שיחה א

64שיחה א

7 לקוטי

תזוריע

א תנן במס' נגעיםי: ,אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קדם לבהרת טהור. ואם ספק טמא, ור' יהושע כיהה":. ומפרש בגמרא': ,מאי ביהה" -- ,כיהה וטהור". וטעמו של ר"י מבאר בגמרא שם: ,אמר קראי+ לטהרו או לטמאו, הואיל ופתת בו הכתוב בטהרה תחלה".

ובמס' ב"מ* איתא: ,קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא, אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור. ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא. ואמרי מאן נוכח: נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות. שדרו שליחא בתרי' כו' אמר טהור טהור".

ולכאורה -- תמוה: איך שייך שהמתיבתא דרקיעא יפלגו על הקב"ה? ומהי ההסברה שרבה בר נחמני יכריע ביניהם* ?

ב. והנה ידועי בענין ההכרעה בין ב' דיעות המנגדות זל"ז, אשר אין פירושה שהמכריע ,מסכים לאחת מבי הדיעות" (הסברות), כ"א היא דיעה שלישית ,הסובלת" וכוללת ב' הדיעות. וזהו הטעם ש,הלכה כדברי המכריע" * -- מכיון שדעת המכריע כוללת בי הדיעות (גם את דעתו של זה החולק עליו במסקנת הענין), במילא הסברא החולקת אינה הפכית מסברת המכריע, ולכן הלכה כמותו.

ובדוגמא למה שמצינו דמדה השלישית, מדת הרחמים (ת"ת) שהיא כוללת ומכרעת בין מדת החסד למדת הדין (גבורה) י -- אף שגם מדה"ר (כמו מדת החסד) ,אומרת* שצריך להשפיע טוב לכולם, בכ"ז כוללת גם מדת

(כרך ב') ע' תקלא ואילך. וראה גם "ה שער לבן (בספר ,מאמרי אדמו"ר הזקן -- הנחות הר"פ ז"ל*"), ספהמ"צ להצ"צ מצות טומאת המצורע סעיף ג).

ויש להסביר ולהמתיק דבשלמא במתיבתא זארעא -- הרי בנ"א נבראו באופן, ואין דעותיהן שוות זל"ז (ברכות נח, א. סנה' לח, א) ותורה לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול (ב"מ נט, ב), משא'"כ במתיבתא דרקיעא.

7 ד"ה וידבר אלקים תרכ"ז (סעיף ו'). ביום השני (הב') שם (סעיף ב'). אם בחקותי תרס"ז (בהמשך תרס"ו).

8 שבת " לט, סע"ב.

09 של"ה חלק תושב"כ פ' ויצא (רצא, ב) (הובא בדי"ה כל המרחם שבהערה הבאה). אגה"ק סיייב. ועוד, וראה גם לקו"ת פרשתגו כג, ג 65חזריע א שיחות 65 הגבורה. והביאור בזה: מדת החסד שלמעלה מעולמות -- בחי' ,סובב כל רואה טוב בכל אדם, ובמילא הרי עלמין", שלכן נקרא בשם ,קדוש כולם ראויים להשפעת טוב וחסד -- ברוך הוא" -- לפי שהוא קדוש

ולזה מנגדת מדת הגבורה, שענינה לדקדק ביותר עד שגם שמים לא זכו בעיניו. משא"כ ההשפעה ע"י מדת הרחמים שהיא (לא משום שהם ראויים לזה, כי בזה מסכמת היא למדת הד גבורה, שאין השפעת הטוב מגיעה להם -- ובכ"ז צריך להשפיע להם) מצד הרחמנות שעליהם, ועל זה אין ההתנגדות דמדת הגבורה 9 י

ג. מזה יובן בעניננו -- בהכרעתו של רבה בר נחמני בין דעת הקב"ה .ודעת המתיבתא דרקיעא -- שדעת רבה ,טהור טהור" (אינה מצד אותה

הסברא שמטעמה ,הקב"ה אומר טהור"יי

אלא) היא סברא שלישית (הכוללת את ב' הסברות), אשר גם סברת ה" מתיבתא דרקיעא אינה מנגדת לה.

והטעם שרבה בר נחמני הי' יכול להכריע בין הקב"ה ומתיבתא דרקיעא, הוא -- כדאיתא בגמרא שם: ,נוכח רבה בר.נחמני, דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות". והיינ שמצד זה שרבה הי' *.יחיד בנגעים" ו,יחיד באהלות". לכן ביכלתו לחדש סברא הכוללת את ב' הסברות ולהכריע ביניהן.

ד ויובן זה, בהקדים המבואר בלקוית דפרשתנו.י בענין .הקדוש ברוך הוא" ו,מתיבתא דרקיעא". אשר ,הקדוש ברוך הוא" הוא בחי' האלקות

ומובדל מעולמות יי; והאור שמאיר ב,מתיבתא דרקיעא" הוא מבחי' האלקות שבערך העולמות -- בחינת ,ממלא כל. עלמין".

וזהו ,ספק, הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא":

ענין הטומאה בא מצד הישות (וט" הרתה בטבילה -- אותיות ביטול *3). ולכן, כשיש ספק אם לטהר או לטמא (היינו, אם הישות של האדם יש בה כדי לטמאו, אם לאו), מתיבתא דר" קיעא אמרי שהוא טמא -- כי האור המתלבש בעולמות (האור המושג במתיבתא דרקיעא) נותן מקום למציאות וישות, והביטול שבעולמות שמצד אור זה הוא רק ,ביטול היש"יי, לכ כשישנו ספק וחשש שהאדם נטמא [אשר זה גופא, שיש חשש שהוא נטמא, הר"ז הוכחה שאינו כדבעי :]

4 ראה ד"ה "ושבתה תרס"ו. ובכ"מ.

666 לקוטי

-- הוא טמא (מספק עכ"פ "): ו" הקב"ה אמר, שהוא טהור -- כי בחי' האור שלמעלה מעולמות אינו נותן מקום לישות., והביטול שמצד אור זה הוא בחי' .ביטול במציאות"*י, ולכןי כל שלא נודע בבירור שהאדם נטמא -- הוא טהור.

ה. והנה ידוע שגם ,אור הסובב כל עלמין", יש לו שייכות לעולמות, שהרי הוא ,סובב" לעלמין'י. ומטעם זה נקרא אור הסובב בשם ,הקדוש ברוך הוא", שפי' ,קדוש" הוא מובדל כנ"ל -- כי מזה שצריך ,להודיע" :3 שהוא מובדל מעולמות, הרי מוכח שהמדובר בבחי' דאלקות שיש לה איזו

שייכות אליהם; דבאם הוא למעלה מכל שייכות לעולמות, אין שייך גם לומר עליו שהוא מובדל מהם*'.

ומזה מובן, שגם הביטול דעולמות שמצד בחינת אור זה, עם היות שהוא

שאינו שייך לעולמות כלל, אינו שייך גם השגת השלילה. ולהעיר משעהיוה"א פ"ט.

חזריע א

,ביטול במציאות", כנ"ל, אין זה באופן השולל לגמרי מציאות העולמות מ.עיקרה, כי אם שישנה איזו ;מציאות" שהיא בטילה אליו ית' (והביטול הוא באופן של ,ביטול במציאות").

אמנם * למעלה מבחינת ביטול זו היא בחינת ביטול העולמות שמצד ,עצמותו ומהותו ית'" ,שאינו בגדר עלמין כלל". כי ביטול זה הוא באופן השולל מעיקרו כל מציאות זולתו ית (משא"כ הביטול שמצד בחי' אור הסובב, שהוא באופן הנותן מקום ל,מציאות" העולמות אלא שמציאות זו בטילה אליו ית', כנ"ל).

ולכן מבואר, שלגבי עצמותו ית' ,לא שייך עליו מלת אחד" -- כי ,אחד" אינו מורה על שלילת מציאות העולמות מכל וכל (שהרי יש גם ,אחד המנוי" שיש שני ל, וענין האחדות שב,הוי' אחד" הוא שמציאות העולמות מיוחדת עמו יתברך [והיינו שישנם ז' רקיעים וארץ (המרומזים באות ח' ד,אחד") וד' רוחות העולם (המרומזים בהד ד,אחד"). ומיוחדים הם עם הקב"ה אלופו של עולם (המרומז בהא' ד,אחד")] -- וענין (האחדות שבאופן) זה שייך רק בבחי' האור שבגדר העולמות. משא"כ היחוד שמצד עצמותו ית' הוא (לא באופן ד,אחד", אלא) באופן ד,יחיד", היינו ,שהוא לבדו הוא ואפס זולתו".

67ו עפ"י הנ"ל יש לבאר -- בדא'פ -- החידוש במה שאמר רבה ,טהור טהור" שאינו אותו הענין ד,הקב"ה אמר טהור", ולכן דוקא דעתו של רבה הכריעה את דעת ה,מתיבתא דרקיעא" :

לגבי בחינת ,הקדוש ב"ה", שהביטול והיחוד של העולמות שמצד בחינה זו הוא בבחי' ,אחד", היינו עשישנם עולמות (אלא שהם בטלים, כנ"ל) -- הנה לגבי בחי' זו יש תפיסת מקום לעולמות (ולהשגת העולם והבנתו).

ולכן ,כולהו מתיבתא דרקיע - שענינה (ע"ד לימוד התורה למטה) הבנה והשגה דוקא -- אמרי טמא" -- אף שידעו שהקב'ה אומר טהור -- כי הגילוי דבחינת ,הקדוש ברוך הוא" (היינו הביטול ד,אחד" שמצד בחי' הסובב) שהאיר בהם, הי' בבחיי מקיף ::, אבל אינו מושג בשכלם שנשאר במציאותו, כנ"ל 5 ומצד מדרגתם הם (בחי' ממכ"ע) הסברא נותנת שהוא טמא, כנ"ל סעיף ד';

משא"כ רבה בר נחמני שהי' ,יחיד בנגעים", היינו שהאיר בו מבחינת ,יחיד" י: שאינו בגדר עלמין כלל - לגבי בחינה זו אין העולמות (והשכל שבהם) תופסים מקום כלל, ולכן סברתו של רבה הכריעה דעת ה,מתיבתא

2) לקו"ת שם (כד, ב). הנחות הר"פ שם (ע' קנו). ספהמ"צ שם (ע' קד).

3) להעיר מעירובין (יג, ב הובא ב" לקו"ת שם) שלא קבעו הלכה כר"מ מפני שלא יכלו חבריו לעמוך על סוף דעתו.

4 ספהמ"צ שם. יראה גם לקו"ת שם.

תזריע א

דרקיעא", כי להיות שהי' מבחינת ,יחיד", לכן המשיך בחינה זו גם בעולמות (ובשכל שבהם) -- והוא ע'"ד פס"ד רב" שכששאלוהו הטעם שתק (ולא הסבירו באותיות דהשגה) אבל לא חזר בו מפס"ד זה 5.

[וזהו מה שרבה הי' ,יחיד בנגעיםי -- שאצל רבה האיר בחינת ,יחיך" (לא רק בעולמות סתם, אלא) גם בהענין ד,נגעים"].

ועפ"ז יובן זה שהקב"ה אמר ,טהור* (פעם אחת) משא"כ רבה אמר ,טהור טהור" (שתי פעמים) -- כי מה ש-

הקב"ה אמר ,טהור" ה"ז (רק) ענין

הטהרה שמצד בחי' האור שלמעלה מעולמות -- ולכן ,טהור" פעם אחת: משא"כ ההכרעה דרבה היא שגם מצד העולמות הוא ,טהור? -- ולכן אמר ,טהור טהור" שתי פעמים: ,טהור" מצד בחי' האור שלמעלה מעולמות, ו,טהור" מצד העולמות.

ז+ והגה דין זה ש,ספק (אם בהרת קדמה או שער לבן קדם) טהור", נלמד (כנ*ל בתחלת השיחה) מהכתוב ,לטהרו או לטמאו" שבסוף פרשתנו.

וע'פ הכלל ,נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"': -- יש לקשר ענין

66 ראה בלקו"ת שם (כד, ב) ובהנחות הריפ שם (ע' קנו), שגם המתיבתא דרקיע ידעו (לאחרי שאמר הקב"ה) שהדין הוא שטהור, ורק שלא ידעו את טעם הדין ופי" רוש ,מאן נוכח" הוא -- שיבא להתאמת אצלם . , בהשגה (ספהמ"צ שם קד, א 688 לקוטי

הנ*ל (הכרעתו של רבה בר נחמני *6 עַם מ"ש בתחלת פרשתנו ,אשה כי תזריע וילדה זכר", שממנו למדו רז"ליי: ,אשה מזרעת תחלה יולדת זכר (איש מזריע תחלה יולדת נקבה)".

והביאור בזה:

כל הענינים הגשמיים משתלשלים הם מענינם (ושרשם) ברוחניות. ובנוגע לענין זה: זה שבאיש ואשה (כפשוטו) יש יתרון ומעלה ב,אשה מזרעת תח-ד לה" (על ,איש מזריע תחלה?) אשר דוקא אז -- ,יולדת זכר", הרי זה לפי שכן הוא ב,איש" ו/אשה" הרוחניים, כביכול -- הקב"ה וכנס"י. זיא שיש יתרון ומעלה בעבודה דכנס"י (,אשה מזרעת תחלהי). על המשכת אלקות שנמשכת באתערותא דלעילא (,איש מזריע תחלה" **). וכמרז"ל י3: גדולים מעשה צדיקים (עבודה דכנס"י) יותר ממעשה שמים וארץ (מעשה הקב"ה).

וזהו הקישור שבין תחלת הסדרה (המעלה שב,אשה מזרעת") וסופה (הכרעתו של רבה בר נחמני):

ע'ד ההלכה שאין משגיחין בבת קול ותורה לא בשמים -- אין לפסוק הדין שטהור מפני שקוב"ה אומר

תזריע א

טהור, ולכן פוסק הרמב"ם :: שטמא, וזהו שאמרו דנוכח רבה כו' שהוא יחיד בנגעים כו' -- וכי הוא יחיד יותר מקוב"ה,

אלא -- שתורה ניתנה למטה דוקא והקב"ה חייך ואמר נצחוני בני יי ולכן רבה דלמטה *3 נוכח ואמר ** שטהור.

ועד"ז בפנימיות הענינים: תורתו של רבה ואמירתו ,טהור טהור" (,מעשה צדיקים" -- ,אשה מזרעת") גדו" לה יותר כביכול ממה שהקב"ה אמר

טהור (,איש מזריע") ואמירתו של רבה (המשיכה מבחי' ,יחיד") - היא שהכריעה את דעת המתיבתא דרקיעא.

וכמו שהיתרון בענין ,אשה מזרעת תחלה" (כפשוטו) הוא -- ,יולדת זכר", שמעלת הזכר היא שיש לו דעת חזקה שאינה משתנית, משא"כ נשים דעתן

אבל שם הוא בא בנוגע להכרעה בפלוג" תת התנאים ושעדיין לא הי'. בזה פס"ד (ולכן לייק מנצחוני בני). כן ייל שבלקויית עיקר ענינו לבאר ע"פ סוד, חכמת האמת.

69עד"ז הוא בנדו"ד: בזה שהקב"ה אמר טהור -- לא נשללה האפשריות שיחלקו ע"ז במתיבתא דרקיעא. וא"כ נמצא, שבבחי' ה,טהרה" שנמשכה מצד הקב"ה -- ,איש מזריע (תחלה)* -- שייך בה ,שינויים" כביכול. משא"כ זה שרבה אמר ,טהור טהור", = היינו בבחינת ה,טהרה" שנמשכה ע"י לימוד תורתו ופסק דינו של רבה -- ,אשה מזרעת תחלה" -- הנה זה הכריע את דעת המתיבתא דרקיעא יי (וכנ*ל שרבה המשיך בחי' (הד

6 קדושין פ, ב. ושינ. 7) להעיר מהמבואר בלקו"ת פרשתנו (כ, סע"ג), שבחי' ,זכר" (בעבודת ה) היא

תזריע א

יחוד ו)הטהרה גם בעולם) -- ,יולדת זכר" *5.