שיחה א

105שיחה א

א כבר נתבאר כמה פעמים א שדרכו של רש"י, בפירושו עה"ת, לפרש כל העניגים הקשים והבלתי מובנים בפשוטו של מקרא, ובאם ישנם עגינים הנראים כבלתי מובנים (בפי' הפשוט של הכתובים) ואין רש"י מפרשם -- הרי זה גופא הוכחה שלדעתו של רש"י מתיישבים עגינים אלו באופן פשוט ונקל כ'"כ, עד שאין צורך לפרשם : [וכדמוכח גם מזה שבכמה מקומות כותב רש'י בפירושו <איני יודע מה מלמדנו" * וכיו"ב -- ואם אין דעתו לפרש את כל הדברים ה" דורשים ביאור בפשטות הכתובים, לא הי' לו להעיר בכתובים אלו].

עפ'ז צריך ביאור מה שרש'"י אין מבאר מאומה על הכתוב בפרשתנו+ בסיום פרשת נדרים: ,אלה החוקים אשר ציוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעורי' בית אבי' * -- דלכאורה אי"מ: מכיון שתוכן הפסוק הוא סיכום קצר מדיני הנדרים שנאמרו לפנ"ז, הו"ל לכתוב לכל לראש נקודת הדין דנדר (שחובת הנודר לקיים נדרו) האמור בתחלת פרותנו *י: ;איש כי ידור גדר לה' או השבע שבועה לאסר איסר על נפשו, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו

יעשה? -- ואח'כ לפרט הפרטים * האמורים -- ,בין איש לאשתו בין אב לבתו"?

ואף שלאחר שמקדים הכתוב ,אלה החוקים אשר צוה ה' את משה גו'", מובן (לפרש"י), ששוב א"א לכלול ביניהם את עצם חהחיוב לקיים הנדר, כיון שאינו בגדר .חוקה"? (מצוה ,שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחוקותיו על עבדיו"'), שהרי מפורש בה טעם*: ,לא יחל דברו -- כמו לא. יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין", ולפיכך ,ככל היוצא מפיו יעשה? -- משא"כ פרטי* 10616 לקוטי

הדינים ש,בין איש לאשתו בין אב לבתו", שלא מצינו בהם טעם בכתוב:

אבל זה גופא דורש טעם: למה חזר הכתוב בסיכומו רק על ה;חוקים"* שבדיני נדרים ולא על עיקר הדין דנדרים 1

ב. הביאור בזה:

מובן בפשטות שעצם הדין שהנודר צריך לקיים דיבורו, אינו זקוק לקרא מיוחד, כי הוא דבר שהשכל הפשוט מחייבו ; וגם נכלל הוא במה שנאמר !י ,מדבר שקר תרחק" (אף שאינו דומה ממש). וגם מובן הוא מכללות ענין שבועה (וכריתות ברית) המבואר כ"פ בתורה. ולכן מצינו ענין הנדרים גם לפני מתן תורה, כמ"ש יי .וידר יעקב נדר וגו' והאבן הזאת וגו" יהי' בית אלקים גו' ", ואח"כ אמר לו הקב"ה יג ,אשר נדרת לי שם נדר, עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" ופרש"י : ,אשר נדרת לי -- וצריך אתה לשלמו שאמרת יהי' בית אלקים שתקריב שם קרבנות".

ולכן ג"כ מצינו בתורה (עוד לפני פ' נדרים) כמה ענינים שהם בגדר של ,דר" *י, ואין הכתוב מזכיר בהם עצם החיוב לקיים הנדר, אלא מפרש פרטים ואופנים המסתעפים מדין נדר, כגון: ,איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'"יי, שהכתוב רק קובע

ופוות א

את הסכומים השונים של הערכין: וכן ,איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה'"*י, שהכתוב מפרש רק פרטי דיני נזיר. והטעם ע"ז:; לפי שעצם החיוב לקיים הנדר הוא דבר המובן מעצמו.

וכן נראה ממ"ש'י ,וידר ישראל נדר לה' וגו' והחרמתי את עריהם", ובנ"י קיימו את הנדר בפועל, כמ"ש זי ,ויחרם אתהם ואת עריהם" -- היינו שגם אז (קודם שנאמרה פרשה ז) הי' ידוע להם ענין הנדרים וחובת קיומם.

עפ'ז צ"ל, שמ"ש בפרשתנו ;איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" לא בא הכתוב להשמיענו זה בתור ציווי או דין חדש, כפי שמשמע לכאורה מלישנא דקרא, אלא שהוא כעין פתיחה והקדמה למה שנאמר אח"כ; וכאילו אמר הכתוב: בענין הנדרים, אשר דינו העיקרי ידוע ש,ככל היוצא מפיו יעשה", יש בו כמה הלכות בנידון נדרי אשה בנעוך" בבית אבי' ואשה נשואה -- ובזה הוא. החידוש של פ' זה

ובמילא מובן בפשטות -- ועד שרש"י אין צריך לפרשו -- שכשבא הכתוב בסוף הפרשה לסכם את ראשי הפרקים של ההלכות שפ' זו באה ללמדנו, אין מקום לצרף עמהן גם עצם הדין דנדרים, מכיון שאין בו משום חידוש בפרשה זו

ג. עפ"ז יומתק ג"כ מ"ש רשיי 107בתחלת הסדרה: ,ראשי המטות -- חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה וכו' ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות". ולכאורה, אף שיש להוכיח ממה שנאמרה פ' זו ,אל ראשי המטות" שיש עגין מיוחד בנדרים השייך ל;ראשי המטות", מ"מ מנ"ל, בפשוטו של מקרא, שענין זה הוא היפך ענין הנדרים -- הפרת הנדרים ::1

אמנם עפ"י הנ"ל מובן: מכיון שכל פרשה זו לא באה (לעצם הענין דנדרים בכלל) אלא ללמדנו דינים פרטים דאשה בנעורי' ולאחר נשואיי -- ובזה החידוש הוא שהפרת נדריי היא ע'י האב והבעל (דאין סברא שהחידוש הוא גם בזה, שבלי הפרת האב והבעל אזי קמו כל נדרי' וכו" -- בי מאי קמ"ל: ה"ז נדר כשאר הנדרים), וא"כ כשפרשה זו נאמרה ,אל ראשי המטות" לרמז שיש בה ענין השייך אליהם -- הרי מסתבר ששייכות זו נוגעת בדין הפרת גדרים שהוא תוכנה של הפרשה *'

ד. והנה ענין זה שהלימוד ד,אל ראשי המטות" הוא דווקא בשייכות להפרת נדרים, יש לו הכרח גם בפנימיות הענינים :

בוטוות א

ידוע מ"ש בירוש?מי * בנוגע לנדרים: ,לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים", והטעם ע"ז מובן: הכוונה העליונה בקיום התורה ומצות ה"ה בכדי לעשות (ע"י) לו ית' דירה בתחתונים יי. ובמילא מובן, שצ"ל העבודה עם:י הענינים הגשמיים, לעשות מהם דירה לו ית', ולא להסתייג ולהבדל מהם ע"י גדרים ושבועות יי.

אמנם לאידך, הרי ארז"ל ** ,נדרים סיג לפרישות" שהנדרים מסייעים לקיים את הציווי * ד,קדש עצמך ב" מותר לך".

ונתבאר** החילוק בין ב' הוראות אלו, שאדם המתנהג באופן טוב וישר, עליו אמרו ,דייך מה שאסרה לך התורה", ואדרבה אסור הוא בנדרים זי, מאחר שהם מונעים אותו מלעבוד 108188 לקוטי ולברר את הדברים הגשמיים; משא"כ זה שהנהגתו אינה כדבעי למיהוי, שבמצבו יש לחוש שהדברים הגשמיים יפעלו בו ירידה*י -- עליו אמרו ,נדרים סיג לפרישות" יי.

לפ"ז מובן שהתכלית הוא" להתעלות לדרגא כזו שבה יש מעלה יתירה היינו -- שלילת וביטול הנדר. ומעתה כשהתורה מרמזת שיש איזה ענין בנדרים המשתייך דווקא ליחיד מומחה (או ג' הדיוטות, שהם בי"ד :י) מצד דרגתו הנעלה -- הרי מובן שאין יי המדובר בענין השייך לקיום הנדרים, כ"א לביטול והפרת הנדרים -- היינו שהמומחה (או הב"ד) פועל יי עילוי בהד אדם הנודר, עד שמגיע לדרגא כזו שאין צריך לנדרים.

ה ע"פ הנ"ל שעיקרה של פרשה זו הוא ענין הפרת הנדרים, יובן ג"כ למה נאמרה פרשת נדרים (הלזו) סמוך

₪8 ראה תגיא פ>"ז. פ"ח. פי"ב.

9) וע"ד פיי הה"מ במרז"ל ,אל יאמר אדם אי אפשי כו' אפשי כו'", שזהו דוקא בצדיקים משא*כ בע"ת, מכיון ש,סורו רע", צ"ל .אי אפשי" (לקו"ת ואתתנן (ט, 4 מים רבים תרל"ו (ע' רלד). סה"מ תש"ד (ע' 136). נתבאר כלקו"ש שם ס"ע 1182 ואילך).

0 עפ"ז יש לבאר טעם כל מקום שספקו לקולא -- דלכאורה למה יכנס לספק (או -- למה אסרו חכמים רק הודא וביותר יקשה מחיוב אשם תלוי -- שהוא על הספק). וראה קדושין (עגי א) ספק יבוא בקהל (ובלקו"ת תזריע ר"ה קמיפלגי ספ"ד).

1 רשב"ם ר"ה לומר (ב"ב קכו ב)

2) להעיר כה"ג בדחו"ל : כח דהתירא עדיף (להשמיענו -- רש"י כיצה ב, ב ו"ה דהתירא).

3) ראה לקו"ש שם ע' 1077 ואילך.

בוט\\ת א

לכניסתם לארץ ישראל:

החפרש (העיקרי) שבין עבודת בנלי במדבר לעבודתם בא'"י הוא בזה שבמדבר לא היו עסוקים בעניגים גשמיים, שהרי הין ניזונים שם ב,לחם מן השמים" -- מן, ושתו מים מבארה של מרים, וגם לא הי' להם להתעסק בהספקת לבושים, כי בגדיהם גדלו עמהם *י; משא'"כ בארץ ישראל הוצרכו לעסוק במלאכת החרישה וזריעה וכו' -- ודוקא עבודה זו היא כנ"ל, תכלית הכוונה העליונה: לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

ולכן כשעמדו להכנס לא"י ולהתעסק בה בעבודה זו, נאמרה להם 8' הפרת נדרים, שגם תוכנה היא הד עבודה עם הענינים הגשמיים כנ"ל.

ו אמנם מכיון שבפועל כתוב גם בפרשה זו עצם הדין של נדרים - וגם זה נאמר להם סמוך לכניסתם לא*"י ולהתעסקותם בהענינים הגשמיים -- מובן שגם בזה יש הוראה באופן העבודה הלזו:

נקודת ענין נדרים הוא ,לא יחל דברו* -- היינו ש,לא יעשה דברין חולין" -- תהו אופן העבודה בה" ענינים הגשמיים, לפעול שגם ,דברין* הגשמיים לא יהיו ,חולין", אלא להמ" שיך בהם קדושה*'.

4) ראה לקו"ת ריפ שלח. לקו"ש שם ע' 1042 ואילך.

5 כמ"ש (עקב ח, 3) ,שמלתך לא בלתה מעליך". וראה ילקו"ש שם, פרש"י שם.

6) ראה גם בדא"ח (תו"א יג, א. סידור קמה, ד ואילך, דרמייצ ח, א. ועוד) בביאור ענין ,חולין שנעשו על טהרת הקודש" 109לקומי

ומכיון שהוראה זו נרמזת בעגין הנדרים עצמם, הרי מובן שלכאו"א ישנו הכח לעבודה זו", גם למי שלא הגיע לדרגת הפרת נדרים *י, והטעם

(חגיגה יט, ב. וש"נ), שזוהי עבודת האדם שה,חולין* שלו לא יהיו ,חולין" ממש (כמו שהם מצד עצמם), כ"א -- .על טהרת הקודש".

7) ואף ש,עכשיו שנתמעטו הלבבות ציל בלי נדר" (לקו"ת סד"ה וידבר גה המטות. סוף הביאור) -- היינו שאין ממשיכין האו*"מ כאופן שיתעלה וכו

8 ואף שאצלו צ"ל העבודה של פרישות -- הרי: א) יש ,חולין* שמוכרה בתם וצ"ל עטה"ק. ב) החילוק הוא רק מהו עיקר העבודה, אבל מובן שאצל כאו"א מב' הסוגים צ*ל גם עבודה השנ" (וראה גם לקו"ש שם ע' 1078 ואילך).

ות א

עיז כתוב להלן: ,בין איש לאשתו בין אב לבתו* -- כי כאו"א מבנ"י הוא בדוגמת .אשתו* של חקב"ה'י, ו,בתו" של הקב"ה י+, ובודאי שהקב"ה נותן לו הכח לפעול עבודה זו, ולמלאות רצונו לעשות לו ית' דירה בתחתונים.