שיחה ב

153שיחה ב

ת ש א ג

א עה"פ : +וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" מעתיק רש"י התיבות שוימהר משה"* ומפרש: ,כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה מיד וישתחו".

לכאורה מקום לומר שרש'י בא לתרץ בפירושו (כעין) קושיית הגמ':: ,מה ראה משה"*: -- שגרם לו להשתחוות ? ומתרץ שהשתחוה על שראה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה.

אבל באמת א'א לומר כן כי:

א) בפשש"מ לא קשה מלכתחילה למה השתחוה+, שהרי לפנ"ז על הפד

1 פרשתנו לד, ח.

2) סנהדרין קיא, א.

) בפרש"י שם: ,על איזה מדה של יג (מדות) ראה והשתחוה*" -- אבל אין זו קושיית רש"י כאן (שהרי אינו מפרש איזה מדה, כ"א ,כשראה שכינה כו"), וה" כוונה בפנים היא שקושיית רש"י כאן היא (ע"ד קושיית הגמרא) : איזה ענין ראה.

66 ועפיו (שבפשש"ימ אין להקשות למה השתחוה) מובן למה לא פרש"י כדרז"ל בגמרא : ,ארך אפים ראה כו" אמת ראה" (נוסף לזה שבפשש"מ קשה למה דוקא על (א' מ)בי מדות אלו השתחוה).

בתדא"ג מהרש"א שם כ': ,ובודאי יהע כבר מדותיו ית' אבל עתה נתעורר יותר באחר מהי"ג מדות* -- אבל בפשש"מ משמע שעכשיו לימדו הקב"ה היגמדה"ר, וגם : אם ידע מדותיו לפנ"ז -- למה נתעורר עכשיו על איזה מדה.

ואין לומר שמשה ידע מדותיו ית' ע"י המופתים כו" שעשה הקב"ה ע"ע (ועכשיו לימדו הקב"ה ,סדר בקשת רחמים'), אלא שאחת משתי מדות הנ"ל עדיץ לא ידע ולכן נתעורר ע"י (ופליני אינו הי) --

סוק * ,ויקד העם וישתחוו" פרש"י ,על בשורת הגאולה כו' *, היינו שעל בשורות טובות צריך להודות *, ובאופן של קידה והשתחוואה, וא"כ גם בנדו"ד ששמע משה הי"ג מדה"ר, צ'"ל הודאה להקב"ה עליהם (על כולם) ומזה -- לאידך גיסא:

ב) מנ"ל לרש"י החידוש דהשתחווה (גם) על <שראה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה? -- דילמא השתחוה רק על הבשו"ט ששמע. ואם ישנו איזה הכרח שלא השתחוה על הבשו"ט -- הר"ז גופא אי"מ: למה לא השתחוה משה -- כהודאה על הבשו"ט 1

ג) הו"ל לרש"י להעתיק מן הכתוב

כי בפשטות, איפכא מסתברא : שתי מדות אלו ידועות מאז : ,ויאמר אליו אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני כו' גאמן להפרע" (וארא ו, ב. בפרשיי), נראה מדת ,אמת" של הקב"ה, ומזה ש,ודור רביעִי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (לך טו, טז. וראה פרש"י שם) ידע מדת ,ארך אפים" של הקב"ה (וכ"ש שידע שהקב"ה סולח ומוחל לגמרי (שהרל על כמה ענינים שעשו בנ" ע"ע -- סלח להם הקביה)).

6 בא יב, כז.

6) ראה רבעו בחיי כאן: על דרך ה" פשט השתתוי' זו הודאה על מדת החנינה והרחמים שהודיעו, וראה רבותינו בעה"ת כאן. ועור.

7) ואף שכבר ידע משה לפניו שהקב"ה ילמדו סדר יגמדה"ר וכו' (פרש"י לג, יט) (ומה שהוסיף ,,הבטיחו שאינן חוזרות ריקם" (פרש"י שם), הי" זה אחר השתתואה זו) - ייל שאינו דומה הידיעה שעתיד הקב"ה לבשרו בשו"ט, להבשורה בפועל.

15414 לקוטי

התיבות ,ויקד ארצה וישתחו"* (ולא ,וימהר משה'), שהרי, לפי קס"ד הנ"ל, עליהן קושייתו (למה השתחוה).

ד) רש"י מדגיש ,מיד וישתחו"?י

ועפ"ז צ'"ל שרש"י בא לתרץ קושיא המתעוררת בהתיבות ,וימהר משה", והיא: למה מיהר משה להשתחוות %:?

) או עכ"פ ,ויקד ארצה" כבפרש"י בא (יב, כז).

069 ומצד ב' קושיות האחרונות מובן שאין לומר דרש"י בא לפרש אהו הן הד בשו"ט שנתקיימו בפועל (כנ"ל הערה 7) שעליהן השתחוה, שהן ,כשראה שכינה עוברת" -- כנגד ,אני אעביר כל טובי על פניך" (לג, יט), ואשמע קול הקריאה" -- כנגך ,וקראתי בשם ה' לפניך* (שם).

0) כבקושיית כמה מפרשים, ומובן שבפשש"מ אין לומר כהפי' המובא בראב"ע, רבותינו בעה"ת, פי' תוס' עה"ת (הדר זקנים) רבינו בחיי (וכן פי' בחזקוני בפל" הראשון) ש,מיהר משה כאשר הזכיר רבעים שלא יאמר חמשים כו"", וכקושיית הראב"ע עצמו ,כי אין הדעת סובלת שיפסיק הוא זברי השם בעוד שהי' מדבר" (וראה שם מה שהקשה עוד. וראה פיי חת"ס עה"ת) *.

ועפ"ז מובן שגם אין לומר כמ"ש בתו"ת (בביאור שאלת הגמרא ,מה ראה משה") זמזה שמיהר משה משמע שלא ה" יכול לחכות עד סיום הדברים אלא .מיהר להש-

וע"ז מתרץ, שמכיון ,שראה שכינה עוברת", היינו שהיא עומדת לעבור :י, ו,שמע קול הקריאה", היינו שכבר שמע כל הקריאה, לכן השתחוה מיד, במהירות, כדי שלא לאחר מלהשתחוות ולהודות להקב"ה.

אמנם גם פי' זה צלה"ב:

א) מעיקרא פשוט למה מיהר משה (ואפילו באם הי' רק על הבשו"ט), כי בודאי כל מעשיו בעבודת ה' היו בזריזות גדולה :י, וע"ד מש"נ באברהם *:: וימהר גו' רץ גו' וימהר גוי וישכם גו'. ובפרט משה לאחר שעל שנתרשל נענש עונש מיתה *י.

ב) הסדר הוא שנשמע הקול ואח"כ עוברת וא"כ הו*ל לומר להיפך: ,כששמע קול הקריאה ו(אח"כ) ראה שכינה עוברת".

ג) איך אפ"ל ,טראה משה שכינה

תחוות באמצע הדבור, ש"מ שהי' מדה אחת שנתפעל עלי' ביותר ולא הי' יכול להתאפק מלהשתחוות (ופליגי בגמרא איזו מדה היתה) -- ולפי"ז הכרח שהשתחוה על א' מהיגמדהייר,

כי (נוסף על הנ"ל (הערה 4) שבפששימ אין כל משמעות שנתפעל עַל איזו מדה, הרי) קשה לומר שהפסיק והשתחוה באמצע הדבור, כנ"ל.

ועפי"ז יובן ג"כ בפשטות מש'"ע (שמות ג רז): ויאמר אנכי גו' ויאמר ה' גו" אף שכבר הקדים ,ויאמר של גו" - כי רק לאחר שנגמרה האמירה אפשר ל(הפסיק ול)קיים של נעליך, ויסתר משה ג

1 ראה חזקוני (בפיי הב') : לפי שראה כו' עובר והולך מלפניו כו" (אלא שהוא מפרש ש,הי' רוצה להתפלל כו"")

4 פרש"י שמות ד, כד.

155כו' ?. והרי אמר לו הקב"ה לפנ"ז ,לא תוכל לראות פני גו' והי' בעבור כבודי גו' ושכותי כפי עליך עד עברי גו' וראית את אחורי ופני לא יראן" יג - הרי שמשה ראה את השכינה רק לאחרי שעברה ורק אחורי (וגם זה -- רק ה,קשר של תפילין"*:), ולא כשהיתה השכינה עוברת לפניו?

ד) הול"ל ,ושמע הקריאה" -- ומה מוסיף בתיבת ,קול (הקריאה)"'י!

ה) רש"י כותב ,מיד וישתחו", הרי לפני ,וישתחו" היתה קידה ,ויקד ארצה", וא"כ הול"ל ,+מיד ויקד ארצה וישתחו" או ,מיד ויקד"!

ב הביאור בכ"ז:

אין לומר ששאלת רש"י היא למה מיהר משה, כי כנ"ל מובן שמשה עשה כל עניניו בזריזות, ובודאי גם השתחוואה זו לה' הייתה במהירות וזריזות, אלא דקשה לי' לרש"י, אדרבה: למה צריכה התורה לפרש כאן שהשתחווה במהירות על הבשו"ט, הרי דבר זה מובן הוא מעצמו*5

ולכן מפרש רש"י שההשתחוואה המדוברת כאן לא היתה אחר כל הדד בור, הודאה על הבשו"ט, כמו שמשמע, לכאורה, מפשטות הכתובים, אלא שמיהר והשתחווה לפני הדבור, תיכף ,כשראה משה שכינה עוברת", שהשכינה מתחילה לעבור, ,ושמע קול הקריאה", תיכף כששמע קולו של הקב"ה, עוד קודם ששמע הקריאה עצמה, ,מיד וישתחו".

ומקדים רש"י ,כשראה שכינה עוברת כו" -- כי בזה מבואר מה שכאן דוקא הקדים משה להשתחוות אף שלא מצינו שהשתחווה משה לפני שאר האמירות -- כי קריאה וקול זה הי' יחיד במינו -- ,שכינה עוברת", קיום בקשתו ,הראיני נא את כבודך"יי. ופשוט כשרואים את המלך צריכים להשתחוות לפניו תיכף ובתחלת ראיית פניו*".

[ובנוגע להשתחוואת הודאה על הבשו"ט שצ"ל לאחר הבשו"ט, לא איירי בזה הכתוב. כי מובן מעצמו 156156 לקוטי שמשה הי' מודה על בשו"טיי, ולכן בכוכ מקראות שתוכנם בשו"ט שנתבשר -- לא נתפרש שהשתחווה].

ג. עפ"י הנ"ל דהפי" ב;(ראה) שכינה עוברת" הוא כשהתחילה לעבור, יש לבאר איך אפ"ל ש,ראה (משה) שכינה כו'":

הכתוב מדייק ,והי' בעבור כבודי וגו' * (וכפרש"י : ,בשאעבור לפניך*":י), והיינו -- דבעת שעובר, אז אין רשות (יכולת) לראות. משא"כ בתחלת בוא השכינה אפשר לראות ; ואין זו סתירה למאמר הקב"ה ,לא תוכל לראות פני", בי ראה שכינה עוברת (ותו לא) אין זה ראיית פניו של הקב"ה,

וגם ,וראית את אחורי" -- הוא יותר מזה, כדמוכח מפשטות הכתובים שבוראית את אחורי -- הי' חידו₪ש ומילוי בקשתו לאחרי גמר קריאת היגמה"ר וכו',

כ"א ראי' כללית: ,כשראה משה שכינה עוברת", במבט ראשון, תומ"י כשראה שהשבינה באה, תומ"י השתחוה.

ועפי"ז יש להוסיף ש(אף שעיקר כוונת הכתוב ב,וימהר משה" היא

1 או י"ל שכיון שכבר השתחוה על הקול כו' א"צ להשתחות עוה"פ כשנפרט הקול לקריאת היגמה"ר, אף שאינו דומה לגמרי (ראה לעיל הערה 1). או י"ל, בפשטות : כיון שהשתחוה בפישוט ידים ורגלים בתחלת שמיעת הקול -- מובן שלא קם מההשתחוואה עד לאחר גמר כל המאורע.

2) כוונת רש"י בפירושו : ,בעבור כבודי" -- משמע לאחר שיעבור, והרי זה סותר להכתוב שבעת עבור השכינה ושכותי -- לא יראה (אבל אח"כ) והסירותי גה" - לכן פרש"י .כשאעבור לפניך", היינו בעת שיעבור.

להגיד שמשה השתחוה קודם לדבור הקב'"ה, הנה) כלולה בזה גם מהירות כפשוטה (שהשתחוה במהירות גדולה) ומהירות כזו שבלעדי הכתוב לא היינו יודעים אודותה (אף שמשה עשה כל עניניו בזריזות, כנ"ל):

מובן שאינו דומה אופן ודרגת ההשתחוואה למלך בעת שראים אוד תו ,כמו שהוא" יי, לגבי הביטול בשרואים אותו מתחפש ומתעלם בדמות אחרת *י, או כשאין רואים אותו, אלא שיודעים שהוא נמצא כאן, ולכן תומ'י שראה משה את השכינה ,כמו שהיא* - מיהר קודם גמר ההעברה להשתחוות -- בדרגא הכי נעלית (נוסף על זריזותו הרגילה).

ד עפ"ז יש לבאר פרש"י ;מיד וישתחו" ולא ,מיד ויקד (ארצה וישתחו)" :

עה"פ *: ,ויקדו וישתחוו" פרש"י: .קידה כפיפת קדקד. השתחוואה משתטח לארץ". -- ,פישוט ידים ורגלים"יי. לא כפי' התרגום ,וכרעו" - דקידה פירושה שכורע על ברכיה ולפי"ז אף שאפ"ל כפיפת קדקד (,קידה") בלי השתחוואה, אאפ"ל השתח" וואה מבלי לכוף את הראש תחלה 157(אבל אפשרית -- מבלי כריעת ברכיים).

עפ"ז מובן שבמקום שנאמרו שניהם (ובפרשתנו ,ויקד" ,וישתחו") אין הכוונה להודיע על ה,קידה" בתור התחלה של השתחוואה (דמאי קמ"ל -- הרי אא"פ באופן אחר), אלא -- כענין בפ"ע, נתינת כבוד ע"י קידה, ולא הסתפקו בזה כ"א אח"כ הוסיפו כבוד והשתחו, פשטו ידיהם ורגליהם.

ומדגיש רש"י ע"י דילוג ענין הקידה, שוימהר משה עד כ"כ שכאלו לא היתה הקידה (מציאות לעצמה), כ"א עמיד -- וישתחו" *י.

וזוהי כוונת רש"י בהוספת ;מיד (וישתחו)" -- אף ד;וימהר" פשיטא

7) ובפרט לפרש"י דקידה ה"ז כפיפת קדקד -- בלאה"כ אין מציאותה (כשבאה ביחד עם השתחואה) ניכרת כ"כ, משא"כ להתרגום שזהו כריעת ברכים.

דפירושו .מיד" והול"ל ,כשראה כו הקריאה השתחוה", כי רצונו להדגיש שמיד וישתחו (כאלו בלי ;ויקד ארצה").

ה. מיינה של תורה בפרשיי דילן:

עפ"י הנ"ל יובן זה שרש"י כותב בפסוק זה ,שכינה" דוקא ולא שם אחר :

מבואר בתניא* שהשכינה נקראת כן ,ע"ש ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין", ובנדו"ד רצה משה להשתחוות בשהוא רואה את השכינה קודם שעברה, לכן נזכר השם המורה על ששוכנת תוך כל עלמין -- ,השכינה".