שיחה ג

408שיחה ג

אגרת

א. באגרת התשובה – רמז לשורש התהוות המלאכים בדרגות

השונות

בפרק הרביעי של אגרת התשובה¹, כאשר מסביר אדמו"ר הזקן שהמלאכים נקראים בשם "אלקים" מפני ש"יניקת חיותם היא מבחינת חיצוניות... ושם אלקים הוא בחינת חיצוניות...", הוא מציין בענין זה שלושה פסוקים²: "כי ה' אלקיכם³ אלקי האלקים..."⁴, "הודו לאלקי האלקים..."⁴, "ויבואו בני האלקים להתייצב..."⁴.

אבי מורי מבאר בהערותיו על ספר התניא⁵, ששלושה פסוקים אלו הם כנגד שלוש דרגות של מלאכים: שרפים, חיות ואופנים^*, אשר התשובה ג

בשלושת העולמות⁶: בריאה (שרפים),

יצירה (חיות), עשיה (אופנים). והוא

מוסיף: "והתהוותם הוא .. מג' בחינות

אותיות...", שגם האותיות ("בחינת

חיצוניות"), שמהן מתהווים המלאכים,

נחלקות לשלוש דרגות: "מחשבה

בבריאה, דיבור ביצירה, מעשה

בעשיה".

מן ההוספה ניכר, שבהביאו שלושה

פסוקים "לנגד הג' בחינות מלאכים",

אין אדמו"ר הזקן מתכוין לרמוז רק

לשלוש דרגות המלאכים, המתהווים

משם אלקים ונקראים בשם זה, אלא,

בכוונתו לרמוז, שגם בשם אלקים

(בחינת האותיות), המהווה אותם, יש

שלוש דרגות: השם "אלקים" הכתוב

בפסוק הראשון ("כי ה' אלקיכם אלקי

האלקים...") מורה על אותיות

המחשבה שמהן מתהווים המלאכים

שבעולם הבריאה. השם "אלקים"

הכתוב בפסוק השני ("הודו לאלקי

האלקים...") מורה על אותיות הדיבור

שמהן מתהווים המלאכים שבעולם

היצירה. והשם "אלקים" הכתוב בפסוק

השלישי ("ויבואו בני האלקים

להתייצב...") מורה על אותיות המעשה 409שמהן מתהווים המלאכים שבעולם העשיה".

יש להבין: מדוע חשוב לרמוז באגרת התשובה לכך שכל דרגת המלאכים מתהווה מאותיות אחרות?

אילו היה אבי מורי אומר ששלושה פסוקים אלו הם "לנגד הג' בחינות מלאכים", ניתן היה לבאר שהסיבה להבאת שלושת הפסוקים על ידי אדמו"ר הזקן היא כדי להדגיש, שכל דרגות המלאכים, ואפילו בדרגה הנעלה ביותר (שבעולם ה"בריאה"⁷), מתהוות רק משם אלקים.

אך כיון שאבי מורי מוסיף "והתהוותם הוא .. מג' בחינות אותיות...", מובן מכך, כדלעיל, שלדעתו רוצה אדמו"ר הזקן לרמוז להבדלי הדרגות של האותיות שמהן מתהוות שלוש דרגות המלאכים, ואם כך, תמוה: מדוע חשוב לרמוז לפרטי הדרגות של שורש התהוות המלאכים כאן, באגרת התשובה?

ב. ההבדל בין נשמת האדם לבין המלאכים

בנוסף לכך נדרש הסבר לגבי הענין הכללי שעליו מדובר כאן באגרת התשובה:

ההסבר לכך ש"נקראו המלאכים בשם אלקים" בא לאחר שמדובר על מעלת נשמת האדם על פני שאר הנבראים, שצבא השמים ואפילו המלאכים נבראו והם "חיים וקיימים" מחיצוניות החיות האלקית, ה"מלובשת" באותיות שבעשרה מאמרות, אשר בהם נברא העולם, ואילו נשמת האדם התהוותה מפנימיות החיות, ורק לאחר מכן היא מושפעת גם "על ידי בחינת האותיות שבמאמר נעשה אדם", כדי שהיא תוכל לרדת ולשכון "בגוף עולם הזה התחתון".

ולאחר מכן הוא אומר: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים...", שבאמצעות הענין הנ"ל (ששורש המלאכים – בחיצוניות החיות, ושורש נשמת האדם – בפנימיות החיות) יובן גם הטעם לכך שהמלאכים נקראים "אלקים" בעוד אשר נשמת האדם היא "חלק שם הוי' ברוך הוא", כפי שמובא על כך לפני כן^* הפסוק⁸ "כי חלק ה' עמו..."⁴ – כי "שם אלקים הוא בחינת חיצוניות", ו"שם הוי' מורה על פנימיות החיות".

יש להבין: מכל הנבראים מחיצוניות החיות נקראים רק המלאכים בשם "אלקים", ואם כך מובן, שכינויים בשם זה הוא מפני מעלה מיוחדת שיש בהם על־פני שאר הנבראים ואפילו על־פני צבא השמים, שאינם נקראים בשם "אלקים" – ומעלתם היא, שהחיות האלקית משם "אלקים" המהווה ומחיה אותם ניכרת – ומעלתם היא, שהחיות האלקית משם "אלקים" המהווה ומחיה 410אותם ניכרת אצלם בגלוי, עד כדי כך שהם נקראים בשם "אלקים".

ואם כך, אין מובן:

כאן באגרת התשובה מדובר על בחינת החיות המהווה ומחיה את המלאכים, שחיותם היא רק מבחינת חיצוניות, ככל צבא השמים. וכיצד קשור לכאן הענין ש"נקראו המלאכים בשם אלקים" המצביע על אופן חיותם, שבו הם נבדלים מצבא השמים, שהחיות ניכרת אצלם בגילוי?

התמיהה גדולה יותר: לגבי נשמת האדם, ששורשה בפנימיות החיות האלקית (שם הוי') אין מוצאים שהיא נקראת בשם "הוי'"⁹, כפי שמובן גם מכך שבסיום הענין "אבל נשמת האדם..." אין הוא אומר "נקראת בשם הוי'", כנאמר לגבי המלאכים, אלא "היא חלק שם הוי' ברוך הוא", והסיבה לכך היא, שנשמת האדם היא חיות שם הוי', אך לא בגלוי.

ואף יותר מכך: מזה שנשמת האדם אינה נקראת אפילו בשם אלקים, להיות ש"אחר כך ירדה .. על ידי בחינת האותיות שבמאמר נעשה אדם" מובן, שאפילו דרגה זו אינה גלויה בנשמת האדם.

ונדרש הסבר: כיצד מתאים לכתוב כאן ענין המצביע על יתרון המלאכים על פני נשמת האדם – בשעה שמדובר כאן על מעלת נשמת האדם על צבא השמים, ואפילו על המלאכים?

ג. נשמת האדם קשורה לשם הוי' גם כשהיא בגוף

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בציטוט הפסוק "כי חלק הוי' עמו..." מתכוין אדמו"ר הזקן להסביר שלא זו בלבד ששורש הנשמה הוא משם הוי', אלא גם נשמת האדם כפי שהיא נמצאת למטה בגוף, שדוקא אז היא נקראת "נשמת האדם", היא "חלק שם 411וכפי שהוא אומר בהמשך¹¹, שב"נשמת האדם" כאן למטה ישנן ארבע האותיות של שם הוי' – דבר החשוב להסבר ענין התשובה. כי על ידי כך מובן הפגם החמור של החטא, שבאמצעות כל חטא גורמים לכך שההשפעה היורדת על ידי ה"א תתאה של שם הוי' יורדת לגלות¹², ופוגמים גם בכל האותיות, כולל שלוש האותיות הראשונות¹³.

ולמרות שנשמת האדם רק "נמשכה תחלה מבחינת פנימיות החיות" (שם הוי'), כדלעיל, אבל "אחר כך ירדה .. (כדי שתוכל לשכון בגוף) על ידי בחינת האותיות..." (שם אלקים), למרות זאת קשורה נשמת האדם תמיד לפנימיות החיות, עד כדי כך שהיא חלק משם הוי' גם בהיותה בגוף.

וזוהי מעלת נשמת האדם על פני כל הנבראים: אמנם, גם שורש כל הנבראים הוא משם הוי', כמוסבר בהרחבה בחלק השני של ספר ה"תניא"¹⁴, שהמשמעות של שם הוי' היא "שמהוה את הכל מאין ליש", ושם אלקים רק מצמצם את החיות שמשם הוי' ומסתירה, למרות זאת נשמת היהודי שונה בכך, שגם לאחר ירידתה "על ידי בחינת האותיות (שם אלקים)... כדי להתלבש בגוף עולם הזה התחתון", עדיין היא קשורה לשם הוי'.

ד. מעלת נשמת האדם – מהותית

במה מתבטאת מעלתה של נשמת האדם על פני נבראים אחרים בהיותה קשורה לשם הוי'?

לכאורה, ניתן היה להסביר זאת לפי המבואר ב"תניא"¹⁵ שהצמצום וההסתר של שם "אלקים" – בגימטריא "הטבע"¹⁶ – הוא בהסתרת האור של שם הוי' שלמעלה מהטבע, עד אשר "נראה כאילו העולם עומד ומתנהג בדרך הטבע".

לפי זה ניתן היה לומר, שהיתרון בקשר שבין נשמת האדם (שכאן למטה) עם שם הוי' הוא בכך שאצל ישראל רואים בגלוי שהנהגתם היא למעלה מדרך הטבע, ולא רק הנהגת כלל ישראל, אלא הנהגת כל יהודי בפרט.

אך לפי זה יוצא שההבדל בין נשמת האדם לשאר הנבראים אינו "הפרש 412עצום מאד"¹⁷ ("עצום" באיכות, "מאד" בכמות) אלא בדומה להבדל שבין נבראים נעלים לנחותים יותר, כגון ההבדל שבין צבא השמים לצבא הארץ:

כשם שהיתרון של צבא השמים על פני צבא הארץ הוא, שבצבא השמים ניכרת האלקות יותר בגלוי מאשר בצבא הארץ, עד אשר באמצעות "שאו מרום עיניכם" ניתן לראות "וראו מי ברא אלה"¹⁸ –

כך היא, לפי ההסבר שלעיל, מעלת נשמת האדם על פני צבא השמים, שכאשר רואים שישראל היא "כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת"¹⁹, וכך גם לגבי כל יהודי בפרט²⁰, ניכרת האלקות בגלוי, באופן בולט יותר מאשר "וראו" שבצבא השמים.

ובנוסף לכך – ובעיקר: הסבר זה מראה רק כיצד נשמת האדם מראה את שם הוי', שלמעלה מהטבע, אך לא כיצד היא עצמה "חלק שם הוי' ברוך הוא".

ולכן מוסיף אדמו"ר הזקן "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים...", ומצטט שלושה פסוקים לכך, כדי להבהיר שההבדל בין נשמת האדם לבין נבראים אחרים, כולל צבא השמים ואף המלאכים, הוא עיקרי בעצם מהותם.

ה. עצם חיות נשמת האדם שונה מחיות שאר הנבראים

המלאכים נקראים אלקים, כדלעיל בסעיף ב', כי החיות האלקית ניכרת אצלם בגלוי.

כלומר, לא זו בלבד שבאמצעותם מתגלה שיש אור אלקי המהווה ומחיה אותם – בדומה לענין של "וראו מי ברא אלה" בצבא השמים – אלא בעצם מציאותם, בכך שמציאותם היא כשמם "מלאכים" – הבטלים תמיד²¹ כלפי הקדוש־ברוך־הוא ומוכנים לקיים שליחותו²², נראית אלקות בגלוי.

מכך מובן, שבענין "גילוי" ו"העלם", מלאכים הם למעלה מנשמת האדם כפי שהיא למטה. וכאמור, שנשמת האדם אינה מכונה כלל בשמו של הקדוש־ברוך־הוא, ואפילו לא בשם "אלקים", 413וכפי שמובן גם מכך שאצל נשמת האדם למטה אפשר שהיא תנהג לפעמים נגד רצון הקדוש־ברוך־הוא, שלא כמלאכים המוכנים תמיד לקיים את שליחותו של הקדוש־ברוך־הוא.

מכך מובן, שהענין שכל הנבראים ואפילו המלאכים קשורים לשם "אלקים", ואילו נשמת האדם קשורה לשם הוי', אינו רק מצד הענין של העלם וגילוי, אלא מפני שעצם חיותם שונה: חיותם של כל הנבראים, כולל המלאכים, הוא משם "אלקים"²³, וחיות נשמת האדם, גם כשהיא בגוף, היא משם "הוי'".

וכדי להבהיר את ההבדל בחיות שבין נשמת האדם לכל הנבראים, למרות שגם שורש התהוות כל הנבראים הוא משם הוי', ומצד שני: גם נשמת האדם ירדה "על ידי בחינת האותיות" – מצטט אדמו"ר הזקן את שלושת הפסוקים שבהם נקראים המלאכים בשם אלקים כנגד שלוש הדרגות של המלאכים שבשלושת העולמות – בריאה, יצירה, עשיה, וכנגד שלוש דרגות האותיות שמהן מתהוות שלוש דרגות המלאכים.

ו. ההקבלה בין שלושת הפסוקים לבין שלוש דרגות המלאכים

את הענין ששלושת הפסוקים הללו רומזים לשלושת סוגי המלאכים, ניתן לבאר לפי ההבדל בתוכן המודגש בכל פסוק:

הפסוק הראשון מקשר בין המלאכים עם נשמות ישראל: "ה' אלקיכם (של נשמות ישראל) הוא אלקי האלקים" (של המלאכים הנקראים בשם "אלקים"), אך לא כך בפסוקים האחרים.

גם בפסוק השני – "הודו לאלקי האלקים" יש מעלה (לעומת הפסוק השלישי) בכך שהמלאכים קרויים "אלקים", שלא כבפסוק השלישי – 414"ויבואו בני האלקים להתייצב..." – שבו הם נקראים "בני האלקים"^*. וכמובן, שכשהם מכונים "אלקים" הרי האלקות בגילוי בהם יותר מכשהם מכונים "בני האלקים".

ובנוסף לכך: בפסוק השני מוזכר "אלקי האלקים", דרגת שם אלקים, הנעלית מהשם "אלקים" היורד ושוכן במלאכים.

מכך מובן, שבפסוק הראשון, שבו קשורים "אלקי האלקים" (המלאכים) עם "ה' אלקיכם" (נשמות ישראל) מדובר על המלאכים שבעולם הבריאה, עולם המחשבה, הקשורים ל"ישראל עלו במחשבה"²⁴.

בפסוק השני, שאינו מקשר בין שם אלקים הקשור במלאכים ("אלקי האלקים") לבין הנשמות ("ה' אלקיכם"), אך עם זאת שם אלקים הקשור למלאכים נמצא בגלוי – מדובר על המלאכים שבעולם היצירה, כי היצירה היא גילוי, כנאמר²⁵ "יוצר אור".

ובפסוק השלישי, שבו גם השם "אלקים" הקשור למלאכים אינו כל־כך גלוי, מדובר על המלאכים שבעולם העשיה²⁶.

ז. שלושת הפסוקים רומזים לשלוש הדרגות באותיות השם "אלקים"

אך אין די בהסבר זה. לפי האמור יוצא, שבהבדל הלשוני שבין הפסוק השני לשלישי נרמז רק ההבדל לגבי אופן קבלת החיות משם אלקים על ידי המלאכים – שהוא גלוי יותר במלאכים שבעולם היצירה מאשר במלאכים שבעולם העשיה.

אך מביאורו של אבי מורי "והתהוותן הוא .. מג' בחינות אותיות" – שגם בשם אלקים עצמו (בחינת אותיות) יש שלוש דרגות – מובן, שבהבדלים הלשוניים שבין שלושת הפסוקים נרמזים גם ההבדלים שבדרגות האותיות עצמן.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

אותיות המחשבה, אשר בנוסף למציאותן העצמית הן גם מקור לאותיות הדיבור ואותיות המעשה, כוללות בתוכן שלוש דרגות אותיות: של מחשבה, של דיבור ושל מעשה. אותיות הדיבור כוללות שתי דרגות אותיות: של דיבור ושל מעשה. ובאותיות המעשה יש דרגה אחת בלבד, אותיות של מעשה.

415לפי זה מובן הרמז לשלוש דרגות האותיות בשלושת הפסוקים שלעיל: בפסוק הראשון, "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים...", המדבר על אותיות המחשבה, נזכר שם "אלקים" שלוש פעמים. בפסוק השני, "הודו לאלקי האלקים...", הרומז לאותיות הדיבור, נזכר השם "אלקים" פעמיים. ובפסוק השלישי, "ויבואו בני האלקים להתייצב...", אשר כנגד אותיות המעשה, הוא נזכר פעם אחת.

ח. על ידי הפסוקים מובן ההבדל בין נשמת האדם לבין המלאכים

לפי האמור לעיל מובן, שעל ידי ציטוט הפסוקים הנ"ל מובן יותר ההבדל העיקרי שבין נשמת האדם לבין שאר הנבראים, כולל המלאכים:

כשם שבשלוש דרגות האותיות של שם "אלקים" רואים שבאותיות הדיבור אינה קיימת בחינת המחשבה, שהיא המקור של אותיות הדיבור, ובאותיות המעשה אינה קיימת בחינת הדיבור, כנרמז גם בשלושת הפסוקים הנ"ל, כאשר בפסוק השני נזכר "אלקים" רק פעמיים, ובפסוק השלישי פעם אחת בלבד, כי באותיות הדיבור אין את דרגת המחשבה, ובאותיות המעשה חסרה גם דרגת הדיבור.

כך הוא גם לגבי השמות "הוי'" ו"אלקים": כאשר החיות של שם "הוי'" "מתלבשת" בשם "אלקים" המצמצם אותה ומסתירה, הרי איננה כאן, כאילו, דרגת שם הוי' כפי שהיא כשלעצמה, לפני התלבשותה בשם "אלקים".

ואמנם, הצמצום שבשם "אלקים" הוא רק "לגבי התחתונים", בעוד אשר "לגבי הקדוש־ברוך־הוא... ואין מדת הגבורה מסתרת חס ושלום לפניו יתברך"²⁷, אך למרות זאת מוסבר במספר מקומות, שהצמצום "לגבי התחתונים" אינו דמיון, אלא מציאות²⁸.

ולכן יוצא, שבחיות האלקית המחיה ומהווה את הנבראים אין דרגת ומעלה שם הוי', כי זוהי חיות משם "אלקים"²⁹.

וזהו ההבדל שבין נשמת האדם לבין שאר הנבראים, כולל המלאכים:

חיות המלאכים היא משם "אלקים", כפי שאינו כולל, כאילו, את דרגת שם הוי', וגם בשם "אלקים" עצמו, חיות המלאכים של עולם היצירה היא רק מאותיות הדיבור, שאינן כוללות דרגת מחשבה, וחיות המלאכים של עולם העשיה היא רק מאותיות המעשה, שאינן כוללות את דרגת הדיבור. לעומת זאת נשמת האדם, גם לאחר ש"ירדה... על ידי בחינת האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו' (אותיות המעשה) כדי להתלבש בגוף עולם הזה התחתון", חיותה היא משם "הוי'".