שיחה ו
565שיחה ו
חיי שרה
ב"ה, כ' חשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ה' תשל"ט. ברוקלין, נ.י.
אל קהל עדת ישורון, חובבי ומוקירי תורה ומצוה 566בכבוד ובברכה להצלחה מרובה ולבשורות טובות
ב"ה, יום ג' פ' הקרה נא לפני היום, כ"ף מ"ח, היתשמ"ב ברוקלין, 1. י. שלום וברכה!
המכתבים בעתם נתקבלו, ואזכיר, בל"נ, עה"צ.
ובעמדנו ביום שלישי בשבוע, יום שהוכפל בו כי טוב, ובלשון חז"ל כל יומא ויומא עביד עבידתי', כולל ג"כ שמעורר את האדם ומעודדו בתכלית בריאתו בכלל, שהוא לשמש את קונו ובפרט -- בתוכן המיוחד של יום זה, ובעניננו -- טוב לשמים וטוב לבריות, במצות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו גם יחד.
567תוקף מיוחד לכל זה בשנה זו, אשר ראש השנה שלה (ובמילא -- גם שמע"צ) חל ביום השלישי בשבוע
וכן גם יום הי"ט בכסלו, בלשון רבותינו נשיאינו, ראש השנה לתורת החסידות ולדרכי' חל ביום השלישי,
ומגלגלין זכות (לאשר המכ' וכו') ליום השלישי שהוא גם יום זכאי בחודש -- עשרים בחודש מרחשון, יום הולדת (שמזלו גובר) של כ"ק אדמו"ר 1"עי
ויה"ר שיעשה כל אחד ואחת בכל האמור ובאופן דמוסיף והולך,
יעשה בכל האמור בהקדמת תפלה, בלשון תורתנו (בהשיעור יומי בחומש): הקרה נא לפני היום, ותתקבל בתפלה ותתקיים שיזמין השם ,לפניו", בטוב נראה ונגלה כל המצטרך לו בכלל, ובפרט -- כל הדברים והאפשריות הדרושים למילוי כל האמור לעיל מהתחלה ועד הגמר, היום תיכף, וכבהמשך הכתובים: עוד טרם כילה לדבר,
יעשה בפרט מהענין שהזמן גרמא -- בההשתדלות נפשית ואינה פוסקת שכאו"א מאחבנ"י שליט"א, יכלול עצמו בכלל ישראל ובאופן אמתי ונצחי,
ע'י קנית אות באחת הס"ת הנכתבים עתה בכו"כ חוגים ומקומות,
ועי"ז ידגיש עוד יותר אשר כולנו כאחד נצבים לפני השם אלקינו מראשיכם שבטיכם ועד חוטב עצך ושואב מימך לעבור בבריתו, תורתו תורת אמת ותורה נצחית, 568ויה"ר אשר ע"י היותנו כולנו כאחד יברכנו אבינו באור פניו,
אשר לכל בנ"י יהי' אור במושבותם, אור וטוב בכל המצטרך בגשם וברוח גם יחד,
ובקרוב ממש יקויים היעוד: יאר השם אלקי הצבאות פניו אלינו ונושעה, בגאולה האמתית והשלימה והנצחית שאין אחרי' גלות, ע"י משיח צדקנו.
בברכה
עיד לעשות נקב באזנים, בשביל נזם אוזן (קישוט נשים -- המוזכר בתנ"ך בנשי ישראל כדבר הרגיל ובשו"ע או"ח סש"ג)
- בטח העונג הממושך מקישוט הנ"ל -- גדול שלא בערך לגבי הצער דהגוף ברגע הנקיבה.
ולכן מותר הוא אף 1) בגדולה, 2) שיש מתקשטות בהנ"ל מבלי עשיית נקב (כיון שאינו רגיל כ"כ. ועוד ועיקר -- שאז יש צער קצת בכל פעם פון קוועטשן האוזן).
וי"א שנוהגין לנקוב האוזן ע"ד ורצע אדוניו את אזנו (ראה רד"ל לפדר"א פי"ד, הגה ט).
בכ"ז -- תשאל רב מורה הוראה. (ממכתב סיון תשמ"ב) 569בנוגע לנח'א ע"י מכתב:
לכאורה מובן מצות נחום אבלים הוא כשמה -- שהאבל ינוחם עי"ז, ובפרט ע"פ מש"כ (רמב"ם הל' אבל רפי"ד) שזהו גמ"ח. וגמ"ח ישנה אפילו כשבא בכתב, גם מהא דאפשר ע"י שליח (ש"ב י, ג) מוכח דלא הוי ענין (מצוה) דבגופי" דוקא -- ומש"כ ברמב"ם (שם) ואלו הן גמ"ח שבגופו -- לא אתי אלא להבדילה מצדקה (שנזכרה שם ה"ג). ולתת על הכתף (דמוסרים לכתפיים) יוכיח. ויש לחזק זה ע"פ ההמשך שם (פי"ד ה"ו) שזהו גמ"ח עם החיים ועם המתים, והרי למתים אין נפק"מ בין דבור למכ', ועיין שבת (קנב, סע"א) מת שאין לו כו' -- שאפ"ל נחום אבלים שהוא גמ"ח רק למתים (וי"ל דבזה פליגי הראב"ד והרמב"ם -- הל' אבל פי*ג ה"ד. ואכ"מ).
ואף שצ'ל פתיחה תחלה ע"י האבל -- מילתא דמסתברא לומר שאין צ"ל פתיחה לכאו"א ביחוד וכיון שפתח לא' -- גם שאר הנוכחים מנחמים, וכפשטי' דקרא בצורך הפתיחה: ואין דובר גו' כי גדל הכאב מאד אח'כ (כאשר) פתח איוב גו' (והדר) ויען אליפז (איוב ספ"ב מו"ק בסופה) ועוד ועיקר -- באם המכתב נפתח ע"י האבל (אף שיודע שתוכנו -- ניחום) והאבל פותח לקרוא בו -- אין לך פתיחה גדולה מזו.
עפ"י כהנ"ל -- זה שמסיבות שאינן תלויות בו, הרי למרות רצונו וחפצו, אא"פ
לו לבוא בעצמו לנח"א, שתי דרכים לפניו: ע"י שליח (דהנ"ל בכתוב), ע*י מכתב
(וכמדומה שנמצא בכו"כ שו"ת שמסיימים או מתחילים בנוסח דנח"א), ויש בזה מה שאין בזה -- והטוב שניהם יחדיו.
(ממכתב יום ה' כ"ג טבת, תשכ"זז)
זיע נתקבל מכתב זוג' תי'. ומתוך מנוחת הנפש -- תמלא הוראת הרופאים מומחים ע"ד הטפול (ניתוח) הרפואי, ויהא לרפוקו"ש. וחדש כסלו הרי, בכלל מוצלח
יותר מאשר החדש שלפניו ושלאחריו. (ממכתב ייג מ*ח תשכ"א)
הערות
עמוד 565
עמוד 566
- 6. לקוטי מכתבים / חוו שרה שיחות
- 2. הקרה . . היום: חיי שרה כד, יב.
- 3. ביום שלישי . . טוב: ראה אוה"ת בראשית (לג, א ואילך). שם משפטים (א'קנז, א'קסא ואילך).
- 4. כל . . עבידתי": זח'ג צד, ב.
- 5. שמעורר . . לשמש: להעיר מתורת הבעש"ט שמכל דבר ודבר אשר אדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם (כש"ט הוספות סיי קכח. וש"נ).
- 6. בתכלית בריאתו . . קונו: ראה קידושין פב, א.
- 7. טוב . . לבריות: ראה קידושין מ, א. פיה"מ לרמב"ם פאה בתחלתה. מכתב כ"ק אדנ"ע (בס' המאמרים ה'תש"ט ע' יח. מכ' ומאמר כ*ק מו*ח אדמו"ר שם). ועיין פרש"י לבראשית (א, ז) בסופו -- דגם העבר נעשה טוב.
- 8. טוב.. . גם יחד: שבכל רגע ורגע מיום השלישי ישנם ב' הענינים דטוב לשמים וטוב לבריות.
עמוד 567
- 1. לקוטי מכתבים / חיי שרה שיחות 07
- 2. ראש השנה: ראה לקו"ת דברים (מא, ג). עט"ר בתחלתו. המשך וככה הגדול ע' קכח.
- 3. וכן גם הי"ט בכסלו . . עשרים בחודש מרחשון: ראה רמב"ם הל' קדוה"ח ספ"ה דכשחל ר"ה בשלישי השנה היא בסדרן. ועפ"ז -- כ' מ"ח וייט בסלו ג"כ ביום השלישי.
- 4. הי"ט בכסלו . . ראש השנה: קונ' ומעין ע' יז. סה*מ השי"ת ד"ה זה היום (י"ט כסלו) תחלת מעשיך (ע' 95 ואילך). ובכ"מ.
- 5. ומגלגלין זכות: תענית כט, א.
- 6. עשרים: בגימט' כתר (אוה"ת ר"פ ח"ש ובכ"מ) ונולד בשנת כתר"א.
- 7. עשרים . . יום הולדת . . אדמו"ר נ"ע: ראה קונ' חנוך לנער בתחלתו (ע' 4 ואילך).
- 8. יום הולדת (שמזלו גובר): ראה ירוש' ר"ה פ"ג, ה*"ח. שמחה ועילוי ביום הולדת צדיק, ראה: תנחומא ס"פ פקודי (של יצחק). מגילה יג, ב (משה). שמו"ר פט"ו, ט (של בן מלך). ר"ה יא, א (חודש שנולדו בו האבות). וראה ספר השיחות ה'תש"ג ע' 89 ואילך.
- 9. שיזמין: תרגום כאן. וראה ב"ר פס"ה, יט.
- 10. מהתחלה ועד הגמר: ראה ב"ר פ"ס, ב.
- 11. יכלול עצמו: ראה תניא פמ"א (נז, ב). וראה לקוטי לוי"צ שם דיה יתכוין. -- ראה גם כש"ט סי' פט. או*ת להה"מ ד"ה הפורש עצמו.
- 12. אות באחת הס"ת: גודל הענין ראה סד'ה להבין ענין שמחית, תש'ו (סה*מ תש"ו ע' 46), עיין שם.
- 13. בכו*כ חוגים: כאו*א לפי דרכו -- בכתב האשכנזים, או דהספרדים, או דהאריז'ל וכו'. וראה טעהמ"צ להאריז"ל ס"פ האזינו. במכ' מיום בשם השם תשמ"בי.
- 14. נצבים . . לעבור בבריתו: ע"פ נצבים כט, טזיא. וראה לקו"ת ר"פ נצבים.
- 15. *) נדפס בלקו"ש חכ"ד ע' 584. המו"ל.
עמוד 568
- 8. לקוטי מכתבים / חוי שרה שיחות
- 2. כולנו כאחד יברכנו: ראה תניא פ' לב. קונ' אהבת ישראל.
- 3. כולנו כאחד . . בגאולה: להעיר מתנחומא נצבים ספ"א: שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת . . כשהן אגודים מקבלים פני שכינה.
- 4. לכל . . במושבותם: ע"פ בא י, כג.
- 5. יאר . . ונושעה: ע"פ תהלים פ, כ.
- 6. שאין אחרי' גלות: ראה תוד"ה ונאמר לפניו (פסחים קטז, ב).
עמוד 569
- 1. לקוטי מכתבים / בסלו שיחות 9
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ה׳ - הטקסט מספריא
כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך. אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות. שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם. אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום.
ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא. שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה. אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום. וזה שיהיה לאחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל.
ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה. מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע. אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין.
כשהיתה סנהדרין קיימת והיו קובעין על הראייה. היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד. ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מספק לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החדש.
בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה. היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל. שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין. אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.
לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין. יעשו שני ימים ואפילו בזמן הזה כמו שהיו עושין בזמן שבני ארץ ישראל קובעין על הראייה. ובני ארץ ישראל בזמן הזה עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים. נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגליות בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה.
יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית הדין את החדש שאין השלוחין יוצאין ביום טוב.
ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים.
אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום. כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין. אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום טוב אחד. שמי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה. שמא לא היו שלוחים יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שהן חייבין לעשות שני ימים. או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי המשנה. או מפני שהיו הכותים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן.
ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום היו כל בני מצרים עושין יום אחד. שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי. שאין בין ירושלים ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים או פחות וכן רוב סוריא. הא למדת שאין הדבר תלוי בהיות המקום קרוב.
נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא. כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם. שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות. וכל מקום שבינו לבין ירושלים מהלך עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו. רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוז ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד. ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן. או מחוצה לארץ כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן. עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים.
מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג. או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל. או מקום ששכנו בו ישראל עתה. עושין שני ימים כמנהג רוב העולם. וכל יום טוב שני מדברי סופרים ואפילו יום טוב שני של ראש השנה שהכל עושין אותו בזמן הזה.
זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני. לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין. שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ. ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא. כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל אי זה יום הוא. וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב. לא מפני חשבון שאנו מחשבין
שמות רבה ט״ו:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן וְעָשָׂה יוֹם טוֹב, וְנִשְׁבָּה אוֹתוֹ הַבֵּן וְעָשָׂה שָׁם זְמַן מְרֻבֶּה, אַחַר זְמַן נִפְדָה אוֹתוֹ הַבֵּן וְעָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ יוֹם גֶּנוּסְיָא, כָּךְ עַד שֶׁלֹא יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם הָיוּ מוֹנִים לַשִּׁעְבּוּד, מִשֶּׁיָּרְדוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם, עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִסִּים וְנִפְדוּ, הִתְחִילוּ מוֹנִין לֶחֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
בראשית רבה ס״ה:י״ט - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי (בראשית כז, כ), מִהַרְתָּ לִמְצֹא אֶת הַבְּרָכָה בְּנִי, אָבִיךָ נִתְבָּרֵךְ בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְאַתָּה בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים, (בראשית כז, כ): וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, חַד מִנְּהוֹן אֲמַר אִם לְקָרְבָּנְךָ הִמְצִיא לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, לְמַאֲכָלְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר אִם לְזִוּוּגְךָ הִמְצִיא לְךָ, דִּכְתִיב (בראשית כד, יב): הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וּכְתִיב (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים, לְמַאֲכָלְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹרְבָא דְּאַיְתֵי נוּרָא עַל קִנֵּיהּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי, אָמַר יִצְחָק יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עֵשָׂו מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה מַזְכִּיר, אֵין זֶה עֵשָׂו אֶלָּא יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב (בראשית כז, כא): גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כַּשַּׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, י): אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אַל תִּשְׁוָע.
בראשית רבה ס׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כְּתִיב (משלי יז, ב): עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה, עֶבֶד מַשְׂכִּיל, זֶה אֱלִיעֶזֶר, וּמָה הַשְׂכָּלָתוֹ, אָמַר כְּבָר קִלְלָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא כּוּשִׁי אֶחָד אוֹ בַּרְבַּר אֶחָד וְיִשְׁתַּעְבֵּד בִּי, מוּטָב לִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד בַּבַּיִת הַזֶּה וְלֹא בְּבַיִת אַחֵר. יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, זֶה יִצְחָק, שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה, בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, מָה אֵלּוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת אַף זֶה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם וגו'. (בראשית כד, יב): וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַכֹּל צְרִיכִין לְחֶסֶד אֲפִלּוּ אַבְרָהָם שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ, נִצְרַךְ לְחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר.