שיחה א

243שיחה א

(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

244... במ"ש לברר מדרי' משה, שלכאורה יש בזה מאמרים סותרים זא"ז בדא"ח אכתוב מה שלענ"ד .+

ואסדר בתחלה מה שמצאתי בזה -- בענין מדרי' משה -- בדרושי דא"ח וברוב הדרושים הובאו המקורות בס' הקבלה, עיייש, והם :

בדרושי ברהמ"ז ומן -- דמשה מחכ' סתימאה למע' מתהו ותקון, למע' מבירורים (לקו"ת עקב ד"ה ולהבין שרש כו' ברית ותורה ס"ב ועוד) ובסי' שבהמ"ז דיה והקימותי ספ"א כתב שזהו למע' מבחי' ח"ס שבאה בבחיי הגילוי לפעמים, ובסוף השער: פני' מו"ס דע"י.

בתו"א ד"ה מי שם פה -- דהוא משמיטה הא' דהיינו מעולם התהו, ושם רס"ה משמע קצת דהיינו מבחי? חכי דתהו.

בלקו"ת סד"ה ואתחגן - מבחי' אנכי מי שאנכי, ונת' שם ד"ה קדש ישראל ס"ג (ועייג"כ בי' דוכל בניך בסופו) דאנכי מי שאנכי היינו פנימיות הכתר.

בתו"א בי' ע"פ משה ידבר (הא') סיב שהוא מבחי' ח"ס שבכתר דא"א. בלקו"ת בי' דואכלתם אכול -- שזכה לחי' מפני' אריך.

בסש"ב פמ"ב -- מדעת עליון שבי"ס דאצילות, ומפרש בתו"א ד"ה כי תקנה ע"ע -- שהוא ד"ע המזווג חו"ב ולא ד"ת המתפשט בפני' המדות.

בסי' בד"ה ת"ר מנין לברהמ"ז דמשה שרשו מבחי' נצח דאבא (ואהרן שרשו מבחי' הוד דאבא, וצ"ע בהוספות לתו"א תצוה סס"ב שכ' שאהרן שרשו מנצח דאבא, ואולי יש לתרץ ע"פ מ"ש בע"ח ש' הארת המוחין פ"ו, הובא בקה"י מערכת אהרן בשם הרב באוצ"ח, וכמדומה שמדובר בזה בדא"ח בעגין הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה, ואיני זוכר עתה מקומו).

בלקו"ת בי' פקודי ס"ו דמשה בגימט' קפ"ד כו' כי הוא בחי' אחוריים דאבא ופני בינה.

בכמה דרושים דהוא יסוד אבא.

בכמה מקומות שהוא שושבינא דמלכא.

בלקו"ת סוף בי' דואתחגן דזכה לבחי' בינה.

בלקו"ת בי' דוידעת משמע דמשה הוא דעת דוז"א, וכ"כ בבי' דחוקת ס"ב.

245בס' דרמ"צ ח"ב (ד' רע"ט, א) משה כו' והוא יסו"א או יסוד דאצילות - ולהעיר מויק"ר בתחילתו: עשרה שמות נק' לו למשה כו' -

ועיין במאו"א ובקה*י מערכת משה -- בפנים ובהשמטות -- כמה מדרי' בבתיי משה.

והנה להבנת כהנ"ל יש להקדים ג' ענינים : א) במשה גופא יש שינוים.

ולא רק השינוי שעלה ממדרי' למדרי' -- וכידוע בביאור ענין דמי שם פה לאדם ובבי' מארז"ל (דב"ר רפ"א) עד שלא זכה לתורה כתיב ביי לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו, שזה הי' ע'י המשכת הכתר (לקו"ת ד"ה ואכלת ושבעת ס"ג בהגה שם) שאלו הם שינוים ועלי קיימות שהרי מזמן מ"ת הי' תמיד איש דברים ועוד קודם לזה מצינו עליי עד'ז ומבואר בלקו"ת בי' דואכלתם אכול סס"א שכ': משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה כו' אך נתעלה יותר להיות בבחי' ומדרי' אדם כו' ועייייש שהעלי' היא מבריאה שבאצי' לאצי' שבאצי' --

אלא גם זה שהיו שינוים חוזרים מזמן לזמן, וכמ"ש בתו"א בתחלתו ד'יה השמים כסאי רס"ב: נטלו ממנו אלף אורות ובשבת חוזרין (עיין בזה ספר הלקוטים בהעלתך עה'פ והאיש משה ענו מאד).

ולפענ"ד נראה. שהאלף אורות או המשכה הנ"ל אין זה ענין של תוספות אור בנשמה שתוכל להוסיף כח בעבודתה אבל נשארת במדריגתה.

-- ע"ד פעולת למוד התורה, שלכן נק' התורה עוז, או הענין שמצוה גוררת מצוה או פעולת העלי' לרגל לביהמ"ק (דרושי מזמור שיר חנוכת שבלקו"ת וסידור) שכל אלו הם רק תוס' כח בנשמה ולא שינוי -

אלא ב' ענינים הנ"ל הם ע"ד השינוי מאברם לאברהם.

ויש להעיר (זח"ב צד, ב) זכה יתיר יהבין לי' רוחא כו' נשמתא כוי דלכאורה משמע שזהו נתינת דבר חדש שלא הי' אצלו מקודם, אבל בלקו"ת דיה כי תצא השני נראה דזהו גילוי מדרי' נשמתו גופא ולא שינוי במדריי נשמתו ועיין בזה ע"ח ש' מ"ן ומ"ד דרוש ד' -- הובא בלקו"ת בי' צאו"ר ס"א:

והנה בבחי' נשמת משה רבינו נמנו ה' בחי', עיין בע"ח ש' הכללים ספ"י: ה' בתי' יש למשה א' הוא בדעת ז"א עצמו כי שם יסו"א כו' בחי' בי שמתפשט שם היסו"א כו' בחי' ג' כו' אחר צאתו כו' בחי' ד' כשמגיע כ" בחי' ה' כו' היוצא כו

ועִיין ס' הלקוטים עֶה"פ ומשה לא ידע כי קרן עור פניו דשם משמע 246דבתחילה השיג משה רק ג' בחי' האחרוגות, לבחי' הד' עלה כשקרן עור פניו ובחי' הה' השיג רק לאחר מיתה -- ועיין לקו"ת (ד"ה מעט תוס' בי' על ענין וספרתם) בשם הה"מ שבמיתתו השיג שער הנו"ן

ועייג'כ בע"ח ש' מוחין דקטנות רפ"ב: משה שבעת לידתו נק' משה והוא ע"ש כו' מוח עיבור כו' אמנם בגדלות נק' משה ע"ש יסוד דאו"א דגדלות כו' מצינו לו ז' שמות וזה ע''ש סדר המעלות שלו כו

ב) כשבחינה אחת מתלבשת בשני' נק' לפעמים ע"ש הא', לפעמים ע'ש השני' ולפעמים ע"ש שניהם.

- ועיין ד"ה אם לא בריתי (בהמשך רסו) דיש אופן התלבשות דהמלובש אינו בבחי' העלם והסתר בהמלביש ובכ"ז אינו בדרך מעבר כ"א בדרך התלבשות -

וכמ"ש לענין משה בע"ח ש' לאה ורחל פ"ו: דעת דז'א כו' בא מלובש ביסוד תבונה ומדעת זה הי' משה והנה כנגדו בעורף היא לאה מל' דתבונה ונמצא כי צדקו כל מאמרי הזהר כי משה סוד הדעת ומיסוד אמא ומסוד המל' ר"ל מל' של אמא והכל א' (ועיין לקמן פיג בזה).

ג) יש להבחין בין הנשמה עצמה לשרש הנשמה, אף כי לפעמים נק' הנשמה ע"פ שרשה וכמו שכאו"א נק' ישראל ועבדי, ועכאו"א אמרז"ל ישראל עלו במח' (עיין לקו"ת עוד ביאור דיונתי ס"א).

והנה -- ע"פ המובא במקומות רבו מלספור -- בחי' משה הוא יסוד אבא

-- ועיין בס' דרמ"צ מצות פו"ר ס"ב מס' הקבלה שפרנסי הדור הם מבחי' היסודות וז"ש משה שפיר קאמרת על כל גדול הדור המלמד לתלמידיו --

וענין יסו"א בנפש ע"פ דא"ח ראה: לקו"ת ד"ה לבאר ענין המסעות סס"א שכ': משה הוא יסו"א כו' שהוא הארה והשפעה מבחי' אין דחכ' כו' ולא עצם מהות אבא ממש רק כמו טפת אבא (עיין ביאוה"ז ס"פ בראשית) וכמו בריקת וסקירת השכל, ושם בי' דוידבר אאכה"ד ס"א: הגם שחכ' הוא ראשית הגילוי היינו בחי' יסו"א הארה בעלמא מבחי' אבא כו' אבל עצמיות אבא טמיר ונעלם.

ובעבודה : עיין לקו"ת ד"ה כי תצא הב' ס'ג ובבי' ענין הדל לא ימעיט דמחצהש"ק -- בביאוה"ז כי תשא בס' דרמ"צ ושם בחלק ב' -- וי'"ל שיסו'א מצ"ע -- ולא בהתלבשותו ביסוד אימא כו' -- הוא אופן העבודה בבחי' ראי? -- שרצה משה להמשיך -- המבואר בדרושי ואתחנן.

247והנה לכאורה צ"ע שהרי מבואר בכ"מ שהיסוד הוא פנימיות דוקא עיין בסי' ד"ה נשמת כל חי, במצות קדוש החדש ס"ב לענין יסו"א בפרט ועוד.

ואולי י"ל עפמ"ש בלקו"ת בי' פקודי ס"ו שכ': וצ"ע דבטעמ"צ פ' וירא אמר כי אין פנימי' אבא יורד כו' או י"ל כי גם בחיצו' ואחוריים יש במה בחי' כו'.

והנה שושבינא דמלכא שייך ליסו"א כמבואר בלקו"ת ד"ה בי' דבמדבר סיני סייה

והנה מפורש בפרטיות יותר בל"ת להאריז"ל (ובארוכה בשער הפסוקים) ע"פ כי מן המים משיתיהו: בחי' משה הוא מיסו"א הסתום וגנוז תוך יסוד אמא כו' קפ"ד כו' קס"א ס"ה גימט' משה כו' אמא שומרת ונוצרת ליסו"א כו' ליתנו לז'א כו' דע כי משה מן הדעת דז"א כו'.

-- (ביאור כ"ז ע"ד דא"ח עיין לקו"ת בי' דוהי' לכם לציצית הראשון וד"ה להבין בתוס' בי' וידעת ס"ג) -

ובע"ח ש' לאה ורחל פ"ו -- הובא לעיל ס"ב -- איך שמצד התלבשות נאמר על משה שהוא סוד הדעת, יסוד דתבונה ומל' דתבונה.

(והביאור ע"ד דא"ח עיין לקו"ת ד"ה זאת תהי' תורת המצורע בי" דוהי' לכם לציצית הנ"ל ובי' דבאתי לגני ס"א).

עוד ידוע בבי' הענין דיסו"א ארוך (דרושי דמחצה"ש ועוד) דיסו"א מתלבש ביסוד ז"א היינו יסוד דאצילות (ועייג"כ אוהי"ת [בראשית] שצח, ב).

והנה כהנ"ל הוא בחי' משה מצ"ע או ע"י התלבשות, אבל מצד שרשו ושרש שרשו וכו' אמר בסש"ב פמ"ב ,נשמת משרע"ה המושרשת בדעת העליון שבי"ס דאצילות".

ועיין לקו"ת בי' דלבבתני איך ד"ע מאיר תמיד בד"ת וענינם בעבודה --

ובתו"א ד"ה להבין ענין לחם משנה ס"ד: שרש משה הי' בבחי' פנימי' אבא כמו שהוא בעצם למע' מהארת המוחין במדות, ושם בי' דמשה ידבר (האי) סיב משה הוא מבחי' ח"ס שבכתר דא"א אלא שנשפל ביסו"א והורד שמה:

ובסי' סוף שער ברהמ"ז: שרש משה מבחי' שרש המן כו' מבחי' מ"ה דמו"ס. ועיין לקו"ת ד"ה ואכלת ושבעת שכ' ,המן נמשך מבחי' ח"ס מקור שם מ"ה וזהו בחי' משה כו' לחם מן השמים היינו ז"א דאצילות וח"ע ואע"ג דשרשו מטלא דבדולחא היינו ששרשו משם אבל עכ"ז נק' לחם מן השמים שהמשכתו למטה הוא מבחי' שמים דהיינו ז"א דאצילות".

248ובתו"א בי' דועשית ציץ ס"ג: מוחין דאבא שזהו בחי' משה. וגם למע' יותר כו" דעת דא"א וגם זהו בחי' משה ששרעשו בחי' ד"ע כו' ולמעלה יותר הנה שם מ"ה המאיר במצחא דא"ק זהו ג'כ בחי' משה וז"ש ונחנו מה כו'.

ובכ"ז מובא בכ"מ סתם שמשה הוא בבחי' הנ"ל אף שבחי' אלו הם שרש נשמתו, וסמוכות לזה -- וקצת ביאור -- ממ"ש בלקו"ת שה"ש ביי דצאו"ר סס"ג בענין הלוחות שהם נו"ה ובכ"ז מבואר במ"א ענינם באותיות החקיקה דהיינו בחי' הכתר והוא לפי שזהו שרשם ונמשכים משם.

והנה לכאורה הענין דנשמה: שרשה שרש שרשה כו' י"ל במדריי דתקון גופא דמדרי' א' היא שרש למדרי' ב' או בתקון ולמע' מתהו ותקון. אבל לכאורה אין לומר דמדרי' מתהו תהי' שרש למדרי' בתקון וא"כ אין לומר כנ"ל בהשואת הענינים עמ"ש בתו"א דמשה הוא משמיטה הא' שהיא עולם התהו לפ"ד האריז"ל.

ומצאתי בכתב * -- לאדהאמ"צ ד"ה מי שם פה -- ולא נסמנה השנה - (נט, ב) וז"לי*: ולא יתכן - לפ"ד האריז"ל - לומר בנשמת משה שה" מבחי' התהו שהרי הי' בחי' שם מ"ה דתקון כמ"ש מה שמו כו' ובבחי' התהו הוא בבחי' ב"ן או ס"ג כידוע, ואפשר מ"ש מה שמו כו' הוא בבחי' מ"ה החדש שהוא מלך הח' הדר כו' שלמע' מבחי' התהו כו', ובביאור המאמר שם (סד, ב) כ': בבתי' התהו יש ב' מדרי' א' בבתי' ההכללות דע"ס בעצמות ממש שנק' ע'ס בלי מה בלי מהות כלל כמו כחות הנפש הכלולים בעצם הנפש שאינם נכרים במציאות כלל, והב' בחי' התפשטות דבחי' כתר דכל ספירה שהוא בבחי' התחלקות דוקא כנ"ל, ושרש נשמת משה הי' מבת" ההתכללות דע"ס בעצמות שע"כ אמר ונחנו מה ממש בעצם שאינו במציאות כלל וכלל.

והנה לכאורה יש להקשות :

א) כיון דעצם נשמת משה היא בחי' חכ' יסו"א וכנ"ל. א"כ מהו בקשתו הראני נא את כבודך דקאי אח"ע -- כמ"ש בלקו"ת בד"ה ויקרא הא' -- הלא זהו בחי' ומדרי'.

אבל נת' הענין בד"ה אלה הדברים תער"ג (ס' קס"ז) וז"ל: וזהו שבקש משה הראני נא את כבודך כו' ולכאו' אינו מובן כו' שהרי משה הוא בח" החכ' כו' אך הענין הוא שביקש בחי' החכ' כמו שמתלבש בזה בחי' פנימיות הכתר כו' והו"ע פני' אבא פני' עתיק, וזהו בחי' אור שלמע' מבחי' מים כו דמים הוא בחי' חיצוני' החכ' והוא בחי' הביטול דחכ' כו' ואור הוא האוא"ס

*) צילום כת"י זה נדפס בתו"ח שמות (נט, ב). המו"ל. *) תו"ח שם סד, ב. המו*ל.

249השורה בחכ' כו' בחי' פנימי' ועצמי' החכ' ושם ד"ה אלה מסעי (ס' קסיג) ב': מרע"ה שהי' בחי' יסו"א כו' אעפ"כ א"ל כו' ופני לא יראו כו' אע"פ שגם בחי' הפנים שורה בו כו' מ"מ אינו מתגלה בו רק מבחי' אחוריים כן" ובחי' פני' הכתר הוא בבחי' השראה לבד עכ"ל. וא"כ מ"ש בלקו"ת (שם) שע"ז נאמר הראני נא את כבודך קאי אסוף דבריו שם ,השראת אוא"ס ב"ה ממש", וכ"מ בלקו"ת ד"ה אם בחוקותי (השני).

ב) כיון דעצם נשמת מרע"ה הוא יסו"א, א"כ מהו שא"ל שדוקא אחרי שואני אעביר כל טובי גו' אזי יהי' וראית את אחורי (יסו"א) הלא זהו בחי' ומדריגתו וכמו שביאר באגה"ק רסי"ט.

וייל דיובן עפמ"ש בקו"א (שבסוף סש"ב) ד"ה להבין מ"ש בפע'ח (קנו, א) : עלולים הנאצלים משיגים כ"א בעילתו כו' אבל לא בנבראים אפי' בנשמות (בי"ת דתיבת ,בנבראים" ,בנשמות" צ"ע) דאצי' כמ"ש בפרע"ח כו' מאחר שמלובשת בגוף כו' ומ"ש וראית את אחורי הוא בדרך נבואת דוקא. וא"כ י"ל דעד אז לא השיג מדרי' זו בנבואה.

-- ויש להעיר מס' הלקוטים פ' כי תשא -- הובא לעיל -- שכ' דלבחי' הד' לא הגיע משה עד אשר קרן עור פניו והרי אמרז"ל (שמ"ר ר"פ כי תשא הובא בפירש"י עה"ת) דזכה לקרני ההוד מן המערה -

ואף שכבר הי' אחר מ"ת דכתיב בי' פב"פ ומה ביקש להשיג שלא השיג אז --

-- ומפני קושיא זו דחה הראב"ד (הל' יסוה"ת פ"א ה"י) פי' הרמב'ים בבקשת הראני נא את כבודך ועייג"כ בס' עבוה"ק חלק התכלית פל"ג ופל*ה בזה. -- ייל ע'יפ מ"ש בדה פב"פ (דשנת רצ"ג ורצ"ז) בביאור מדרי' דפב"פ שהוא למטה מבחי' פנים אל פנים הנאמר במשה בפ' כי תשא כאן, ואולי עוד אפיל דאף שהשיג במ"ת הנה ע"י חטא העגל נחסר ממנו כמ"ש בל"ת פ' ואתחנן לענין שער הנו"ן, ועיין לקמן בזה.

ג) בלקו"ת בי' דואכלתם -- הובא לעיל פ"א -- כ' דמשה זכה לבחי' חי' מפנימיות אריך, והרי באגה"ק רסי"ט הביא דלא השיג בספירת הכתר הנקרא א'א, אבל ל"ק דהרי מסיים שם -- בלק"ת -- ,המושפע לאבא", וזל הרמ"ז שדבריו הם שהובאו בלקו"ת : מרע"ה קי"ל דלא זכה אלא למדרי' חי' והוא מפני' אריך שהוא חיצוניות עתיק המושפע לאבא במקומו, אבל

המשיח יתעלה למע' בפני' עתיק כו', -- וא'כ הוא מתאים למ"ש לעיל מאדג"ע דמה שנאמר למשה ופני לא יראו קאי אפני' אבא שפני' אבא הוא פניי עתיק.

ד) באגה"ק רסי"ט ע"פ מ"ש בכתהאריז"ל -- הובא בסעיף הקודם -- בתב דלא השיג משה בספירת הכתר, וקשה דבס' הלקוטים עה"פ ויאמר מי ד' אשר אשמע כ' וו"ל דע כי משה השיג בסנה מדרי' אחר מדרי' בראשונה 250אהי' בינה אשר חכ' כו' אהי' שני כתר ג"ר אח"כ שם הוי' שהוא גופא דאילנא כו',

ובהגהות וחידושים שם הביא שהקשה זה בס' ש"ש -- ואין הס' תח"י לראות אם יש שם תירוץ.

ולולא דמסתפינא נלפענ"ד לתרץ כשתדייק בל' ס' הלקוטים שממשיך ,ג"ר כו' גופא דאילנא", דגם ,ג"ר" קאי א,אילנא" דהיינו ג"ר דזעיר, וכוונת ס' הלקוטים לומר שהשיג משה מדרי' כתר וחו"ב דועיך, ועי"ז אפשר לתרץ גם קושיא הב' שהביא שם בהגהות איך השיג מדרי' מלמעי למטה -- תחלה ג"ר ואח'כ גופא כו' -- דהנה כתב בע'ח ש' הולדת או"א רפ"ב, עה"פ אהי' אשר אהי' דבזה ,הודיעו הקב"ה למשה ענין יצירה דז"א מתחילתו ועד סופה כמבואר בזהר ויקרא די"א" וכתב שם ביפה שעה סק"ב ,אין להקשות אם הודיעו ענין יצירתו של ז'א א"כ מרע'יה אותה שעה עם מי הי' מדבר, כי משה מתחילתו זכה לבינה כנודע" ואם נאמר כנ"ל דבס' הלקוטים קאי בג"ר דז"א, א"כ לא קשיא איך השיג מדרי' ז'א מלמעי למטה כיון שכבר זכה לבינה.

ואין להקשות אתי' זה ממה דלכאורה משמע בע'"ח שם דאהי' אשר אהי' קאי אחו"ב וא"א, וכ"מ במק"מ (ויקרא שם) שכתב : ואע"פ שאהי' אשר אהי' הם אריך ואו"א וכאן (בזהר) הוא מונה ע"ס דז'א כו'.

דהרי בלאה"כ מפרש בס' הלקוטים באופן אחר מאשר בע'ח ובמק"מ דבע"ח פי' אהי' אשר אהי' אבא א"א אימא, ובמק"מ -- כחיב, ודלא כפיי ס' הלקוטים.

עוד יש להעיר ממ"ש בפרדס ש'כ ספ"ב דב' שמות אהי' הם בבינה אלא שזה מציאותה בכתר וזה מציאותה בבינה עצמה, ואהי' אשר אה קאי אחלק המתגלה מן הכתר.:

ה) בלקו"ת סוף בי' דואתחנן -- הובא לעיל -- דמשה זכה לבחי' בינה, ובש' הפסוקים פ' כי תשא עה"פ והסירותי את כפי כ' ון"ל כונתו ית' להודיעו כי עד הבחי' ההיא בלבד הי' יכול להשיג ולא גם באבא וזשארזיל כי משה זכה לבינה, וזה סותר למ"ש בלקו"ת שנעתק בסעיף הקודם.

ובהגהות וחי' שם בש' הפסוקים מתרץ דזהו דוקא קודם מ"ת ובמ"ית זכה עד חי' מאבא, והוא תמוה דפ' והסירותי את כפי נאמר לאחר מ"ת, וכנראה גם בעל ההגהות תי' זה רפיא בידי', דבפ' ויחי -- בפ' לא יסור שבט -- מתרץ באו"א, ושם מציין לס' שמן ששון וקה"י שכבר עמדו על זה שבס' הקבלה במ"א מבואר שזכה לחי' ובמ"א שזכה לבינה.

ולכאורה יש לתרץ שבשעת מ"ת זכה לאבא

(דכך כ' בל"ת עה'פ ועתה הורד את עדיך וז"ל: משה זכה עד ף' מאבא כי בחי' א"א אין עדיי מי שהשיגה...בחי' זו דאבא השיגה משה 251כשקיבל את התורה כנודע שנחש"ת דהיינו יסו"א המתפשט תוך ז"א ואז הז'יא נעשה בחי' משה.

איברא דצ"ע דבל"ת פ' ויקרא מבאר ע"י ענין זה גופא דמשה לא זכה לאבא כ"א לבינה, וזיל שם ד"ה ולבאר ענין חטא נו"א: משה הי' באותו מקום היסו"א תוך יסוד דאימא. . . מאחוריים דאבא... וגם הי' מן הפנים דאמא... ובזה תבין איך משה זכה לבינה כנזכר בזהר כי הי' מן הפנים של יסוד דאימא כי מן אבא לא לקח אלא מן אחוריים עכ"ל. ולשני המקומות -- בל"ת -- ביחד מציין אדה"ז באגה"ק רסי"ט -- משמע דשניהם בזמן א' היו --)

ובחטא העגל נחסר ממנו, וע"ד מ"ש בענין שער הנו"ן בל"ת פ' ואתחנן עה"פ ויתעבר

-- (וצ"ע בל"ת פ' ואתחנן ממ"ש בל"ת פ' כי תשא -- ומ"ה ג"ב בס' הלקוטים פ' שמות: בחי' א"א לא זכה אלי' (בשעת מ"ת) לכן נאמר בתיקונים ותחסרהו מעט מאלקים דא כתר אבל לע"ל... ישיג בחי' א"א, ואולי יש ליישב ע"פ מ"ש בלק"ת (בד"ה מעט תוס' בי' על ענין וספרתם) דיש ב' בחי' בשער הנו"ץ).

ולכן בפ' והסירותי את כפי שהי' זה אחר חטא העגל נרמז שלא זכה רק לבינה (וצ"ע אם אפשר לדחוק בל' ההגהות שלזה נתכון, דא"כ העיקר חסר בלשונו).

ואולי אפשר ליישב ע"פ הידוע (עיין תו"א סד"ה ואלה שמות ולקויית בי' דצאו"ר השני בתחלתו) דנה"י דאבא נק' יש"ס, ויש"ס נק' ג'כ בינה (ל"ת ר"פ תולדות, ועג"כ תו"א בראשית סד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת האדם -- הבי' -- בנפש ובעבודתה -- הא דנה"י דאו"א שהם ישסו"ת נק' בינה, בד"ה ואשים דברי בפיך וד"ה בהעלתך תער"ג).

נמואת משת

בד"ה ויצא יעקב רס"ו: נבואת משה שנתנבא בזה כו' בראית מהו"ע דא"ס באמיתית עצמותו ובבחי' ראית המהות ממש כו' והגם דכתיב ב" וראית את אחורי כו' היינו בבחי' ראית השכל אבל בנבואה ראה בבחי' רא'' ממש במהו"ע א"ס כו' וכמ"ש בזהר משפטים דקט"ז סע"ב שא"ל רשב"י דבעין השכל דבלבך אתחזי כולא כו' אבל בנבואה בעיינין ממש.

ומ"ש ,והגם דכתיב -- בעיינין ממש" צ"ע א) דוראית את אחורי הוא במראה הנבואה כפשט הכתובים, כמ"ש בקו"א (קנז, א) וכ"מ באגה"ק רסי"ט, וכמו שמסיים בזח"ב שם (קיז, א) *.ובה (במח' דילך) תסתכל בההוא דלית 252בי' סוף מה דלא הוה לך רשו בקדמיתא לאסתכלא בעיינין ההיד וראית את אחורי ופני לא יראו".

ב) דבעין השכל רואין במדרי' גבוהות יותר מבעין הנבואה וכמו שהאריך באגה"ק סי"ט וכאן כ' להיפך,

ואולי אפ"ל הכוונה כאן דהנה יש שני ענינים א) המדרי' שבה היא הראי' וההשגה ובזה חכם עדיף מנביא דבנבואה הוא רק וראית את אחורי ופני לא יראו (עד לע"ל). ב) אופן הראי' במדרי' שבה רואה דבזה הוא להיפך : דנבואה היא ראית המהות וזה נק' ראית פנים, חכם אינו רואה המהות ממש ונק' וראית את אחורי ובזה קאי כאן. (והל' עדיין צ"ע) וכמה פנים בפי' וראית את אחורי.

בלקו"ת ד"ה יו"ט שר"ה ס"ה: הנביאים הם נו"ה דאימא דוקא (וא'כ כ"ש משה רבן של כל הנביאים).

בד'ה זה היום רנ"ז: משה נתנבא בזה היינו גילוי בחי' ז'א בחי' עצם הדבר כמו שהוא בלתי בא בהתלבשות דמות כו' ושרש גבואתו הי מבחי? יסו"א כו' והיינו שהמשיך בחי' חכ' בז"א והי' למטה ממש בבוי' ראי דחכ'.

בע"ח ש' הכללים פ"י: בחי' ג' (של משה) בשליש ת"ת האמצעי כוי ושם היתה נבואת משה כו" משה מתנבא מיסו"א שבתוך ז"א כו

אגה"ק בד"ה איהו וחיוהי: מפרק עליון דנצח דז"א, ועייגיב שם רסי"ט.

ברמ"ז (זח"ב כג, ב) נסמן עליו בלקו"ת סוף הבי' דצאו"ר: ג' מדריי יש כו' שאר נביאים הי' אור הנ"ה מתעצם במל' ולא היו רואים אלא המלי לבדה כו' והאבות היו רואים גם אור נ"ה מתוך המל' אבל הי' מתעצם בתוכה (אולי אפ"ל שהוא אופן ההתלבשות המבואר בד"ה אם לא בריתי שהובא לעיל פ"ב) ולמרע"ה הי' עובר אור הנ"ה מעבר בעלמא בתוך המל

תו"א פ' בא ד"ה בעצם היום ס"ב ולקו"ת סוף הבי' דצאו"ר: נבואתו מאצי' רק דרך מעבר נמשך ע"י הבריאה, שער היחוד והאמונה פ"ה: השגת משרע"ה בנבואתו לא היתה בעולם האצי' אלא ע"י התלבשותו בעולם הבריאת.

הש"ס להאריז"ל ברכות (ה, ע'א): משה רבינו נבואתו היתה מהיכל ק"ק דבריאה אשר שם הוא סוד כחיב דבריאה.

ואעתיק מה שמצאתי מבואר בזה ועי"ז יתיישבו ממילא כל מרז'ל הנ"ל ויבוארו עוד פרטים בנבואת מרע"ה:

א) ש' היחודים פ"א (וגסמן עליו בלקוית שם): כל הנביאים משם 253מתנבאים היינו מב' פרקין תתאין דנ"ה דבינה בהיותם מתלבשים תוך נו"ה דז"א כו' וע"י נוקבא דז"א דישבה תמן.

ב) בפרדס ש' ערה"כ מע' אספקלריא (נסמן עליו בלקו"ת סוף בי דצאו"ר): פי' ר"מ בס' השם כי הת"ת אספה"מ וצחה ומרע"ה הי' מתנבא ורואה בתוכה כו', ובתי' לכאורה מנגד לי' כו' והדין נותן כי עיקר הנביאים הם נו"ה וא"כ איך אספקלריא דנהרא ודלא נהרא בת"ת ומל', ודבר זה יובן במאמר שני בתיקונים כו' נתבאר שהמל' היא שאינה מאירה והת"ת מאירה, אמנם הענין הזה הוא בהיותם במקום הנבואה שהם נו"ה.

ויש לדייק גם בל' שהיחוה"א פ"ה שכתב: ואף גם זאת לא בשתי מדות אלו חו"ג אלא ע"י התלבשותן במדות שלמטה מהן כו', דלא קאמר לא בשתי מדות אלו חו"ג אלא במדות שלמטה מהן.

ג) בד"ה לך לך העת"ר (ועייג'כ ד"ה זה היום רנ"ז) -- ולהיות שאין המאמר מצוי הנני מעתיק בזה בהנוגע לעניננו: כל הנביאים, דלבד זאת שלא הי' נבואתם בבחי' דבר ה' דבחי' מ"ה כו' שזהו עצמיות בחי' החכ' או עצמי' בחי' ז'א כו' והנביאים כללות שורש נבואתם הי' מבחי' המל' שהיא בחי' ב"ן כו', והרי כל נבואה הוא מנו"ה, זהו כמו שנו"ה מתלבשים בבחי' מל'... משא"כ נבואת משה הי' מעצמות ז'א ומבחי' יסו"א ורק דרך מעבר המל'... לבד זאת הי' גילוי הנבואה להם רק מבחי' המל' כמו שמתלבשת בבי"ע... ועוד זאת שהגילוי אור האלקי דבחי' אצי' המל' לא בא עליהם בבחי' עצמות כמו שהוא אלא שנתלבש בלבוש השגתם כל א' לפי מדרי'... וע"כ הי' הפשטת הגשמיות בהכרח לכל הנביאים, לפי שנבואתם הי' מבחי' המל' שנעשה מקור ליש דבי"ע... משא"כ נבואת משה שהיא מעצמות האצי' שאינו בבחי' מקור ליש כלל, שלגבי מדרי' זו הרוחני והגשמי שווין כו' וגם שאופן גילוי הנבואה לא הי' ע"י שנחקק בהחושים כ"א שראה עצם ומהות הדבר כו' והעצמי יכול להיות בבחי' יש כו".

ובד"ה וירא העת"ר מבאר בארוכה בענין שז'א נקרא זה להיות שזהו בחי' גילוי ממש בלי הסתר והעלם, ועם היות שהוא ע"י צמצום ומיעוט ה"ה בחי' מהות האור כמו שהוא, והוא סוף העולם הא"ס והיינו שבבחי' ז'א מתצמצמים כל האורות דא"ס ב"ה להיות בבחי' הגילוי דבר לא נעדר.

ד) ו"ל שעה"ק להרח"ו ח"ג ש"ו (נסמן עליו בתו"א ולקו"ת דס"ג הנ"ל) + מרע"ה הי' עולה עד האצי' ומשם רואה ממש אלא הוא ע"י התלבשות בבריאה לבדה וג"ז אינו אלא בדרך מעבר לבד כי האצי' לבדו הוא נמגע וזהו סוד כי לא יראני האדם וחי -- ולהעיר -- למ"ש בהל' ,התלבשות" ,מעבר" -- ממ"ש בקו"א (לסש"ב) ד"ה להבין מ"ש בפע'ח (קנח, א) ,ע"י מעבר חסד דיצירה ועשי' הנק' ג"כ התלבשות".

ה) כתב בע"ח שער כסה"כ (הובא בלקו"ת סוף הבי' דאת שבתותי) ובפרט שם בפ"ח אשר היכל ק"ק דבריאה הכולל ד' היכלות שהם כחב"ד דבריאה באלו הד' מתלבשין ג' אורות (המתנוצצין מכה"כ דאצי') הנק' כסא 254וכל כללות מל' דאצי' בכל י"ס שלה הם מתלבשים בכסא - עייג"כ בסשייב פנ'"יב בזה.

ומבואר כל המאמרים הנ"ל שנראים כסותרים.

נבואת משה עייג"כ : רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז. פיה"מ פ' חלק. מו"נ ח"ב פל"ה. עבוה"ק ח"ד פכ"ביכג וח"ג פי"ד. מפרשי התורה ס"פ בהעלתך.

ב"ה, ט"ז אד"ר תשי"א

.. . ראיתי בספרו שמתחיל במערכת מלכים (והוא ע"פ סוף הוריות דמלך קודם לכה"ג, ונביא וכו ובמערכה זו גופא -- באדון כל הנביאים -- מרע"ה, וצע"ג בזה, דמעלת מרע"ה הייתה הנבואה ולא המלכות וכמ"ש כתיר עצמו שם רע"ב.

ובמערכת מלכים ההתחלה -- מלמעלה למטה -- צ'ל במלך המשיח.

דהנה גם בנבואה י"א בר"ה ספ"ק דבמלבים קם כמרע"ה. אבל ממש"כ ברמב"ם (הל' תשובה פ"ט ה"ב) דמשיח נביא גדול קרוב למשה רבנו, משמע דס"ל כמ"ד בר"ה שם דגם במלכים לא קם.

אבל במדריגות מלך -- הרי אמרו דמשיח מורח ודאין (סנהדרין צג, ב. ועשו מעשה ע"פ זה, עיי"ש) דאפילו למ"ד דבמלכים קם כמשה, והיינו שלמה, לא הורשה לדון אלא ע"פ עדים וכו', ופשיטא דמורח ודאין הוא מדין מלך ולא מדין נביא דאין גביא שופט.

וע"פ גרסתינו, י"ל דזהו שני הפי' בתנחומא ס"פ תולדות, ע"ד מלך המשיח: ישכיל וגו' ונשא מיצחק (ואיגו מפרט ממשה, כי גדול משה הימנו בנבואה) כו', ונשא ממשה (כי במלכות גדול משיח ממשו).

ועיין בהערות מהר"ש בובער לתנחומא (שם סקל"ח) דמהר"ץ חיות הקשה מכאן על מ"ש ברמב"ם שם דמשיח הוא רק קרוב למשה. ועייג"כ מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע דאחש"פ ה'תש"ט (נדפס בקונטרס ס"ה) דלע'ל ישפיע המשיח פנימיות התורה גם להאבות מרע"ה ואהרן כו' -- וכן מוכח בלקו"ת לרבנו הזקן פ' צו ד"ה והניף ידו פ"ב.

255ב"ה ח' כסלו תשכ"ג.

... להערתו בשויע יו"ד סו"ס רמ"ב אם היית כמשה מלקין אותו

א) מסנהדרין (לא, ב) לדזיו לי כבר בתי' -- ל"ק, כיון שמדמה רק בענין ופרט אחד, וזה אפשרי הוא. ואפי' למעלה כו', וכמנחות (כט, ב) ולא הי' יודע כו'. וראה סנהדרין (יא, א) והמצויין על הגליון.

ב) מהלשון בכ"מ ,משה שפיר קאמרת" -- הרי כבר מתורץ ברש"י שבת (קא, ב) שפירש שהוא כמשה בדורו, וא"כ אדרבה זהו מהעיקרים שבתורה, וכר"ה ספ"ב.

ועפיי הנ"ל יתורץ ג"כ מארז"ל בב"ר (פניו. ז) ,אין דור כו' סמשהי.

וצע'ק מתנחומא סו"פ תולדות: ,ונשא ממשה" -- סתם, דמשמע בכל הענינים (וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב) וראה ר"ה (כא, ב) במלכים קם. ועיין לקו"ת לרבנו הזקן צו (יז, א) וסוף שה"ש, וש"נ לכהאריז"ל.

ב"ה, כד' סיון תשכ"א

... ובמענה לשאלתו, הטעם למה בקש משה רבנו מפרעה, לשלח את ישראל לשלשת ימים, כיון שהמכוון הי' שחרור לגמרי.

א) והנה כמו בכל התורה והמצוה, שבעים פנים לתורה. וגם בהאמור כמה טעמים ישנם, ואחד מהם הוא, בכדי להראות אשר המכות שהיו במצרים הי' בזה עונש מן המדה, כי רעים היו וחטאים, ועד כדי כך, אשר לאחרי שבקשו שלשת ימים חופש -- במשך עבודתם והגלות של מאתים ועשר שנים, לא רצו להסכים על זה בשום אופן, ולאחרי שהסכימו פעם -- חזרו בזה, עד שראה שאין כל מוצא (במכת בכורות). ומזה מוסר השכל לכל אחד ולכל הדורות. אשר כל ענין הוא על פי הצדק והיושר, אפילו באם אין מובן כלל בשכל האדם וכמה קושיות בשכל*.

ב) מהו הטעם אשר כמה מהצדיקים שלפני מתן תורה, נולדו מנשואין כאלו, שלאחרי מתן תורה אינם מותרים, נשואי קורבה.

256כמו בהאמור -- גם בזה שבעים פנים לתורה וכמה טעמים. ואחד הטעמים בדרך הפשט הוא, שבזמן ההוא, לפני מתן תורה, הי' העולם מגושם ביותר, עטוף בעניני עבודה זרה דיעות מושחתות ועניני עריות ומדות מושחתות, וכו' וכו'. ועד כדי כך אשר, כלשון הרמב'"ם הלכות עבודת כוכבים ספ"א: ,כמעט קט הי' העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן", ועאכו"כ שהי' המצב כן לפני אברהם, ולכן אלו יחידי סגולה שהכירו את בוראם וסידרו חייהם בדרך הצדק והמשפט וכל חפצן ורצונם הי' לצוות את ביתו ואת בניו אחריו לשמור דרך ה', מוכרחים היו לא לנטות לא לימין ולא לשמאל, כי אם לבקש זיווגם -- בשביל עצמם ובשביל בניהם ובנותיהם -- בתוככי יחידי סגולה, שכמובן מספרם ה" מועט ביותר. והרי טבע הילדים דומה לטבע האם ולטבע האב בתולדותם. ומתגבר זה אחרי כן על ידי החינוך שמקבלים מהאב והאם, ולכן היתה הוראת אברהם בנוגע לבנו (ועד"ז -- בנוגע לעצמו) וכן עשו בניו אחריו וכמסופר בכתוב, אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק

ב"ה, כד' סיון תשי"ח

- . . באופן החזרת עמרם את יוכבד וסיבתה -- מדרשות חלוקות הן:

א) ע'"י טענת מרים דגזירתך קשה כו' -- דמזה מובן שהחזרה צ'ל דוקא בפרהסיא בכדי לבטל גזירתו -- עד שכולן יחזירו (סוטה יב,

א. פסיקתא רבתי פמ"ג).

ב) ע"י ציווי מלמעלה לעמרם, ובצנעא (זח"ב יט, א). ודברי האוה'ח (במדבר ג, לט) הם ע"פ זוה"ק, כמוש"ש בפירוש.

... ומה שהעיר במכתבו הקודם בזח"ג (קמח, א) דמשה קיים פו"ר - דה"ז הוי כב"ש (יבמות פ"ו מ"ו) וב"ש במקום ב"ה איגה משנה. -- ויעויין שם בניצוצי אורות -- וי"ל בשתים : א) קודם ב"ק אין מקום כלל לומר הלכה כמי, דעדיין לא נפסקה הלכה, ועדמ"ש עדיות ספ"ה. ב) לחידודי קצת: הזהר לשיְטתי' דפירש מן האשה קורם מ"תר במאמר של נעלך. וב"נ מחויב רק בשבת, ולא בפו"ר, ושבת יש גם בלא נקבה. משא'כ ביבמות (סב, א) דס"ל דפירש אחר מ"ת, לכן מקשה ממשה וגם לזהר נזקק לתירוץ הגמרא שלא יקשה מפני מה לא קיים פו"ר לאחר מ"ת. -- אבל ל"ק אמענה הקב"ה למיכאל קודם מ"ת. -- ומש"כ בַזהר פו"ר הכוונה לשבת ראה גיטין מא,:

ב. ויבמות שם. וק"ל.