211

בפרק שתי הלחם" זהו (א) לימוד והוראה בתורה שבכתב, בעוד אשר כל ענין החנוכה הוא מדברי סופרים, (ב) לימוד זה הוא "במנחות בפרק שתי הלחם" – זוהי הוראה כללית לגבי הענינים הנדונים במנחות, ללא קשר לחנוכה.

ה. ההבדל בהלכה למעשה במקרה אחר

לפי הסבר זה של המחלוקת, מובן, שההשלכה השניה לגבי ההלכה למעשה, המוזכרת לעיל בסעיף ב' – כאשר יש לאדם רק שני נרות בלילה השלישי של חנוכה, האם ידליק נר אחד או שנים – איננה הכרחית.

גם לפי הדעה ש"טעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין" עליו להדליק בלילה השלישי שני נרות אם אין בידיו שמן לשלושה – כי למרות שלא יקיים את שלימות ההידור הדרוש בלילה השלישי, בכל זאת הוא ידליק לפחות כנגד חלק מן הימים היוצאים, כי על ידי כך הוא מוסיף בעצם המצוה, נרות החנוכה מושלמים אצלו יותר, ואינם מפרסמים רק את עיקר נס הנרות, אלא גם את ההוספה בנס יחסית ליום הראשון²⁴,

אלא יהיה הבדל בהלכה למעשה במקרה שאין בידו די שמן כדי לקיים אפילו את ההידור של היום הקודם – כגון אילו יש בידו בלילה השמיני פחות משבעה נרות –

וההבדל למעשה הוא באופן הפוך מן הנאמר לעיל:

לפי הדעה הראשונה "כנגד ימים היוצאין", כיון שזהו חלק מגוף המצוה של חנוכה עליו להדליק כל מה שבידו, כדי להוסיף ככל יכולתו במצות נר חנוכה, כדלעיל.

אך לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין" – שהתוספת בנרות איננה קשורה לעצם המצוה של נרות חנוכה – יוצא, שעליו להדליק רק "נר איש וביתו", ולקיים את עיקר המצוה.

אם הוא יוסיף על עיקר המצוה, עלול להיווצר מצב שהוא עובר על "ואין מורידין". אך לא כן אם יקיים ביום זה את עיקר המצוה כתיקונה – "נר איש וביתו".

(משיחת מוצש"ק פר' מקץ תשל"ט)