שיחה ו
313שיחה ו
משיחות ח''י אלול ה'תשלייט.
1 לקו"ד כרך א לד,
א. כרך ג תעג, ב.
2) ראה לקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים. ל"ת להאריז"ל עה"פ (תצא כא, יג) ובכתה גו' ירח ימים (וראה גם אוה"ת נ"ך כרך ב ס"ע א'נ ובשוה'ג שם). טואו"ח ר"ס תקפא. סה"מ אידיש ע' 75. ובכ"מ.
3) סה"ש תש"ג ע' דד1.
6 כולל -- עבודת התשובה, שע"י התשובה המעשים דהג' קוין הם בשלימות -- ,טובים ומאירים" (לקו"ת שמע"צ פה, א).
וכללות עבודה הנ"ל צ'ל חדורה בהמחשבה
6 ובפרט שבר"ה נתוסף בהענין דברה"ע (ועד ש,יורד אור חדש עליון יותר שלא הי" מאיר עדיין מימי עולם" (אגה"ק סוסי"ד)) -- ולכן ההכנה לזה הוא ע'י הוספה בהענינים שעליהם ,העולם עומד* (נוסף על התיקון והשלימות בעמידת העולם דשנה העברה).
7 לקו"ש ח"ט ע' 297 ואילך. לעיל עי 177. ועוד.
8 וגם עבודת התשובה וענין הגאולה (כנ"ל בהע' 4) מרומזים בהר"ת ד,אלול":
,אלול" ר"ת ,(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)* (בעה"ט עה"פ נצבים ל, ו ב"ח או"ח סתקפ"א ד"ה והעבירו) -- עבודת התשובה, ו,אלול" רית ,לה' ויאמרו לאמר אשירה" (פע"ח שער ר"ה פ'א), שזה כולל ה,שיר חדש" דלע"ל, כמרז"ל (סנהדרין צא, ב. מכילתא עה"פ בשלח טו, א) ,שר לא נאמר אלא ישיר כו'".
9 ל"ת ושעה"פ להאריז"ל עה"פ משפטים בא, יג. פע'יח שער ר"ה פ"א, 31464 לקוטי
- השנה. הבטלה- מעבודת. האדמה- מוכנת -
לעבודתו .. שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה 29
ד. עד"ז בנוגע צו קו העבודה - עבודת התפלה:
315בערשטער ,וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים"?
3166 לקוטי
- שוש :לי שאגבה - אותם --כל- - זמן"7 317(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 313
- 1. והרצון ותשוקה וכו' לענין הגאולה -- דמאחר ש,במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא", הרי עי"ז עבודתו היא בתכלית השלימות, מעין השלימות דלע"ל -- ,כמצות רצונך" (ראה תו"ח ויחי צה, א. צו, ג-ד. וככה תרל"ז פיז ואילך).
- 5. אבות פ"א מ"ב.
- 0. משפטים שם.
- 1. מכות י, א
- 2. ובפרט שבר"*ח אלול ,עלה (משה) להר לקבל לוחות אחרונות" (טור שם -- מפרדר"א פמיו), שמזה מובן שבחודש אלול צ"ל הוספה מיוחדת בלימוד התורה (וראה שיחת מוצאי ש"פ ראה, מבה"ח אלול תשל"ט).
- 3. אבודרהם סדר תפלת ר"ה. פע'ח שם. שעה"פ עה"פ שה"ש ו, ג.
עמוד 314
- 4. שהיש שם.
- 5. ראה ברכי יוסף או"ח סתקפ'א ס"ו (הובא באלף למטה למט"א סתקפ"א סקט"ו), שגם אלו שתמיד עסוקים בגופי הלכות וחיבורים, הנה בחודש אלול היו מניחים קצת לימודם, ומוסיפים בתפלה ובתחנונים.
- 6. ספר ערוגת הבושם בשם ס' אמרכל.
- 1. אסתר ט, כב.
- 8. ראה פר"ח סו"ס תקפא: ונוהג אני לשלוח מנות לעגיים ערב ריה כדכתיב .. ושלחו מנות לאין נכון לו. וראה בארוכה לקו"ש חי"ד ע' 369 ואילך.
- 9. בהר כה, ב-ד,
- 20. ספורנו עה"פ שם.
- 21. ראה טנהדרין צט, א. תניא פ'א.
- 9. שיחות
- 2. פרש"י עה"פ שם, ב. וראה לקו"ש חא עי 3 ואילך.
- 3. יל"ש ר"פ ויקהל.
- 4. שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"גי
- 5. שביעית פ"ב מ"ו. רמבים הל' שמיטה ויובל פי'ג הי'א.
- 6. ראה ירושלמי שבת פט"ו ה'ג. הובא בספר היראה לרבינו יונה אות שיט. וראה תו"א הוספות קיג, אזב, סידור רצז, ד. ובב"מ.
עמוד 315
- 1. נדרים פא, א. ב"מ פה, ריש עיב.
- 8. ראה ר"י -- הובא בר"ן לנדרים שם. שו"ע אדה'ז או"ח ריס מז. ב"ח או"ח סמיז.
- 9. ויצא ל, ח. וראה פרש"י עהיפ.
- 0. כלים פ'ג מיה. וראה סה"מ תש"ט ע' 79 בהערה.
- 1. תו"א תרומה עט, סעיד.
- 2. בהר שם, כא.
- 3. יבמות סא, רע'א.
- 4. של"ה כ, ב. שא, ב. ובכ"מ.
- 9. שיחות 25
- 5. לקו"ש חי"ד שם.
- 6. רמ"א או"ח ר"ס תכט. שו"ע אדה'ז שם ס"ה.
- 7. כי ,מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה" (פסיז עה"פ שמות ג, ו. וראה סוטה ח, ב. ט, ב).
- 8. להעיר מהשייכות המיוחדת דנשי ובנות ישראל לר"ה, שענינו בנין המלכות (ולשבת ולשמיטה -- ספי' המלכות).
- 9. ספ'א
- 0. תענית כג, ב. כתובות סז, ב.
עמוד 316
- 1. און האָבן א כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, ביז צו -- שנת גאולה, גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
- 2. . . -
- 1. להעיר מאוה"ת עה"פ שמות א, א (עמוד א, ד, ה
- 2. באיכ,ט
- 3. ישעי" לה, י. נא, יא.
- 4. עקב יא, יב.
- 5. חו"מ הל' הלואה סעיף לו.
- 6. שם סעיף לה.
- 9. ח"י אלול תשל"ט
- 10. שיחות
- 11. שארצה".
- 7. ולא רק (ש,ייש יחמיר) לעצמו".
- 8. נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 355:
עמוד 317
- 9. ע"ז לה, א וברש"י שם.
- 2. ח"י אלול תשל"ט
- 0. דיש לחלק מבדיקת חמץ -- דכאן הנוסת ,הריני מוסר . . החובות'. ובפרט שגם בבדיקת חמץ נתפשט המנהג להניח פתיתי חמץ (שו"ע או"ח סו"ס תלב).
- 1. ראה טו, ד.
- 2. שהוא גם לעשירים (סוכה מט, ב).
- 3. עד מ"ש במדרש (תנחומא משפטים טו) ד,תלוה את עמי* הוא בכדי לתרץ ,חסד ואמת מן ינצרוהו". וראה סה"מ תרכ"ז ע' שצט ואילך. סה"מ קונטרסים ח*א קיח, א ואילך.
- 7. [
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
משנה שביעית ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע. או הבריך. או הרכיב יעקור. רבי יהודה אומר. כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים. שוב אינה קולטת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים. לשתי שבתות:
תלמוד ירושלמי שבת ט״ו - הטקסט מספריא
משנה: אֵילּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָיבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָיב עַל קִשֻּׁרָן כָּךְ הוּא חַיַיב עַל הֶתֵּירָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְיָדוֹ אַחַת אֵין חַיָיבִין עָלָיו:
הלכה: אֵילּוּ קְשָׁרִים כול׳. מַה קְשִׁירָה הָיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נוֹסְעִין וְחוֹנִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהִיא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַמָּקוֹם שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָמְדוּ. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַיָיטָא אוֹמָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רֵישֶׁיהָ. וְהֵיְידָא אָמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָמְדוּ. מַה טַעַם. אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵהּ וּמְעִיל לֵהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָא. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִיָימֶת.
תַּנֵּי רִבּי הוֹשַׁעְיָא. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּיָיא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.
משנה: וְיֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָיבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מַפְתְּחֵי חַלּוּקָהּ וְחוּטֵי סְבָכָה שֶׁל פַּסִיקְיָא וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן וּקְדֵירָה שֶׁל בָּשָׂר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר קוֹשְׁרִין לִפְנֵי בְהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא. קוֹשְׁרִין דְּלִי בַּפַּסִיקְיָא אֲבָל לֹא בַחֶבֶל וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. כְּלָל אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָימָא אֵין חַיָיבִין עָלָיו:
הלכה: ב׳. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. בְּמַפְתִּחַ אִימְרָא שֶׁהוּא מַדְבִּיקוֹ לַחַלּוּק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בָּמִפְתַּח חַלּוּק שֶׁהוּא עָשׂוּי כְמִין שְׁנֵי דַפִּין. נִשְׁמְטוּ רְצוּעוֹת מִנְעַל וְסַנְדָּל נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר. חוֹטְמוֹ שֶׁנִּשְׁמַט. אִית תַּנֵָּיי תַנֵּי. מוּתָּר לְהַחֲזִיר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אָסוּר לְהַחֲזִיר. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶקֶב אֶחָד. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי נְקָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶהּ כְּמָאן דְּאָמַר. כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי נְקָבִים. מָהוּ כְדוֹן. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. בְּרָפִין. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. בָּאֲפּוּצִים.
מַה חוֹלְקִין עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מִן מַה דְתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין בּוֹ וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. הַדַא אָמְרָה. אֵין חוֹלְקִין עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּחֶבֶל שָׁחוּל הִיא מַתְנִיתָא. חֶבֶל שֶׁהוּא מְשׁוּחַל.
בַּפַּסִיקְיָא אֲבָל לֹא בַחֶבֶל. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הָא רַבָּנִן לֹא. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן קַדְמִיָיתָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה תַּנִּינְן אוֹף הָדָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. כְּלָל אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְקַיָימָא אֵין חַיָיבִין עָלָיו רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כֵּינִי מַתְנִיתַא. כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְקַיָימָא וְהוּא לְשָׁעָה אֵין חַיָיבִין עָלָיו.
משנה: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת. חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵיבִין לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין לַשַּׁבָּת:
הלכה: ג׳. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי. קִיפּוּל בִּשְׁנַיִם אָסוּר. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אֵין מְקַפְּלִין בָּשַּׁבָּת בִּשְׁנַיִם. וְהָהֵן דִּמְקַפֵּל עַל סִיפְסְלָה כְּמָאן דְּאִינּוּן תְּרֵין. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. לֹא נִיתְנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֶלָּא לָאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָיה. עַל יְדֵי שֶׁהַפֶּה זֶה (טְרִיח) [מֵרִיחַ] הִתִּירוּ לוֹ לַעֲסוֹק בָּהֶן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. לֹא נִיתְנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֶלָּא לַעֲסוֹק בָּהֶן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. מַתְנִיתַא מְסַיָיעָה בֵּין לָדֵין בֵּין לָדֵין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אוֹ יוֹשֵׁב וְעוֹסֶק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שַׁבָּת הִוא לַיי. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר. עֲצֶרֶת לַיי אֱלֹהֶיךָ. הָא כֵיצַד. תֵּן חֶלֶק לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְחֶלֶק לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתוֹת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שַׁבָּת לַיי. שְׁבוֹת כַּיי. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁבַת מִמַּאֲמַר. אַף אַתָּ שְׁבוֹת מִמַּאֲמַר.
מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּצָא לְטַיֵיל בְּכַרְמוֹ בַשַּׁבָּת וְרָאָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת וְחָשַׁב לְגַדְּרוֹ בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר. הוֹאִיל וְחָשַׁבְתִּי לְגַדְּרָהּ אֵינִי גוֹדְרָהּ עוֹלָמִית. מַה פָעַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זִימֵּן לוֹ סוּכָּה אַחַת שֶׁל נַצְפָּה וְעָלַת לְתוֹכָהּ וּגְדַרְתָּהּ. מִמֶּנָּה הָיָה נִיזּוֹן וּמִמֶּנָּה הָיָה מִתְפַּרְנֵס כָּל יָמָיו.
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. מִדּוֹחַק הִתִּירוּ לִשְׁאוֹל שָׁלוֹם בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כַּד הֲוָה חֲמֵי לְאִימֵּיהּ מִשְׁתַּעְיָא סַגִּין הֲוָה אֲמַר לָהּ. אִימָּא. שׁוּבְתָא הִיא. תַּנֵּי. אָסוּר לִתבוֹעַ צְרָכָיו בַּשַּׁבָּת. רִבִּי זְעוּרָה שְׁאַל לְרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. מָהוּ מֵימַר. רְעֵינוּ פַּרְנְסֵינוּ. אֲמַר לֵיהּ. טוּפּוֹס בְרָכוֹת כָּךְ הֵן.
תַּנֵּי. מַדִּיחִין כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּיִין מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁחֲרִית מִשַּׁחֲרִית לַחֲצוֹת וּמֵחֲצוֹת לְמִנְחָה. מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלַה אָסוּר. וּבְכוֹסוֹת מוּתָּר. שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָיה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִיָיה בַּר אַשִּׁי. אִשָּׁה פִיקַּחַת מַדִּיחָה כוֹס כָּאן קָעָרָה כָאן תַּמְחוּי כָאן. נִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת בֵּיתָהּ בַּשַּׁבָּת.
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֵין תוֹקְעִין. לְאַחַר שַׁבָּת אֵין מַבְדִּילִין. מַה. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמַעֵאל מַבְדִּיל. שֶׁכֵּן חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ כְּרִבִּי יִשְׁמַעֵאל לֹא יַבְדִּיל. כְּלוּם הוּא מַבְדִּיל אֶלָּא לְהַתִּיר לוֹ דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ. אִילּוּ הִקְטִיר חֶלְבֵי שַׁבַּת בַּשַּׁבָּת שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְיַבְדִּיל. שֶׁכָּךְ הוּא מַתִּיר לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לֹא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. וְיַבְדִּיל מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מַה נַפְשָׁךְ. כּוֹס אֵין כָּאן. נֵר אֵין כָּאן. בַּמֶּה הוּא מַבְדִּיל. אָמַר רִבִּי אָבוּן. בִּתְפִילָּה.
מדרש תנחומא, משפטים ט״ו - הטקסט מספריא
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא, מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ (משלי יט, יז). מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל, כִּבְיָכוֹל לַה' הוּא מַלְוֶה. וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חָמָא אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן: מַהוּ וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ. יָכוֹל נָתַן פְּרוּטָה לְעָנִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֶּם לוֹ. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַפְשׁוֹ שֶׁל עָנִי הָיְתָה מְפַרְכֶּסֶת לָצֵאת מִן הָרָעָב וְנָתַתָּ לוֹ פְּרוּטָה וְהֶחֱיֵיתָ אוֹתוֹ. חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ. לְמָחָר בִּנְךָ אוֹ בִּתְּךָ בָּאִין לִידֵי חֹלִי וְלִידֵי מִיתָה, וְאֶזְכֹּר אֲנִי לָהֶם אֶת הַמִּצְוָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם הֶעָנִי וּמַצִּיל אֲנִי אוֹתָם מִן הַמִּיתָה. הֱוֵי, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְךָ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דַיְּךָ שֶׁנִּקְרֵאתָ מַלְוֶה לִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אַתָּה עִמִּי, תִּזְכֶּה לִמְחִצָּתִי.
אַתְּ מוֹצֵא, עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עָלָיו בְּמִשְׁפָּט לוֹמַר הֵיאַךְ יוֹצֵא מִשְׁפָּטוֹ. לְמִי שֶׁהוּא גּוֹנֵב וּלְמִי שֶׁהוּא נוֹאֵף וּלְמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עֲבֵרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עָלָיו בְּמִשְׁפָּט. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי אַחְאָב, שֶׁאָמַר מִיכָה: רָאִיתִי אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו וְגוֹ' (מלכים א כב, יט). וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָן? וְהָא כְּתִיב: יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' וְגוֹ' (שמות טו, ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: יְמִי ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל (תהלים קיח, טז). וּמַה הוּא מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ? אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁמְּלַמְּדִין זְכוּת נִקְרְאוּ מִימִינוֹ, וְאֵלּוּ שֶׁמְּלַמְּדִין חוֹבָה נִקְרְאוּ מִשְּׂמֹאלוֹ.
וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד (מלכים א כב, כ). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶם בַּדִּין. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנוּ (מלכים א כב, כ, כא) אָמַר לוֹ: יוֹדֵעַ אַתָּה אַחֲרָיו עֲבֵרָה. אָמַר לוֹ: הֵן. הִתְחִיל נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּדִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. אֲבָל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּדִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה (יחזקאל יח, יג). פּוֹסֵק אֶת דִּינוֹ מִיָּד, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: אֵת כָּל הַתֹּעֲבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ (יחזקאל יח, יג), לֹא יִחְיֶה. לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה.
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם לְמַעֲשֶׂה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָדָם שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם אוֹ רִבּוֹא אוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי אֶת שֶׁלִּי, וְאוֹמֵר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, מִיָּד עוֹשִׂין מְרִיבָה וּמְבַזִּין זֶה אֶת זֶה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. אַתְּ מוֹצֵא בַּקַּיִץ שֶׁהַיּוֹם לֹוֶה מִן הַלַּיְלָה מִתְּקוּפַת טֵבֵת עַד תְּקוּפַת תַּמּוּז, וּמִתְּקוּפַת תַּמּוּז עַד תְּקוּפַת טֵבֵת הַלַּיְלָה לֹוֶה מִן הַיּוֹם, אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם (תהלים יט, ד). לְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, לֹא תִנְהַג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, שֶׁהוּא עִמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי, עִמָּךְ. אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, מִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת.
אָמַר רַב נַחְמָן בְּרַבִּי: רְאֵה מַה כְּתִיב: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל (דברים טו, י). כִּי בַּעֲבוּר אוֹ לְמַעַן אוֹ בִּשְׁבִיל אוֹ תַּחַת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא בִּגְלַל. אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךָ עָשִׁיר וְאוֹתוֹ עָנִי, אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לוֹ, אֲנִי הוֹפֵךְ אֶת הַגַּלְגַּל וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ עָנִי וְאוֹתוֹ עָשִׁיר. לָמָּה? כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תהלים עה, ח).
אָמַר רַבִּי שִׁילָא: בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב: לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (דברים טו, ז). מַה הוּא מֵאָחִיךָ, לָא כְּתִיב מֵעָנִי אֶלָּא מֵאָחִיךָ, שֶׁשְּׁנֵיכֶם שָׁוִים. וְאַל תִּגְרֹם לְעַצְמְךָ שֶׁתֵּעָשֶׂה כְּמוֹתוֹ. מֵאָחִיךָ, לָשׁוֹן יְוָנִית הוּא. לְפִיכָךְ, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: כְּשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ לְבֵיתוֹ בָּשָׂר אוֹ יָרָק אוֹ כָּל דָּבָר, הָיָה אוֹמֵר לִבְנֵי בֵּיתוֹ: הַפְרִישׁוּ לַעֲנִיִּים חֶלְקָם, שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי לָכֶם אֶלָּא לִטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר וְלַעֲנִיִּים חֲצִי לִטְרָא. שֶׁהָיָה מְקַיֵּם, בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת וְגוֹ' (קהלת ז, יד). בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב, בִּגְמִילוּת חֲסָדִים שֶׁתַּעֲשֶׂה עִם הָעֲנִיִּים. וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, לְפִי שֶׁאֵינְךָ רָחוֹק מִן הָעֲנִיּוּת, שֶׁאֵין לְךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִן הָעֲנִיּוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 289 לקו"ש חכ"ד ע' 316
תורת מנחם 1
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ד ע' 314
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- חושן משפט ‹ הלכות הלואה ‹ דיני הלואה ובו מ' סעיפים: ‹ לה לקו"ש חכ"ד ע' 316
- חושן משפט ‹ הלכות הלואה ‹ דיני הלואה ובו מ' סעיפים: ‹ לו לקו"ש חכ"ד ע' 316

