116

הדעות, וכולם – גם המיעוט – צריכים לנהוג בהתאם לכך⁶⁵.

אך כלל זה חל רק לגבי המעשה בפועל, שהמיעוט מכופף כביכול את דעתו ופועל לפי דעת הרוב. אך במחשבתו ובשכלו לא שינה את דעתו.

שונה הדבר לגבי פסק דין של התורה – הוראה – המגלה את האמת לאמיתו של הענין. כיון שזוהי אמיתותו של הענין, אשר "מבריח מן הקצה אל הקצה", כדלעיל, הרי הוא "מתקבל" בכל הדרגות. אין הבדל אם מחשבתו של האדם היא לפי קו החסד או לפי קו הגבורה וכו' – בכל מקום מתקבלת האמת לאמיתה.

ולפיכך, כאשר יהודי לומד תורה בהיותו חדור בהתבטלות ובקבלת עול ההופכת אותו לכלי לקליטת אמיתותה של התורה – הרי בשמעו שההלכה, לפי כללי התורה אינה כסברתו ודעתו, אלא כדעה החולקת עליו,הרי עקב התבטלותו לרצון העליון, הוא משקיע את עצמו שוב בענין מתוך התעמקות יתר ויגיעה חדשה, עד אשר גם בהכרתו השכלית מתקבל הענין בהתאם⁶⁶ לפסק ההלכה⁶⁷.

יא. "ניסן, אייר, סיון"

זהו ההסבר גם להבדל שבין שלשת החדשים – ניסן, אייר וסיון⁶⁸:

ניסן – החודש הראשון, אחד, הוא החודש של יציאת מצרים, אשר התרחשה באופן של "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא וגאלם"⁶⁹ – לגמרי מלמעלה. וכיון שהגאולה לא הגיעה כל כך מצד ישראל, אלא מצד הקדוש־ברוך־הוא, לכן לא היו בה מלכתחילה שום הבדלי דרגות בישראל – היציאה ממצרים הקיפה את כל ישראל כאחד.

וענין זה של אחד, אחדות, ביציאת מצרים התבטא הן לגבי אופן היציאה עצמה והן לגבי מצבם ודרגתם של ישראל בעת היציאה:

א) הן התכנסותם של כל בני ישראל מארץ מצרים כולה אל רעמסס והן מסעם הראשון – עצם היציאה ממצרים – מרעמסס סוכותה – התרחשו באופן של "ואשא אתכם על כנפי נשרים"⁷⁰,