שיחה א

49שיחה א

ש מיני

א. בפירושו עה"פ : ,ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וגו'" -- מעתיק רש"י התיבות: ,ותצא אש" -- ומפרש: ,ר' אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן. ר' ישמעאל אומר שתיי יין נכנסו למקדש, תדע :, שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש, משל למלך שהי' לו בן בית וכו כדאיתא בויקרא רבה"

וצריך להבין:

א) סיבת מיתתם של בני אהרן הרי מפורשת היא -- בפשוטו של מקרא בכתוב (בפסוק שלפני זה): ,ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם. (ולכן) ותצא אש גו' וימותו גו" -- ואין צורך בפירוש כלל,

ב) אעפ'כ מבארה רש"י, אבל לא כפשוטו של מקרא, כ"א ביאור שאין לו כל שייכות, לכאורה, למשמעות הכתובים +י?

ג) כיון שרשי בא לפרש הטעם למה ,מתו בני אהרן", הי' לו להעתיק בפירושו תיבת ,וימותו":, דעלה קאי -- ולא ,ותצא אש"*%?

ד) ידוע הכלל, שכאשר רש"י מביא

ענישו במיתה.

במשכיל לדוד כתב שקשה ל' לרש"י למה מתו דוקא ע"י אש, וע"ז תירץ ,,שהם חטאו באש שבו הורו ההלכה כו"".

וצ"ע, שהרי לפי פשטות הכתובים, שמתו על שהקריבו ,אש זרה" כפשוטו, מובן בפשטות מה שמתו ע"י אש.

6 ואין לפרש (בדוחק) שכונת רש"י לכל הכתוב, אלא שמעתיק התיבות שב" תחלת העונש, דא"כ הו"ל עֶכ"פ לרמז לכל הפסוק ב,וגו'* (כבד"ה שלאח"ז. וב ב"מ), :

66 ועפ"ז מובן שאאל"פ שדיוקו של רשיי הוא ממ"ש ,וימותו גו" -- דלכאוד רה מובן מעצמו מאחך שכבר נאמר .ותאכל אותם". כבדברי דוד כאן -- כי [נוסף שלפ"ז עדיין אינו מובן מנ"ל שלא מתו אלא וכו'], א"כ ודאי שהי' לרש"י להעתיק. - ,וימותו", או לרמזו עכ"פ ב;וגו'".

500 לקוטי

ב' פירושים בענין אחד, ה"ז מפני שכ"א מהם אין בו ליישב המקרא לפי פשוטו בכל הפרטים, בי יש קושי (או קושיים) בא' מה שאין בהשני (אלא שהפירוש שמביאו לראשונה הוא הקרוב יותר לפשש"מ). וצריך ביאור: מה הן הקושיות שבפי' הנ"ל ובמה עדיף הפי' הראשון לגבי השני?

ה) כאמור כמה פעמים -- באם רש"י בפירושו מביא דבר בשם אומרו (שלא כדרכו ברובא דרובא של פּד רושיו) הרי"ז לתוספת הסברה בפירושו -- וצריך להבין בנדו"ד, מה מלמדנו זה שר"א ור"י הם שפירשו כ"א את פירושו הנ"ל'?

ו) פרש"י, כידוע, מדוייק הוא בתכלית -- וצריך ביאור -- בהעתקתו מדברי המדרש ,משל למלך שהי' לו בן בית וכו' כדאיתא בויק"ר" - דממ"נ, אם כוונתו רק לציין לאיזה מדרש הוא מתכוון, ועל הלומד לעיין בפנים המדרש, הו"ל לקצר ולומר (לכל היותר): ,משל למלך * וכו כדאי' בויק"ר"; ואם ברצונו להודיע

7) ובפרט שבויק"ר שם (שממנו מביא וש"י ,משל למלך כו") נאמר הפי' השני בשם ר' שמעון (אלא שלהלן בויקייר (ספי*ב) מביאו בשם -ר" ישמעאל), הרי עכצ"ל שלפירוש רש"י נוגע מה שדוקא ן' ישמעאל אמר פי' זה.

68) ואף שבויק"ר (על אתר) לא גמצא משל אחר והי' דיו להעתיק רק ,משל כו" -- י"ל (בדוחק) שהוצרך להעתיק גם תיבת ,למלך" לפי שזהו סגנון הרגיל בכגון זה, כי אינו מתאים כ"כ לומר ,משל וכו' (סתם)", אבל ודאי -- ,שה" לו בן בית" מיותר בציון להמשל.

שמיני א

גם תוכנו של המשל -- הרי אין די תחלת המשל שהביא.

וע"כ צ"ל, דהוספת רש"י בהעתקתו ,(משל למלך) שהי' לו בן בית". ה"ז פרט עיקרי בהסברת פירושו. וצריך להבין: מה אינו מובן כ"א ע"י פרט המשל ,(למלך) שהי" לו בן ביתי.

ב. והביאור בכ"ז:

מכיון שפירושו של רש"י הוא על התיבות .ותצא אש", מובן שבהן הקושי שהכריחו לפרש ש,לא מתו בני אהרן אלא ע"י כו'":

אופן מיתתם של בני אהרן בכלל -- מובן, שה"ז ,מדה כנגד מדה" - העונש ד,ותצא אש וגו" כנגד החטא דהקרבת ,אש זרה* . אבל קשת: איך יתכן לומר בפשעש"מ שבלי ,ותצא אש" כאן יתאר הכתוב עונש הכי. חמור, בעוד שב' פסוקים לפנ"ז תיאר הכתוב באותה הלשון ממש -- ,ותצא אש" -- שכר הכי גדול, השראת השכינה שניכרת ע"י שיצאה ,האש מלפני ה'*3%.

[וכמו שפרש"ייי: ;שכל ז' ימי

1 פרשתנו ט, כב 51המילואים . . לא שרתה בו (במשכן) שכינה והיו ישראל נכלמים . . אמר להם (משה) , . אהרן אחי כדאי . . שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם כו'" -- ,ותצא אש וגו'", ואז ,וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם"],

וזהו שהכריחו לרש"י לפרש שגם ,ותצא אש" האמור במיתת בני אהרן הוא ענין של (מעין) השראת השכינה, גילוי של קדושה : כשם שע"י עבודת אהרן בא הגילוי ד,ותצא אש גו' על המזבח", כמו"כ ע"י עבודת הקטרת של בני אהרן בא הגילוי ד;ותצא אש" -- אלא משום שהי' חסרון (לפי ערכם ומעלתם) באופן הנהגתם' בעבודה זו, לכן : .ותאכל אותם וימותו גו'", אבל העבודה כשלעצמה. היתה עבודה קדושה.

וזהו שכתב רש"י: ,לא מתו בני אהרן (ע"י העבודה) אלא ע"י שהוד רו הלכה מו דהקרבת האש) בפני משה רבן". ואין זה סותר למש"נ ,אש זרה אשר לא ציוה אותם", כי אד" רבה, .מלשון זו משמע שהקרבתם היתה אש זרה (רק מפני ש),לא ציוה אותם" (את בני אהרן) -- כ"א הם ציוו זה לעצמם:י אבל עצם הענין לא הי' היפך הציווי. ומ"מ נק' ,א זרה" על דרך מש"נ'י קטורת זרה -- זרות ל

אך קשה קצת לומר שבשביל זה יגיע עונש חמור כ"כ -- ומרמז רש"י

2) ראה בספורנו ולבוש האורה כאן. דאל*כ ,אותם* מיותר. 3 תצוה ל, ט, ובפרש"י.

שמיני א

התירוץ באמרו שבעל הפירוש הוא רי אליעזר:

שבחים נעלים ונפלאים נאמרו על ר' אליעזר המתארים את גודל כחו וחכמתו בתורה: -- ובכ"ז אמר ר"א*י: ,האומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל", שמזה מובן במכש"כ וק"ו חומר הענין כנאשר לא לבד ש,אומר דבר שלא שמע מפי רבו" אלא) שאומרו בפני רבו. וּעפ"ז מובן למה נענשו בני אהרן בעונש חמור כ"כ.

ג. אמנם עדיין אין פירוש זה מיושב לגמרי, כי קשה לאידך גיסא: מכיון שבהקרבת הקטרת הורו הלכה בפני רבן, וגרמו לשכינה שתסתלק כנ"ל, איך יתכן שעי"ז ,תצא אש" (מעין) השראת השכינה כנ"ל ?

ומשום קושי זה מביא רש"י פירוש שני: ,שתויי יין נכנסו למקדש". שלפי"ז מיירי באזהרה שלא נצטור עליי עדיין, וא"כ הרי הקרבת הקטרת היתה בשלימות, בלי עבירה על צווי ה' -- ומובן מה שע"י הקרבה זו ,ותצא אש? -- (מעין) השראת השכינה, כנ"ל.

וזהו שרש"י ממשיך בפירושו ואוד 522 לקוטי

מר: ,תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש" : כוונתו בזה [לא רק לדייק דמזה שבאמצע הסיפור של העבודה דיום השמיני, מיד אחר מיתת בני אהרן, הפסיק הכתוב באזהרת ,יין ושכר גן"* -- משמע שסיבת עונשם יש בה מענין האזהרה -- אלא גם] לבאר את הד יתרון שבפי' זה (על הפי' הראשו), וכנ"ל, שלדעת ר"י לא עברו בני אהרן על ציווי ה' בהקרבתם, כי לא נצטוו עדיין ע"ז. ורק ,אחר מיתתן הזהיר הנותרים כו'"י

ולא יוקשה מש"נ בהקדמה להעונש ,אשר לא ציוה אותם", כי ,אותם" מדגיש -- משא"כ אחרים. וכיון שפשוט שנדב ואביהו בניו הגדולים של אהרן נתחנכו ונמשחו ביחד עמו בודאי הם היותר קרובים במעלה אליו ובמש"ניי: עלה אל ה' אתה (משה) ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל -- עכצ"ל שבאותה שעה היי גרעון במעלתם -- שהיו שתויי יין.

אמנם לפי פי' זה, הרי קשה : מדוע נענשו (ובפרט בעונש חמור כ"כ) הרי לא נצטוו ע"ז! ומתרץ רש"י: ,משל למלך שהי' לו בן בית וכו' כדאיי בויק"ר".

וויל המדרש שם: ,משל למלך שהיי לו בן בית נאמן *י מצאו עומד על פתח חנויות, והתיז את ראשו בשתיקה,

שסיני א

שוחות

ומינה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשו, אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חנויות אנו יודעים שמתוך כך הרג הראשון".

מדברי המדרש מובן דעם היות שהראשון לא נצטווה ע"ז, מ"מ להיותו -בן בית" של מלך הי' צריך להבין מעצמו, גם בלי אזהרה מפורשת, שדבר זה הוא היפך רצונו של המלך.

ולזה מרמז רש"י כאן בהעתיקו התחלת דברי המדרש -- ,משל למלך שהי' לו בן בית", כי בזה מתורצת הקושיא למה נענשו בני אהרן על דבר שלא נצטוו עליו כנ"ל -- כי הם היו <בני ביתו" של הקב"ה (וכמ"ש ,בקרובי אקדש":י) ומעצמם יודעים הנהגות ביתו גם בשלא נצטוו ע"ז בפירוש.

אמנם בכ"ז אין מיושב עדיין לגמרי לומר שבני אהרן יענשו במיתה חמו-

"רה על דבר שלא נצטוו עלין -

ולכן מוסיף רש"י שר' ישמעאל הוא שפי' כן.

דהנה אמרו חז"ל על ר' ישמעאל * : עכהנא (כי ר"י הי' כהן (גדול) *) מסייע כהני" (פרש"י: ,תמיד הוא עוזרן ומקיל להם'), ולשיטתו אזיל בנדו"דד : ניחא לי' לךר"י ל,סייע כהני* 53ול,הקיל" בחטא בני אהרן הכהנים, גם אם זה דחוק קצת בפי' הכתובים, מלפרש את הכתובים באופן (המתיישב יותר, אבל) המגדיל את חטאם, היינו לומר שעברו על ציווי הקב"ה - והורו הלכה בפני רבן.

ד אולם, לאחרי כל הנ"ל, יש להקשות על פי' זה (של ר"י):

א) מל' הכתוב ,ויקריבו גו' אש זרה* משמע שבההקרבה עצמה היתה ה<זרות", החטא, ולא רק מצד המקריבים, שהם היו שתויי יין בהקריבם%":

ב) מכיון שלא הי' החטא בההקרבה שע"י האש, למה (ובמילא -- למאי נפ'מ אמר קרא כי) נענשו ע'י ש,ותצא אש" :5.

ולכן אין <-רש"י מסתפק בפי' זה, ואדרבה, מביאור כפי' שני, לומר שהפי' הראשון - אף שגם הוא ינו מתיישב לגמרי - ה"ה קרוב יותר לפשט הכתובים (מחמת קושיות הנ"ל), ולכן הוא הראשון והעיקרי.

ה. מעניני הלכה שבפרש"י זה: מדייק רש"י ואומר (וכ"ה בגמרא *6 :

) משא"כ לפי פי' הא' שה" החטא בעצם ההקובה כי הוראת ההלכה בפני משה היתה (לא רק ע"י הוראה בדבור כ"א) ע"י הקרבת האש עצמו; משא"כ לפי פי' הב' אין (כל' רשיי) ,נכנסו למקדש", וכ"ה בהציוי אח*כ (י, ט) ,אל תשת . . בבאכם גו". וראה פרש"י שמי

שמיני א

החטא בהקרבה עצמה, כ"אי

,שהורו הלכה בפני משה רבן", ולכאורה מאי נפקא מינה שהוראת ההלכה היתה בפני משה, והי' מספיק לומר: ,שהורו הלכה בפני רבן"?

וביותר קשה : לכאורה הי' בזה עון חמור יותר מהוראת הלכה בפני משה רבן -- מה שהורו הלכה בפני אהרן שהי' רבן *:י וגם אביהם = שפגעו עי"ז בכבודו י:. ובפרט דמעשה הקטרת הי' שייך לאהרן, וכמו שפרש"י לפנ"ז עה"פ *: : ,ויבא משה ואהרן וגו'": ,נכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת". ונמצא דזה שהם הקטירו קטרת בעצמם, הרי זה ענין של פגיעה

*22) ראה שם נד, ב (והובא תחלת הענין בפרש"י תשא לד, לב. ומסיים ,וכו כדאי' בעירובין") : כיצד סדר המשנה כן' נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. וראה

ואין לתרץ דמכיון שאהרן הי' תלמידו

5 פרשתנו ט, כג.

544 לקוטי

בעבודת אהרן באותו היום, פגיעה בציווי מפורש בפשש"מ (ובעשה"ד) כבד את אביך -- ועפ"ז קשה לא רק יתור הלשון דתיבת שמשה" (כנ"ל -- למאי נפ"מ), כ"א שעי"ז שולל ענין חמור יותר דפגיעה בכבודו של אהרן.

והביאור בזה:

מצינו בדיני הסיבה**, שתלמיד האוכל לפני רבו, אפילו אם אינו רבו מובהק, אינו רשאי להסב לפניו משום מורא וכבוד הרב אא"כ נתן לו הרב רשות להסב בפניו, אבל אין חיוב על הרב ליתן לו רשות ולמחול על כבודו. משא"כ בן האוכל אצל אביו, אפילו אם אביו הוא רבו מובהק. צריך הסיבה לפי שמן הסתם אב מוחל על כבודו לבנו. והיינו שאפילו באופן שכיבוד אביו (שהוא רבו) הוא חמור יותר מכיבוד רבו, הדין הוא שמן הסתם האב מוחל לבנו משא"כ ברב ותלמידו.

ולפי"ז גם בנדון דבני אהרן**, עם שעצם המצוה והחיוב בכבוד רבם ואד ביהם (אהרן) הוא גדול מהחיוב בכבוד רבם (משה), בכ"ז הדין נותן. שהבן (והתלמיד) המורה הלכה בפני אביו

שמיני א

(ורבו) אין זה חמור כמו תלמיד המורה הלכה. בפני רבו, מאחר שמן הסתם האב מוחל לבנו", משא"כ רב לתלמידו.

עפ'ז מובן דיוקו ש; רש"י (ע"ד ההלכה): ,בפני משה רבן",. משא"כ זה שהי' בפני אהרן לא נענשו ע"ז מאחר שמן הסתם האב מוחל לבנו.

ועפ"ז יש להמתיק מה שרש"י מעתיק גם התיבות ,(לא מתו) בני אהד רן", דלכאורה מפורש הוא בכתוב כאן,

אלא שרצונו להדגיש דמכיון שאנו דנים ב;בני אהרן", מובן זה ש,לא מתו כו' אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן", ולא בפני אהרן רבן, כי האב מן הסתם מוחל לבנו, וכנ"ל.

ו מ;יינה של תורה" וההוראה לכאו"א שבפרש"י שלפנינו:

עם היות שמדרגתם של נדב ואביהוא היתה נעלית ביותר, ועד כ"כ שאמר משה לאהרן: ,שהם גדולים ממני וממך", והקב"ה קראם .בקרובי -- 55בבדירי"*:, בכ"ז נענשו בעונש חמור ביותר בגלל העדר ה,ביטול" הראוי לרבם -- שהורו הלכה בפניו.

ור' אליעזר -- למרות כחו הרב בתורה כנ"ל -- הוא האומר ש,האומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל", שהביטול לרבו הוא דבר הנוגע לגילוי השכינה לכללות ישראל.

ומזה. שאל יאמר אדם מישראל: למדן אני ות'ח הנני, ואיך אהי' בטל לרב ולחכות שיורה לי ההלכה ב-

תורה, וכן בהליכות עולם *י, והדרך.

אשר אלך בה בעבודת ה', והלא בכוחי להורות לעצמי !

-- כי מי לנו גדול כנדב ואביהו, ובכ"ז זה הי' כל חטאם, ,לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן", ועד כדי כך -- שזהת נוגע לא רק להם יי כ"א שגורם להיפך הענין של גילוי השכינה בישראל.

לאידך גיסא: דורשים מכאו"א שלימוד התורה שלו יהי' דוקא בהבנה והשגה בשכלו הוא -- ועד שכל כולו יהי' חדור בהבנת התורה.

- וזהו שממשיך רש"י ואומר ;ך'י אומר שתויי יין נכנסו למקדש": יין הוא בחי' בינה'י -- הבנה והשגה, וקשתויי יין" היינו מלאים וחדורים הבנה והשגה, והחטא הוא -- שנכנסו

שמיני א

למקדש בציור זה ; החסרון של ,שתויי יין" אינו אלא בעת הכגס למקדש -- אבל עבודת האדם לקונו כשאינו במקדש, הרי אדרבה, צריכה להיות בהבנה והשגה;

מקדש הוא ענין התפלה יי, שאז עומד האדם לפני ממה"מ הקב"ה. ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא וכו''' -- שצריך להיות בתכלית הביטול ,כעבדא קמי' מרי'":י, אבל עבודתו ויגיעתו בתורה צ"ל באופן ד,שתוי יין" שכל . מציאותו ממולאת וחדורה בשכל התורה,

- וכמו שמצינו בר' יהודא ב"ר אילעי* שאמרה לו מטרוניתא שפניו היו דומים לפני שתוי יין ואמר לה ר"י שזהו לפי שתלמודו מצוי בידו - והיינו דזה שבגשמיות הי' נראה כשתוי יין ה"ז מפני שהגשמיות הי כפי הרוחניות שלו וברוחניות הי? ,שתוי יין? -- חדור בהבנת התורה --

והנה זה שבזמן התפלה (במקדש), מתבטל האדם ממציאותו לגמרי כנ"ל - ה"ז נותן כח ופועל שגם עבודתו 5666 לקוטי

אח"כ בלימוד התורה . בשכלו הוא, תהי' בביטול הראוייי עם שהיא גם בהבנה והשגה כדבעי*

אמנם נשאלת השאלה: איך יתכן החיבור של שני הפכים בלימוד התורה: הרגש שכלו והבנתו של הד לומד, וביטול מציאותו וכו'? -- הד תשובה ניתנת בהמשך פרשיי להלן: ,משל למלך שהי' לו בן בית וכו" -- מכיון שהמדובר בבנ"י שהם ,בן בית" של ממה"מ הקב"ה; הרי הוא

שמיני א

ית' נותן להם הכח לחבר ב' ההפכים **, שיוכלו ללמוד בהבנה והשגת וביחד עם זה להיות בביטול המתאים וכו'; עד שעי"ז יפעלו ההתחברות (דב' ההפכים) של עולם ואלְקות, העולם מתנהג ע'פ פס"ד של הלומד ומסקנתו בלימודו וכדרז"ל עה"פ לא-ל גומר עלי > ומקרב עי"ז קיום היעוד ,ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו

כי פי הוי' דיבר":, בביאת משיח צדקנו. (משיחת ש"פ שמינה מבה"ח. אייר תשכ"0

9 ראה לקו"ש ח"א שם. 0) ירושלמי נדרים פ"ו ה"ח. 1 ישער מ: ה,