139
אופן הב' — שאיסור חדש לגבוה הוא איסור בפני עצמו, ומלכתחילה הוא איסור קל, דלא שנה עליו הכתוב לעכב — קאי בדרגא עליונה יותר בעבודה, כאשר אין חשש שהאדם יפול למצב של רע ח"ו, אלא שהקרבת שתי הלחם נוגעת רק לשלימות והידור בעבודתו. דכאשר ישנה הקדמה זו של ביטול, אזי כל עבודתו שלאח"ז ה"ה בדרגא נעלית יותר; דכל שהאדם בטל יותר לגבי השם, הרי גם הבנתו בתורה היא בדרגא עליונה יותר, שמכוין יותר לאמיתתה של תורה52.
אבל גם לפי דיעה זו הרי שתי הלחם הם בגדר "מתיר", היינו שענינם הוא הקדמה להעבודה הבאה לאח"ז, שתהי' כדבעי.
אמנם הדרגא הכי עליונה בעבודת השם היא — שאיסור חדש לגבוה הוא רק כדי ששתי הלחם יהיו "מנחה חדשה". כלומר: הקרבן דשתי הלחם אין ענינו הקדמה להעבודה הבאה אח"כ אלא הוא ענין לעצמו, שזאת היא עבודתו, לחבר "שתי הלחם" (תושב"כ ותושבע"פ);
וכדי שעבודה זו תהי' כדבעי, אמרה תורה שתבוא בתור "מנחה חדשה", כי ראשית כל דבר הוא המובחר שבו53, וגם, שבעשיית דבר חדש יש יותר חיות ותענוג54. ולכן, כדי שעבודה נעלית זו דהקרבת שתי הלחם תהי' בתכלית השלימות, צ"ל שתהי' "מנחה חדשה".
(משיחות חג השבועות תשי"א, תשי"ד)
הערות
- 52. ע"ד ביאור הטעם שנקבעה הלכה כב"ה מפני שנוחין ועלובין היו (עירובין יג, ב) — כי מצד הביטול שלהם זכו לכוין לאמת לאמיתו של תורה (ראה סה"מ תרכ"ז ע' רעו ואילך. רצ ואילך. המשך תרס"ו ע' תכב ואילך. שם ע' תמ ואילך. לקו"ש חכ"א ע' 115. ועוד).
- 53. כדרז"ל בכ"מ (ראשית עריסותיכם — ספרי זוטא (הובא ביל"ש) שלח טו, כ; ראשית פרי — רש"י, ספורנו ועוד ר"פ תבא; ועוד).
- 54. ראה ספרי ורש"י ואתחנן ו, ו.
רש"י על דברים ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
והיו הדברים האלה. וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי):
אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב (ספרי):
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
אשר אנכי מצוך היום [THESE WORDS] WHICH I COMMAND THEE THIS DAY — this day— they should not be in thine eyes as an antiquated דיוטגמא which no one minds, but as one newly given which everyone gladly welcomes (Sifrei Devarim 33:2; cf. our first Note on p. 248 in the Silbermann edition of Exodus). — The word דיוטגמא in this Midrash signifies: a royal command committed to writing.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

