין ההבדל שבין זווג נשיקין כו' לענין זיווג גופני דזו"נ להוליד נשמות ע"ש, רק עגשבחי' מקיף דטבעת זהו המקיף שהחתן משפיע להכלה מקיף פרטי לקדשה, פי' הפשוט להפרישה לו, וגם לפי פי' לקדשה ע"ד שנת' בענין ברכת המצות⁹ אשר קדשנו בקדש העליון להיות בחי' ואנשי קדש כו' זהו ג"כ מקיף פרטי להעלותה, וכמארז"ל עולה עמו, ע"ד הקדשת הקרבן, ונדירת דבר הנדור שצריך להוציא בשפתיו דוקא שעקימת שפתים הוי מעשה, ובאירוסין הוא גם במעשה בפו"מ בלבישת הטבעת כו'. אמנם כ"ז הוא בחי' אירוסין לבד, אמנם בכדי שיהי' ענין בחי' נשואין בחי' יחוד פנימי' א"א בלא חופה שזהו המקיף כללי המקיף חו"כ ביחד דוקא, כי כדי שיהי' נמשך השפעה פנימיות צ"ל נמשך תחלה גם בבחי' חתן. והענין הוא, שבחי' אירוסין זהו מה שהחתן משפיע להכלה מבחי' נובלות חכ' שלמעלה תו' שזהו הארה בעלמא וכמו מ"ט אמר קרא שזהו מבחי' רמזים ואותיות לבד וכמו וא"ו דוכי ישאל מזה נלקח כל פרק השואל כו', אמנם בכדי שיומשך שפע פנימיות החכ' שזהו שרשו מבחי' מו"ס שלמעלה מחכ' סתם שזהו לא יש גם בבחי' חתן לזה צריכי' שניהם להתעלות תחת בחי' מקיף החופה שזהו מבחי' ישת חשך סתרו בחי' כתר ומשם נמשך להחתן בחי' פנימיות החכ' שיוכל להשפיע להכלה בחי' תושבע"פ להוליד בדומה לו כו', כמ"ש מזה בד"ה תורה צוה וביאורו בפ' הברכה¹⁰.

וענין בחי' חופה בעבודה זהו ענין תשובה שאע"פ שנת"ל שירידת הנשמה הוא בשביל תורה, הנה באמת ענין ירידת הנשמה הוא בשביל תשובה ג"כ, דהנה הנשמה קודם שירדה לעוה"ז היתה במדריגת צדיקי', פי' שכמו קריאת שם צדיק בהתלבשות הנשמה בגוף יקרא למי שמקיים תומ"צ כמ"ש מזה בד"ה מי יתנך כאח לי שלא נדפס ובהביאורי' באורך¹¹, ובקצרה לפי שכלליות כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' לכן המקיים נק' בשם צדיק, ועוי"ל לפי שעל מצות שלנו נצטוינו לברך אשר קדשנו במצותיו, והיינו מפני שעי"ז ממשיכי' בחי' מצותיו שיהי' הקב"ה מניח תפילין המשכת מוחין לז"א, וכדומה בכל המצות, ולמעלה כתי' כל מצותיך צדק שבאמת זהו צדקה לבד כי מאי איכפת לי' אם שוחט מן העורף כו' אלא שזהו בדרך צדקה להחיות רוח שפלי' שקמי' כל העולמות עליוני' הם שפלי' כו' כמ"ש במ"א באורך¹², ועש"ז נק' המקיים תומ"צ בשם צדיק וכתי' ועמך כולם צדיקי' כו', כן עד"ז הנשמה כמו שהיא למעלה כשעומדת לפניו ית' וכמשנ"ת לעיל בד"ה אריב"ל¹³ שענין העמידה זהו בחי' ביטולה בבחי' אהוי"ר, ה"ה אז במדרגת הצדיקי' היינו כמו בהתלבשותה בגוף כשמקיימת המוטל עלי' נק' עדבשם צדיק, כן קודם התלבשותה ה"ה במדריגת צדיק בשם המושאל ע"ש שמקיימת עמידתה כו', אבל אח"כ נעשה בחי' בע"ת, ע"ד מ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה כו', דהנה ארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ואם הפי' תשובה הוא על חטא ועון מהו יפה כ"כ הלא משביעין אותו תהי צדיק, שלא יצטרך לתשובה, אלא שבאמת אין הפי' תשובה על עוונות דוקא, אלא הפי' תשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב¹⁴ אל האלקי' אשר נתנה, דהיינו החזרת פב"פ, דהנה אם אדם נמשך אחר גשמי' הוא בחי' רחוק מאלקות וכמו למשל ב' בנ"א שהם עומדים אחור באחור אף שעומדי' מקרוב מ"מ כיון שהם אחור באחור נקראי' רחוקי', אבל כשהם עומדי' פב"פ נקראי' קרובים, וכמ"כ למעלה בעבודה הנה שכשאדם נמשך אחר גשמי' אף שהוא סור מרע ועשה טוב מ"מ כיון שהוא בבחי' חיצוני' נק' רחוק וכמ"ש כי פנו אלי עורף¹⁵ ולא פנים אף שפנו אלי הוא רק בבחי' עורף, אבל תשובה היא החזרת פב"פ שהוא בחי' אהבה בבחי' רעו"ד דהיינו אהבה דבכל מאדך שהוא בלי גבול ממש.

והנה כדי לבוא לבחי' אהבה זו בבחי' רעו"ד זהו דוקא למטה, כי הנשמות למעלה אף שהי' להם אוי"ר בהתגלות מ"מ הוא רק בחי' בכל לבבך ובכל נפשך שאהבה זו מתלבשת בכלי הנפש, משא"כ אהבה דכל מאדך זהו דוקא למטה מבחי' העלם והסתר הגוף דוקא, כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, וכמשל המים כשסותמין אותה מתגברת הילוכה כמ"ש במ"א בד"ה רפאני ה'¹⁶ וארפא, ונמצא שאע"פ שיש לה גרעון באהוי"ר טבעיות שבחיצוני' הלב הגלוי' מ"מ יהי' לה יתרון בבחי' רעו"ד בנקודת פנימי' הלב כיתרון האור הבא מן החשך.

ועפ"ז יובן מה שבא הציווי על ההתבוננות שמפני שנתלבשה בגוף ונה"ב הנה בכדי שתבוא לבחי' אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך צריכה ג"כ התבוננות ויגיעה כו', והעיקר הוא בחי' בכל מאדך שזהו בחי' החופה שע"ז הוא ההבטחה שסופך לבוא לידי אהבה כו'.