208

ואילו לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין", אין צורך להבחין במספר הימים לפי מספר הנרות, ולפי טעם זה מוסיפים ה"מהדרין מן המהדרין" גם על ה"מהדרין" נר לכל אחד ואחד.

אך אפשר לומר שההבדל להלכה בין שני הטעמים הללו איננו רק כיצד להסביר את הדין של "מהדרין מן המהדרין", לפי ה"תוספות" או הרמב"ם, כי אם גם לפי מנהגנו – כפי שפוסק הרמ"א⁷ "וכן המנהג פשוט", שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה ומוסיף והולך – גם בכך יש הבדל בהלכה למעשה בין שני הטעמים⁸, כפי שיוסבר להלן.

ב. ההשלכות של מחלוקת האמוראים שלעיל על ההלכה למעשה לפי מנהגנו

כאשר הדליק אדם בלילה השני נר אחד בלבד, מאיזו סיבה שהיא, יש להסתפק, כמה נרות עליו להדליק בלילה השלישי:

לפי הדעה הראשונה, ש"טעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין", מובן בפשטות, שעליו להדליק שלושה נרות כנגד הימים היוצאין. אך לפי הדעה השניה, ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין", די בכך אם ידליק רק שני נרות, כי גם אז יקיים את ההידור של "מעלין בקודש ואין מורידין".

הבדל זה הוא רק במקרה של "בדיעבד", כאשר לא קיימו לפני כן את המצוה בהידור. אך קיים הבדל בהלכה למעשה גם כאשר קיימו בלילות הקודמים את מצות נר חנוכה באופן של "מהדרין מן המהדרין":

כאשר יש לאדם שמן וכדומה המספיק רק לשני נרות בלילה השלישי של חנוכה – כמה נרות ידליק⁹: לפי הדעה הראשונה יוצא, לכאורה, שמשום שבין כך ובין כך אין בידו לקיים את המצוה "כנגד ימים היוצאין", די¹⁰ בהדלקת נר אחד כדי לקיים את עיקר המצוה "נר איש וביתו", כי באמצעות הוספת עוד נר לא יתוסף בהידור המצוה, כי אין בידו נרות "כנגד ימים היוצאין"¹¹.

ואילו לפי הדעה השניה ש"טעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין" עליו להדליק שני נרות. אמנם אין הוא מקיים בכך את ההידור בשלימות – אין הוא נוהג באופן של "מעלין בקודש" – אך הוא מקיים לפחות את "ואין מורידין". הוא איננו