שיחה ג

443שיחה ג

ויקהל

א. פירוש רש"י על "לעמת...", והשאלה עליו

מן הפסוק¹ "ומסך שער החצר... ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר" מצטט רש"י את המילים "לעמת קלעי החצר" ומפרש: "כמדת קלעי החצר".

מסבירים זאת המפרשים²: רש"י מתכוון להבהיר שמשמעות המילה "לעמת" כאן איננה, כמשמעותה בדרך כלל, "כנגד"³ – כי כאן אי אפשר לפרש כך, שהרי "שער החצר" לא היה "כנגד" קלעי החצר, אלא לצידם – אלא משמעות מילה זו כאן היא "כמדת".

אך צריך להבין: אם כוונת רש"י היא רק לבאר את המילה "לעמת", מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילים "קלעי החצר", והוא אף חוזר עליהן בפירוש עצמו "כמדת קלעי החצר", רש"י היה צריך לומר בקצרה: "לעמת – כמדת"?

ב. רש"י מפרש "לעמת" –

"למעלה"?

בנוסף לכך אין מובן:

ג

יש בתורה מקומות נוספים שבהם אי אפשר לפרש את המילה "לעמת" במשמעות של "כנגד" – (א) "לעמת מחברתו", בפרשת תצוה⁴, (ב) "לעמת העצה", בפרשת ויקרא⁵ – ושם מפרש רש"י: "סמוך .. למעלה", "למעלה",

לפי זה צריךב היה רש"י לפרש גם כאן כך: "לעמת" – "סמוך .. למעלה", ולהסביר, שכוונת הפסוק "וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר" היא, שגובה "מסך שער החצר" היה "חמש אמות" גבוה יותר ("למעלה") מקלעי החצר, ומדוע הוא מפרש "לעמת" – "כמדת", שפירוש זה "אין לו חבר" בתורה⁶?

יותר מכך: פירוש זה מתקבל, לכאורה, בהמשך הפסוקים, יותר מאשר הפירוש "כמדת". לפי הפירוש "סמוך .. למעלה" מובן מדוע יש הכרח בכתיבת המילים "לעמת קלעי החצר" – הן באות לספר מה היה גבהו של מסך שער החצר (גבוה ב"חמש אמות" יותר 443מן הקלעים), אבל לפי הפירוש "כמדת", שגובה המסך היה שווה לגובה קלעי החצר, הרי המילים "לעמת קלעי החצר" מיותרות – כבר נאמר לפני כן בבירור "וקומה ברחב חמש אמות", ומה מוסיפה העובדה שהוא היה "כמדת קלעי החצר"?

ג. לפי פירוש קודם של רש"י, הוא היה צריך לפרש כאן "למעלה"

קושיא זו נעשית חמורה יותר לפי פירוש רש"י קודם, כדלהלן.

קיימת מחלוקת⁷ בין רבי יהודה לבין רבי יוסי לגבי גובה המזבח: רבי יהודה אומר שהפסוק⁸ "ושלש אמות קומתו" הוא – "דברים ככתבן", ואילו רבי יוסי מסיק (על־ידי לימוד גזירה שוה לפי המילים "רבוע" "רבוע") מן המזבח הפנימי⁹ – "מה להלן גבהו פי שנים כארכו אף כאן פי שנים כארכו" – שגובה המזבח היה עשר אמות.

אומרת הגמרא¹⁰: "אמר לו רבי יהודה .. אפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ" (שהרי אם גובה המזבח הוא עשר אמות, יוצא שהוא גבוה יותר מקלעי החצר, שגבהם חמש אמות). ענה לו רבי יוסי, שהוא סבור, שגובה הקלעים היה חמש עשרה אמות.

במסכת עירובין¹¹ אומרת הגמרא, ששיעורו של פתח (לדעת חכמים) הוא "עשרים אמה (גובה) ברוחב עשר". ושואלת הגמרא¹²: "לילפו (= ילמדו) מפתח שער החצר .. מה להלן חמש ברוחב עשרים, אף כאן ברוחב עשרים", ומשיבה בתירוץ השני – לפי גירסת בעלי התוספות¹³: "קלעים ט"ו אמה, וכי כתיב וקומה ברוחב ה' אמות – משפת קלעים ולמעלה". ומוסבר ב"תוספות", ששאלת הגמרא היא על השיעור עשרים אמה של גובה הפתח, שהרי רואים ממדות פתח החצר ששיעור גבהו של הפתח הוא "חמש אמות" בלבד, ובתשובתה מסיקה הגמרא, שגם גבהו של פתח החצר היה עשרים אמה¹⁴, וכוונת המילים "וקומה ברחב חמש אמות" היא "משפת קלעים ולמעלה", חמש אמות יותר מאשר הקלעים, שגבהם לדעת רבי יוסי היה חמש עשרה אמות, כדלעיל.

יוצא אפוא, שלדעת רבי יוסי (לפי התוספות) משמעות המילים "לעמת קלעי החצר" היא – גבוה יותר מ"קלעי החצר"¹⁵.

וכיון שלפני כן, בפרשת תרומה⁸, אנו רואים שרש"י מציין את שתי הדעות, של רבי יהודה ושל רבי יוסי, הרי שהוא היה צריך גם כאן, בפירושו על "לעמת 444קלעי החצר", להביא את הפירוש "לעמת קלעי החצר" – "סמוך .. למעלה", המתאים לדעת רבי יוסי שרש"י מציינה, בנוסף לכך שהוא מתאים ללשון הפסוקים, כדלעיל¹⁶.

ד. לפי הפשט אפשר לומר שגובה הקלעים חמש אמות

אך לאמיתו של דבר אין זו קושיא כלל, כי כל הדיון שלעיל אינו מתאים לדרכו של רש"י המפרש על פי פשוטו של מקרא:

על הפסוק (בסוף פרשת תרומה¹⁷) "ארך החצר... וקומה חמש אמות" מפרש רש"י: "וקומה חמש אמות, גובה מחיצות החצר והוא רוחב הקלעים". כלומר, למרות שלגבי גובה המזבח מציין רש"י גם את דעת רבי יוסי ("גבהו פי שנים כארכו"), בכל זאת, לגבי "גובה מחיצות החצר", הוא אומר באופן סתמי, שהוא "חמש אמות".

הכרחי אפוא לומר, שלפי הפשט, אפילו לפי הפירוש שגובה המזבח היה עשר אמות¹⁸, צריך לומר, ש"גובה מחיצות החצר" היה "חמש אמות" בלבד¹⁹, והטעם לכך מובן בפשטות: לפי דרך הפשט אין כלל הכרח שיהא אסור לראות את הכהן בעבודתו על המזבח. ולכן מסבירים "וקומה חמש אמות" כפשוטו, ולא לפי דרך הלימוד בגמרא – לדעת רבי יוסי – שהכוונה היא "משפת המזבח ולמעלה".

וכך מובן, שגם לגבי גובה שער החצר אפשר לומר, שבדרך הפשט היה הגובה חמש אמות בלבד, לפי כל הפירושים¹⁹, ואפילו לפי הפירוש שקומת המזבח היתה עשר אמות.

אך עדיין קשה: אמנם, מבחינת תוכן הענין אין הכרח לפי הפשט לומר, שלדעת רבי יוסי, גובה שער החצר היה יותר מ"חמש אמות", אך מבחינת לשון הפסוקים ("לעמת קלעי החצר") צריך היה לפרש ששער החצר היה גבוה בחמש אמות יותר מקלעי החצר, כדלעיל?

445ה. לפי הפשט שער החצר הוא חלק מן הקלעים

ההסבר לכך הוא:

רש"י מתעכב על המילים "לעמת קלעי החצר", כי שלוש מילים אלו הן מיותרות, לכאורה: אף אם נפרש, כדלעיל, שהכוונה היא ל"חמש אמות" יותר מגובה הקלעים, עדיין אין מובן: מדוע צריכה התורה לציין את הגובה בדרך ארוכה – "חמש אמות לעמת קלעי החצר" – כאשר יכול היה להיות כתוב בקצרה ובבירור: "קומה ברוחב עשר אמות"?

לפיכך אומר רש"י, שהפסוק בא לומר את הסיבה שבגללה צריך היה גבהו של מסך שער החצר להיות "חמש אמות" (ולא יותר – כ"מסך פתח האהל"²⁰) – כי מסך זה היה מוכרח להיות "כמדת קלעי החצר" – הפסוק מדגיש שהמסך במהותו (ובמטרתו הדומה) הוא חלק מן הקלעים, ולכן צריך גבהו להיות בדיוק כגבהם.

בכך מתורצת בדרך אגב קושיא (בדרך ההלכה) המובאה ע"י רבותינו בעלי התוספות²¹: "אם לא היו גבוהים אלא חמש אמות אם כן לא היה פתח השער גבוה כמו פתח היכל של בית עולמים", ולפיכך הם מפרשים שם שגבהם של הקלעים בצד מזרח (ובמילא גם פתח החצר) היה עשרים אמה²².

ולפי הסברו של רש"י, בפשוטו של מקרא, אין קושיא זו קיימת מעיקרה, כי הפסוק עצמו מבהיר זאת בהוסיפו "לעמת קלעי החצר": מסך שער החצר היה "חלק" מקלעי החצר, בלי לציין של איזה צד, כלומר, הקלעים של החצר כולה היו זהים בגבהם,

וממילא גם לא היה השער בבחינת פתח ממש כמו פתח ההיכל²³.

ו. מחלוקת ה"ראשונים" אם הדלת היא תנאי לחובת קביעת מזוזה

החידוש שלעיל, ש"מסך שער החצר" הוא במהותו חלק מן הקלעים, יובהר יותר לפי הסבר על מחלוקת "ראשונים" לגבי חובת מזוזה:

בין התנאים המחייבים בית בקביעת מזוזה, מונה הרמב"ם²⁴ את התנאי: "ויהיו לו דלתות". ואילו הראב"ד²⁵ סובר, וכך גם דעתם של עוד "ראשונים"²⁶, שגם פתח ללא דלת חייב במזוזה.

אפשר להסביר שמחלוקתם תלויה בהגדרת מהותה של דלת: (א) דלת היא חלק מן השער, שמהותו פתיחה – 446כניסה ויציאה²⁷, (ב) דלת היא מהות בפני עצמה – סגירה. ללא הדלת היה החלל פתוח תמיד, והדלת סותמה אותו.

מן ההבדל בין שתי ההגדרות נובעות תוצאה מעשית לגבי חובת מזוזה: אם סוברים שהדלת היא חלק מן השער, ומהותה פתיחה, סביר לומר, שחובת המזוזה (החלה על מקום הכניסה²⁸ – והיציאה²⁹ – של הבית) חלה רק כאשר הפתח הוא רגיל ומושלם, כשיש לו דלת, כי פתיחת הדלת מאפשרת את הכניסה לבית.

אך אם אומרים, שמהות הדלת היא סתימת חלל הפתח, אין מקום לומר שחובת מזוזה בפתח ושער הבית (מקום הכניסה והיציאה) תהיה תלויה בדלת, שמטרתה לא לאפשר כניסה ויציאה.

ז. לדעת רש"י: מטרת הדלת היא סגירה

וכאן רואים מהי שיטת רש"י בפירושו על התורה, לפי פשוטו של מקרא, בענין זה: רש"י מסביר ש"מסך שער החצר" היה חייב להיות "כמדת קלעי החצר", כי, כדלעיל, הוא היה במהותו חלק מן הקלעים. כלומר, כשם שמהות הקלעים היא סתימה³⁰, כך גם מטרת "מסך שער החצר" היא סתימה, ולא מ"פתח (שער) החצר"³¹, כפי שמתבטא בשמו "מסך" – "לשון מגין"³².

מכך מובן גם לגבי מהותה של דלת, כי "מסך שער החצר" הוא במקום דלת, כמבואר בתשובת רבי אברהם בן הרמב"ם³³, שלפי שיטת רש"י מטרתה סגירה, ולא פתיחה³⁴.

זאת גם בהתאם לשיטת רש"י בפירושו על הגמרא³⁵, ששם הוא סובר 447שגם פתח בלי דלת חייב במזוזה, כפי שהוסברה שיטה זו לעיל, שהדלת אינה חלק מן הפתח.

ח. בעולם העשיה מורגשת ההסתרה של ספירת המלכות – הדלת

השאלה שלעיל אודות מהותה של דלת בחלק ההלכה שבתורה, קיימת גם לגבי ענינה של דלת, כפי שהוא מבואר בחלק הסוד שבתורה:

"דלת" בפנימיות הענינים היא "ספירת המלכות"³⁶, כי ספירת המלכות היא המקשרת בין עולם האצילות לבין העולמות שלמטה מאצילות (ובכלל – בין עולם לעולם שמתחתיו) – ובספירת המלכות יש שני ענינים: (א) ספירת המלכות מסתירה את הספירות שמעליה, ולכן היא נקראת "ים", ובאמצעות ההסתרה (ב) מורידה ספירת המלכות למטה את האור של עולם האצילות, ומגלה אותו בעולמות הנמוכים יותר, ומבחינה זו היא נקראת "ארץ"³⁷.

וכאן מתעוררת השאלה: מהו עיקרה של ספירת המלכות – ענין ההסתרה או ענין הגילוי שבה ובאמצעותה³⁸.

התשובה לכך לפי פירוש רש"י היא: "לעמת קלעי החצר – כמדת קלעי החצר": לפי (דרך הלימוד של) עולם הפשט – עולם העשיה³⁹ – מהותו של המסך⁴⁰ – ה"דלת" – מהותה של ספירת המלכות, היא כמהות הקלעים – הסתרה וסתימה:

אמנם, גם בעולמות בריאה ויצירה משפיע ההעלם של ספירת המלכות – ולכן אין האור האלקי מאיר בהם כל־כך בגלוי כמו באצילות, עולם האחדות – אך בכל זאת, יש בהם ענין של גילוי אלקות, ולכן עולם הבריאה הוא עולם שרובו טוב, ועולם היצירה הוא לפחות מחצה על מחצה⁴¹.

אבל בעולם העשיה ההעלם הוא מוחלט. זהו "עולם הקליפות והסיטרא־אחרא"⁴², "כל מעשה עולם הזה קשים ורעים ורשעים גוברים בו"⁴³ – ולכן מורגשת בעולם העשיה, עולם הפשט, בעיקר פעולת ההסתר של ספירת המלכות⁴⁴,

ט. התורה מאפשרת הפיכת ההסתרה לגילוי

אך המטרה היא לבטל את ההעלם, ולגרום לגילוי אלקות למטה –

לכן לא כתוב בתורה בפירוש "כמדת 448קלעי החצר", אלא "לעמת קלעי החצר" – שהמשמעות של "לעמת" איננה זהות ושויון ממש, אלא בדומה או מעין (בדומה לביטוי האמור לגבי הקדושה והקליפות: "זה לעמת זה"⁴⁵).

כלומר, "מסך שער החצר" איננו זהה ממש לקלעים, שהם הסתרה והעלמה תמידית, אלא התורה נותנת כח לשנות את המסך, ולהפכו לענין של פתיחה וגילוי.

עד אשר תהיה פתיחה כ"פתחו של אולם", ש"לא היו בו דלתות⁴⁶ שתמיד היה פתוח"⁴⁷ – שהגילוי יהיה תמידי ללא הסתרים, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"⁴⁸.

י. המופלאות שבפירוש רש"י

כאן רואים שוב את המופלאות של פירוש רש"י על התורה, שמפירוש קצר של רש"י, שנראה במבט ראשון כביאור פשוט, אפשר ללמוד "ענינים מופלאים"⁴⁹ גם בקשר לפסקי הלכה, וכפי שפירוש זה על התורה מתאים לשיטת רש"י בפירושו על הגמרא, וכן אפשר לראות את ההתאמה בין הענינים כפי שהם בדרך הפשט וההלכה וכפי שהם מתבארים בתורת הקבלה והחסידות,

וזאת בנוסף לכך שבפירוש זה בולט הכלל, שרש"י עצמו מציינו⁵⁰, "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא".

(משיחת ש"פ ויקהל תשכ"ה).