שיחה ז

261שיחה ז

. . . ומהנכון אשר תהי' בסמוך למטתו מזוזה כשירה (לאו דוקא על מזוזת הפתח) כמובן, אם נצרך -- כלי בתוך כלי וכיויב.

ובידעי חביבותי' לדברי הרב, אזכיר מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר אצל כמה מהנשיאים (כמדומה קרוב לודאי, שפרט בשם כ"ק אדמו"ר מהר"ש) היתה מונחת על שלחנו פתקא ועלי' כתוב: שויתי הוי' לנגדי תמיד. ובטח שם כת"ר שי' לבו לזה שעל שלחן הכתיבה והלימוד של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה מונחת מזוזה.

-- ולהעיר מכלים פי"ז מט"ז שהיו נושאים מזוזה במקל. ועיי"ש

1 חמשה עשר באב ב'"ה, מוצש"ק ט' טבת. ה'תשכ"ב ברוקלין, נ. י. שלום וברכה!

נעם לי להודע . . אשר במוצש"ק ויחי הבע"ל מסיימת חבורתם מסכת תענית ומתחילים מס' ראש השנה.

וע"פ מנהג ישראל, אשר בגמרה של תורה, בסיום מסכת -- אומרים הדרן כו' ודברי התעוררות, באתי בזה, בתור השתתפות בשמחתם, בשורותי דלהלן, בסיום מס' תענית. וז'ל ו

תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות. תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי, מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים. עכ"ל.

ובכלל -- ג' משפחות הנ"ל מתאימות לשלשת המימרות דתני ר'

ט' טבת : ראה טושו"ע או"ח הל' תענית סתק"פ שמתענין בו ולא כתבו רבותינו על מה הוא, וידועה התימא (טי"יז ואחרונים שם. נקבצו בס' דבר יום ביומו) הבסליחות דיויד טבת ובכ"מ איתא שאז מת עזרא הסופר. ולא זכיתי להבין התימא על הטור, שהרי דבריו לקוחין ממגילת תענית (בסופה). וע"כ צ"ל דלא סיל למגילת תענית דזוהי סיבת התענית (אפילו את"ל דס"ל שביום זה מת עזרא). -- וא"כ אדרבא התימא היא על הפייטן הנ"ל איך יחלוק על מגלת תענית. -- ואולי מדרש אחר מצא והעתיקו.

ג' משפחות הנ"ל מתאימות : ראה מפרשי הע"י כאן. -- בע"י מוסיף משפחה רביעית עשירות, וי"ל כי יופי כולל ב' אופנים : יופי מעיקרא, יופי הבא ע"י העשירות. ובעבודת ה' ובחלוקות דלקמן -- צדיק כולל צדיק מעיקרא ובעל תשובה. ובמלך דלקמן -- היינו : מגמתו (רץ, חשק -- ראה חבקוק א, ט. רצון ותענוג כחות מקיפים -- למע' מטו"ד -- חילא רבא דבעיית), מחשבתו (הבנה והשגה, עבודה ע"פ טו"ד -- צדיק מעיקרא), 262חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא לתכשיטי אשה (היינו -- תעטרונו בזהובים -- וכפירש"י ע"ז -- תתנו לנו תכשיטי].

כיון שבעל כל ג' מימרות אלו -- אחד הוא, מובן שאין בזה פלוגתא, כי אם שכל מאמר מדבר בסוג מיוחד בנשים.

ויש לפרש הענין בעבודת נשמות ישראל לה (ובלשון הכתוב), בנות ציון האומרות ומבקשות את המלך שלמה, מלך שהשלום שלו, שיברור ויבחור בהם -- במתן תורה, יום חתונתם.

- ועפ"ז יובן ויונעם ההמשך בהמשנה דסיום המשניות דמס' תענית, ושייכות הענינים בה: היו אומרות בחור כו' וכן הוא אומר צאו"ר בנות ציון כו' ביום חתונתו זה מ"ת כו" --

אשר ג' סוגים בנשמות ועבודתן: יפיפיות שבהן -- יפה ומום אין בה ובעבודתה, עבודה שלא ע"מ לקבל פרס, עבודה אמתית מאהבה, וכמש'נ שכחי עמך ובית אביך (ועי"ז) ויתאו המלך יפיך. ולכן אומרות ומבקשות תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי -- תכלית השלימות, עבודה מאהבה לשמה.

מיוחסות שבהן -- אלו הזקוקות לזכות וירושת אבות, אבל זכות אבות שלהן לא תמה, בשלימות היא. אין עבודתם תמה ואינה באה ממדריגת אהבת ה', עלי' נאמר מה יפית גו' אהבה בתענוגים, כי אם מהאהבה המסותרת שבלב כללות ישראל שהיא ירושה מהאבות. ועי"ז מקיימין הן כל מצות התורה - ולכן אומרות ומבקשות תנו עיניכם למשפחה, יחוס אברהם אוהבי, לפי שאט האשה אלא לבנים -- עיקר תולדותיהן של צדיקים (ועמך כולם צדיקים) מצות -- בי הנשמה ירדה למטה כדי לתקן הגוף וכו? בלבד ע"י קיום המצות:

מכוערות שבהן -- אלו שאפילו זכות (מל' זיכוך ובירור) אבות שלהן תמה, כי האהבה דירושת אבות מסותרת ומכוסה אצלן בלבוש שק דקליפה, 263מה היו אומרות ומבקשות קחו מקחכם לשום שמים, עשה למענך אם לא למעננו, ובלבד שתעטרונו בזהובים.

- כי בנות ישראל נאות הן (מאמינים בני מאמינים, ורוצים לדבקה בה' ולא ליפרד ח'ו) אלא שהעניות (אין עני אלא בדעת, מכסה על הנוי, על חפצם האמיתי ו)מגוולתן --

ומבקשות שיושפע להן עשירות. התעוררות תשובה מלמעלה. השיבנו ה' אליך (ועי"ז) -- ונשובה.

ובכללות הן ג' החלוקות: צדיקים, בינונים, רשעים.

וע'פ המבואר מובן ויומתק ההמשך בגמרא לאחרי ת"ר הנ"ל: אמר עולא כו' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים (ועמך כולם צדיקים) כו' וכל אחד ואחך מראה כו" -

כי לא ידח ממנו נדח וכל סוגי בני ישראל -- ממלא ה' בקשתם ואמירתם אני לדודי ודודי לי.

וע'"פ הנ"ל יש לרמז ולקשר הסיום להתחלת מס' ר"ה: ד' ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים

-- למלך ישראל דוקא, אשר ,מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת -- (הרמה ושלמות) -- ולמלאות העולם צדק -- (תומ"צ, בנים הנ"ל) -- ולשבור זרוע הרשעים (מכוערות)".

ובא כ"ז בעבודת ועלית האדם בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הליכה מן הקל אל הכבד, עלי'.

ולרגלים -- היינו (כפי' הגמרא) שהוקבע סדר ברגלים: חהמ"צ שהיו אז ערום וערי' ושקועים במ"ט שערי טומאה וכו' -- ונגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. חה"ש -- מ"ת ע"י שאמרו בנ"י בנינו עורבים אותנו. חה"ס, חג האסיף -- תכלית השמחה והשלימות, ראשון לחשבון, נצחונם של ישראל 264ב"ה, חמשה עשר באב. ה'תשכיה ברוקלין, נ. .

בנועם קבלתי בשורה הטובה על דבר הנחת אבן הפינה של שיכון חג"ד . . ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת.

ידוע גודל ענין בנין בית בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. ובפרט הקמת שיכון שיהיו בו בתים הראויים שיאמרו עליהם עבית גדול", כפירושי חכמינו ז"ל בזה, בית שמגדלים בו תורה, בית שמגדלים בו תפלה, בתי כנסיות ובתי מדרשות, מקדש מעט, שיהיו נשמעים בהם קול תפלה וקול תורה (תורת הנגלה ותורת החסידות), ושיאירו מאורם ומגדלותם לכל בתי השיכון ובכל בתי השיכון, שבכל אחד מהם יהי' נשמע קול הרינה וקול התפלה.

ויהי רצון שמתאים לימים אלו שלאחרי ימי החורבן, ימי הנחמה המתחילים בחודש מנחם אב, ינחמנו אבינו שבשמים, מנחם ציון ובונה ירושלים, נחמה בכפלים, ונזכה בקרוב לבנין בית ה' זה בית המקדש על ידי משיח בן דוד, ומגלגלין זכות ליומין זכאין, שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו', ויום העשרים בו, זמן העצים וקרבנם בבית מקדשנו על ידי בני ישי אבי דוד. בכבוד ובברכה אשר כשם שהתחילו בהנחת אבן הפינה כן יברכו בקרוב על המוגמר, בנין שלם ושיכון שלם, בו תרבה החכמה הבינה והדעת -- עדי שיקויים היעוד כי מלאה הארץ דיעה את הוי'