צט
פרסאות ומסכי' המבדילות בין עולם העליון לעולם התחתון <נז>
ועולמות אין מספר כלל שכ"ז הוא באלקות וקדושה ממש להבדיל בין קדושה שבעולם העליון לקדושה שבעולם התחתון ממנו שזהו והבדילה הפרוכת בין קדש ובין קדש הקדשי' שאף מה שלאחר הפרוכ"ת נק' קד"ש ורק שאינו קדש הקדשי' כו' כנ"ל.
אך לאחר רבוי ההשתלשלות ומסכי' רבים ההם אזי בתכלית כל סדרי ההשתלשלות עלה שהוא עולם העשי' שהוא תכלית וסוף כל דרגין שלמעלה שאין למטה הימנו במדרגה, ימצא עוד בחי' פרוכת ופרס"א המבדי"ל בין קודש לחול וכמ"ש בהבדלה10 דמ"ש המבדיל בין קודש לחול כו' ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי כו' שזהו מסך עב וגשמיי יותר שכמוהו לא הי' לפניו בכל סדרי ההשתלשלות בהפרסו' המבדילות בקדושה עצמה בין קודש לקודש הקדשים כו' מפני שהפרסות והמסך העב הזה מבדיל בין קודש לחו"ל, בכדי שיוכל להתמשך בחי' קליפת נוג"ה דעשי' הם כל המאכלי' היתר דעשי' ותדשא11 הארץ דשא עשב וזריעת תבואות12 השדה היוצא שנה בשנה כי אין13 לך עשב כו' שאין לו מזל כו', ויש עוד פרסא עב וגשמיי מהראשונה בכדי שיתהוו ע' שרים דקליפה ממש דכתיב רם14 על כל גוים ה' שאל מסתתר מהם בבחי' התנשאות והתרוממו' עד דקרו15 לי' אלהא דאלהא והם בעצמם בחי' נפרדי' ממש וכדכתיב הודו16 לאלקי האלקי' כל"ח שזהו גורם הפרסא והמסך העב הזה להסתיר גילוי כבודו ית' מהם שיהי' רם על כל גוים דקרו לי' אלקי האלקי' בלבד וכדכתיב ואתה17 מחי' את כולם שאין לך דבר שחוץ ממנו ית' רק החיות שלהם הוא ע"י מסכים עבים וגשמיים הנ"ל וכדכתיב אלביש18 שמים קדרות ושק אשים כסותם וגו' שזהו המסך העב הגשמיי הזה שנק' בחי' לבוש ש"ק כנודע.
והנה יש ב' בחי' ומדריגות שונות בבחי' החו"ל עצמו, והיינו החול דישראל אף שנבדל מן הקדש כמ"ש המבדיל בין קדש לחול שהמבדי"ל הוא הפרסא העב הנ"ל, אעפ"כ נבדל הוא מהחול דאוה"ע דהיינו שהחול שלהם הוא למטה יותר עד שיש עוד פרסא המבדיל בין הטמא לטהור שבחול עצמו, והענין שבחי' החו"ל דישראל נק' בחי' חולי"ן19 שנעשו על טהרת הקודש כו' בחי' חולו של מוע"ד והיינו שנמשך להם מקדושת שבת שלעבר לג' יומין קמייתא הארת שבת ותלת יומא בתריתא הם הכנה לשבת הבאה וכמאר"ל מי20 שטרח בע"ש יאכל בשבת ופי' שכל
הערות
- 10. בהבדלה : ראה דרך מצותיך מצות מילה ז, ב.
- 11. ותדשא הארץ דשא : בראשית א, יא.
- 12. תבואות השדה היוצא שנה בשנה : דברים יד, כב — תבואות זרעך היצא השדה שנה שנה.
- 13. כי אין לך עשב כו' : ראה ב"ר פ"י, ו. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח. וש"נ. ע' תתעו ואילך.
- 14. רם על כל גוים ה' : תהלים קיג, ד.
- 15. דקרו לי אלהא דאלהא : מנחות בסופה.
- 16. הודו לאלקי האלקים כל"ח : תהלים קלו, ב.
- 17. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 18. אלביש שמים קדורות : ישעי' נ, ג.
- 19. חולי"ן שנעשו על טהרת הקדש : חגיגה יט, ב. וש"נ. וראה ג"כ תו"א משפטים עז, ד. לקו"ת פנחס עז, ב. דרך מצותיך ח, א. ס' המאמרים ה'ת"ש ע' 57. סה"מ תרכ"ו ע' א. לקו"ש חי"ג ע' 108 הערה 36.
- 20. מי שטרח בע"ש יאכל בשבת : ע"ז ג, א.
בראשית רבה י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
חגיגה י״ט ב - הטקסט מספריא
מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: מַטְבִּיל בָּעֶלְיוֹנָה, וַאֲנִי אוֹמֵר: בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא בָּעֶלְיוֹנָה! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.
הַטּוֹבֵל לַחוּלִּין וְהוּחְזַק לַחוּלִּין כּוּ׳. מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבָּנַן הִיא, דְּשָׁנֵי לְהוּ בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר.
אֵימָא סֵיפָא: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לִפְרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.
אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר כַּהֲדָדֵי נִינְהוּ, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר?! אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר.
רַב אַחָא בַּר אַדָּא מַתְנֵי לַהּ בְּסֵיפָא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, וּמוֹקֵי לַהּ כּוּלָּהּ כְּרַבָּנַן.
אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינַּהּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ. מִמַּאי —
Rabbi Meir would say: One may immerse in the upper one, and I say: In the lower one but not in the upper one. This demonstrates that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition. Rabbi Yoḥanan said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it. Therefore, it is clear that the matter is held in dispute between tanna’im and that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition.
§ It is taught in the mishna: One who immersed for the purpose of eating non-sacred food with the intention of assuming a presumptive status of ritual purity for non-sacred food it is prohibited for him to eat tithes. The Gemara comments: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of the Rabbis, who differentiate between non-sacred produce and tithes, since they maintain the following: If one who is required by rabbinic law to immerse touches non-sacred food, it remains pure, but if he comes into contact with tithes they are rendered ritually impure.
However, in that case, say the latter clause of the mishna, which states that the garments of an am ha’aretz, who is not careful with regard to the halakhot of ritual purity, are considered to be rendered ritually impure by the impurity imparted by the treading of a zav, which is considered a primary source of ritual impurity, for perushin, individuals who are careful to eat even non-sacred food in a state of purity. The garments of perushin, although they are careful to remain ritually pure, are nevertheless considered to be rendered impure by the treading of a zav for priests who partake of teruma. Consequently, the latter clause differs from the opinion of the Rabbis in the earlier clause.
Therefore, we have arrived at the opinion of Rabbi Meir, who said: Non-sacred produce and tithes are similar to one another, as this clause of the mishna does not distinguish between those eating non-sacred food and those eating tithes. Is the earlier clause the opinion of the Rabbis and the latter clause the opinion of Rabbi Meir? The Gemara answers: Yes; although it is unusual, in this instance we must explain that the earlier clause was said by the Rabbis and the latter clause by Rabbi Meir.
However, Rav Aḥa bar Adda would teach that five levels of ritual purity are listed in the latter clause of the mishna, by counting the clause that states that the clothes of those who eat non-sacred produce in a state of purity are ritually impure for tithes, and in this way he establishes the entire mishna in accordance with the opinion of the Rabbis.
§ Rav Mari said: They learn from the mishna that non-sacred produce that was prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food, i.e., with the same stringencies as required for sacrificial food, is like sacrificial food. From where is this deduced?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.