411

וכפי שהוא אומר בהמשך¹¹, שב"נשמת האדם" כאן למטה ישנן ארבע האותיות של שם הוי' – דבר החשוב להסבר ענין התשובה. כי על ידי כך מובן הפגם החמור של החטא, שבאמצעות כל חטא גורמים לכך שההשפעה היורדת על ידי ה"א תתאה של שם הוי' יורדת לגלות¹², ופוגמים גם בכל האותיות, כולל שלוש האותיות הראשונות¹³.

ולמרות שנשמת האדם רק "נמשכה תחלה מבחינת פנימיות החיות" (שם הוי'), כדלעיל, אבל "אחר כך ירדה .. (כדי שתוכל לשכון בגוף) על ידי בחינת האותיות..." (שם אלקים), למרות זאת קשורה נשמת האדם תמיד לפנימיות החיות, עד כדי כך שהיא חלק משם הוי' גם בהיותה בגוף.

וזוהי מעלת נשמת האדם על פני כל הנבראים: אמנם, גם שורש כל הנבראים הוא משם הוי', כמוסבר בהרחבה בחלק השני של ספר ה"תניא"¹⁴, שהמשמעות של שם הוי' היא "שמהוה את הכל מאין ליש", ושם אלקים רק מצמצם את החיות שמשם הוי' ומסתירה, למרות זאת נשמת היהודי שונה בכך, שגם לאחר ירידתה "על ידי בחינת האותיות (שם אלקים)... כדי להתלבש בגוף עולם הזה התחתון", עדיין היא קשורה לשם הוי'.

ד. מעלת נשמת האדם – מהותית

במה מתבטאת מעלתה של נשמת האדם על פני נבראים אחרים בהיותה קשורה לשם הוי'?

לכאורה, ניתן היה להסביר זאת לפי המבואר ב"תניא"¹⁵ שהצמצום וההסתר של שם "אלקים" – בגימטריא "הטבע"¹⁶ – הוא בהסתרת האור של שם הוי' שלמעלה מהטבע, עד אשר "נראה כאילו העולם עומד ומתנהג בדרך הטבע".

לפי זה ניתן היה לומר, שהיתרון בקשר שבין נשמת האדם (שכאן למטה) עם שם הוי' הוא בכך שאצל ישראל רואים בגלוי שהנהגתם היא למעלה מדרך הטבע, ולא רק הנהגת כלל ישראל, אלא הנהגת כל יהודי בפרט.

אך לפי זה יוצא שההבדל בין נשמת האדם לשאר הנבראים אינו "הפרש