שיחה א

207שיחה א

א. "מצות חנוכה – נר איש וביתו"

תנו רבנן¹ מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך .. פליגי בה תרי אמוראי (=חולקים בכך שני אמוראים) .. חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין.

מן הניסוח "פליגי² בה תרי אמוראי" נראה להבין בפשטות, שהמחלוקת בין שני האמוראים איננה רק לגבי הטעמים של בית שמאי ובית הלל, אלא יש לכך השלכה גם על ההלכה.

ואכן כך מוסבר בכמה ספרים ופוסקים³ שהמחלוקת בין הרמב"ם⁴ לבין בעלי ה"תוספות"⁵

– אם, כדעת ה"תוספות", "מהדרין מן המהדרין" היא תוספת רק על הענין של "נר איש וביתו", שה"מהדרין מן המהדרין" מדליקים בלילה השני של חנוכה שני נרות עבור כל בני הבית ביחד, או, כדעת הרמב"ם, שהכוונה היא להוספה גם על ה"והמהדרין נר לכל אחד ואחד", ש"המהדרין מן המהדרין", הרי בנוסף להדלקת "נר לכל אחד ואחד", הם נוהגים גם באופן של "מוסיף והולך", או "פוחת והולך", במספר הנרות עבור כל אחד מבני הבית – שמחלוקת זו תלויה בשתי הדעות של האמוראים שלעיל:

לפי הדעה הראשונה, "שטעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין", אין מדליקים עבור כל אחד מבני הבית בנפרד, אלא רק "נר איש וביתו", כדי שיהא ניכר שמספר הנרות הוא כנגד הימים – נכנסין או יוצאין, ולא משום שיש פחות או יותר בני בית⁶.

208ואילו לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין", אין צורך להבחין במספר הימים לפי מספר הנרות, ולפי טעם זה מוסיפים ה"מהדרין מן המהדרין" גם על ה"מהדרין" נר לכל אחד ואחד.

אך אפשר לומר שההבדל להלכה בין שני הטעמים הללו איננו רק כיצד להסביר את הדין של "מהדרין מן המהדרין", לפי ה"תוספות" או הרמב"ם, כי אם גם לפי מנהגנו – כפי שפוסק הרמ"א⁷ "וכן המנהג פשוט", שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה ומוסיף והולך – גם בכך יש הבדל בהלכה למעשה בין שני הטעמים⁸, כפי שיוסבר להלן.

ב. ההשלכות של מחלוקת האמוראים שלעיל על ההלכה למעשה לפי מנהגנו

כאשר הדליק אדם בלילה השני נר אחד בלבד, מאיזו סיבה שהיא, יש להסתפק, כמה נרות עליו להדליק בלילה השלישי:

לפי הדעה הראשונה, ש"טעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין", מובן בפשטות, שעליו להדליק שלושה נרות כנגד הימים היוצאין. אך לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין", די בכך אם ידליק רק שני נרות, כי גם אז יקיים את ההידור של "מעלין בקודש ואין מורידין".

הבדל זה הוא רק במקרה של "בדיעבד", כאשר לא קיימו לפני כן את המצוה בהידור. אך קיים הבדל בהלכה למעשה גם כאשר קיימו בלילות הקודמים את מצות נר חנוכה באופן של "מהדרין מן המהדרין":

כאשר יש לאדם שמן וכדומה המספיק רק לשני נרות בלילה השלישי של חנוכה – כמה נרות ידליק⁹: לפי הדעה הראשונה יוצא, לכאורה, שמשום שבין כך ובין כך אין בידו לקיים את המצוה "כנגד ימים היוצאין", די¹⁰ בהדלקת נר אחד כדי לקיים את עיקר המצוה "נר איש וביתו", כי באמצעות הוספת עוד נר לא יתוסף בהידור המצוה, כי אין בידו נרות "כנגד ימים היוצאין"¹¹.

ואילו לפי הדעה השניה ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין" עליו להדליק שני נרות. אמנם אין הוא מקיים בכך את ההידור בשלימות – אין הוא נוהג באופן של "מעלין בקודש" – אך הוא מקיים לפחות את "ואין מורידין". הוא איננו 209מדליק פחות משני הנרות אשר הדליק בלילה השני¹².

ג. "חפצא" או "גברא"

ביתר עומק יש לומר, שיש הבדל בין שתי הדעות לגבי מהות הקשר שבין "מהדרין מן המהדרין" לבין "מצות נר חנוכה":

ההבדל ביניהם בפשטות הוא: לפי הדעה הראשונה קשורים הטעמים של בית שמאי ובית הלל לימי החנוכה – כנגד הימים הנכנסין וכנגד הימים היוצאין. ואילו לפי הדעה השניה, קשורים הטעמים לענין "צדדי" – פרי החג, והנהגת האדם בקודש.

במילים אחרות: א) זוהי חובה החלה על ה"גברא": בכך שהוא מוסיף והולך בכל לילה במספר הנרות, או פוחת והולך לפי דעת בית שמאי, נוסף הידור בקיום המצוה של האדם, אך הנרות שהוא מוסיף הם בבחינת "רשות"¹³.

ב) זהו פרט ודין במצוה עצמה¹⁴, הנרות נעשים "חפצא דמצוה"¹⁵ של מצות נר חנוכה¹⁶.

והמפרשים מציינים הבדל בהלכה למעשה בין שני הסברים אלו: כאשר הביאו לאדם את הנרות הנוספים לאחר שברך על הנר הראשון, האם עליו לברך על הנרות של ההידור, וכפי שידועה מחלוקת האחרונים בכך¹⁷.

וזהו ההבדל בין שתי הדעות:

לפי הדעה הראשונה, ש"טעמא דבית שמאי כנגד הימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד הימים היוצאין" – שזהו טעם הקשור לימי החנוכה ולנס חנוכה, שעליו תקנו את מצות נר חנוכה – הרי הנרות שמוסיפים בכל יום הם חלק מחנוכה וממצות נר חנוכה, הנרות הם 210נרות מצוה של חנוכה, וכפי שמובן גם בפשטות, שעל ידי הוספה בנרות מתפרסם כיצד בכל יום נוסף משהו בנס הנרות¹⁸.

ואילו לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין" – שאלה טעמים אשר אינם קשורים לימי החנוכה ולנס חנוכה¹⁹ – הרי ה"מהדרין מן המהדרין" היא תוספת והידור רק בדרכו של ה"גברא" באופן כללי – שהאדם יהיה מעלה בקודש וכו'²⁰, אך לא ב"חפצא" של המצוה.

ד. טעמי הדעה השניה אינם קשורים לחנוכה

לפי זה ניתן להבין את ההדגשה וההרחבה בפירושו של רש"י על סוגיה זו, ואלה דבריו: פרי החג, מתמעטין והולכים בקרבנות דפרשת פינחס. מעלין בקודש ואין מורידין מקרא ילפינן לה (=נלמד מפסוק) במנחות בפרק שתי הלחם"²¹.

לכאורה, אין מובנת ההרחבה "בקרבנות דפרשת פינחס"²², ומדוע חשוב לציין ש"מעלין בקודש..." (א) נלמד מ"קרא"²³, (ב) שלימוד זה הוא "במנחות בפרק שתי הלחם"?

ויש לומר – רש"י מדגיש שלפי דעה זו אין הטעמים של בית שמאי ובית הלל קשורים לחנוכה ולנס חנוכה.

"פרי החג מתמעטין והולכים בקרבנות דפרשת פנחס" – לכך אין כלל קשר עם חנוכה. "מעלין בקודש ואין מורידין מקרא ילפינן לה במנחות 211בפרק שתי הלחם" זהו (א) לימוד והוראה בתורה שבכתב, בעוד אשר כל ענין החנוכה הוא מדברי סופרים, (ב) לימוד זה הוא "במנחות בפרק שתי הלחם" – זוהי הוראה כללית לגבי הענינים הנדונים במנחות, ללא קשר לחנוכה.

ה. ההבדל בהלכה למעשה במקרה אחר

לפי הסבר זה של המחלוקת, מובן, שההשלכה השניה לגבי ההלכה למעשה, המוזכרת לעיל בסעיף ב' – כאשר יש לאדם רק שני נרות בלילה השלישי של חנוכה, האם ידליק נר אחד או שנים – איננה הכרחית.

גם לפי הדעה ש"טעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין" עליו להדליק בלילה השלישי שני נרות אם אין בידיו שמן לשלושה – כי למרות שלא יקיים את שלימות ההידור הדרוש בלילה השלישי, בכל זאת הוא ידליק לפחות כנגד חלק מן הימים היוצאים, כי על ידי כך הוא מוסיף בעצם המצוה, נרות החנוכה מושלמים אצלו יותר, ואינם מפרסמים רק את עיקר נס הנרות, אלא גם את ההוספה בנס יחסית ליום הראשון²⁴,

אלא יהיה הבדל בהלכה למעשה במקרה שאין בידו די שמן כדי לקיים אפילו את ההידור של היום הקודם – כגון אילו יש בידו בלילה השמיני פחות משבעה נרות –

וההבדל למעשה הוא באופן הפוך מן הנאמר לעיל:

לפי הדעה הראשונה "כנגד ימים היוצאין", כיון שזהו חלק מגוף המצוה של חנוכה עליו להדליק כל מה שבידו, כדי להוסיף ככל יכולתו במצות נר חנוכה, כדלעיל.

אך לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין" – שהתוספת בנרות איננה קשורה לעצם המצוה של נרות חנוכה – יוצא, שעליו להדליק רק "נר איש וביתו", ולקיים את עיקר המצוה.

אם הוא יוסיף על עיקר המצוה, עלול להיווצר מצב שהוא עובר על "ואין מורידין". אך לא כן אם יקיים ביום זה את עיקר המצוה כתיקונה – "נר איש וביתו".

(משיחת מוצש"ק פר' מקץ תשל"ט)