292
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יבוא ויגאלנו בקרוב ממש און מען וועט מקיים זיין יראה כל זכורך :י את פני ה"א גו' איש כמתנת ידו כברכת ח"א אשר נתן לך:
- . . כיון שמזכיר שנוהג אביו שי' מנהג טוב להפריש לצדקה בויברך דוד, אשר יסודו בכתבי האריז"ל ובכ"מ, בטח ימשיך במנהג טוב האמור גם עתה, שגם זה נכלל בהפרשה לצדקה לפני התפלה, שעיקר ענינה זוהי שמו"ע (וכמבואר בהקדמת רבנו חזקן לסידורו). אלא שיש לומר להוסיף על האמור גם לפני התחלת כל התפלה, וק"ל.
- . . בפרמ"ג או"ח סוסצ"ב במש"ז ס"ל דצדקה לפני התפלה ה"ה דבאמירת ויברך דוד. ולכאורה יש בכלל הנתינה בויברך דוד גם נתינת צדקה לפני התפילה. אבל ממש"כ אדה"ז בשו"ע שלו ב' הענינים בנפרד (בסי' נא ובסי' צב) משמע דשתי נתינות הן. ובפרט ע"פ כוונת הנתינות (נתבארו בסיי האריז"ל בויברך דוד, ובאגה"ק לאדה"ז ס"ח ובתהלים להצ"צ סי"ז) שהן הפכיות, ואף שדין הנתינה לפני התפלה הובא בשו"ע סו"ס צ'יב -- ייל שזמנה מתאים יותר לפני כל התפלה, וחרי פשיטא שאין ענין להפסיק בין גאולה לתפלה (שזהו מתאים לסי' צב) בהפרשה לצדקה, ואכ"מ.
(ממכ' א' כסלו תש"כ)
₪75
. . . שאלה: בנגיד ומצוה (בתפלת שחרית) איתא, אשר ,בלילה אינו זמן ראוי לצדקה" ולכאורה, אדרבה., כיון שבלילה הוא ענין הגבורות הי' ראוי להרבות בצדקה כדי להמתיקן.
תשובה: יש להוסיף עוד שאלה על שאלתו, והיא: מהו נימוק השינוים
שיש בענין הזה בכתהאריז"ל, בטעם מה שאין ליתן צדקה בערבית. וכמו שנעתק לקמן.
ולהבין ב"ז, יש להקדים, דהנה במצות וזמן עשייתם ישנם שני אופנים :
א) מהות המצוה ומהות זמן עשייתה מתאימים זל"ז, דוגמא לדבר ת"ת בחצות
לילה שאז אתי קוב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בג"ע (זח"א עב, א, ועוד
הערות
- 1. (משיחת ש"פ ראה, א' דר"ח אלול, תשכ"ה)
- 2. אשר ,כשיגיע הקץ" יהי' זה בכל שבת ובכל חודש שנאמר והי' מזי חרש בחדשו ומדי שבת גו' (ילייש ישעי' בסופו) ובשבת ר"ח -- ב' פעמים (שם רמז תק"ג) - ומזה דאין תחומין למעלה מעשרה. ובכ"ז פסקינן לדינא דספק הוא (רמב"ם הל' שבת פכ"ז, ג טושו"ע או"ח סת"ד) כיון דבשיס הוא בעיא דלא איפשטא (עירובין מג, ב). -- ומזה ראי' דאפילו במקום ספק בש"ס דילן לא פשטינן ממק"א (ואולי אגדה שאני). ואכ'"מ:
- 3. ₪70
משנה תורה, הלכות שבת כ״ז - הטקסט מספריא
היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור. שאלפים אמה הוא מגרש העיר.
נמצאת למד שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה. בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה נשכר את הזויות. ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכת מרדות עד שנים עשר מיל. אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה.
המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהין עשרה ואין בכל אחד מהן ארבעה על ארבעה טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. אבל אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ ויש איסור תחומין שם.
מי ששבת בדיר שבמדבר או בסהר או במערה וכיוצא בהן מרשות היחיד מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח בריבוע. וכן השובת בבקעה אפילו היה ישן בשעה שנכנס השבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה לכל רוח בריבוע. היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזה הוא תחום שבת.
המהלך אלפים אמה שיש לו להלך ושלמה מדתו בתוך דיר או סהר או מערה או בתוך המדינה אינו מהלך אלא עד סוף מדתו. ואין אומרין הואיל וכלתה מדתו בתוך רשות היחיד מהלך את כולה. במה דברים אמורים בשכלתה מדתו במקצת העיר או במקצת המערה אבל אם היתה אותה רשות היחיד מובלעת בתוך אלפים אמה שלו תחשב לו כל אותה הרשות כארבע אמות ומשלימין לו את השאר.
כיצד הרי שהיה אלף אמה ממקום שביתתו אם מחוץ לעיר עד מדינה או מערה שיש בארכה אלף אמה או פחות מאלף מהלך את כל המדינה או המערה שפגע בה ומהלך חוצה לה אלף אמה פחות ארבע אמות.
אבל אם היה במדינה או במערה שפגע בו בתוך מדתו אלף אמה ואמה אינו מהלך בה אלא אלף אמה בלבד שהוא תשלום אלפים אמה שיש לו.
מי שכלתה מדתו בחצי העיר אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה. וכן מי ששבת בבקעה והקיפוהו נכרים מחיצה בשבת אינו מהלך בה אלא אלפים אמה לכל רוח אע"פ שהוא בתוך המחיצה. ומותר לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה אם הקיפוה לשם דירה.
מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה. אם נכנס בתוך אלפים אמה קרוב לעיר קודם שיכנס השבת אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.
היה בא למדינה וישן בדרך ולא נעור אלא בשבת וכשנעור מצא עצמו בתוך התחום הרי זה יכנס לה ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. מפני שדעתו היתה להלך למדינה זו ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן שהרי נכנס עמהן בתחום.
מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס שהד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד בו. לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת הרי זה לא יכנס לה אלא מהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה בלבד. ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו כמו שאמרנו. היתה רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הרי זה יכנס.
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו כגון שהוציאוהו נכרים או רוח רעה או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות. חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. ואם נתנוהו ברשות היחיד כגון שנתנוהו נכרים בדיר וסהר ומערה או בעיר אחרת יש לו להלך את כולה. וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא בתוכן מהלך את כולה.
יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שחזר שלא לדעת כגון שהחזירוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות המפרש בים הגדול אע"פ שהוא חוץ לתחום ששבת בו מהלך את כל הספינה כולה ומטלטל בכולה.
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת והוקף במחיצה בשבת יש לו להלך כל אותה המחיצה והוא שלא תהיה יתר על אלפים אמה. ואם היה תחום שיצא ממנו מובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשית שלא לדעתו הואיל ויש לו להלך את כל המחיצה הרי זה נכנס לתחומו וכיון שיכנס הרי הוא כאילו לא יצא.
כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך ארבע אמות אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא ומרחיק ונפנה וחוזר למקומו. ואם נכנס למקצת תחום שיצא ממנו בעת שיתרחק להפנות הואיל ונכנס יכנס וכאילו לא יצא. והוא שלא יצא בתחלה לדעת אבל אם יצא לדעת אף על פי שנכנס אין לו אלא ארבע אמות.
כל מי שיצא ברשות בית דין כגון העדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה וכיוצא בהן ממי שמותר לו לצאת לדבר מצוה יש לו אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו. ואם הגיע למדינה הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ למדינה.
היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח. ואם היה מקצת תחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא. וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים ומזלות או מן הנהר. או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו. ואם היתה יד העובדי כוכבים ומזלות תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ד - הטקסט מספריא
הַמְהַלֵּךְ חוּץ לַתְּחוּם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּגוֹן שֶׁקָּפַץ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים שֶׁגְּבוֹהִים עֲשָׂרָה, וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לָאו; וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה בִּדְרַבָּנָן, יִהְיֶה סְפֵקוֹ לְהָקֵל, הַגָּה: מִיהוּ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה אוֹ עַל יְדֵי קְפִיצַת שֵׁם מִתּוֹךְ י"ב מִיל חוּץ לְי"ב מִיל, אַזְלִינָן לְחֻמְרָא לְמָאן דְּאָמַר תְּחוּמִין י"ב מִיל הָוֵי דְּאוֹרַיְתָא. (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ"ם), וְהוֹאִיל וְאֵין בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת אִסוּר תְּחוּמִין דְּאוֹרַיְתָא לְדִבְרֵי הַכֹּל, לְפִי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לְדִגְלֵי מִדְבָּר. מִי שֶׁבָּא בִּסְפִינָה בְּשַׁבָּת וְהִגִּיעַ לַנָּמֵל, אִם מִשֶּׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַנָּמֵל לְעוֹלָם הָיְתָה לְמַעְלָה מִי' מִקַּרְקַע הַיָּם אוֹ הַנָּהָר, יוֹרֵד וְאֵינוֹ נִמְנָע וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע בּוֹ לְמַטָּה מִי'. הַגָּה: וְאִם הוּא סָפֵק אִם הוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לֹא', אַזְלִינָן לְקֻלָּא (הַמַּגִּיד פכ"ז). וְאִם כְּבָר יָצָא אַלְפַּיִם מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, דְּאֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם צָרִיךְ לָצֵאת מִן הַסְּפִינָה מִכֹּחַ גְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִים עָלָיו, אוֹ שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְצָרִיךְ מִכֹּחַ זֶה לִכָּנֵס בָּעִיר, הֲוָה לֵיהּ כָּל הָעִיר כְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, וְכֵיוָן דְּעָל עָל. (אוֹר זָרוּעַ וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ' מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ). וְע"ל סי' ת"ו וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' רס"ו מִי שֶׁרוֹכֵב בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּיצַד יַעֲשֶׂה.
מצוטט ב־5 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ב ‹ רלח לקו"ש ח"ט ע' 292
- כרך יט ‹ ז'צט לקו"ש ח"ט ע' 292
לקוטי שיחות 3
- כרך לה ‹ הוספות ‹ נח ‹ 251 לקו"ש ח"ט ע' 292
- כרך יג ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ב ‹ 141 לקו"ש ח"ט ע' 292
- כרך טו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יג ‹ 550 לקו"ש ח"ט ע' 292
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.