שיחה ב

257שיחה ב

כ"ר טבת

... אמרז"ל (מגילה יג, א) טבת ירח שהגוף נהנה מן הגוף. והנה ידוע דאסתר קאי על כנס"י ואחשורש על הקב"ה (דיה בלילה ההוא ש"ת).

ויליפ הגוף מל' גופי תורה גופי הלכות, שפי' עיקר ועצמיות. וראה לקו"ת לגיפ בתחלתו. והיינו שעצמו"ה ית' נהנה כבי' מן הגוף נקודת העצמיות יחידה שבכאו"א. וע"י הגוף כפשוטו, וכמו שלע"ל תקבל הנשמה מן הגוףי וזהו שגילה הבע"ש שצ"ל בדרך נהנה דוקא. וכפי' עה"פ כי תראה חמור (הועתק בהיום יום ע' כג). והעמיק אדה"ז שתורתו תכניס חיות גם בהמת שבגוף, שגם חב"ד, מוח הקר ובלתי מתרגש, יהנו גם על ידו (ראה פרש"י במגלה: מפני הצנה) ע"י שיתהפך להתרגשות מהשגה אלקית (ראה קונטרס תורת החסידות רפ"ד).

ב'"ה, כ"א טבת, ה'תש"כ 258(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

259. . . ואם בכלל בכגון זה, בכל שנה חוזרים הדברים לקדמותם כמו שהי' בפעם הראשונה, עאכו"כ כשהקביעות מתאימה לאז, והן בנוגע לימי השבוע והן בהנוגע לפרשת השבוע

הנה מתאים לדברי בניו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר אז בההסתלקות בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה,

וידוע פסק דין תורתנו אשר בתר רישא גופא אזיל,

ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדריגתו, ואם בהלכות או"ה, הנגלות לנו ולבנינו, כשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין כך גבהו דרכיו מדרכנו, כ"ש וק"ו בהנסתרות לדי אלקינו, דאינון דחילו ורחימו דבמוחא וליבא וכו"

מכל מקום הרי אפס קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו מאיר כו' וכד אתפטר ה"ז יתיר מבחיוהי ובפרט לכל אלה הרוצים ומחליטים ללכת בדרך ישרה, אשר הורנו מדרכיו,

הנה החד קטירא דאתקטר בי' בקוב"ה, תפעול בעבודת מוחא ולבא של כל אחד, היינו, בכללות, עבודת התפלה, ועי"ז -- בלימוד התורה וקיום המצות, שהרי התפלה היא כמשל החוט השדרה שהוא המעמיד ומקיים את כל אלה, וכמבואר באריכות בתורת בעל ההילולא,

חוזרים הדברי: ראה לב דוד (להחיר"א) פכ"ט (ע"פ מש"כ הרמצז בסי תיקון שובבים), משנה ספ"ג דגיטין, שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.

לימי השבוע: כי כל יומא ויומא (דששת ימי בראשית) עביר עבידתיי (זח"ג צד, ב), וכן הוא בכל שבוע (עיין ריה לא, רע"א). ומובן עפמשנ"ת בלקו"ית שה"ש (כה, א 260ויהי כל זה ביחד עם דאשתכח יתיר בהברכה גם במילי דעלמא -- מתוך בריאות שמחה וטוב לבב ...

9/7

ב"ה, עש"ק אחר חצות, כ"ד טבת ה'תשכ"ז

. . וביום הסתלקות הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן.

אשר ,בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה מעודו על הארץ" ובעת ההסתלקות ,אליו נשא את נפשו בשמחה וטוב לבב" וכל מה שעסק כל ימיו עלו עם שורש נשמתו בעלותו בשעה ההיא",

ומלמעלה למטה, הרי בכלל ,כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחי' העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתוי ו/מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץי,

ומדי שנה בשנה, הרי הימים האלו (כאשר הם) נזכרים (כדבעי, הרי אז כל ההארות וההמשכות) נעשים.

וגופא בתר רישא אזיל, כל אלה הלומדים תורתו וכו

אשר כשמו שניאור כן הוא -- נגלה דתורה ופנימיות התורה (תורת החסידות),

לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצות בדחילו ורחימו,

כמצווה עלינו וכמבואר באר היטב ע"י בעל ההילולא בספרו תניא קדישא ובמאמרי דא'ח שלו.

261הוספות / כ"ד טבת שיחות 21 ויהי רצון אשר בדורנו עקבתא דמשיחא, שהוא עש"ק אחר חצות (במנין שית אלפי שני דהוי עלמא), יגמרו ההכנה לקבלת השבתי

ובהתחלה דטועמי' חיים זכו, לטעום מכל ,תבשיל ותבשיל? של יום השבת בעש"ק.

וכמו שיום השבת ענינו מנוחה ונצטוינו לכבדו ולענגו -- כך גם הכנה זו תהא מתוך מנוחה, כבוד וענגי

ונזכה בקרוב, בתכ"י, לקיום היעוד והאכלתיך נחלת יעקב אביך, נחלה בלי מצרים וכמ"ש ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

בו ב"ה, כ"ד טבת, ה'תשכיח

. . . וביום הסתלקות הילולא של כ"ק אדמו"ר חזקן,

אשר בשעת ההסתלקות הרי אז ,גילוי הארת עיקר שורש שרשו ברום המעלות במדריגה היותר עליונה למעלה מעלה*

ומתגלה ומאיר מלמעלה למטה ,כל עמל האדם שעמלה נפשו בחיין* -- אדם צדיק עליון עובד ה' באהבה במסירת נפשו לה' -- ועי"ז ;מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ",

והנה כל אדם לעמל (שלו) יולד, ורבנו הזקן הרי כשמו כן הוא ועמלו, וכמאמר הבעש"ט: שמו שניאור -- שני אור -- שני אורות -- הוא. יאיר בתורת הנגלה ובתורת הנסתר,

לעמל (שלו): ראה סנה' (שם): כל אדם לעמל כו' כולהו גופי דרופתקי געהו כו, דיה אר"א אדם לעמל, תרפ"ט,

וכמאמר הבעש"ט : מגילת י"ט כסלו ע"ט. וראה ג"כ בית רבי (ח"א ע' קכט).* שני אור: ואין אור אלא תורה (תענית ז, 2+ בתורת הנגלה ובתורת הנסתר : להעיר מסנה' (שם): תורתו עומלת לו במק"א 262וע"פ הכלל (והדין) דאמירה והתכללות בתיבה אחת מורה על האיחוד ועד -- לאיחוד בשלימות -- מובן גם כאן שהכוונה לקישור ואיחוד שני האורות ויחודם, כי תורה אחת היא,

הנה מדי שנה בשנה, הרי הימים האלו (כאשר הם) נזכרים (כדבעי, הרי אז כל ההארות והמשכות) נעשים,

וגופא בתר רישא אזיל, כל אלה הלומדים תורתו -- נגלה דתורה ופנימיות התורה (תורת החסידות) ובאופן האמור -- ומשתדלים ללכת ,בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו".

והנה כיון אשר קוב"ה אורייתא וישראל מתקשרן דא בדא וכל חד סתים וגליא, מובן אשר התקשרות ואיחוד סתים וגליא דאורייתא והתקשרות ואיחוד סתים וגליא דישראל תלוים זב'ז, וע"י שניהם באים ההתקשרות, כביכול, ואיחוד דסתים וגליא דקוב"ה,

אשר ע"י כ"ז מקשרים ומאחדים את הבריאה כולה עַם נשמתה אור ודבר הוי' המהווה אותה מחי' ומקיימה,

העבודה אשר בה ,תליא כל רזא דמהימנותא":

וידעת היום והשבת אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

(למסור לו טעמי תורה וסתריי, פרש"י שבעין יעקב. ובחדא"ג ,שמגלין לו רזי תורה" ולהעיר משו"ת צפעיג (להגאון הרגצ'ובי) -- ווארשא -- ח"א ס"ו.

וידעת , , עוד: דברים ד, לט. נת' בסהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה/ ועפ"ז מבאר דעת הרמב"ם בסהמ"צ מ"ע ב. עיייש, 263(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

264שלום רב וברכה! קול ילד בוכה

... רבנו -- אדמו"ר הזקן -- גר בביתו גם בנו (ממלא מקומו) רבנו דובער, אדמו"ר האמצעי, רבנו דובער הצטיין בכוחות התרכזות, העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא הי' מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.

פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, ובקרן זוית בחדרו היתה עריסה ובה תינוק. נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר. אולם, אביו רבנו הזקן, אף שדירתו היתה בקומה העליונה ואף הוא הי' שקוע באותה שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה. ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בעניני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

סיפור זה נמסר מדור לדור, ונמסר לנו ביחוד -- ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובודאי שישנן בסיפור הוראות מעשיות לדורות אלה, ולנו, בתוך כלל ישראל. ביחוד.

אחת ההוראות היא:

אין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה ענין שהוא, ויהי' אפילו ענין הכי נעלה, עד שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחוק מקום. קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן -- שיפסיק השומע מענינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד.

בתקופתנו זו ביחוד -- רבים התינוקות והילדים שמאיזו סיבה שהיא ,נפלו מעריסתם", נותקו (או שמלכתחילה לא היו) ב,עריסה" יהודית אמתית. והם בוכים -- בקלא דאשתמע), או בקלא פנימאה דלא אשתמע -- מתוך מצוקת נפשם שהיא חלק אלוק' ממעל ממש ורעבה וצמאה לדבר ה' ולתורתו ומצוותי' ואין מי שיטפל בהם וימלא מחסורם בחינוך על טהרת הקדש.

וכן רבים אחינו בני ישראל, אשר אף שגדולים הם בשנים, אבל קטנים הם או גם תינוקות בהנוגע להתורה שהיא חיינו ולקיום מצוותיי, ואם הם אינם רואים ומבחינים -- מזלייהו חזי ובוכים מתוך מועקה נפשית -- שלפעמים גם לא ידעו פשרה, ורק שמרגישים הריקנות האיומה אשר בחייהם, חיים ללא כל תוכן ומטרה ראוים לשמם.

265אסור להעלים אוזן משוועתם של ילדי ישראל אלו, בין הילדים בגיל, בין ה,ילדים" בדעת תורה ומצות. ולכל אחד ואחת מופנית ההוראה. הציווי והפקודה :

אל תחטאו בילד. הפסיקו כל עסק אחר שלכם וטפלו בילד והשיבוהו אל אביו, אבינו אב הרחמן, ילמוד תורת אבינו ויקיים , מצותיו ואז יחי' חיי עולם, חיים מלאים, שלמים וטובים.

ואיזו היא הדרך להרגיע את הילד. להשיבו אל אביו ולמלאות מחסורו -- היא דרך האהבה המשולשת : אהבת ישראל המכוונת על ידי אהבת התורה, אשר יסוד שניהן באהבת ה' הוא,

דרך המביאה לפעולות מתמידות לטובת הזולת האמתית -- טובתו בגשם וטובתו ברוח, -

ועד לתכליתה -- להעמידו באורח חיים אמתיים, חיים ע"פ תורת חיים, מוארים באור מעינות החסידות וחדורים ההתלהבות אשר בה.

ויהי רצון אשר מהתועדות זו ') ומהתועדויות די"ט כסלו שבשאר המקומות באה"ק ובחו"ל, תצא הקריאה לכל אחביי שליט"א אשר לבם ער לקול ילד בוכה,

קריאה לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעינות החסידות בפרט, הלימוד והמעשה גם יחד, ומתוך התלהבות חיות ואור...

מנחם שניאורפאהן