85
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"שאו מרום עיניכם – ואז יהיה – וראו מי ברא אלה") – צריך להביט בדברים במבט עמוק ונעלה יותר: צריך להביט בשורש ובמקור28 שממנו נובעות המעלות –
וזוהי המשמעות של "תן עיניך במשפחה":
כוונת ה"משפחה" במובן הרחב29 איננה רק ההורים וכדומה, אלא כל מי שיש לו השפעה על מהותה הרוחנית של הבת, כולל מלמדיה ומחנכיה, כפי שהם מכונים במספר מקומות בדברי חז"ל30 "הורים" של התלמיד, ובמיוחד יש לשים לב לכך (שהרי הביטוי משפחה נאמר על כל העם31) שהיא ממשפחת ישראל, בת שרה רבקה רחל ולאה, האמהות, שמהן היא ירשה את תכונותיה היהודיות.
ואז יראו, (א) שאפילו בנות שאין רואים את מעלתן הרוחנית, הרי זאת רק בחיצוניות, ואילו בפנימיות, כיון שכל בת היא ממשפחת ישראל, הרי היא שייכת לסוג של "אשה יראת ה' היא תתהלל", גם אם בינתיים מוסתר הדבר, (ב) יתר־על־כן: המעלות האמיתיות של "בנות ירושלים" אינן מתבטאות ב"נוי", במעלות הנראות בחיצוניות, שהרי "שקר החן והבל היופי", אלא דוקא במעלות שהן באופן של "משפחה": שהן נמסרות בירושה מדור לדור.
ח. ההסברים לדברי שלושת סוגי הבנות שבברייתא
על כך מוסיפה הברייתא, שלאחר השלב של "תן עיניך במשפחה .. אשה יראת ה' היא תתהלל", לאחר שרואים את המעלה הפנימית של כל בת ישראל ("משפחה"), שהיא "אשה יראת ה'" – אז אפשר לכלול ב"תתהלל" לא רק את "יראת ה'", אלא גם את החן והיופי שלה*, כי אז גם אלה מעלות אמיתיות.
ולכן מוצאים בברייתא, שלאחר־מכן הדגיש כל סוג מבנות ירושלים את המעלה הפרטית הגלויה שלהן:
"יפיפיות" – אלה בנות ירושלים שמעלותיהן הרוחניות, והיופי של תכונותיהן הנפשיות ניכרים בגלוי, והן אומרות "תנו עיניכם ליופי" – שישימו לב לכך שמעלותיהן גלויות32.
הערות
- 28. ראה גם אוה"ת לאיכה (נ"ך ח"ב) ע' א'צז.
- 29. מתאים ללשון המשנה שהיא "דבר קצר וכולל ענינים רבים" (כנ"ל סעיף ב').
- 30. ראה סנהדרין יט, ב. צט, ב. ספרי ורש"י עה"פ (ואתחנן ו, ז) ושננתם לבניך.
- 31. מצודת דוד לעמוס ג, א.
- *. שזהו הפירוש הפנימי בפסוק זה, דכאשר האשה היא יראת ה', אזי "היא תתהלל" גם בחן ויופי. ועד"ז הוא הפירוש במש"נ (ירמי' ט, כב־כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו .. הגבור בגבורתו .. עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי גו'" – דחכמה גבורה ועשירות מצ"ע אינן ראויות להתהלל בהן: אבל כאשר הן אצלו רק בכדי שיהי' "השכל וידוע אותי" (ראה שבת צב, א. נדרים לח, א), אזי "מתהלל" גם במעלות אלו. – ראה ד"ה אל יתהלל גו' לאדמו"ר הזקן (הנחות הר"פ ע' עח. סה"מ תקס"ח ע' מא). אוה"ת לנ"ך (ח"א וח"ב) ירמי' שם.
- 32. ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 262.
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 262 לקו"ש חי"ט ע' 85
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.