115

מכפי שמחייבת נטיתו הטבעית⁵⁸, כגון⁵⁹: קולי בית שמאי וחומרי בית הלל – למרות זאת השכל נשאר כפי שהוא, ולכן לא תמיד הוא יכול "לקבל" את ה"אמת לאמיתו"⁶⁰ של הרעיון השכלי, כפי שהוא.

אך כאשר קיים ענין ההתבטלות, שבאמצעותה יכול האדם לצאת לגמרי ממציאותו ונטיותיו האישיות, הרי אז יכול שכלו של האדם להגיע לאמת לאמיתה.

ולכן נקבעת ההלכה – שענינה "אמת לאמיתו"⁵⁶ – כבית הלל, "מפני שנוחין ועלובין היו", ענין ההתבטלות.

ט. קריאת שמע – הכנה ל"שונה הלכות"

ענין זה נרמז גם בכך שששת סדרי המשנה פותחים במשנה "מאימתי קורין את שמע" ומסתיימים ב"כל השונה הלכות בכל יום...":

סיום המשנה הוא בענין של לימוד הלכות, כי תכלית כל הדיונים בתורה היא – לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא⁶¹, להגיע למסקנה לגבי ההלכה למעשה, כי דוקא בזאת מתגלית האמת לאמיתה של התורה.

וכדי להגיע לידי "סיום" של לימוד התורה – "כל השונה הלכות", יש צורך בהכנה ובהתחלה של קריאת שמע שמהותה – קבלת עול מלכות שמים⁶², כי באמצעות היראה וההתבטלות לרצון העליון, מצד קבלת עול מלכות שמים – גם הלימוד הוא מתוך התבטלות וקבלת עול:

הלומד יודע שבו תלוי אם היהודי הנוהג לפי פסיקתו יעשה כרצון ה', או ח"ו להיפך, ומשום כך הוא שרוי ביראה ובפחד לכוון לרצון העליון⁶³ – ועל ידי כך שאם מבטל את מציאותו, נעשה שכלו כלי לאמת לאמיתה של התורה, והוא מכוון להלכה כראוי.

י. מתוך התבטלות – גם הדעה משתנה

לפי זה ניתן גם להבין מדוע התורה משכינה שלום אמיתי בין החלוקים בדיעותיהם, עד אשר כולם מסכימים, גם בהכרתם השכלית, לפסק דין זה:

כאשר מדובר אודות חלוקי דעות בענין שמתעסקים בו בשכל בלבד – נותרים חלוקי הדעות בעינם. כי בעולם השכלי יש נטיות לכאן ולכאן, כך שיש מקום לשתי הדעות.

– גם ה"חכמה", אשר "יש בגויים" מבינה, שבמעשה בפועל צריכה להיות דרך אחידה של התנהגות, כי לא ייתכן מצב של "איש הישר בעיניו יעשה"⁶⁴, ולפיכך, כאשר קיימות דעות שונות בענין מסויים, מכריעים לפי רוב