שיחה ו
311שיחה ו
- . . מענין עטיפת הטלית גדול כעטיפת הישמעאלים, אם צריך לכסות ראשו עד פיו או לא, ומעיר על השינוי שבין שו"ע רבנו הזקן ומה שפסק בסידורו, ואשר לכאורה יש להעיר לזה מיו"ד סי' שפו ומקומות המובאים שם.
וכבר העיר על הנ"ל בס' קצות השולחן להרה"ג אברהם חיים נאה בחלק א וחלק ב בסופו ובהערות שם, וכן בספרו פסקי הסידור - העוסק בהשינויים שבין סידור רבינו והשו"ע שלו.
ובמה שיש מקשים שאיך אפשר שעטיפת הישמעאלים תהי' באופן שהעינים מכוסות דא"א להליכה באופן כזה, כמדומה שאפילו בימינו כמה מהישמעאלים הולכים כזה בכמה מדינות -- בשביל להגן על עיניהם מהחול שבאויר הבא מרוחות בלתי מצויותיואפילו מרוח מצויי, ורואים הנעשים מתחת וגם במרחק איזה אמות - כיון שהטלית תלוי באופן חפשי ולא חבוש על העינים, והוא ע"ד ההנהגה שלא להביט מחוץ לד' אמות.
מנהגנו ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעת העטיפה לכסות בחלקו העליון של הט"ג גם העינים אבל אין מכסים עד הפה.
ראש תרדש תמוז 31264 בתקופת תמוז החום הוא בתוקף ביותר (שבת נג א).
314(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
315(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
316(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
317(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
318(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
319-- 5) וגם בנוגע ליחיד ארז"ל (סנהי לז, א) שהוא ,עולם מלא". וגם בפעולה טובה 320(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
321(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
322(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3232 א"ל ך' יהושע למשיח לאימת אתי מר א"ל היום , . אם בקולו של הקב"ה תשמעו (סנה' צח, סע"א ובפרש"י שם), ואליי הנביא אתי מאתמול לב"ד הגדול (חדא"ג מהרש"א שם) או שבאופן דוכו -- אחישנה ויבא קודם התגלות אליי (כו"פ יו"ד סקייי סוף בית הספק. אוצר בלום לע"י שם). וברמב"ם הלי מלכים (פי"ב, הייב) : ויש מן החכמים כו' וכל אלו הדברים כו'.
---6--- קרת
ב"ה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, פ' קרח, ה'תש"ל
. . . במענה להידיעה על דבר חגיגת הסיום, יהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת.
ועל פי מאמר הידוע של רבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בפנימיות התורה) והשלחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) -- ,מ'דאַרף לעבן מיט דער צייט", פרושו -- על פי תוכן פרשת השבוע, בודאי תהי' החגיגה מוארה וחדורה באור וחיות פרשת שבוע זה, שנקודתה סיפור ענין המחלוקת דקרח ועדתו נגד משה, אשר משה אמת ותורתו אמת.
והענין הוא -- על פי מה שהעירו חכמינו ז"ל אשר קרח פקח הי, זאת אומרת אשר הטענות שלו הן טענות שכליות ולא עוד אלא שיש קא סלקא דעתך שיש להן מקום בשכל דתורה. שעל פי זה מובן -- שזקוקים היו לנס ובריאה אשר יברא הוי' ויוכיח אמתת תורת אמתי
הערות
עמוד 311
- 1. ערומים. וק"ל. אף דישנים היו ע"ד הרגיל ערומים, ולכן יש ראי' מדוד המלך. ועיין תוס' בב"ב [עד, א] ונדה סא: ופס"ד הל' ציצית. ואכ"מ.
- 2. (ממכ' יד אייר, תש"ט) שו
- 3. (ממכתב א' תמוז תשט"ז)
- 4. ) ראה שמות רבה פט"ו, כו.
- 2. כבשהמולד אינו בתחלת המעל"ע (מילוי הלבנה הוא לערך יד יום ויח ושליש שעות לאחר המולד -- כמבואר בהל'י קידוש החודש).
- 6. ) בראשית רבה פ"ו, גי
עמוד 314
- 1. רחל ולאה. (שיחת ה' פ' קרח, ב' דר"ח תמוז, ה'תשכ"ד -- לתלמידות ת" המסיימות מבית רבקה) 66 ראה שולחן ערוך אורח חיים סרל"א. שו"ע אדמו"ר הוקן ס"א ס"ה. תיא ריש פמ"א.
עמוד 315
- 1. ואה סוכה כט, א. מכילתא בא יב, ב. ובברכת הלבנה (סנה' מב, א): שהן עתידין להתחדש כמותה.
- 2. פמ"ה. הובא בטור או"ח סיי תיז.
- 3. מכילתא בשלח יך, ה. וראה תרגום שני אסתר בתחלתו.
- 4. ראה מכילתא בא יב, א (הובא בפרשייי שם).
- 5. ראה פירש"י תשא לב, ד (מתנחומא אמור). ויקיר כז, ח. וראה רמב"ם הלי איסורי ביאה ספי"ג.
- 66. תשא לב, 44
- 7. ראה סנהדרין סג, א ובפרש"י שם ד"ה אלמלא, ע"ז נג, ב. שמו"ר פמ"ב, ב. וח"ב קצב, ב, פירש"י תשא לב, א. רמב"ן שם.
- 68. השייכות לריח -- ראה טור שם. ס' המנהיג הלי ר"ח סי מיג. בחיי ויקהל לה, כב, רבותינו בעלי התוסי שם. ס"ח סי' תתשמח, פע"ח שר"ת פ"ג. הגהת הרד"ל לפדר"א שם.
עמוד 316
- 1. א * %
- 69. טושו"ע שם, וראה פר"ח שם, שלאנשים הוי כשאר ימות החול; ואם נהגו שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג בורות וכו'. וראה ברכי יוסף שם.
- 0. ראה תשב"ץ ח"ג סיי רמ"ד.
- 1. ירושלמי רפ"ד דפסחים. פ"ק דתענית ה"ו. פירש"י ותוס' מגילה כב ריש ע"ב. טושו"ע שם ובנ"כ. וראה אוה'"ת בראשית כב, סעיא ואילך.
- 2. תהלים קג, ה.
- 3. ראה פרישה לטור שם.
- 4. ראה לקו"ת ואתחנן ד"ה וידעת וביאורו.
עמוד 317
- 1. % א %
- 5. שבת (צז, א) : החושד בכשרים כו' ואתה אין סופך להאמין. שמו"ר פייג, טו.
- 6. ראה תניא פכייד.
- 16. ראה אוה"ת תשא ע' א'תתקפה ואילך. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 267 ואילך.
- 5. דן) ראה גם במדב"ר כא, יא, תנחומא פנחס יז.
- 8. ראה שו"ע או"ח סייא (שו"ע אדה"ז שם) : ולא יתבייש בפני בנ"א המלעיגים עֶליו כו'; והרי, זהו ההתחלה והיסוד לכל ד' חלקי שו"ע.
עמוד 318
- 9. ) רבותינו בעלי התוס' (פנחס כח, ט): הכפרה היא מועלת לתינוקות כוי וזהו שאנו אומרים במוסף של ר"ח זמן כפרה לכל תולדותם ותולדותיו של אדם אלו התינוקות.
- 20. ראה של"ה שער האותיות (סד, א): ,הנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם מטעם שהם פנויות ומצויות יותר בבית".
- 1. ובפרטס אם היא עוזרת את בני' ובעלה בנוגע לתלמוד תורה, הרי"ז מועיל גם לעצמה; דהרי ,אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצוים ועושים על ידי'" (הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א מסוטה כא, א), שמזה מובן דיש לה חלק במצות תלמוד תורה. וראה בארוכה לקוש חי"ד ע' 37 ואילך.
- 2. ואתהנן ז, זי
- 3. ראה רמב"ם הל' דעות פייו ה"א.
- 4. ראה קונ' ומעין מיייג פייב.
עמוד 319
- 1. לקוטי הוספות / רייח תמוז שיחות 29
- 2. % ְ* *
- 3. א' ,הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (רמב"ם הלי תשובה פיג היד).
- 6. כן הי' מוסיף (פעמים רבות) כ"ק אדמו"ר (מהורשיב) נ"ע - נתבאר בלקו"ש חי"ט ע' 27.
עמוד 320
- 120. לקוטי הוספות / ר"יח תמוז שיחות
- 2. % % +
- 7. תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקתי ג, ביר ספי"ג. במדב"ר פי"ג, ואו. תניא פלייו.
- 8. ראה לקו"ש ח"ד פ' קרח ובהנסמן שם, וראה פירש"י (במדבר כא, כא) : משה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל. וברמביים הלי מלכים פ"ג ה"י : המלך ... לבו הוא לב כל קהל ישראל.
- 9. וכולל כל ימי החודש -- ראה לקו"ת ריפ תבוא, עטרת ראש בתחלתו. מאמרי רייה רשנת תש"א תש"ב. ועוד.
- 0. במכתבו לחגיגת ייב תמוז הראשונה (נדפס בסה"מ תש"ח ע' 263): לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כ"א גם את כל מחבבי תורתעו חק, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יבונה.
עמוד 321
- 1. לקוטי הוספות / ר'יח תמוז שיחות 21
- 1. ראה לקו"ש ת"ג ע' 4863 2) ראה ברכות סא, ב. 3 היום יום ע' גב
עמוד 322
- 1. צר
- 4. ראה זכר" ח, יט, ירמי' לא יב. רייה יח, ב. טייז לשוייע או"ח רייס תקנ. 5 ראה המב"ם הל' מלכים ספי"א. לקריש ח"ה ע' 149.
- 6. ראה פרש"י נצבים ל, ג. וראה לקוייש ח"ט ע' 175 ואילך.
- 7. פירש"י בחוקותי כו, יג
- 8. ישעיי לה, יוד. נא, :או
- 9. לך טו, יח:
- 00. פירש"י רייפ בראשית (ראה ב"ר בתחלתו). וראה בארוכה לקוש ח"ה ע' 1 ואילך. 1 ישער גד זז
עמוד 323
- 1. ₪ % %
- 2. (שיחת יום ד' פ' קרח, א זר"ח תמוז תשל*א -- להתלמידות המסיימות ד,בית רבקה", ולהמדריכות דהמחנות ,אמונה", ,גן ישראל" ו,פרדס חנה" תחיינה)
- 3. שהוכפל . . טוב: טוב לשמים וטוב לבריות (ראה קדושין (מ, א). אוה"ת בראשית (לד, א)).
- 4. חגיגת הסיום : להעיר ממחז"ל שעושין סעודה לגמרה של תורה (קהלת רבה בתתלתו).
- 5. מאמר הידוע: קונטרס ביקור שיקאגא ע' 7 (ס' השיחות תש"ב ע' 29).
- 6. פקח ה": במדב"ר פי"ח, ח.
שמות רבה ט״ו:כ״ו - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עב, ז): יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שֶׁלֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּרֶמֶז הוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת בָּאָה לָהֶם עַד שְׁלשִׁים דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, הַחֹדֶשׁ שְׁלשִׁים יוֹם, וּמַלְכוּת שֶׁלָּכֶם שְׁלשִׁים דּוֹר. הַלְּבָנָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁל נִיסָן מַתְחֶלֶת לְהָאִיר, וְכָל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְאִירָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יָמִים, וְדִסְקוֹס שֶׁלָּהּ מִתְמַלֵּא, וּמֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד שְׁלשִׁים אוֹר שֶׁלָּהּ חָסֵר, בִּשְׁלשִׁים אֵינָהּ נִרְאֵית. כָּךְ יִשְׂרָאֵל חֲמִשָּׁה עָשָׂר דוֹר מִן אַבְרָהָם וְעַד שְׁלֹמֹה. אַבְרָהָם הִתְחִיל לְהָאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, בָּא יִצְחָק אַף הוּא הֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. בָּא יַעֲקֹב וְהוֹסִיף אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יז): וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְהוּדָה, פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עֲמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה נִתְמַלֵּא דִסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ, וְכִי יוּכַל אָדָם לֵישֵׁב בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ז, ט): כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר. אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְשׁוֹלֵט בְּכָל הַמְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כֵּן שָׁלַט שְׁלֹמֹה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ט, כג כד): וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְּשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה וגו' וְהֵמָּה מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבוּשׁוֹ הוֹד וְהָדָר וְנָתַן לִשְׁלֹמֹה הוֹד מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כה): וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (יחזקאל א, י): וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ז, כט): וְעַל הַמִּסְגָּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְּׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, לג): כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ה): לֹא יְגֻרְךָ רָע, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ה, יח): אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שִׁשָּׁה רְקִיעִים וּבַשְּׁבִיעִי יוֹשֵׁב, וּבְכִסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א י, יט): שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, וְיוֹשֵׁב בַּמַּעֲלָה הַשְּׁבִיעִית, הֲרֵי נִתְמַלֵּא דִּסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה וּמִשָּׁם הִתְחִילוּ הַמְלָכִים פּוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין, (דברי הימים א ג, י): וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, וּבֶן רְחַבְעָם אֲבִיָּה וּבְנוֹ אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, יְהוֹרָם, אֲחַזְיָהוּ, יוֹאָשׁ, אֲמַצְיָהוּ, עֻזִּיָה, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יֹאשִׁיָהוּ, יְהוֹיָקִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא צִדְקִיָּהוּ, דִּכְתִיב (ירמיה נב, יא): וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, חָסַר אוֹרָהּ שֶׁל לְבָנָה. וְכָל אוֹתָן הַשָּׁנִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עכ, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וְעַד מָתַי הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, עַד שֶׁאָבַד צִדְקִיָּהוּ אֶת עֵינָיו וְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, ז): וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שְׁלשִׁים דּוֹר שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִן הַמַּלְכוּת, מִן אוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַתָּה מִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, ה', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
שולחן ערוך, אורח חיים רל״א - הטקסט מספריא
אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הַגָּה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ תָּמִיד.
שמות רבה מ״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְמשֶׁה שְׁבִילִים שֶׁיְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְמַעְלָה כָּתוּב (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד, וְאַחַר כָּךְ הוּא אוֹמֵר (שמות לב, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְאֵין אֲמִירָה אֶלָּא לָשׁוֹן רַךְ, כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּיֵּס לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמֹר לִי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ שֶׁכֵּן עָשִׂיתָ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים רַכִּים הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה וגו'. לֶךְ רֵד, אָמַר לוֹ, רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי (שמות יט, כד): וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְכֵן (שמות כד, א): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', וְכָאן אַתָּה אוֹמֵר: לֶךְ רֵד, אָמַר לוֹ לֹא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ אַתָּה עוֹלֶה לְכָאן אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד בָּנַי, אָמַרְתִּי לַזָּקֵן שֶׁלָּהֶם (בראשית כח, יב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, מַהוּ בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ, כְּשֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיךָ צַדִּיקִים הֵם מִתְרוֹמְמִים בָּעוֹלָם וְעוֹלִים, וְכֵן שְׁלוּחֵיהֶם מִתְעַלִּים עִמָּהֶם, וּכְשֶׁהֵם יוֹרְדִים, הֵם וּשְׁלוּחֵיהֶם בִּירִידָה. לֶךְ רֵד, לָמָּה, (שמות לכ, ז): כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אָמַר לוֹ הוֹאִיל וְחָטְאוּ, אַתָּה וָהֵם בִּירִידָה.
מדרש תנחומא, פנחס י״ז - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מָה רָאָה לִהְיוֹת פּוֹחֵת בְּכָל יוֹם. אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁאִם יֵלֵךְ אָדָם לְאַכְסַנְיָא וְקִבְּלוֹ, בְּיוֹם רִאשׁוֹן מְקַבְּלוֹ יָפֶה וּמַאֲכִילוֹ עוֹפוֹת, בַּשֵּׁנִי מַאֲכִילוֹ דָּגִים, בַּשְּׁלִישִׁי גְּבִינָה, בָּרְבִיעִי מַאֲכִילוֹ יֶרֶק, כָּךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּאֲכִילוֹ קִטְנִיּוֹת. בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַהוּ לָכֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַשִּׂמְחָה נָאָה לָכֶם, הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם, יוֹם טוֹב נָאֶה לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדִים. לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיה א, יד). אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ אָמַר, חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי, הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֶלָּא אָמַר, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם. בִּשְׁבִיל אוֹתָם מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יְרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ יְרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לַעֲגָלִים וְגוֹ', וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (מל״א יב, לב-לג). אֲבָל הַמּוֹעֲדִים הָאֵלֶּה, אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם, וְלֹא הַחֲדָשִׁים. לָמָּה, שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' (ויקרא כג, ד). וּכְתִיב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' (שם פסוק מד). וּלְכָךְ אֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.
מדרש תנחומא, נשא ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
רש"י על דברים ל׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ושב ה' אלהיך את שבותך. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וְהֵשִׁיב" אֶת שְׁבוּתְךָ, רַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן כִּבְיָכוֹל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּצָרַת גָּלוּתָם, וּכְשֶׁנִּגְאָלִין הִכְתִּיב גְּאֻלָּה לְעַצְמוֹ — שֶׁהוּא יָשׁוּב עִמָּהֶם. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁגָּדוֹל יוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וּבְקֹשִׁי, כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת אוֹחֵז בְּיָדָיו מַמָּשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ"ז) "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וְאַף בְּגָלֻיּוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת מָצִינוּ כֵן (ירמיהו מ"ח) "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב":
ושב ה' אלהיך את שבותך THEN THE LORD THY GOD WILL TURN THY CAPTIVITY — To express this idea it ought to have written והשיב את שבותך, “then He will bring back thy captivity”. But our Rabbis learned from this that, if one can say so of God, His Divine presence dwells with Israel in all the misery of their exile, so that when they are redeemed (i.e. when He speaks of their being redeemed), He makes Scripture write “Redemption” of Himself (i.e. He makes it state that He will be redeemed) — that He will return with them (Megillah 29a). Furthermore the following may be said in explaining the strange form ושב ... את, — that the day of the gathering of the exiles is so important and is attended with such difficulty that it is as though He (God) Himself must actually seize hold of each individual’s hands dragging him from his place (so that God Himself returns with the exile), as it is said, (Isaiah 27:12) “And ye shall be gathered one by one, O ye children of Israel”. We find, however, the same expression in connection with the gathering of the exiles of other nations also, as e.g. (Jeremiah 48:47): ושבתי שבות מואב "And I shall bring back the exiles of Moab".
רש"י על ויקרא כ״ו:י״ג - הטקסט מספריא
אני ה' אלהיכם. כְּדַאי אֲנִי שֶׁתַּאֲמִינוּ בִי שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל אֵלֶּה, שֶׁהֲרֵי הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים גְּדוֹלִים:
מטת. כְּמִין יָתֵד בִּשְׁנֵי רָאשֵׁי הָעֹל הַמְעַכְּבִים הַמּוֹסֵרָה שֶׁלֹּא תֵצֵא מֵרֹאשׁ הַשּׁוֹר וְיַתִּיר הַקֶּשֶׁר, כְּמוֹ "עֲשֵֹה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (ירמיהו כ"ז), קבילייא בְּלַעַז:
קוממיות. בְּקוֹמָה זְקוּפָה (ספרא):
אני ה׳ אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD [WHO BROUGHT YOU FORTH FROM THE LAND OF EGYPT] — I deserve that you should put your trust in Me that I am able to do all these things, for, behold, I brought you forth from the land of Egypt and have wrought great miracles for you (Sifra, Bechukotai, Chapter 3 4).
מטות are a kind of peg inserted in both ends of the yoke which hold back the strap from slipping off the head of the ox whereby the knot might become undone. Similar is (Jeremiah 27:2). “Make thee strips and poles (מטות)”; cheville, in old French, English pins.
קוממיות means erect in stature (in contrast to the bent position of a person who is under a yoke) (Sifra, Bechukotai, Chapter 3 7).
במדבר רבה י״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר (במדבר טז, ו ז), מָה רָאָה לוֹמַר כֵּן, אָמַר לָהֶם בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִם יֵשׁ נִימוּסִין הַרְבֵּה וְכוּמָרִין הַרְבֵּה, כֻּלָּן מִתְקַבְּצִין בְּבַת אֶחָת, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ה' אֶחָד וְתוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפַּט אֶחָד וּמִזְבֵּחַ אֶחָד וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד, וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמֲשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ, (במדבר טז, יא): לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ (במדבר טז, ו): זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ, הֲרֵי לָכֶם תַּשְׁמִישׁ הֶחָבִיב מִן הַכֹּל הוּא הַקְּטֹרֶת, חֲבִיבָה מִן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְסַם הַמָּוֶת נָתוּן לְתוֹכוֹ שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶם (במדבר טז, ז): וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ. אָמַר לָהֶם משֶׁה הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹא תִּתְחַיְּבוּ, מִי שֶׁיִּבָּחֵר מִכֶּם יֵצֵא חַי וְכֻלְּכֶם אוֹבְדִין, (במדבר טז, ה): רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי, הֲרֵי אָמַרְתִּי לָכֶם. לֹא טִפְּשִׁים הָיוּ שֶׁכָּךְ הִתְרָה לָהֶם וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לִקְרָב, הֵם חָטְאוּ בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, ג): אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם. וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ, אֶלָּא עֵינוֹ הִטְעַתּוּ, רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ו): משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁכֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ה): כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן, אָמַר אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם, וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמשֶׁה הָיָה רוֹאֶה, לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבוֹא לְאוֹתָהּ חֲזָקָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי משֶׁה שֶׁכֻּלָּם אוֹבְדִין וְאֶחָד פָּלִיט, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.
מצוטט ב־6 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך יג ‹ ד'תצג לקו"ש ח"ח ע' 311
לקוטי שיחות 2
- כרך כו ‹ ויקהל ‹ שיחה ב ‹ 267 לקו"ש ח"ח ע' 316
- כרך כו ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה י ‹ 374 לקו"ש ח"ח ע' 315