125
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"סגולה" הנוספים על המצוה, אלא חלק ממנה עצמה, יובן דבר מפליא במצות מזוזה, כדלהלן:
המשנה מונה (במסכת כלים35) מספר כלים שיש להם בית קיבול (ולפיכך "הרי אלו טמאין") וביניהם: "מקל שיש בו בית קיבול מזוזה". נאמר שם בתוספות יום־טוב: "ואפשר שהיו אנשים בזמן המשנה נושאים מזוזה עמם וחשבו זה למצוה ולשמירה להם".
מכך שעובדת מציאותו של "מקל שיש בו..." לצורך שמירה מובאת במשנה ללא התייחסות36, נראה, שיש מקום למעשה זה37.
ואכן, מדברי הירושלמי מוכח, שבמזוזה עצמה יש סגולת שמירה, אף כאשר אין כאן קיום המצוה: מסופר בירושלמי38 שרבינו הקדוש שלח מזוזה לארטבון – גוי39 – באומרו שהוא שולח לו "מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך" (=דבר ש(גם כש)אתה ישן, היא שומרת אותך). כלומר, למרות שלגבי הנכרי אין קיום מצות מזוזה40, בכל זאת, גם במקרה זה חל הענין של "מנטרא לך" במזוזה.
[ובמיוחד לפי המשך הסיפור, כמובא בשאלתות*, שמיד כשקיבל ארטבון את המזוזה פעלה השמירה ו"מיד ברחה אותה שדה..."].
לכאורה, תמוה הדבר: הנוהג להכניס ב"מקל" דוקא מזוזה מוכיח, שלא לקחו זאת סתם כפרשה מן התורה (שאף היא מגינה41), אלא דוקא כמזוזה – וכיצד חל כאן ענין השמירה של מזוזה? הלוא ההלכה היא42, ש"תלאה במקל פסולה", וכהדגשת הגמרא43: "סכנה ואין בה מצוה", כפירוש רש"י44: "סכנה – מן המזיקים, שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהלכתה".
[אמנם, הגמרא מספרת שם ש"של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה", ומוצאים במספר מצוות, שעושים זכר למצוה, כשאי־אפשר לקיימה, כגון ה"זרוע" שנלקח בליל פסח זכר לקרבן פסח45, אבל אין אנו מוצאים שעל־ידי הזכר46
הערות
- 35. פי"ז מט"ז.
- 36. ומ"ש בתויו"ט "וחשבו זה", דמשמע דאינו כן – קאי על "למצוה" (ושמירה של מצוה). אבל ראה תוס' אנשי שם שם.
- 37. ולהעיר, דעל שולחן הכתיבה והלימוד של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה מונחת מזוזה – ראה לקו"ש ח"ט ע' 261.
- 38. פאה פ"א ה"א. הובא בב"ר ספל"ה.
- 39. בפני משה לירושלמי שם כ' שהי' "יהודי חשוב". אבל ראה בס' שהובאו בעמודי ירושלים (לר"י אייזנשטיין) לירושלמי שם. שד"ח כרך ט דברי חכמים סקל"ה.
- 40. ויתרה מזה, בית בשותפות נכרי פטור ממזוזה (שו"ע יו"ד ר"ס רפו. עיי"ש במרדכי וכו').
- *. סי' קמו.
- 41. ראה רמב"ם דלעיל בפנים ס"ה (ע"פ שבועות טו, ב).
- 42. מנחות לב, סע"ב. רמב"ם הל' מזוזה פ"ה ה"ח. טור יו"ד סרפ"ט.
- 43. מנחות שם.
- 44. אבל ראה תוס' שם ד"ה סכנה.
- 45. שיש לו קצת שייכות להקרבן, שלכן עושים כמה הרחקות שלא יהא כל דמיון להקרבן – ראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ע' ו (בהוצאת תשל"ג ולאח"ז).
- 46. משא"כ בלימוד תורת הבית (ביהמ"ק) שהוא לא רק כזכר למקדש, מפני דציון בעי דרישה (ר"ה ל, א), כ"א בעיקרו מפני שעי"ז "מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית" (תנחומא פ' צו יד. ויק"ר פ"ז, ג). וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 446.
שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ו - הטקסט מספריא
אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחַיָּבִים בִּמְזוּזָה: אֶחָד שַׁעֲרֵי בָּתִּים וְשַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת, מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת, רֶפֶת בָּקָר וְלוּלִין וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשֻּׁתָּפִים, כֻּלָּם חַיָּבִים. הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁבֵּית הַשֻּׁתָּפִים יִשְׂרָאֵלִים, אֲבָל בַּיִת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים פָּטוּר מִמְּזוּזָה (מָרְדְּכַי ספ"ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) וְכֵן חֲצֵרוֹת אוֹ עֲיָרוֹת שֶׁמִּקְצָת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דָּרִים שָׁם, פְּטוּרִין מִמְּזוּזָה (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פ"ק דְּיוֹמָא).
בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הָעֵצִים וּבֵית הַבָּקָר חַיָּבִים. וְאִם הַנָּשִׁים רוֹחֲצוֹת בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁעוֹמְדוֹת שָׁם עֲרֻמּוֹת, אֵין כְּבוֹד שָׁמַיִם לִהְיוֹת שָׁם מְזוּזָה. הַגָּה: וְדַוְקָא אֵלּוּ, אֲבָל חֶדֶר מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ מָקוֹם שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה יְשֵׁנִים וּמְשַׁמְּשִׁים שָׁם, חַיָּב בִּמְזוּזָה (בִּתְשׁוּבַת מהרי"ל וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף). וְיֵשׁ מְקִלִּין וְאוֹמְרִים דִּבְכָל מָקוֹם שֶׁנָּשִׁים שׁוֹכְבוֹת פָּטוּר מִמְּזוּזָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סמ"ק וְכָל בּוֹ וּמָרְדְּכַי סוֹף הִלְכוֹת מְזוּזָה). וְנִרְאֶה לִי דִּבְמָקוֹם שֶׁהַדֶּלֶת מִבִּפְנִים, וּכְשֶׁשּׁוֹכְבִים שָׁם סוֹגְרִים הַדֶּלֶת וְנִמְצָא הַמְּזוּזָה מִבַּחוּץ חַיָּב לְכֻלֵּי עָלְמָא (ד"ע בד"מ וכ"מ בִּתְשׁוּבַת מהרי"ל סי' צ"ח).
בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם יֵשׁ בּוֹ דִּירָה לְשׁוּם אָדָם, חַיָּב בִּמְזוּזָה. הַגָּה: וְאִם בֵּית דִּירָה בָּעֲזָרָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, הָעֲזָרָה חַיֶּבֶת וּבֵית הַכְּנֶסֶת פָּטוּר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם).
בֵּית הַכִּסֵא וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַבֻּרְסְקִי וּבֵית הַטְּבִילָה, פְּטוּרִים, לְפִי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִים לְדִירַת כָּבוֹד.
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ טִנּוּף, כְּגוֹן שֶׁתִּינוֹקוֹת מְצוּיִים שָׁם, טוֹב לְכַסוֹת הַמְּזוּזָה; וּבִמְקוֹם טָהֳרָה, טוֹב לִהְיוֹת נִרְאֵית.
אַכְסַדְרָה, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' כְּתָלִים וְתִקְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּצִימִין בְּרוּחַ רְבִיעִית, פְּטוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּצִימִין לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵם עֲשׂוּיִים וְלֹא מִשּׁוּם מְזוּזוֹת (ל' הָרַמְבַּ"ם פ"ו מֵהַס"ת ד"ג). אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ מְחִצָּה גַּם בָּרוּחַ הָרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְמוּכָה אוֹ שֶׁעֲשׂוּיָה חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת, חַיֶּבֶת.
מִרְפֶּסֶת, שֶׁהִיא דֶּרֶךְ לַעֲלוֹת בָּהּ לָעֲלִיּוֹת, וּבֵית שַׁעַר וְהַגִּנָּה, פְּטוּרִים. וְאִם בַּיִת פָּתוּחַ לְאֶחָד מֵאֵלּוּ, חַיָּבִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבֵּית שַׁעַר חַיָּב אֲפִלּוּ אֵין בַּיִת פָּתוּחַ לוֹ. (טוּר וְהַפּוֹסְקִים בְּשֵׁם ר"י).
בֵּית שַׁעַר שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְלֶחָצֵר, חַיָּב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת, אַחַת בְּמָקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְאַחַת בְּמָקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לֶחָצֵר.
בֵּית שַׁעַר הָעוֹמֵד בֵּין הַגִּנָּה לַבַּיִת, חַיָּב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת, אַחַת בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְאַחַת בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַגִּנָּה.
בֵּית הַמִּדְרָשׁ פָּטוּר מֵהַמְּזוּזָה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ פֶּתַח שֶׁרָגִיל לָצֵאת בּוֹ לְבֵיתוֹ, חַיָּב בִּמְזוּזָה בְּאוֹתוֹ פֶּתַח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבֵּית הַמִּדְרָשׁ חַיָּב בִּמְזוּזָה, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ.
סֻכַּת הֶחָג, בֶּחָג, וְהַבַּיִת שֶׁבַּסְפִינָה וְהַחֲנוּיוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים, פְּטוּרִים.
שְׁתֵּי סֻכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים, זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ, הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה.
בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת, פָּטוּר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת בְּשָׁוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אוֹ שֶׁהוּא עָגֹל אוֹ בַּעַל ה' זָוִיּוֹת, חַיָּב (רַמְבַּ"ם שָׁם ד"ב).
בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ תִּקְרָה, פָּטוּר. הָיָה מִקְּצָתוֹ מְקֹרֶה וּמִקְּצָתוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, אִם הָיָה הַקֵּרוּי כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, חַיָּב בִּמְזוּזָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּמְקֹרֶה ד' עַל ד'.
הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ דְּלָתוֹת, חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁפּוֹטֵר.
הַרְבֵּה חֲדָרִים, זֶה לְפָנִים מִזֶּה, כֻּלָּם חַיָּבִים בִּמְזוּזָה.
אִם יֵשׁ בְּבַיִת הַרְבֵּה פְּתָחִים פְּתוּחִים לֶחָצֵר אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם לִכְנִיסַת וִיצִיאַת בְּנֵי הַבַּיִת, כֻּלָּם חַיָּבִים, אֲפִלּוּ נִתְמַעֲטוּ הַדִּיּוּרִים שֶׁאֵין רְגִילִין עַתָּה לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאֶחָד מֵהֶם.
בַּיִת שֶּׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאֶחָד מֵהֶם, חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח. הַגָּה: הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לִכְנִיסָה וִיצִיאָה (מַשְׁמָעוּת הַטּוּר). מַרְתֵּף שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח מִן הָרְחוֹב, שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ יַיִן בְּחָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְיֵשׁ לוֹ פֶּתַח קָטָן מִן הַבַּיִת שֶׁנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים בּוֹ תָּמִיד, אִם הַפֶּתַח הַקָּטָן רָאוּי לִמְזוּזָה, הִיא חַיֶּבֶת וְהַגְּדוֹלָה פְּטוּרָה, וְאִם אֵין הַקָּטָן רָאוּי לִמְזוּזָה, הַגְּדוֹלָה חַיֶּבֶת וְהַקָּטָן פָּטוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית וְהִיא בת' מהרי"ל סי' צ"ט).
אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה, וְעוֹלִים לָהּ בַּסֻלָּם וְעוֹשִׂים סְבִיב הַסֻלָּם הֶקֵּף מְחִצּוֹת פְּעָמִים לְמַטָּה בְּרַגְלֵי הַסֻלָּם וּפְעָמִים לְמַעְלָה בְּרֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ צוּרַת פֶּתַח בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ, חַיָּב, וְאִם עָשׂוּ לְמַעְלָה וְגַם לְמַטָּה, חַיָּב בִּשְׁתַּיִם.
פֶּתַח שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אִם יֵשׁ לוֹ פְּצִים טֶפַח, חַיָּב בִּמְזוּזָה.
פֶּתַח אֶחָד, וְחִלְּקוֹ בְּעַמּוּד בֵּינְתַיִם, כָּל שֶׁיֵּשׁ הֶכֵּר צִיר בָּזֶה וּבָזֶה לְצַד הָעַמּוּד, הֲרֵי הֵם כִּשְׁנֵי פְּתָחִים וְצָרִיךְ מְזוּזָה לְכָל פֶּתַח. אֲבָל כָּל שֶׁאֵין צִירִים לְצַד הָעַמּוּד, אֵין הָעַמּוּד מְחַלְּקוֹ לִשְׁנַיִם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְנוֹי בְּעָלְמָא.
הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַדָּר בְּפֻנְדָּק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, פָּטוּר מִמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב בִּמְזוּזָה מִיָּד, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא הַדִּין לְשׁוֹאֵל בַּיִת דִּינוֹ כְּשׂוֹכֵר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ר מָנוֹחַ וכ"מ בְּשַׁ"ס).
הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵאֵינוֹ יְהוּדִי, חַיָּב בִּמְזוּזָה.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה העמיק לה טפח פסולה חתך קנה והכניס בו מזוזה ואח"כ חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.
ויקרא רבה ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
גּוּפָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְעוֹלָם אֵין הָעוֹלָה בָּאָה אֶלָּא עַל הַרְהוֹר הַלֵּב, אָמַר רַבִּי לֵוִי מִקְרָא מָלֵא הוּא (יחזקאל כ, לב): וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים וגו', מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִבָּנָיו שֶׁל אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה (איוב א, ד): וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִהְיוֹת קוֹרִין לַאֲחֵיהֶן וּלְאַחְיוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן בַּסְּעוּדָה. רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא אָמַר לְהִטָּפֵל בָּהֶם הָלְכוּ, שֶׁקִּדְּשׁוּ לָהֶם נָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב א, ה): וַיְהִי כִּי הֵקִיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא דְּאָמַר שֶׁקִּדְּשׁוּ לָהֶם נָשִׁים, נִטְפְּלוּ בָּהֶם וְהָלְכוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּהוּא אָמַר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִהְיוֹת קוֹרִין לַאֲחֵיהֶם וּלְאַחְיוֹתֵיהֶם בַּסְּעוּדָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יח): וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ. (איוב א, ה): וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה, אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר חִלְפַיי בְּעֵי מִסְפַּר יָמִים אוֹ מִסְפַּר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו אוֹ מִסְפַּר כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כִּי אָמַר אִיּוֹב (איוב א, ה): אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם, הֲדָא אָמַר אֵין הָעוֹלָה בָּא אֶלָּא עַל הַרְהוֹר הַלֵּב. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשֶׁעָבַר הָיִינוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת וּמִתְעַסְּקִין בָּהֶן, עַכְשָׁו שֶׁאֵין קָרְבָּנוֹת מַהוּ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בָּהֶם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִין אוֹתָן. רַבִּי הוּנָא אָמַר תַּרְתֵּי, אֵין כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַלָּלוּ מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת מִשְׁנָיוֹת, מַה טַּעְמָא (הושע ח, י): גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם. רַבִּי הוּנָא אָמַר חֳרֵי (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ, וְכִי יֵשׁ מִנְחָה טְהוֹרָה וּקְמִיצָה וְהַקְטָרָה בְּבָבֶל, אֶלָּא אֵיזוֹ, זוֹ מִשְׁנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִין קָרְבָּן. שְׁמוּאֵל אָמַר (יחזקאל מג, יא): וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְכִי יֵשׁ צוּרַת הַבַּיִת עַד עַכְשָׁו, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בּוֹ כְּאִלּוּ אַתֶּם בּוֹנִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי אַסֵּי מִפְּנֵי מָה מַתְחִילִין לַתִּינוֹקוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְאֵין מַתְחִילִין בִּבְרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁהַתִּינוֹקוֹת טְהוֹרִין וְהַקָּרְבָּנוֹת טְהוֹרִין יָבוֹאוּ טְהוֹרִין וְיִתְעַסְּקוּ בִּטְהוֹרִים.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ד ‹ תתק לקו"ש חי"ט ע' 125
תורת מנחם 1
- סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ט ע' 125
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין מנחות לב , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין מב מנחות לב , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין מה מנחות לב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין נ מנחות לב, א
- שו"ת סימן א מנחות לב, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות תפילין מנחות לב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין מנחות דף ל"ב ע"א