שיחה א

158שיחה א

18 לקוטי

ויקהל

א כבר דובר כמ"פי שדרכו של רש"י בפירושו עֶה"ת לפרש כל דבר הקשה בפשש"מ, ובמקום שמתעוררת איזו קושיא בפשטות הבנתם של הכתובים ואין רש"י מפרשה ומיישבה, ה"ז גופא הוכחה שלרש"י אין זו קושיא נלל: ולכן אין צריך להעיר עלי" ולפרשה. הענין מובן ומתפרש מעצמו.

עפ"ז צלה'ב טעמו של רש"י במה שאינו מעיר ביישובם של קושיות פשוטות, לכאורה, המתעוררות בלימוד הפסוקים הראשונים דפרשתינו.

בתחלת הסדרה נאמר ,ויקהל משה גו' ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי גה" -- הציווי על שמירת שבת: ותיכף לאחרי זה נאמר ציווי מלאכת המשכן ומקדים עוה"פ : ,ויאמר משה גו' זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה גו'", היינו + ששניהם הם: א) אמירה, ב) אל כל עדת בנ"י.

וצלה"ב : א) למה חילק הציוויים לב' אמירות נפרדות ולא כללם באמירה אחת ;ויק-

1) ראה לקו"ש ח"י ע' 13 ואילך ובהנסמן בהערה 1 שם.

2) כי כשאין תירוץ ע"ד הפשט כותב רש"י : ,איני יודע" (תולדות כח, ה. ועוד בכו"כ מקומות -- נסמנו בלקו"ש ח"ה ע' 1 בשוה"ג הא' להערה 2).

3) לה, ד ואילך.

4) משא"כ בפ' תשא שהא' - הוא דיבור למשה (לא, א) והב' -- אמירה למשה עמ שידבר לבנ"י (שם, יביג),

הל משה גו' ויאמר אליהם אלה הדברים גו' ששת ימים גו' קחו מאתכם גו" ?

ובפרט: מבואר בפרש"י עה"פ:% ששת ימים ,הקדים להם אזהרת (איסור מלאכה ב)שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת* - והיינו שהציווי על שמירת שבת כאן אינו אלא הקדמה לה(עיקר) ציווי מלאכת המשכן, פרט בדיני מלאכת המשכן; ועפי*ז * קשה יותר למה באו בב אמירותי נפרדות ?

ב) מהו דיוק הלשון בהציווי על איסור מלאכה בשבת ,(אלה הדברים גו' אשר צוה ה') לעשות אותם (ששת ימים גו')* -- לכאורה תיבות ,לעשות אותם" מיותרות הן, והו"ל לכתוב

6 פרשתנו לה, ב.

6 ובפרט שבפשטות הכתובים מסתבר לומר ש,אלה הדברים" קאי גם (ובעיקר*) על הציוי דמלאכת המשכן -- ראה לקו*ש ח"ו ע' 222 ובהנסמן בהערה ד שם. וראה גם כלי יקר עה"ם.

ז7) ואף לפי משנ"ת בלקו"ש שם רהציוי על המשכן שונה הוא מהציוי על השבת ולכן מודגש בו ונאמר ,זה הדבר אשר צוה ה' לאמר" -- שענין מיוחד יש בציוי זה דמלאכת המשכן שצוהו ה' למשה (רק) ,לאמר -- לי לאמר לכם" (פרש"י), היינו שציווהו רק שימסרהו לישראל אבל הוא בעצמו אעו בכלל הצימי משא"כ באזהרת שבת שנכלל גם משה -- עדיין קשה למה כתוב ב"פ ;ויאמר", כבד פנים, דלכאו' הול*ל .וזה הדבר גו'".

159,אשר צוה ה' ששת גו'" (או ,אשר ציווה ה' לאמר ששת גו'* כברוב המקומות וכבציווי מלאכת המשכן הבא תיכף' לאח"ז)1

ג) הציווי על שמירת שבת כאן אינו על פעולה חיובית -- ציווי דקום ועשה, כ"א ציווי למנוע א"ע מעשיי - שלילת עשיי, וא"כ הרי (לא רק שתיבות אלו מיותרות הן אלא) דלשון עשי' אינו מתאים לזה -- ובפרט כשנאמר בסמיכות לציווי מלאכת המשכן, שהוא ציווי (לפעולה) חיובי(ת) - ,קחו מאתכם תרומה גו'"י

וכלפי לייא -- דשם לא כתוב ל' זה (לעשות)'1

ד) ע'פ פרש"י (שהובא לעיל) שעיקר הכוונה באזהרת שבת כאן (אינו להזהיר על כללות ענין שמירת שבת, ב"א) הוא להודיע פרט להזהיר דמלאכת המשכן אינה דוחה איסור מלאכה בשבת, הו"ל לצוותם תחלה יי על מלאכת המשכן ואח"כ :: יוסיף הפרט, יצווה

6 כלקו"ש שם נתבאר, דע"פ מ"ש רש"י ,לי לאמר לכם" (היעו שציוי זה אינו אלא לאמר לישראל -- כנ"ל בהערה הקודמת) מתורץ דמה שלא נאמר הלשון <לאמר" בצימי שבת הוא בכדי שיה" מודגש יותר הויוק ד,לאמר" במלאכת ה" משכן -- אבל מ"מ קשה כבפנים (דתיבות ,לעשות אותם* לכאו' מיותרות הן).

9) ואף שיש לפרש ,לעשות" -- לקיים -- מ"מ הרי מובן בפשטות שאינו מתאים כ"ב, ובפרט בנדו"ד כבפנים.

0) וכבפ' תשא שם.

1 בראי"ם, דבק טוב, ועוד, כתבו דזהו טעמו של רש"י במ"ש ,הקדים להם אזהרת שבת לציוי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת" -- דלא תימא דטעם הסמיכות הוא לומר (להיפך) שמלאכת הד

\יָהל א

על השבת ,לומר שאינו דוחה את השבת*?

ה) יתירה מזו: ה"ז היפך הסדר ששמע משה ציווים אלו מפי הקביה : בתחלה הי' הציווי על מלאכת המשכןיי, ובהמשך לזה האזהרה שאיסור מלאכה בשבת אינו נדחה מפני מלאכת המשכן כמ"ש יי ,אך את שבתותי תשמרו גו'", וכפרש"י ,אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה (-- מלאכת המשכן)" ועאעפ"י שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפגי' ((כי) כל אכין ורקין מיעוטין'י למעט שבת ממלאכת המשכ))*.

ב. והביאור בזה: בשעת ציוי מלאכת המשכן כשחזר משה וציווה על אזהרת שבת ,לומר שאינו דוחה את השבת" הנה עם היות שנאמר לו עתה

4 ברמבין שם הקשה על פרש". וראה מפרשי רש"י בתירוץ קושייתו.

160100 לקוטי ציווי מיוחד ע"ז (בפ' תשא) מ"מ כשמסר אזהרה לבנ"י אמר להם ה" ציווי הראשון והעקרי בזה -- אזהרת שבת שבעשה'"ד יי ודייק והדגיש שהוא ציווי שנאמר להם בעשה"ד בכדי לנמק למה לא נדחה איסור מלאכת שבת מפגי מלאכת המשכןןי

הציוויים שנאמרו בעשרת הדברות חשיבות מיוחדת להם: א) בעשה"ד כתוב יי ,וידבר אלקים את כל הדברים האלה" ופרש"י : שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור א' -- ולפ'ז נמצא שכל עשרת הדברות (ולא רק ב' דברות ראשונות) שמעו בנ"י מפי הקב"ה זג ב) גם כאשר .חזר ופי' +. כל דבור ודבור בפ"ע":י, הנה עם היות שאז ,לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהי' לך" ושאר הדברות הי' ,משה מדבר ומשמיע . . לישראל":י מ"מ יש גם בחזרה זו (של משה) מעלה וחשיבות מיוחדת לגבי שאר ציוויי התורה ששמעו מפי משה (כולל הציוויים דפ' תשא) כי ה"ז פי' הדיבור ששמעו מפי הקב"ה

\יהֶהל א

(בדבור א'"). ג) העשה"ד נאמרן בקול גדול וראו את הקולות יי. ד) על כל דיבור ענו הן כו'יי. ה) העשהיד נאמרו במעמד כל ישראל יחד, ומזה - שענין מיוחד בציוויים אלו ולכן נאמרו לכל ישראל, אנשים ונשים יי וכו' (כולל משה אהרן והזקנים) ביחד*5.

[ועוד ענין בזה : בהציווי על שמירת שבת שבעשה"ד נכלל (ונכפל) גם הציווי ד,מרה* וכמש"נ (בעשה"ד בפי ואתחנן י:) ,כאשר צוך ה"א" ופרש"י: כאשר צוך קודם מ"ת במרה].

ולכן חזר משה על הציווי שבעשה"ד מכיון ד(נוסף על עצם החשיבות שבציווי זה) בזה אמר להם הביאור

ולהעיר שבצידה לדרך לפרש"י (שם יט, יט) כ' שגם מה שדיבר משה ה" זה עִם קולו של הקב"ה.

השיטות באופן אמירת ושמיעת עשה"ר -- ראה תו"ש ליתרו (כ, א) ס"ח ובמילואים שם (נזכר לעיל בע' 94 הערה 35).

1 ואתחגן ה, יט יתרו כ, טו.

לזקנים ורק אח"כ לכל ישראל (רשיי תשא לד, לב -- מעירובין נד, כ). 65 ה, ב.

161(בפשש"מ יי) למה אין מלאכת המשכן דוחה שבת:

אף שמלאכת המשכן הו"ע עקרי כמו שאמר הקב"ה ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"'י שע"י המשכן תשרה השכינה בישראל, מ"מ מובן שא'א שציווי זה שנצטוו עכשיו מפי משה, ידחה מצות שבת שהיא אחת מעשרת הדברות ששמעו כאו"א מישראל מפי הקב"ה עצמו.

ג. ודבר זה (שהאזהרה על איסור מלאכה בשבת הוא ציווי ששמעו בעצמם מפי הקב"ה בעשה"ד). מבואר בדיוק הלשון ,(אשר שה ה) לעשות" יי: בעשהיד נצטוו (לא רק על

ויקֶחל א

איסור (ושלילת) מלאכה בשבת, כ"א גם) ;זכור את יום השבת לקדשו", והיינו ציווי חיובי, וכפרש"י ,תנו לב לזכור תמיד את יום השבת כו"". ובנוגע לציווי זה מתאים שפיר הלשון ,לעשות" -- עשי' בפועל.

ולכן נחלקו הציווים על אזהרת שבת ועל מלאכת המשכן בב' אמירות נפרדות (-- ב"פ ויאמר גו'), מאחר שבי ציוויים אלו הם מב' סוגים נפרדים לגמרי : הציוויים על אזהרת שבת הוא חזרתו של משה על דיבור ששמעו כוד לם יחד מפי הקב"ה, והציווי על מלאכת המשכן הוא מה ששמע משה לבד מפי הקב"ה, והוא שציווהו לבנ"י - ולכן, להיותם מב' סוגים חילקם לבי אמירות.

ועפ"י הנ"ל מובן למה הקדים משה ציווי ואזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן (הגם שהציווי על שבת הוא פרט באופן מלאכת המשכן) כי

[נוסף על שזהו הסדר איך ששמעו הציווים מפי הקב"ה (דהרי זהו הציווי על שבת ששמעו כבר בעשה"ד כנ"ל)]

עי"ז רמז על המעלה והחשיבות המיוחדת בשבת שהוא קדום (במעלח) לציווי מלאכת המשכן**, ומטעם חשיבותו המעולה אינו נדחה מפני מלאכת המשכן.

ד. ההוראה מכ"ז בעבודת האדם :

ועכצ"ל כמשנ"ת בלקו"ש ח"ו שם דה" כוונה (העיקרית) היא שציווי דמשכן נאמר למשה רק בכדי ,לאמר לכם* (כנ"ל הערות 7 6).

16212 לקוטי עם היות דציווי ואזהרת איסור מלאכה בשבת כאן הוא רק פרט בהציווי דמלאכת המשכן (,לומר שאינו דוחה את השבת'י), בכ"ז עשאו משה ענין עיקרי בפ"ע והזהירם באמירה מיוחדת בפ"ע; ומשו"ז חזר על האזהרה שבעשה"ד בה נצטוו מפי הקב"ה על עצם ענין שמירת שבת (ולא כהציווי דפ' תשא שבו נאמר הציווי רק בקשר למלאכת המשכ)).

ויתירה מזו: משמעות הכתוב +ויקהל משה וגו" ששת ימים גו'" ורק אח"כ ,ויאמר משה גו' קחו מאתכם גו' *" משמע יי שהקהלת כל עדת בנ"י היתה בעיקר בשביל אזהרת שבת,

0) ולהעיר מלשון היליש (ריש פרד שתנו) : ,מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנא' בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת".

ויסְחל א

ורק אח"כ אמר להם ג'כ ציווי מלאכת המשכן שעי"ז יהי' ,ושכנתי בתוכם/ -- שתשרה שכינה ביניהם.

ומזה הוראה באופן וגודל הענין ד,לאפרושי מאיסורא" '':

גם כאשר הוא עסוק בענינים הכי נעלים, ועד -- בענין הכי עיקרי דהשראת השכינה (שזהו"ע בנין המשכן). הנה בשעת מעשה -- ועוד קודם לזה, צריך לדעת וליזהר עד קצה האחרון ממעשה האסור, אף שע"י מעשה זה (לולא האיסור שבזה) אפשר שתוקדם השראת השכינה אצלו.

1 וכמחז"ל (שבת מ, ב) לאפרושי מאיסורא שאני. ועיין שו"ע אדה"ז חאו"ח סו"ס פה ,כמו להפריש".