שיחה ב

55שיחה ב

בשלתג

א. עה"פ: ,ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות", מעתיק רש"י התיבות ,ותקח מרים הנביאה" ומפרש : ,היכן נתנבאה, כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן: כ" כדאי' בסוטה י. ד'א* אחות אהרן לפי שמסר נפשו עלי' כשנצטרעה* נקראת על שמן"'.

בפשטות כוונת רש"י היא לתרץ קושיא פשוטה המתעוררת בלימוד הכתוב -- וכמפורש במס' סוטה המצויינת בפרש"י: .אחות אהרן ולא אחות משה (בתמי) ?", ומתרץ רש"י שאין תיבות ,אחות אהרן" תואר על מרים (שאז קשה ,ולא אחות משה?'), אלא הן באות בהמשך לתיבת ,הנביאה" שלפניהן: שהיתה ,נביאה" כשהיתה עדיין רק ,אחות אהרן קודם שנולד

משה" '. והנבואה היתה: ;,עתידה אמי שתלד בן כו'". ואח"כ מוסיף רש"י תירוץ שני (למה נקראת רק .אחות אהרן") ,לפי שמסר נפשו עלי' וכו'* י.

אבל עפי"ז צלהיב :

א) למה מעתיק רש"י התיבות ותקח מרים הנביאה" -- הרי התיבות המכריחות את פירושו הן: ,אחות אהרן" (שבזה קשה ,ולא אחות משה'),

גם אין לומר כמ"ש בכלי יקר ,ומ"ש אחות אהרן לפי שהיתה דומה לו כנבואה,

אבל לא למשה, כי כן משמע סוף פ' בהעלותך" -- כי מה נוגע כאן שהיתה שוה לאהרן בנבואה -- והכל"י לשיטתי"

ש,עכשיו נעשית נביאה".

566 לקוטי

וא"כ הי' לו לרש"י להעתיק תיבות אלוי, ולא ,ותקח מרים הנביאה".

ב) מה מכריח את רש"י להודיע כאן (בפירוש הפשט של כתוב זה) תוכן נבואת מרים! לכאורה הו"ל לכתוב רק ,והיכן נתנבאה, כשהיתה אחות אהרן" ותו לא!:'

ג) לאידך, מנ*ל לרש"י, בפשוטו של מקרא, שנבואת מרים היתה ;עתידה אמי שתלד בן וכו'*?+::

ד) כידוע, אין דרכו של רש"י לציין מקור פירושיו. ובמקום שהוא כן מציין המקור, ה"ז בשביל להוסיף ביאור לפירוש הכתוב ; אלא שאין הוספה זו מוכרחת להבנת הפשט (כי אז הי" רש"י כותבו בפירוש (כדרכו -- באופן שגם ה,בן חמש (למקרא)" יבין)) רק שבאם יהי' התלמיד זריז וממולח

9) ואפילו אם נאמר שהתיבה ,.הנביאה" שייכת להתירוץ, שהיתה ,הנביאה* כשהיתה ,אחות אהרן" -- הרי לפי"ז ה" רש"י צריך להעתיק גם תיבות אלו. ולא רק תיבות אלו. ועוד : תיבות .ותקח מרים" אין שייכות לפירושו, ולמה מעתיקן.

0) לכאו' אפ"ל שכוונת רש"י בזה היא לתרץ תיבת ,הנביאה", ולכן מביא שהתנבאה עתידה אמי שתלד בן כו', היינו שעכשיו התחילה לשיר שראתה שנבואתה ,עתירה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל" נתקיימה (ראה חדא"ג מהרש"א סוטה שם). אבל לפי"ז הו"ל לרשיי להעתיק בעיקר התיבות .שמושיע את ישראל" (במקום ה" רמז ,וכו' כדאיתא בסוטה"), שתיבות אלו מתרצות ומבארות שעתה התקיימה גבואתה (משא'יכ התיבות ,עתידה אמי שתלד בן").

1 בפשטות י"ל שמכיון שרש"י מציין .כדאיתא בסוטה* אין צריך ע"ז מקור בפש" ש"מ, אבל באם לא הי' מוכרח בפשש"מ הי' מתאים יותר ע"פ סגנון רשיי לכתוב : ואמרו רבותינו (וכיו"ב) אמרה עתידה אמי כו'.

בשלח גב

יוקשה לו בפירוש שרש"י מביאו - ולתרץ הקושיא כותב רש"י <כדאיתא כו'" -- שע"י העיון שם תתיישב הקושיא.

ובאם דברי רז"ל המובאים בפרש'י נמצאים בכמה מקומות, ורש"י מציין לא' מהם (ולא סתם ,דאיתא בגמרא", או כיו"ב) -- אז כוונתו שדוקא ע'י העיון במקום המצויין ברש"י יתוסף ביאור בפי' הכתוב:: ;

ועפ"ז בנדו"ד: מהי כוונת רש"י לתרץ בפי' פשט הכתוב ע"י ציון המקור? מארז"ל זה נמצא במס' סוטה וגם במס' מגילה ורש"י מדייק ומציין לסוטה -- והרי אדרבא, מגילה (שהיא בסדר מועד) קודמת בש"ס למס' סוטה (שבסדר נשים) 3

2) או שרוצה לשלול הדרז"ל כפי שהוא במקום השני.

3) כ"ה לפי סדר הרגיל בששה סורי משנה זמ"ן נק"ט -- מתחיל בסדר זרעים ומסיים בטהרות, כן היא דעת התקו"ז בהקדמה (ה, א), הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ, וכן משמע קצת בשבת (לא, א) -- משא"כ לפי מאי דמשמע מבמדב"ר * (פי"ג, טודטז בסופו) וממדרש תהלים (יט) דעת ר' תנ" חומא -- נז"ם קט" : מתחיל מסדר נשים ומסיים בנזיקין. ועד"ז מוכח (לא רק בחלק האגדה שבתורה אלא גם בנוגע להלכה) מתוס' (ע"ז כב, א סד"ה אין מעמידין) ומהרא"ש (שם), דסדר טהרות בא לפני סדר נזיקין (עיין נו'יב מהדיית חיו"ד סעיט).

57-- שמזה מובן שדוקא ע"י מה דאיתא במס' סוטה יתוסף ביאור בפירושו.

ה) למה מעתיק רש"י בפירושו הב' את התיבות ,אחות אהרן" שכבר כתבם בפי' הא' והול"ל ,ד"א לפי שמסר נפשו כו'"!

וא"ו) מדובר כמה פעמים שבמקום שרש"י מביא ב' פירושים ואינו מקדים שיש כאן ב' פירושים (שזה מראה ששקולים הם)יי, ה"ז הוכחה שבכל אחד מהפירושים ישגו קושי שאין בהשני; והפי' הראשון הוא העיקר, אלא שאעפי"כ אין הוא מספיק עדייןי וזקוקים להפי' הב'. ובנדו"ד: מהו הקושי שבב' הפירושים ?+

ב. הביאור בכל זה:

4 ראה לקמן ס"ע 141 ואילך.

5) במשכיל לדוד כתב : דאילו לפ" א' קשה דלא הול"ל הנביאה דמשמע השתא, אלא הו"ל לכתוב בלשון עבר שגבאה אחות אהרן. אבל בפשטות -- פ" הכתוב -- בה"א הידיעה -- הוא שהיתה ידועה כנביאה, לפי שנתנבאה לפג"ז.

בשלח ב

[

כוונת רש"י בפירושו כאן היא לתרץ: א) ,הנביאה" בה'א הידיעה -- היינו שנתנבאה כבר -- היכן נתנבאה. ב) ועיקר: קושיא פשוטה המתעוררת בלימוד התיבות שמעתיקם ,ותקח מרים הנביאה": מובן שכאשר התורה בסיפור מאורע מוסיפה תואר לאדם שמזכירה, ה"ז או: א) להודיע במי מדובר. כי בלעדי התואר לא היינו יודעים זאת. או ב) להוסיף הבנה בהמאורע המסופר.

והנה בנדו"ד שהתורה מוסיפה תואר ,הנביאה" ל,מרים", מובן שאי"ז בכדי להודיע באיזו מרים מדובר, כי עדיין לא ידענו (עד פסוק זה) שהיתה נביאה. ועוד: תומ"י מפורש שהייתה ,אחות אהרן", שזהו בירור גמור.

ועכצ"ל שכוונת הכתוב שהמאורע המסופר כאן יש לו קשר עם זה שהיתה נביאה. ולכאורה אי"ז מובן:

כבר למדגו בפ' וירא*': *ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו * ופרש*י: .כי נביא הוא -- ויודע שלא נגעת בה כו'", היינו שענין הנביא הוא לדעת דברים נסתרים. ובפרש"י בפ' ויצאיי ,לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות כו'" -- ידיעת העתיד לבוא יי. ובפרש"י וארא*י: .כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות כו'*.

נמצא שגדר הנביא הוא: יודע דברים נסתרים. יודע עתידות. מדבר ומשמיע לעם דברי תוכחות כו'.

שהי' 5888 לקוטי

וא"כ, מהי השייכות של ,ותקח מרים" עם זה שהיתה ,הנביאה" - הרי זה שלקחה מרים את התוף בידה ואמרה שירה, אינו ענין של ידיעת נסתרות או עתידות, וגם לא השמיעה בזה תוכחות **, כ"א זוהי תוצאה טבעית מהרגש הנפש שלה בראותה הנס. ובלשון רש"י בענין זה עצמו:י: ,אז כשראה (משה) הנס עלה בלבו שישיר שירה וכו' אמר לו לבו שישיר. וכן עשה כו' וכן ביהוּשע כו' וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר כו'"; ומובן

בפשטות שגם מרים, בראותה הנס, 0) בכמה מפרשים (הובא בס' צדה לדרך. ובכ"מ) כתבו שלכן לקחו תופים,

כוי שלא ישמעו האנשים את קולן, לפי ש,קול באשה ערוה" (ברכות כד, א), ועפ"ז הרי (לא רק שלא השמיעה דברי תוכחות, כ"א) לא השמיעה קולה בכלל.

ואף שמזה שלא הביא רש"י פירוש זה, מובן שע"פ פשש"מ לא היתה זאת כוונתן *, ואדרבה : מפרש"י להלן ,מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים" משמע שכוונת התופים היתה בשביל להגדיל השמחה (ודוחק גדול לומר שכוונת רש"י שמכיון שירעו שהקב"ה עושה להם ניסים, ובודאי יאמרו שירה, ובמילא צריך איזה דבר לבלבל קולן שלא ישמעו האנשים, וכמובן).

אעפ"כ הרי לפועל שרו ביחד עם קול התופים ובודאי שנתבלבל קולן.

1 ט, א.

בשלח ג

עלה בלבה שתאמר שירה -- ומה נוגע כאן שהיתה נביאה1

ג. ומתרץ רש"י, שאין כוונת הכד תוב לומר שכאן, במאורע זה יש שייכות לנבואה, כ"א שתיבת .הנביאה" נמשכת למ"ש אח"כ בכתוב .אחות אהרן",

- כי תיבות אלו שבפירושו הן הן תיבות הכתוב (וכאלו היו נדפסות באותיות גדולות), אלא שבאמצע מכניס פירושו, וכדרכו בכמה מקומות *: היינוו שהתנבאה כשהיתה עדיין רק אחות אהרן, קודם שנולד משה -- וכוונת הכתוב בזה היא לתרץ קושיא :

בהכתובים שלפנ"ז בענין זה עצמו כתוב 3 ,ויאמינו בה' ובמשה עבדו". שמזה מובן עד כמה בטלים היו כל בנ'יי אל משה באותה שעה.

ובכלל עוד קודם לזה ראו אשר ה' שמו .אלקים" לפרעה יי שאפילו הד משנה לפרעה בלעדו ;לא ירים איש את ידו ואת רגלו" ". וא"כ אי"מ: איך זה עשתה מעשה גדול כזה אמירת שירה וכו' ,ותצאן כל הנשים אחריי גו'" -- ולא מצינו שנטלו רשות מ" משה ע"ז1

לכן מוסיף הכתוב ,הנביאה", ש" הייתה נביאה ידועה, גדולה ביותר, עד שהתנבאה כשהיתה עדיין .אחות אהרן", קודם שנולד משה, והנבואה היתה ,עתידה אמי וכו'*, לכך היתה יכולה לענות השירה בפני משה רבינו (כדלהלן).

4 וארא א.

5 מקץ מא, מך 59דהנה לכאורה טפי הול"ל .הנביאה בת עמרם" אביו של משה, משא"כב .אחות אהרן" שהי' נביא (וטפל) למשה -- ומאחר שהכתוב מדגיש ,הנביאה אחות אהרן" עכצ'ל שכוונתו לומר שתוכן הנבואה הוא הדיוק אהרן ולא משה -- ,קודם לידת משה" -- (כי באם כוונתו רק לומר שהתנבאה מכבר, הול"ל ,הנביאה מאז" וכיו"ב), .אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'".

ובזה מודגשת גדולת דרגת נבואתה (וערכה לדרגת משה)'י: א) התנבאה וידעה מקודם שעתיד משה (רבן של ישראל -- וכולם בטלים אליו) להיולד. ב) התנבאה בענין שאינו שייך אלִיי ביחוד (כ"א בענין השייך לעמרם ויוכבד וכו'). ג) עתידה אמי שתלד -- היינו שעמרם ויוכבד בעולם ובכ"ז הנבואה באה על ידה -

שמכ"ז מוכח שדרגת גבואתה היתה גדולה ביותר *י.

וזוהי כוונת הכתוב לומר: מכיון שהיתה נביאה, ולא עוד אלא שהתנבאה קודם (ועל) הולדת משה, לכן -- ,ותקח מרים וגו' ותען להם מרים וגו' " ,ותצאן כל הנשים אחרי' גו' *.

ד אבל לכאורה אי"ז מספיק עדיין :

כיון שכוונת הכתוב לספר ערך נבואתה לגבי משה. ולכן מפרש תוכן נבואתה ,אחות אהרן", כנ"ל -- הרי

6>6 ועפ"ז מובן בפשטות מה שלא העתיק רש"י גם התיבות .שמושיע את ישראל" (ראה לעיל הערה 10) בי עיקר הויוק הוא להדגיש גודל דרגת נבואתה אבל אינו נוגע כ"כ תוכן הגבואה.

ז) להעיר מרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ז : ,הנביא אפשר שתהי' נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו וכו" ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ וכו'".

בשלח ג

אדרבא הי' מתאים יותר לומר ,הנביאה אחות משה", אשר גם אז היתה מובנת הכוונה: מאחר שאין מאורע זה שייך לנבואה, מוכרח לומר ש+הנביאה" נמשכת למ"ש אח'כ ,.אחות משה", ויתירה מכשכותב .אחות אהרן" שהכוונה שהיתה ,אחות" -- בדרגת -- משה בנבואה, ועפ"י מש"ב רש"י בספר בראשית עה"פ*י ,שמעון ולוי אחים" ,בעצה אחת וכו'"1

ואף שנאמר.י ,ולא קם עוד נביא בישראל כמשה" -- הרי מפרש תומ"י שזהו בענין .אשר ידעו הוי' פא"פ", ואדרבא הבטיח משה* <נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה"א".

ובדוחק י"ל : שבנדו"ד הרי אין מספיק להיות .אחות משה" בתור ,נביאה", שה"ז בדוגמת ,נביא - כמוני" שלא יעשה דבר גדול בזמן משה מבלי לשאלו, כ"א צ'ל נביאה שנתנבא קודם משה, בימי עמרם ויוכבד וכו', וכנ"ל.

וכיון שדוחק הוא, שהרי אין המדובר בנבואה, ועוד ועיקר -- הרי כל בנ"י אמרו שירה -- והחידוש הוא רק בזה שגם הנשים תאמרנה (והרי אף הן היו באותו הנס) -- לכן מביא רש'"י פי' ב' ,ד"א אחות אהרן כו' *, היינו שישנו עוד טעם למה מפרש דרגת מרים ע"י המלים ,אחות אהרן" (ולא .אחות משה") -- ,לפי שמסר נפשו עלי' כשנצטרעה נקראת על שמו" היינו שכן היו קורין אותה :י, ומכיון

8) ויחי מט, ה.

9) ברכה לד, יו"ד.

0) שופטים יח, טן.

1 משא"כ לפי הגירסא שבופוס שני (לעיל הערה 6) הכונה רק שהכתוב כאן קוראה כן, ולא שכן נקראה בכלל.

600 לקוטי

שנקראה ע"ש אהרן. לכן קוראה ה" כתוב .אחות אהרן":

ומתחיל רש"י פירושו השני בתיבת ,(ד"א) אחות אהרן" -- להדגיש, שאין זה ד'א בתירוץ הקושיא איך ,ותקח מרים וגו" בפני משה כ"א רק ד"א בתיבות ,אחות אהרן" (ולא ;אחות משה"):י, אבל התירוץ על הקושיא הנ"ל -- הוא כפי' הראשון''.

אבל לפי ד"א זה קשהיי שהרי כאן מדובר בקרי"ס -- ו;נקראת על שמו" של אהרן -- ,אחות אהרן" ולא <אחות משה" -- מצד מאורע שאירע כמה זמן אח"כ!

ועוד ועיקר -- כאן צ*ל הדיבור במעלתה של מרים ואיך יקראנה אחות אהרן -- המזכיר שנצטרעה! -- ולכן פי' הא' קודם.

אבל לכאורה אין מקום לומר בפשטות הכתובים שהתנבאה קודם שנולד משה, שהרי היתה אז קטנה עדיין" -- לכן מוסיף רש"י כדאי' בסוטה, ושם (משא"כ במס' מגילה) אמרז'"ל

2) להעיר ממכילתא שעל התיבות ,וד תקח מרים הגביאה* מבאר: ;וכי היכן מצינו שנביאה היתה כו' אלא שאמרה לאבה וכו'", ואח*כ בפיסקא בפ"ע, על התיבות ,אחות אהרן* מקשה ,ולא אחות משה כן' אלא לפי שנתן אהרן נפשו כ"".

3 ועפ"ז מתורץ כסשטות מה שהקשה בתו"ת, שלפי פ" הב' למה דוקא במקום זה יחסה הכתוב כן, ולא במקום אחר שנזכר שמה.

4) אבל עכ"פ אפשר לאומרו, וכפרש"י (בראשית ב, יד): ,עיין לא היו וכתב המקרא ע"ש העתיד", אבל דוחק הוא, כי שם הרי א"א לקרותו בשם אתו. משא"כ בנדו*ד.

5) ראה שמו"ר פיא, יג ומטעם זה אין זו קושיא פשוטה, ומפרשה רש"י ברד

(לפני מאמר זה) בביאור מש *י ,ותלך העלמה וגו" -- ,מלמד שהלכה בזריזות כעלמה". שמזה מובן שעם היותה קטנה בשנים. היו בה תכונות של גדולה (,עלמה"). וראוי' היתה שתחול עלי' גבואה *י.

מז, כי בלימודר פשש"מ אין הכרח שהיתה אז קטנה, וראה לקמן שוה"ג הב' להערה 7

6 שמות ב, תת ובהערה הבאה.

7) ובנוגע להגירסא בדפוס שני (ראה לעיל הערה 2) שאינו מציין למס' סוטה, ייל ע"פ המדובר כמה פעמים שבמקום שהפי' מובן ע"פ מ"ש רש"י עצמו לפנ"ו אייצ לפרשו -- ובנדו"ד, הרי דרש הנ"ל מובא גם בפרשיי (שמות שם). ואעפ"כ לפי רוב הדפוסים מציין רש"י למס' סוטה, כי

א) בנדו"ד אעו מפרשו, כ"א מרמזו.

ב) בפרש"י הלשון .הלכה בזרזות ועָלמות כעלם" (ולא ,כעלמה"), שמזה מוד בן שכוונתו רק לתרץ ,העלמה למה לי* (ראי"ם שם)*, ומתרץ שהלכה כעלם (זכר -- תקיף וחזק), ובמילא אין זה ששייך להשאלה אם היתה כקטנה או גדולה, כי גם אם היתה גדולה קשה כנ"ל (<העלמה ל*ל+) **, ולאידך, גם אם היתה קטנה אין שום הוכחה שבכל תכונותיי ועניניי היתה גדולה וכו', כי עיקר הדיוק הוא שהלכה כו" כעלם (זכר -- תקיף) אבל בודאי שלא היתה כעלם (זכר) בכל עגני', משא"כ במס' סוטה הלשון ,שהלכה בזריזות כ עלמה*, ובמילא מובן שכוונתו לתרץ איך

*) ומש"כ בחדא*ג מהרש"א (סוטה שם) שההכרח הוא לפי שלפנ"ז קוראה ,אחותו" וכאן קוראה .עלמה", צ"ע, כי 61ה מ;יינה של תורה" בפי' רש"י דילן :

מרים מורה על ספי' המלכות * -- ובספירת המלכות מוצאים אנו ב' עניניםי*: ספירת המלכות מושרשת בעצמות, למעלה מכל הספירות *: ספי' המל' ,לית לה מגרמה כלום" (בדוגמת הלבנה שנמשלה אלי). כ"א רק מה שמקבלת מהספירות שלמעלה ממנה : ולפי שהיא בבחי' ביטול גמור, ורק מקבלת מהספירות שלמעלה ממנה יי, לכן אפשר שיורגש בה כח העצמות שישנו בהאור הנמשך אלי':י (אף שאינו מורגש בהספירות שלמע' ממנה ** ).

עדיז הוא במרים -- ומרומז הדבר בב' הפירושים שברש"י:

פי' הראשון מדבר במעלותי' של מרים -- שהיתה נביאה. ונביאה גדולה ומנבאה (ומגלה וממשיכה) לידת

כתוב ,העלמה" והלא היתה עדיין קטנה ***, ומתרץ, שהלכה בזריזות כגדולה (נקבה), ובמילא אפ"ל שבכל עניני' היתה כן:

בשלח גב

משה, ובפי' הב' מבואר ש,נקראת על שמו" של אהרן -- היינו שבטילה וטפילה אליו וע"י מס"נ דאהרן עלי' יי פעל אשר יכופר דיבורה וכו'; ונת"ל שגם לפי' הב' ,מרים הנביאה אחות* - מדגיש גודל מעלת מרים: זה שישנן מעלות במרים, ספי' המלכות (התחלת פרש"י) הוא לפי שבטילה לאהרן, בחי' שושבינא דמטרוניתא **, זיא יי, שלמעלה ממנה (פי' הב').

ומזה הוראה מיוחדת לנשי ובנות ישראל : שאף שכו"כ מעלות בהן. שאין בהאנשים יי (עד שלעת"ל ,נקיבה תסובב גבר"*), מ"מ עליהן לדעת אשר, כמרז"ל י+ ,איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה", ועי"ז דוקא תבואנה לידי גילוי המעלות הנמצאות בהן.

והוראה זו היא לא רק בנוגע לאותן המעלות אשר נראה בגלוי שהן מקבלות מבעליהן, אלא גם -- להמעלות שישנן בהנשים מצ"ע, וכמרומז ג"כ בפרש"י דילן:

דלכאורה אי"מ: למה באמת (אהרן מסר נפשו עלי', ולכן) ,נקראת על שמו" של אהרן דוקא! אמנם הטעם

שכיחא בביתא וכו'. וראה עֶה"פ (ויקהל לה, כב) ,ויבואו האנשים על הנשים גו'". וראה פרש"י (שם לח, ח): ,ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן כו'". וראה פרדר"א פמ"ה (הובא בפרש"י מגילה כב, ב. ובטואו"ח סתי"ז). פרש"י פינחס (כו, סד). ועוד.

6202 לקוטי

בזה, כי צד השווה בהם: ענינו של אהרן הוא ,אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" ** ן וכן ענינה של מרים הוא ,פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה"!" -- ולכן הוא מסר נפשו עלי', ונקראת על שמו.

ובזה הרמז, שאף בהענינים שהן ממעלות הנשים מצ"ע, וכלשון רש"י +כדרך הנשים המפייסות וכו' *. היינו

בשלחב

שמטבע האשה לקרב וכו':י, גם בזה אומרים שהיא ;נקראת על שמו" של אהרן, שצריכה לקבל גם זה מהבעל וכו'.

ולאידך מובן, שלאחר שמקבלת מהבעל, מתגלות בה כל מעלותי' עוד באופן נעלה יותר מהבעל, והיא גם משפעת מעלותי' אליו, עד שלעת"ל יבוא הדבר לידי גילוי, כי ;נקיבה תסובב גבר".

(קדושים יט, 2):