105
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
א כבר נתבאר כמה פעמים א שדרכו של רש"י, בפירושו עה"ת, לפרש כל העניגים הקשים והבלתי מובנים בפשוטו של מקרא, ובאם ישנם עגינים הנראים כבלתי מובנים (בפי' הפשוט של הכתובים) ואין רש"י מפרשם -- הרי זה גופא הוכחה שלדעתו של רש"י מתיישבים עגינים אלו באופן פשוט ונקל כ'"כ, עד שאין צורך לפרשם : [וכדמוכח גם מזה שבכמה מקומות כותב רש'י בפירושו <איני יודע מה מלמדנו" * וכיו"ב -- ואם אין דעתו לפרש את כל הדברים ה" דורשים ביאור בפשטות הכתובים, לא הי' לו להעיר בכתובים אלו].
עפ'ז צריך ביאור מה שרש'"י אין מבאר מאומה על הכתוב בפרשתנו+ בסיום פרשת נדרים: ,אלה החוקים אשר ציוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעורי' בית אבי' * -- דלכאורה אי"מ: מכיון שתוכן הפסוק הוא סיכום קצר מדיני הנדרים שנאמרו לפנ"ז, הו"ל לכתוב לכל לראש נקודת הדין דנדר (שחובת הנודר לקיים נדרו) האמור בתחלת פרותנו *י: ;איש כי ידור גדר לה' או השבע שבועה לאסר איסר על נפשו, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו
יעשה? -- ואח'כ לפרט הפרטים * האמורים -- ,בין איש לאשתו בין אב לבתו"?
ואף שלאחר שמקדים הכתוב ,אלה החוקים אשר צוה ה' את משה גו'", מובן (לפרש"י), ששוב א"א לכלול ביניהם את עצם חהחיוב לקיים הנדר, כיון שאינו בגדר .חוקה"? (מצוה ,שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחוקותיו על עבדיו"'), שהרי מפורש בה טעם*: ,לא יחל דברו -- כמו לא. יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין", ולפיכך ,ככל היוצא מפיו יעשה? -- משא"כ פרטי*
הערות
- 1. ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 4141
- 2. או מפני שהוא פשוט בעצם, או מפני שמובן הוא ע"פ מה שכבר פרש"י לפנייז.
- 3. ) תולדות כח, ה, ונסמגו כו"כ מקומות כיו"ב בלקו"ש ח"ה ע' 1 (בהערה 02
- 6. ה
- 5. *א) שם, ב
- 6. כבסיום פ' שלפני' : לבד מנדריכם ונדבותיכם (לפרטיהם :6 לעולותיכם ולמנחותיכם גו
- 6. כי לפי' התרגום אונקלס ,לא יבטל פתגמיי *, אייז טעם למה ,ככל היוצא מפיו יעשה", כ"א זוהי ההלכה עצמה -- שלא יבטל ויבורו, משא"כ לפרש"י הרי זהו טעם החיוב לקיים מה שנדר, כי בלא"ה עושה דבריו חולין (כדלקמן בפנים). וכמובן מזה שאברהם אבינו נתן טעם להקב"ה למה לא ,להמית צדיק עם רשע* (וירא יח, כת), כי ,חלילה לך -- חולין הוא לך".
- 7. פרש"יי תולדות כו, ה. וראה פרש"י בשלח טו, כו, אחרי יח, ד, קדושים יט, יט. חוקת יט, ב.
- 8. פרש"י פרשתגו שם.
- 08. כי על כללות הדין שהאב והבעל. מפירים נדרי הבת והאשה י"ל בפשטות כמ"ש הכלי יקר (שם ד"ה לא יחל) ;לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אבי ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאלו התנו בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הבעל או האב, וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר וכו'* -- אבל על פרטי הדינים אין מפורש טעם. אבל ראה שיחת פ' מטו"מ תשל"ג.
רש"י על שמות ט״ו:כ״ו - הטקסט מספריא
אם שמוע תשמע. זוֹ קַבָּלָה שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם:
תעשה. הִיא עֲשִׂיָּה:
והאזנת. תַּטֶּה אָזְנַיִם לְדַקְדֵּק בָּהֶם:
כל חקיו. דְּבָרִים שֶׁאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרַת מֶלֶךְ, בְּלֹא שׁוּם טַעַם, וְיֵצֶר הָרָע מְקַנְטֵר עֲלֵיהֶם: מָה אִסּוּר בְּאֵלּוּ? לָמָּה נֶאֶסְרוּ? כְּגוֹן לְבִישַׁת כִּלְאַיִם וַאֲכִילַת חֲזִיר וּפָרָה אֲדֻמָּה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם (יומא ס"ז):
לא אשים עליך. וְאִם אָשִׂים הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כי אני ה' רפאך – זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תוֹרָה וּמִצְווֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם, אַל תֹּאכַל דָּבָר זֶה פֶּן יְבִיאֲךָ לִידֵי חֹלִי זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג'):
אם שמע תשמע IF THOU WILL DILIGENTLY HEARKEN — this implies acceptance — that they should take upon themselves the duty of performing God’s commands.
תעשה AND IF THOU WILT DO — this implies the performance of the commands.
והאזנת means THOU WILT INCLINE THE EAR to be punctilious in the practice of the details.
כל חקיו ALL HIS STATUTES — Matters which are only the decrees of the King (decrees of God imposed by Him, as King, upon us, His subjects) and which appear to have no reason, and at which the evil inclination cavils saying, “What sense is there in prohibiting these? Why should they be prohibited?” — For instance: the prohibition of wearing a mixture of wool and linen, and of eating swine’s flesh, and the law regarding the red heifer, and similar matters (cf. Yoma 67b).
לא אשים עליך I WILL NOT PLACE ON THEE — and if I do place them on thee because thou refusest to hearken to My voice, it will be as though they had not been placed on thee, for if thou repentest of thy disobedience I will remove them immediately, כי אני ה׳ רפאך BECAUSE I AM THE LORD THAT HEALETH THEE. This is its Midrashic explanation (Mekhilta). But according to its literal sense the meaning is: For I am the Lord who healeth thee and teacheth thee the Law and Commandments in order that thou mayst be saved from them (these diseases) — like a physician who says to a man: Do not eat this thing lest it will bring you into danger from this disease. So, too, it states, (Proverbs 3:8) “It (obedience to God) will be wholesome to thy body” (implying that disease will not fall upon thee) (Mekhilta).
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ג ע' 105
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ג ע' 105
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.