שיחה ז
318שיחה ז
2588 לקוטי
א. [לפני התפלה ,נאָפּאָליאָנ'ס מארש"י.
אחרי התפלה ניגנו כמה ניגונים, ואח"כ אמרו את הי"ב פסוקים ומאמרי חז"ל:].
אוןז ווי דערמאָנט שוין ביי פריער- 319(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
320(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
321(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
322(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
323זאֶל מען געבן אין ,יונייטעד-סטייט'ס" אַ ,דיים', אין ארץ ישראל -- עשר אגורות, ועד"ז בכל מדינה ומדינה לויט מטבע שלה -- 324(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
325(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
326במהרה בימינו ממש, גאֶר אינגיכן, אין די איצטיקע טעג ממש.
327(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3288 לקוטי 329[אמרו (עוה"פ) את הפסוקים שמע ישראל גו', בראשית ברא גו
כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן להמדריכים ולהמדריכות שיחיו מטבעות של עשר סענט לחלק לכל אחד ואחת מהילדים והילדות שיחיו שתי מטבעות: א' לתת לצדקה, והב' -- לעשות בה כטוב בעיניהם.
ניגנו הניגון ,ופרצת"].
₪725(
הערות
עמוד 318
- 1. שיחות
- 2. שיחה להתלמידים ולהתלמידות שיחיו -- בבית הכנסת, אחרי תפלת מנחה - יוס די, כ''ח תשרי ה'תשמ''א.
- 1. ס' הניגונים ח"א ע' 142 (ניגון מס' 170 תקליט ,ניח"ח* מס' 2 (ניגון 7).
- 2. נדפסו בחוברת ,י"ב פסוקים ומאמרי חז"ל" (ברוקלין, ה'תשליו).
- 3. בא יב, מא.
- 4. הושע יא, א. עייז ד"ה זה, שמח"ת תרס"ו (נדפס בהמשך תרס"ו ע' תקנ ואילך).
- 5. ירמי' לא, כ.
- 8. *=) לדיעה אחת -- ב"ר פצ"ד, ט. וכיה בכמה מפרשי התורה (רשבים ויגש מו, כו. ועוד).
- 66. סוטה יב, א. ב"יב קכ, רע'א. קכג, ריש ע'ב. פרש"י עה"פ ויגש מו, טו. פינחס כו, נט. ובב"מ.
- 6. לדיעה שני" -- ב"ב וביר שם. פרש"י עה"ת ויגש מו, כו. במדבר ג, טו. פינחס שם.
- 7. שמות א, ה.
- 8. האזינו לב, ח.
- 9. פרשיי שם.
- 6. דאלו ואלו דא"ח.
עמוד 319
- 0. ראה ב"ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב. ובכ"מ.
- 1. סוטה יא, ב. שמו"ר פ"א, יב.
- 2. מיכה ז, טו.
- 3. כנלמד מהסיפור אודות יוכבד -- שהיא השלימה ע' נפש (מקומות שבהערה *6).
- 4. דשעת צלותא שעת קרבא (לקו"ת ר"פ תצא בשם הזהר).
- 5. שהיא תבלין ליצה"ר (קידושין ל, ב). - החילוק דמלחמה ע"י תפלה או תורה -- ראה סה"מ תרנ"ט ע' קנב ואילך. תש"ד ע' 83 ואילך. ובכ'מ.
- 7. ד', ב"ח תשרי תשמ"א
- 6. הלי ת"ת לאדה'ז פ"א ס"י. ושינ.
עמוד 320
- 320. לקוטי ד', כ"ח תשרי תשמ"א שיחות
- 2. אדהיז או"ח ס'א סיה (ובמהדו"ב שם ס"ו). סיזור זבטחה (ווי ערשט געזאָגט אין די י"ב אדה"ז לפני ,מודה אני').
- 8. ואתחנן ה ד.
- 9. ראה ספר המנהגים חב"ד ע' 59 הע' *12.
- 20. ראה ס' השיחות תשיה ע' 59.
עמוד 321
- 1. ממגילה ו, ב.
- 2. רפמא
- 3. ד', כ"ח תשרי תשמ"א
- 3. ויצא כח, יד.
- 4. ד' דגלים לד' רוחות העולם (במדבר ב, ב ואילך).
עמוד 322
- 5. כידוע שחסד גבורה ת*ת מלכות הם כנגד דרום צפון מזרח ומערב (פרדס שער ערה"כ בערכם. ביאורי הזהר לאדהאמ"צ פה, א. פו, א ואילך. אמרי בינה פתח השער פ"ב. ובכ"מ).
- 6. רחל היא במערב, ר"ת רחל מבכה על בניי (ל"ת להאריז"ל ירמי' לא, טו).
- 7. להעיר שלאה נקברה ביחד עם יעקב במערת המכפלה (ויחי מט, לא) ורחל בבית לחם (שם מח, ז) עיר ישי ודוד (ש"א טז, א. שם, יח. ובכ"מ); רחל ודוד -- שניהם רגל הד' של המרכבה -- מאורי אור א, פד. זח'א רמח, ב. ובכ"מ. וראה לקו"ש ח"ז ע' 301. ושינ.
- 4. ד', כ"ח תשרי תשמ"א
- 5. שיחות
עמוד 323
- 8. ששקולה כנגד כל המצוות (ביב ט, א).
- 9. תשא ל, יג.
- 3. ד', ב"ח תשרי תשמ"א
- 4. שיחות 3.
- 0. ר"פ נצבים. וראה לקו"ת שם (מזח"ב פב, א).
- 1. קדושים יט, יח.
עמוד 324
- 2. יתרו כ, יב. קדושים שם, ג. וראה פרש"י עה"פ קדושים שם.
- 2. ד', כ"ח תשרי תשמ"א
- 3. שיחות
- 3. תולדות כה, כז. וראה פרש"י עה"פ. מב"ר פס"ג, ה
- 4. תולדות שם.
- 5. בראשית א, טז.
עמוד 325
- 6. ראה חולין ס, ב. חדא"ג מהרש"א שם. ז3) משלי ו, כג.
- 2. ד', ב"ח תשרי תשמ"א
- 3. שיחות 5
- 8. תהלים פד, יב. 9 ,ונתן לנו את תורתו* -- וכל הנותן בעין יפה נותן (ב"ב נג, א).
עמוד 326
- 0. ישע" ס, יט
- 1. תהלים נו, יד (כפרש'י -- ממדרש תילים שם).
- 2. משלי כ, כז.
- 4. ד', כ"ח תשרי תשמ"א
- 5. שיחות
- 3. ל' הכתוב -- וילך לא, יב (בקשר למצות הקהל).
- 4. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
- 5. רמבים הל' מלכים ספי"א:
- 9. *) מכאן עד סו"ס כב -- הוא תרגום מרוסית.
עמוד 327
- 1. ד', כ"ח תשרוי תשמ"א
- 2. שיחות 207
- 6. ר"ה טז, סע"א.
עמוד 328
- 1. סעיף י"ב.
- 8. שיחת ל"ג בעומר: יום ה' פ' במדבר, ער"ח סיוז (נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 253-4); יום א' פי נשא ג' סיון - ה'תש"מ.
- 3. די, ב"ח תשרי תשמ"א
- 4. שיחות
עמוד 329
בראשית רבה צ״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה וגו' וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ וגו' (בראשית מו, כו כז), רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה כּוֹסוֹת וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ אַף שְׁלשָׁה וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָם שִׁבְעִים, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהִשְׁלִימָה מִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר יוֹכֶבֶד עִבּוּרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֵדָתָהּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כו, נט): וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד וגו', עַל פְּיָילֵי דְמִצְרַיִם נוֹלְדָה. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לָמוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת מוֹנֶה אֶת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כה, ג): לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ, חֲמִשָּׁה בִּפְרָט, וּבִכְלָלָן שִׁשָּׁה. אֶלָּא אַף (דברי הימים א כה, יז): שִׁמְעִי, מְנָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם עֲשִׂירִי שִׁמְעִי, אֱמֹר לוֹ עֲשִׂירִי לַדּוּכָן. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שִׁמֵּשׁ אָבִינוּ יַעֲקֹב מִטָּתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָם נְפָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּשָּׂרָף הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָצֵאת עַד שֶׁמַּסְפִּיגִין אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יַעֲקֹב הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לִשְׁתֵּי לִגְיוֹנוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, דְּיוּקְמָנִיאוֹת וְגֵאוֹסְטַיינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹד נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חוּשִׁים בֶּן דָּן הִשְׁלִים עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב (בראשית מו, כג): וּבֶן דָּן חוּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כד, ו): וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וגו', בֵּית יֶרַח, יֶרַח סִינִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דָּן נִכְנַס בְּצַלְמוֹנִיתוֹ אֵצֶל אָבִיו וּמִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף, וּבִנְיָמִין נִכְנַס בַּעֲשָׂרָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֶרַח בַּת אָשֵׁר הִשְׁלִימָה עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, טז יז): וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב, אָמְרָה שִׁמְךָ יוֹאָב לוֹמַר שֶׁאַתָּה אָב לְיִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה אֶלָּא קוֹצֵר וְלֵית אַתְּ לְפוּם שְׁמָךְ, וְלֵית אַתְּ וְדָוִד בְּנֵי תוֹרָה, עַד כָּאן תַּמּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא כְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, וְאָמַר לָהּ מַאן אַתְּ, אָמְרָה לֵיהּ (שמואל ב כ, יט): אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי מִנְיָינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי נֶאֱמָן לְנֶאֱמָן, יוֹסֵף לְמשֶׁה, מָה (שמואל ב כ, יט): אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְלִי שֶׁאֲנִי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מִיָּד (שמואל ב כ, כ): וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי וגו', חָלִילָה חָלִילָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, חָלִילָה לְדָוִד, חָלִילָה לְיוֹאָב, חָלִילָה לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): לֹא כֵן, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, אִם בַּמֶּלֶךְ לָמָּה בְּדָוִד, וְאִם בְּדָוִד לָמָּה בַּמֶּלֶךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּל שֶׁמַּעֲמִיד פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ הֶעֱמִיד פָּנָיו בְּתַלְמִיד חָכָם כָּל שֶׁכֵּן בַּמֶּלֶךְ וְתַלְמִיד חָכָם. רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל הַמֵּעִיז פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ מֵעִיז פָּנָיו בַּשְּׁכִינָה. (שמואל ב כ, כא): וַתֹּאמֶר הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ, מְנָא יָדְעָה, אֶלָּא אָמְרָה כָּל דְּמַחְצִיף אַפֵּיהּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מֵרִים הוּא רֵאשֵׁיהּ מִלְּעֵיל, מִיָּד (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, אָמְרָה לְהוֹן לֵית אַתּוּן יָדְעִין מִלַּיָּא דְדָוִד, הֵידָא אֻמָּה קָמַת בְּהוֹן הֵידָא מַלְכוּתָא קָמַת בְּהוֹן, אָמְרִין לָהּ וּמַהוּ בָּעֵי, אָמְרָה לְהוֹן אֶלֶף גּוּבְרִין, וְלָא טָב אֶלֶף גּוּבְרִין מִלְּמֶחָרְבָה מְדִינַתְכוֹן, אֲמָרוּ לָהּ כָּל חַד וְחַד לֵיהַב לְפוּם מַה דְּאִית לֵיהּ. אָמְרָה לְהוֹן דִּלְמָא אַגַּב פִּיּוּסָא שָׁבֵיק צִבְחַר. עָבְדָא נַפְשָׁהּ כְּמָה דְאָזְלָא מְפַיְסָא וְהָדְרָה מֵאֶלֶף לַחֲמֵשׁ מְאִין, לְמֵאָה, לַעֲשָׂרָה, לְחַד וְהוּא אַכְסַנָּאי, וּמַנּוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מִיָּד וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. תָּנֵי סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אֶתְכֶם, יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶן כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, נוֹתְנִין וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְּמַן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבַּחוּץ, אֲבָל הוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבִּפְנִים, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרַג וְהֵן נֶהֱרָגִים, יִתְּנוּ לָהֶם וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְאַתֶּם נֶהֱרָגִים, תְּנוּהוּ לָהֶם וְאַל תֵּהָרְגוּ כֻּלְּכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַמּוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָּב מִיתָה. עוּלָא בֶּן קִישָׁר תְּבַעְתֵּיהּ מַלְכוּתָא, קָם וַעֲרַק לְגַבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְלוֹד, שְׁדַר פַּרְדִיסְקֵי בַּתְרֵיהּ, אִיטְפַּל לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפַיְסֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ מוּטָב דְּלִיקְטִיל הַהוּא גַבְרָא וְלָא לֵיעָנְשֵׁי צִבּוּרָא עַל יְדֵיהּ, אִיפַיַּס לֵיהּ וְיַהֲבֵי נִיהֲלֵיהּ. הֲוָה קָא מִשְׁתָּעֵי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ, כֵּיוָן דַּעֲבֵיד הָכֵי לָא אֲתָא לְגַבֵּיהּ, צָם עֲלוֹי תְּלָתִין יוֹמִין וְאִתְחֲזֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא אַפְגַר מָר, אֲמַר לֵיהּ וְכִי חָבֵר אֲנִי לְמָסוֹרוֹת, אֲמַר לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וכו', אָמַר וְכִי מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא, מִיבָּעֵי לְהַאי מִלְּתָא מִתְעַבְדָא עַל יְדֵי אַחֲרִינֵי וְלָא עַל יְדָךְ. תָּנֵי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לִכְבּוֹשׁ אֶת יְהוֹיָקִים עָלָה וְיָשַׁב בְּדָפְנִי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, יָרְדָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, אָמְרוּ לוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת הַזֶּה לֵחָרֵב, אָמַר לָהֶם לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מָרַד בִּי תְּנוּ אוֹתוֹ לִי וַאֲנִי אֵלֵךְ, אֲזַלּוּן וְאָמְרִין לִיהוֹיָקִים נְבוּכַדְנֶצַּר בְּעֵי לָךְ, אֲמַר לְהוּ וְכָךְ עוֹשִׂים, דּוֹחִים נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ, לֹא כֵן כְּתִיב (דברים כג, טז): לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו. אָמְרוּ לוֹ לֹא כָךְ עָשָׂה זְקֵנְךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, כא): הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה, כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמַע לָהֶם עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ וּפַיְלֵיהּ.
רש"י על בראשית מ״ו:ט״ו - הטקסט מספריא
אלה בני לאה, ואת דינה בתו. הַזְּכָרִים תָּלָה בְלֵאָה וְהַנְּקֵבוֹת תָּלָה בְיַעֲקֹב, לְלַמֶּדְךָ, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה:
שלשים ושלש. וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בֵין הַחוֹמוֹת בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם – לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם:
אלה בני לאה ואת דינה בתו THESE ARE THE SONS OF LEAH WITH HIS DAUGHTER DINAH. — Scripture associates the men with the name of Leah and the women with that of Jacob for the reason given the Talmud (Niddah 31a).
שלשים ושלש THIRTY THREE — But in the enumeration above you will find only thirty-two. The one whose name is omitted is Jochebed who was born “between the walls” just as they entered the border city, as it is said (Numbers 26:59) “Jochebed, the daughter of Levi, whom her mother bore to Levi in Egypt — she was born in Egypt, but she was not conceived in Egypt (Bava Batra 123).
בראשית רבה ע״ו:א׳ - הטקסט מספריא
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְיָרְאוּ, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת וְהַבָּחוּר שֶׁבַּנְּבִיאִים, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּבַסּוֹף נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב. הַבָּחוּר שֶׁבַּנְבִיאִים זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יב): כִּי אֶהְיֶה עִמְּךָ, וּלְבַסּוֹף נִתְיָרֵא (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֵינוֹ אוֹמֵר אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּתְיָרֵא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִשֵּׁם רַבִּי נָתָן רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בִּימֵי הָמָן, אִלּוּלֵי שֶׁנִּסְמְכָה דַעְתָּן עַל דַּעַת הַזָּקֵן אֲבִיהֶם, אָמְרוּ מָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, נִתְיָירֵא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (ישעיה נא, יג): וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, אֲמַר לְהוֹן אַנְשִׁיתוּן מָה אָמַר לְכוֹן (ירמיה לא, לו): כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּמַעְלָה, אִם רְאִיתֶם שָׁמַיִם שֶׁמָּטוּ וְהָאָרֶץ מִתְמוֹטְטָה מִנְטִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא הָיָה לָכֶם לִלְמֹד אֶלָּא (ישעיה נא, יג): וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם.
שמות רבה א׳:י״ב - הטקסט מספריא
אַרְבַּע גְּזֵרוֹת גָּזַר פַּרְעֹה עֲלֵיהֶם, בַּתְּחִלָּה גָּזַר וְצִוָּה לַנּוֹגְשִׂין שֶׁיִּהְיוּ דּוֹחֲקִין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין הַסְּכוּם שֶׁלָּהֶן, וְלֹא יִהְיוּ יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם. וְהוּא חָשַׁב לְמַעֲטָן מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אָמַר מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָן יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם אֵינָן מוֹלִידִין. אָמְרוּ לָהֶן הַנּוֹגְשִׂים, אִם אַתֶּם הוֹלְכִין לִישֹׁן בְּבָתֵּיכֶם עַד שֶׁאָנוּ מְשַׁלְּחִין אַחֲרֵיכֶם בַּבֹּקֶר, הַיּוֹם עוֹלֶה לְשָׁעָה וְלִשְׁתַּיִם וְאֵין אַתֶּם מַשְׁלִימִין אֶת הַסְּכוּם שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, יג): וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר וגו', וְהָיוּ יְשֵׁנִין עַל הָאָרֶץ. אָמַר לָהֶן הָאֱלֹהִים, אֲנִי אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶם שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה בָּנָיו כַּכּוֹכָבִים, דִּכְתִיב (בראשית כב, יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה וגו', וְאַתֶּם מִתְחַכְּמִים לָהֶן שֶׁלֹא יִרְבּוּ, נִרְאֶה אֵיזֶה דָּבָר עוֹמֵד אוֹ שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּכֶם, מִיָּד (שמות א, יב): וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וגו'. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וּמֶה עָשׂוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת לִשְׁאֹב מַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן, וְשׁוֹאֲבִין מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן וְשׁוֹפְתוֹת לָהֶם שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָן וּמַרְחִיצוֹת אוֹתָן וְסָכוֹת אוֹתָן וּמַשְׁקוֹת אוֹתָן, וְנִזְקָקוֹת לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יד): אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, בִּשְׂכַר שֶׁשָּׁכְבוּ בֵּין שְׁפַתָּיִם, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִזַּת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת בָּאוֹת לְבָתֵּיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מוֹלִידֵיהֶם, הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָֹּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ח, ה): תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְׁמֵי מָרוֹם, וּמְנַקֶּה אוֹתָם וּמְשַׁפֵּר אוֹתָם, כְּחַיָּה זוֹ שֶׁמְשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ד): וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ וגו'. וּמְנַקֵט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִין, אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יג): וַיְנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וגו'. וְכֵיוָן שֶׁמַּכִּירִין בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים רָצוּ לְהָרְגָם, וְנַעֲשָׂה לָהֶן נֵס וְנִבְלָעִין בַּקַּרְקַע, וּמְבִיאִין שְׁוָורִים וְחוֹרְשִׁין עַל גַּבֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכט, ג): עַל גַבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים. וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִין מְבַצְבְּצִין וְיוֹצְאִין כְּעֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָֹּׂדֶה נְתַתִּיךְ וגו'. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִין בָּאִין עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ז): וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, אַל תִּקְרֵי בַּעֲדִי עֲדָיִים, אֶלָּא בְּעֶדְרֵי עֲדָרִים. וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, הֵם הִכִּירוּהוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,
בראשית רבה ס״ג:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כה, כא), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעשֶׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר שֶׁהִפֵּךְ אֶת הַגְּזֵרָה, וּלְפוּם כֵּן קָרְיִן לֵיהּ עַתְרָא דְּאַפֵּךְ אִדְּרָא. לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יִצְחָק שָׁטוּחַ כָּאן, וְהִיא שְׁטוּחָה כָּאן, וְאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל בָּנִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ, אַף הִיא אָמְרָה כֵּן, כָּל בָּנִים שֶׁאַתְּ עָתִיד לִתֵּן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדִּיק הַזֶּה. (בראשית כה, כא): כִּי עֲקָרָה הִוא, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לָקִישׁ, עִקַּר מַטְרִין לָא הֲוָה לָהּ וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מַטְרִין. (בראשית כה, כא): וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר עַל אָבִיו לִטֹּל לִיטְרָא שֶׁל זָהָב, וְהָיָה זֶה חוֹתֵר מִבִּפְנִים, וְזֶה חוֹתֵר מִבַּחוּץ, שֶׁכֵּן בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לַחֲתִירְתָא עֲתִירְתָא.
בבא בתרא נ״ג א - הטקסט מספריא
שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – צָרִיךְ לְמֵימַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״.
בָּעֵי רַב: מַתָּנָה – הֵיאַךְ? אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי תִּבְעֵי לֵיהּ לְאַבָּא? הַשְׁתָּא וּמָה מֶכֶר, דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי, אִי אֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״ – אִין, אִי לָא – לָא; מַתָּנָה, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! וְרַב סָבַר: מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה, בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב.
וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּא? כְּדִשְׁמוּאֵל – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: גָּדַר גָּדֵר וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, וּפָרַץ פִּרְצָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא בָּהּ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
הַאי גָּדֵר הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ, וְהַשְׁתָּא נָמֵי לָא סָלְקִי לַהּ – מַאי עֲבַד? וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ, וְהַשְׁתָּא לָא סָלְקִי לַהּ – טוּבָא עֲבַד! לָא צְרִיכָא, דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ בְּרַוְוחָא, וְהַשְׁתָּא קָא סָלְקִי לַהּ בְּדוּחְקָא.
הַאי פִּרְצָה – הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ, וְהַשְׁתָּא נָמֵי עָיְילִי בַּהּ – מַאי עֲבַד? וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ, וְהַשְׁתָּא קָא עָיְילִי בַּהּ – טוּבָא עֲבַד! לָא צְרִיכָא, דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ בְּדוּחְקָא, וְהַשְׁתָּא עָיְילִי בַּהּ בְּרַוְוחָא.
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן צְרוֹר וְהוֹעִיל, נָטַל צְרוֹר וְהוֹעִיל – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. מַאי ״נָתַן״ וּמַאי ״נָטַל״?
אִילֵּימָא נָתַן צְרוֹר – וּסְכַר מַיָּא מִינַּהּ, נָטַל צְרוֹר – וְאַפֵּיק מַיָּא מִינַּהּ; הַאי מַבְרִיחַ אֲרִי מִנִּכְסֵי חֲבֵרוֹ הוּא! אֶלָּא נָתַן צְרוֹר – דְּצַמֵּד לַהּ מַיָּא, נָטַל צְרוֹר – וְאַרְוַח לַהּ מַיָּא.
וְאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶן, הֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹתָהּ – קְנָאָהּ.
But if the act was performed not in the seller’s presence, the seller must say to him: Go, take possession and thereby acquire the property for him to acquire it.
Rav raises a dilemma: How does one acquire a gift, i.e., is it necessary for the giver to say: Go, take possession and thereby acquire? Shmuel said: What dilemma is raised to Abba, i.e., Rav? Now one could say the following: And what is the halakha with regard to a sale, where the buyer is giving money to the seller? If the seller says to the buyer: Go, take possession and thereby acquire the property, the acquisition does take effect, but if he did not say this, it does not. Therefore, with regard to a gift, where no money is given to the seller, is it not all the more so reasonable that the acquisition not take effect without a clear directive from the seller? The Gemara answers: And Rav holds that it is possible to say that one who gives a gift gives it generously, and would allow the acquisition even absent a clear directive.
§ The mishna teaches that taking possession can be performed by building a fence or breaching a fence even a bit. The Gemara clarifies: And how much is the measure of a bit? It is in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: If one had previously built a fence, and now completed it to a height of ten handbreadths, which is the height of a halakhically significant barrier; or similarly, if one had previously breached a breach, and now expanded it in order that it be large enough that a person can enter and exit through it, this is considered taking possession.
The Gemara asks: What are the circumstances of this fence? If we say that initially one could not climb over it to enter the field, and now too one still could not climb over it, what did he accomplish? Nothing has changed through his completing the height of the fence. And alternatively, if it was such that initially one could climb over it to enter the field, and now one could not climb over it, he has accomplished a great deal, and the mishna should not have referred to this addition as: A bit. The Gemara answers: No, it is necessary to state this ruling if the height of the fence was such that initially one could climb over it with ease, and now one could climb over it only with effort.
The Gemara similarly asks: What are the circumstances of this breach? If we say that initially, one could enter the field through it, and now too one could enter the field through it, what did he accomplish? Nothing has changed through his expanding the breach? And alternatively, if it was such that initially one could not enter the field through it, and now one could enter the field through it, he has accomplished a great deal, and the mishna should not have referred to this as: A bit. The Gemara answers: No, it is necessary to state this ruling if the size of the breach was such that initially one could enter the field through it with effort, and now one could enter the field through it with ease.
Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one placed a stone and it helps to serve some objective, or if one removed a stone and it helps to serve some objective, this act is considered taking possession. The Gemara asks: What is the meaning of placed, and what is the meaning of removed?
If we say that he placed a stone in the fence and stopped the water from flooding the field, or he removed a stone from the fence and thereby fashioned an opening that released water that had been flooding the field, this is analogous to one who chases away a lion from another’s property. In other words, these acts prevent damage to the field, which one is obligated to prevent even in the case of the property of another, and accordingly, they do not constitute a demonstration of ownership. Rather, it means that he placed a stone that connected water to the field and irrigated it, or he removed a stone and enhanced the flow of water to it.
§ The Gemara cites another statement of the same amora with regard to taking possession. And Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If there were two fields with one boundary between them, and one took possession of one of the fields in order to acquire it, he has acquired it.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 4
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ח ‹ 451 לקו"ש חכ"ד ע' 328
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ט ‹ 457 לקו"ש חכ"ד ע' 320
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ט ‹ 465 לקו"ש חכ"ד ע' 323
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ב ‹ 553 לקו"ש חכ"ד ע' 325
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ שיחות חג הפסח ‹ 122 לקו"ש חכ"ד ע' 320

