שיחה ט

286שיחה ט

. . . בנוסח אבינו מלכנו פשיטא שצ"ל זכור במלאופם, -- שהוא לשון הכתוב, וכבר העיר על זה גם בקונטרס הסידור וגם נתקן בהוצאות אחדות דסידור תורה אור:

בנוסח יה"ר של הכהנים יש לומר כנדפס בתורה אור, אף שהאומר כנוסח ד,תהלת ה'" אין להזניחו.

(ממכ' ח"י תשרי תשי"ז)

במענה למכתבו מכ"א טבת, בו כותב אשר קישויים לו בפרנסה, ועד שנאלץ (לדעתו) לעבוד גם בשבתות וחגים (ר"ל). ועם כל זה חסרים לו ולמשפחתו דברים המינימלים.

והנה בודאי אשר מבין הוא. אשר השם יתברך ויתעלה בורא העולם ומנהיגו, ומבין גם כן אשר השם יתברך ויתעלה נותן התורה/ ועל פי זה הרי אי אפשר בשום אופן שהמנהיג את העולם ינהיגו באופן כזה, שמי שהוא יהי' נאלץ לעבור על ציוויו של המנהיג. והוכחה נוספת בזה, שהרי רואה בעצמו שחסרים לו דברים המינימלים, אלא שכיון שהאדם נברא בשלימות שיבוא להטוב בבחירתו חפשית, הרי אין מכריחים את האדם על זה, וסוף סוף יראה הטוב לפניו הטוב האמיתי לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, וכיון שרוצים לתת לו שכר מרובה, ולפום צערא אגרא, הרי לפעמים מציגים אותו לפני נסיון, אשר התכלית בזה כמה שנאמר : כי מנסה וגו', וכשעומדים בנסיון - לא רק שניתן שכר בעולם הבא אלא גם בעולם הזה, ונוכחים לדעת שלא הי' בדבר אלא נסיון בכדי להרבות השכר בהטבת הפרנסה בבריאות הגוף - ובהעיקר -- בנחת מילדיהם שיחיוי

ותקותי אשר שורותי אלה המעטות בכמות, תספיקנהּ אשר תיכף יתנהג מתאים לציווי תורתנו תורת חיים, אף שבזמן הראשון לא יעברו הקישויים -- בטוחני אשר בזמן לא ארוך יראה אשר בחר בטוב ויתוסף בברכות בורא העולם הוא נותן התורה בהמצטרך לו ולב"ב שי"

(ממכ' כ"ה טבת, תשי"ח)

9."

. . . להגביר השלום. ולאחד ולקרב הלבבות של כאו"א זל"ז, ולהתחזק בבטחון -- אשר בודאי הוא רק כמש'נ כי מנסה ה"א אתכם. וכשמבחינים שזהו רק נסיון -- בטל לגמרי -- ומתגלה פי' הפנימי דהנ"ל -- מנסה (ומגבי') 287ה"א אתכם למע' מכל העלמות והסתרים עד כדי לדעת (ולהתקשר בקשר אמיץ וחזק מאוד) גילוי פב"פ (לקו"ת פ' ראה יט, ב ואילך) והטוב דלמעלה נעשה טוב נראה ונגלה למטה ג"כ הטוב לנו -- בגו"ר גם יחד, שמחתנו (לי רבים). (ממכ' אור לי"ד תשרי, תש*כ) 67

. . . ובודאי למותר לעוררו על גודל הענין דההשגחה שיהיו המאכלים כשרים כדין וכדת, ובפרט שנוסף על היותה אחת מהמצות העיקריות, הנה מבואר אשר מאכלים בלתי כשרים מטמטמים הלב והמוח ובמילא מפחיתים כשרון האדם ויכולתו לקלוט עניני תורה ומצות, ואפילו מצות שהשכל האנושי מודה עליהם, וכנרמז עד"ז ג'כ בתניא רפ"ח, ובטח יכול לנצל תפקיד זה לבאר ג"כ לאלו שנפגש עמהם גודל הענין דזהירות במאכלים כשרים דוקא. ובכל זה הנה מובן ג"כ, שאין להסתפק בתפקידו הרשמי הנ"ל, אלא שעליו לנצל מה שבא במגע ומשא עם כמה אברכים, שאפשר הוא היחידי שיקבלו דבריו בהנוגע ליהדות, ולכן עליו לעוררם על צור מחצבתם בני אברהם יצחק ויעקב, לבארם ולהסבירם, אשר מבלי הבט על מעמדם ומצבם דעד עתה, הנה בשעתא חדא וברגעא חדא מחוייבים הם וזכותם הוא להיות בני ישראל כשרים בחייהם היום יומיים ובמלא מובן המלה, ובודאי ימצא במאמרי חסידות ובשיחות הקי כמה ענינים ואותיות שיעזרו לו בהסברת הנ"ל, וכבר מובטחים אנו שהתעסקות חסידים בענינים אלו מבורכת בהצלחה, אלא שצריך להיות -- מתאים למרז"ל -- דברים היוצאים מן הלב. ויה"ר שיעשה בכל הנ"ל ככל יכלתו; וזה יוסיף ג'כ בברכת השי"ת והצלחתו בנוגע אליו כלאיש פרטי, שיקוים מ"ש ומבשרך לא תתעלם, ללכת מחיל אל חיל בלמוד התורה ובקיום מצותי' בהידור.

בברכה ופ"ש חבריו שיחיו, שירצו לקיים -- ואז יצליחו -- ציווי הבורא עולם והי' מחניך קדוש, שאז ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך וגו' (דברים כג. טו).

(ממכ' יט מ"ח, תשט"ז) 9/7790

. . . ויסבירו שמאמר רז"ל עשר בשביל שתתעשר אינו יוצא מידי פשוטו. ובכל שיגדיל חלק הצדקה -- יגדל ג"כ התתעשר. שהרי ע"ז (שו"ע יו"ד סו"ס רמ"ז) נאמר ובחנוני נא בזאת. ומהנכון הי' שמי שהוא יסביר . .. שאף שלא רציתי לפרש כמה הוא היתר שעל מעשר, הנה צריך להיות קרוב לחומש, וע"פ המבואר בדא"ח, לקו"ת שה"ש ו( ד כד, ד בענין החמישית לפרעה וארבע הידות יהי' לכם. ועיין ג"כ בתניא סוף פרק ל"ד: ועוד הרי החומש מעלה עמו כו

(ממכ' י"ט טבת תשט"ו) 70

. . . הנה ידוע מ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, לעשות כלים טבעיים. וכפי המבואר בכ"מ בדא"ח שכן הוא השפעות 288עוה"ז, ברובא דרובא, שצ"ל לבוש טבעי . . . ואף שמבואר שכאו"א מבנ"י הנה כל אוצרות תבל אינם מספיקים לשלם המגיע לו, וכמובא הבנין אב ממה שנפסקה מלוכה ג' דורות בשביל שעשה ג' פסיעות לכבוד השי"ת, הרי לאחכ"ז ואעפ'כ -- נאמר בכל אשר תעשה, והובאו כל הביאורים בהנ"ל. וממה שמבואר במקומות הנ"ל, שאין צ"ל לבוש יותר מהמדה, ודוקא וגלחה את ראשה ועשתה את צפרני', הרי מזה עצמו מובן ג"כ שאין צ'"ל הלבושים קצרים יותר מדאי. ובפרט כשנוגע לפרנסת ב"ב של אדם -- שזהו מצוה מן התורה. מובן שאין כוונתי בצעקה על העבר, אלא נסיון להבין המצב ולעוררו בהנוגע להבא.

אין סיום פון פרשת ראה זאָגט אֶן די תורה ,איש כמתנת ידו, כברכת הי אלקיך אשר נתן לך". אין אַ פריערדיקן פסוק שטייט ,מסת נדבת ידך". דאָ שטייט -- .איש כמתנת ידו"י 2894) ראה ב"ב נג, א. סה, א, עא, א.

65) ב" ט, ב

66 ב"מ פג א.

07) אפילו באופן שלא נשארו לו נכסים שאפשר לומר שהם ה,פקדון" דהענייםי וכן יכול להקדיש כל נכסיו.

8) להעיר -מדרז"ל : מה יפו פעמיך כשעולין לרגל (שבזה מדבר בפרשתנו) בת נדיב בתו של א"א שנקרא נדיב (חגיגה ג, א).

0 וי"ל דבזו הצדקה -- הוא האופן דמלוה ה' חונן דל, ולא באופן דפקדון (ראה ב"ב. (י, א) שישנו עוד אופן שלישי -- שציוה המלך שלא להאכיל את בנו כו" והמאכילו משגרין לו דורון. ואכמ"ל). ובד"ה ארשב"ג הנ"ל -- לא נחית לפרט ולחלק סוגי הצדקה, 290(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

291אַלס אַ השתתפות בהדפסת ספרי ומאמרי בעל ההילולא כ"ק אדמו"ר הצ"צ.

זן) ראה פדר"א פל"ג: מכח צדקה המתים עתידין לחיות. ובאגה"ק (סכ"א) שממשיכה חיים עליונים מחיי החיים כו' להקימה מעפר כו'.

292יבוא ויגאלנו בקרוב ממש און מען וועט מקיים זיין יראה כל זכורך :י את פני ה"א גו' איש כמתנת ידו כברכת ח"א אשר נתן לך:

- . . כיון שמזכיר שנוהג אביו שי' מנהג טוב להפריש לצדקה בויברך דוד, אשר יסודו בכתבי האריז"ל ובכ"מ, בטח ימשיך במנהג טוב האמור גם עתה, שגם זה נכלל בהפרשה לצדקה לפני התפלה, שעיקר ענינה זוהי שמו"ע (וכמבואר בהקדמת רבנו חזקן לסידורו). אלא שיש לומר להוסיף על האמור גם לפני התחלת כל התפלה, וק"ל.

- . . בפרמ"ג או"ח סוסצ"ב במש"ז ס"ל דצדקה לפני התפלה ה"ה דבאמירת ויברך דוד. ולכאורה יש בכלל הנתינה בויברך דוד גם נתינת צדקה לפני התפילה. אבל ממש"כ אדה"ז בשו"ע שלו ב' הענינים בנפרד (בסי' נא ובסי' צב) משמע דשתי נתינות הן. ובפרט ע"פ כוונת הנתינות (נתבארו בסיי האריז"ל בויברך דוד, ובאגה"ק לאדה"ז ס"ח ובתהלים להצ"צ סי"ז) שהן הפכיות, ואף שדין הנתינה לפני התפלה הובא בשו"ע סו"ס צ'יב -- ייל שזמנה מתאים יותר לפני כל התפלה, וחרי פשיטא שאין ענין להפסיק בין גאולה לתפלה (שזהו מתאים לסי' צב) בהפרשה לצדקה, ואכ"מ.

(ממכ' א' כסלו תש"כ)

₪75

. . . שאלה: בנגיד ומצוה (בתפלת שחרית) איתא, אשר ,בלילה אינו זמן ראוי לצדקה" ולכאורה, אדרבה., כיון שבלילה הוא ענין הגבורות הי' ראוי להרבות בצדקה כדי להמתיקן.

תשובה: יש להוסיף עוד שאלה על שאלתו, והיא: מהו נימוק השינוים

שיש בענין הזה בכתהאריז"ל, בטעם מה שאין ליתן צדקה בערבית. וכמו שנעתק לקמן.

ולהבין ב"ז, יש להקדים, דהנה במצות וזמן עשייתם ישנם שני אופנים :

א) מהות המצוה ומהות זמן עשייתה מתאימים זל"ז, דוגמא לדבר ת"ת בחצות

לילה שאז אתי קוב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בג"ע (זח"א עב, א, ועוד 293והנה בעניננו ומצד אופן הא', הרי בבוקר מתעורר החסד (פע"ח ש' התפלה פ"ב ועוד) ולכן ,צריך ליתן צדקה בכל בוקר בסוד אני בצדק אחזה פניך קודם שיתפלל י"ח* (שער הכוונות תפלת שחרית ד"א) ו,בזמן המנחה הוא זמן הדינים ואינו כ"כ מוכרח" (שם תפלת המנחה סוף ד"ב) אבל ,אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים (שם תפלת ערבית ד"א)".

ומצד אופן הב', הנה תפלת המנחה היא ,בסוד הגבורה וצריך להמתיק הדינים, ועיקר המיתוק הוא ע"י הצדקה כנודע, ולכן צריך ליתן קודם תפלת מנחה ג"פ לצדקה (סי' קול יעקב, מנחה)'. אבל ,בערבית אין ליתן צדקה כי אז הוא שליטת דינין גמורין וכתיב לא תחסום שור בדישו, עתה הוא זמן שליטתן ואין זמן ביעורם* (שם ערבית).

-- ולהעיר ממרז"ל (שקלים פ"ה ה"ד) : ר"יח בר פפא הוה מפליג מצוה (צדקה) בלילא חד זמן פגע בי' רבן דרוחייא א"ל לא כן אלפן ר' לא תשיג גבול רעך. וע'"פ הנ"ל מובן בפשיטות, ואין צריך לפי' קה"ע שהטענה היא מפני שיצא -

ובסי' הר"ש מרשקוב עוד הוסיף על סי' מהרי"ק כי ,אין ליתן צדקה בערבית כי אז היא לילה והדינין גוברין ויש פחד מאחיזת החיצונים". " *% %

ומה שיש להקשות בכללות ענין זה הוא שהרי צדקה היא מ"ע שאין הזמן גרמא, ואיך אפ"ל שאינה בלילה.

ולכאורה אפשר הי' לתרץ דבכתהאריז"ל הנ"ל מדבר בחיוב נתינת הצדקה שלפני התפלה. וע"ז דוקא אומר שלפני תפלת ערבית אין ליתן,

אבל אינו -- כי הרי הטעם שמפרש, כי בלילה הוא זמן הדינין כו', טעם זה בתקפו עומד כל הלילה.

ואולי אפ"ל, דהנה שני אופנים במצות צדקה: א) הרואה עני מבקש, שעליו נאמר לא תאמץ את לבבך גו' וצריך ליתן מיד וכמ"ש בשו"ע (יו"ד 294ר"ס רמז) ממעשה דנחום איש גם זו, ב) לא ימנע אדם עצמו ממצות צדקה. אף שאין עני בא לבקש מלפניו (ב"ב ט, א, ונפסק בשו"ע שם) -- והגה בכתהאריז"ל מדבר באופן האחרון (וראה בשעה'כ שם שהי' נותנה לגבאי צדקה, ולא לעני) משא"כ באופן הא' אין נפ"מ בין לילה ליום, וכמש"נ לא תאמץ גו'.

ואין להקשות דסוף סוף מפני הטעם דלילה זמן הדינין וכו' כנ"ל ואל תשיג גבול רעך, מאי שנא בין אופן הא' והב' -- דשאני טובא, כי כיוון שמן השמים נזדמן לו עני מבקש, ולא שהוא יצא לבקשו, ה"ז הוראה שאין זה נוגע במה שנקצב להם בגזרת עליון, וק"ל.

ועדיין צ"ע ע"פ מ"ש רבנו הזקן בהקדמת הסי' ובאגה"ק ס"ח ביאור הענין דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי שהוא כדי שתהי' ההמשכה גם בגשמיות, הרי גם בתפילת ערבית צ"ל כן. ואולי אפ"ל דשאני תפלת ערבית שכל ההמשכות התלויות בנו כבר נעשו בשחרית ומנחה וכידוע בענין ת"ע רשות, או אפ"ל דדוקא בשחרית ומנחה שאז המלכות עולה אליו צריך השתדלות מיוחדת להמשיך גם בגשמיות, משא'כ בערבית שאז מל' בבי"ע,. ובפרט שבלילה הרי אז זמן שותתן טרף לביתה. ועדיין צ"ע ואכמ"ל.

בהגדת בחפזון פסח (אות ע' ס"ג דין א') הביא מספר מעשה הצדקה שבכל לילה אחר הספירה צ"ל פרוטה לצדקה לתקן מה שפגם בעולם חסדים העליונים.

והנה איני יודע מיהו בעהמ"ח מעשה צדקה (כנראה מהמקובלים הספרדים), אבל אם בר סמכא הוא וע"פ קבלת האריז"ל, הנה לכאורה צ"ע ממ"ש שיתן צדקה בלילה, ברם ע"פ מ"ש בפנים מתורץ גם זה, כי הוא מדבר ע'ד תקון מה שפגם, וא"כ אינו נוגע במה שהוקצב בגזרת עליון.

295(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

296. . . ובכלל, הרי סתם ידיעה מבריאותו הטובה של איש ישראל. -- ג"כ משמחת היא, והיא מפרטי המצוה כללית דואהבת לרעך כמוך, ובפרט ע'פ הרמוז בהרמב"ם הלכות דיעות ריש פרק ד' אשר היות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא, וברור דבר בכתוב בכאו"א מבנ"י שהם גוי קדוש -- שגם הגוף בכלל זה, הרי מובן שיותר משמחה סתם בדבר -- כ"א גם תוספת בעניני קדושה בעולם -- שעצם מציאות גוף הישראלי בעולם הזה, מוסיף בקדושתו, ומכשיר את העולם למלאות ענינו שהוא להיות דירה לו ית' ומה נפלאים דברי רבינו הזקן בתניא סוף פרק מ"ט וז'ל: אהבת עולם אהבתנו כו" שהניח כל צבא מעלה הקדושים והשרה שכינתו עלינו כו' ובנו בחרת מכל עִם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם. וקרבתנו כו" עיייש, ובמצות מודגש זה ביותר בענין הצדקה כפשוטה, צדקה בגשמיות, שנותן מיגיע כפיו ושהי' יכול לקנות בהן חיי נפשו ומפריש לצדקה להחיות נפש עני או להחזקת מוסדות שהעניים בגשמיות זקוקים אליהם, שעי"ז מברר ומזכך ומעלה את החומר והגשם, עד שנגלה בו האלקות ודבר ה' המהווהו מקיימו ומחייהו, שלכן צדקה היא מהמצות שאוכלין פירותיהן בעוה"ז, והיא המקרבת את הגאולה, כי הגאולה כפשוטה באה יחד עם הגאולה הפנימית - בלשון הנביא: ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר -- בכל ענין וענין שבעולם . .. (ממכ' כ"ח אלול, תשט")

א חדשי השנה נקראים בשני סוגי שמות :

א) החדשים כפי שנקראו בלשון הקודש בתורה ונביאים, כמו ,ירח האתנים" י -- תשרי: ,חודש האביב"י -- ניסן וכו'.

ב) שמות החדשים שעלו עמהם מבבל *, כמו ,ניסן", ,אלול" וכו', שאינם שמות בלה"ק, כ"א מלשונות בבל*.

ההפרש ביניהם מובן עפ"י מה שמבאר אדמו"ר הזקן בתו"א פ' משפטים החילוק בין אבן ללבינה, שאבן היא בריאה בידי שמים ובכללות הן האותיות שבתושב"כ בלשון הקודש ; ולבנים הן בריאה בידי אדם והן האותיות של ע' לשון, .ולא גלו ישראל אלא להוסיף כח העלאת של ע' לשון ללשון הקודש...